גמ' א״ל לרב אסי זיל צנעי׳. נ״ב נפ״ק דקדושין (דף כ״ה ע״א) גבי סבי דנזוניא אשכחן כהאי לישנא צנעינהו ופירש״י לשון נדוי וכאן נדחק לפרשו בלשון אחר משום דלשון גריי׳ גדיי׳ דחקי׳. וי״ל דהכא נמי הוי פרושו כמו התם. וא״ל מעיקרא צנעי׳. הוא לשון הרחקה בכבוד כדאמרי׳ בוא"מ אב״ד שסרח כו׳ א״ל הכבד ושב בביתך. ואי לא ציית גריי׳ או גדי׳ בדלית (לשון משיכה כפי׳ תוס' אי נמי נ״ל נגידה שהנון נופלת ברוב פעמים בבעלי פ״א נון גם זו מחסרי פ״א) ואתיא כי הא דאמרי׳ התם דממנו אנגידא דצורבא מרבנן ולא ממנו אשמתא. ואיהו סבר גדיי׳ לשון כריתה היינו שמתא שם מתה:
שם לא שליט ביה רקבא וכו' עיילוהו בחמימי אפקוהו מקרירי עיילוהו בקרירי אסקוהו מחמימי כצ״ל:
רש״י ד״ה ג׳ ימים וכו׳ וראתה כל שלשת הימים כצ״ל:
ד״ה לילה ויום וכו׳ אין זה שופי כצ״ל:
תוס' ד"ה איסי בן מהללאל וכו' יש תנא וכו' הוא יוסף הבבלי. נ״ב הוא ודאי תנא ומוזכר במנחות (י״ח ע״א) ועמ״ש ביומא בס״ד: