גמ' אורח ארעא קמ"ל דלא לבעול כו'. נ"ב והיינו דלא ליזיל משכיה לחבלא שמוציא זרעו לבטלה אלא צלי כלומר בעול כדרכה כדי שתעיר גם חשק האשה ותתעבר ותלד לך בנים ולא ילך הזרע לאבוד היינו בנורא ואכול ביה תרי כו' כי מחמת רוב תאות האשה בביאה כדרכה יולדת תאומים א"נ קמ"ל יבעול וישנה כדי שתוליד זכרים. והבעילה נקראת אכילה הלחם אשר הוא אוכל [ועספ"ה דכתובות]:
שם נשאת שמא לא יהיה לה בנים. נ"ב ויגרשנה בעלה ותשוב לבית אביה כנעוריה או תחל לזנות בית אביה:
שם דנפח בכסיה כו'. נ"ב ונראה דהא רבנן אפכא אמרוה כדאיתא בחולין (ק"ה ב') א"א מריש הו"א הא דלא שתו אופיא משום מאיסותא א"ל מר משום דקשי לכרסם. מנפח ביה קשיא לרישא כו' וכן בלפתן האמרינן [ברכות מ'] הבו לפתן אפי' הפסק לא הוי בין הברכה לאכילה. אך זלדקן נראה שהוא סימן אמתי ע"פ הרוב אבל לא בהחלט. ומי שאין לו זקן דעתו קלה כאשה לפיכך הסריס אין לו שער בזקנו כאשה:
שם אשה יפה אשרי בעלה כו'. נ"ב קמ"ל למהדר אבתרה ולא יתן עיניו בממון של כעורה כי סופו לתת עינו באשת חן וילכד במצודתה כדמסיק:
רש"י ד"ה אל תט אצלה למסוך עמה [כ"ה בכל הדפו"י]:
יין ושכר. נ"ב אולי הי"ל נ"א אך נוסח שלנו ישר הוא וק"ל: