כל אשה שאינה עסוקה בטהרות פרש"י שאינה צריכה בדיקה לבעלה אפי' אין לה וסת ור"ת פסק כיון שאין לה וסת אפי' לבעלה אסורה עד שתבדק וכתב הרא"ש ז"ל נראה לי כפרש"י אלא שלא מלאני לבי להקל כי דברי ר"ת קבלה הם טורים. ופסק ר"י ורשב"ם כרש"י בין יש לה וסת בין אין לה וסת לא בעי בדיקה בין קודם תשמיש בין לאחר תשמיש ואפי' אם רוצה לבדוק לא שבקינן לה כדי שלא יהא לבו נוקפו ופורש מרדכי. ומסקנא דמלתא אשה שיש לה וסת אין לה לבדוק אלא ביום וסתה ובשעת וסתה ואז היא מחוייבת לבדוק ואם לא בדק' טמאה אפי' אם אחר הוסת בדקה ומצא' טהורה ואשה שאין לה וסת אפי' לרש"י ור"ת צריכה לבדוק שחרית וערבית לבעלה אבל רשב"ם ור"י פסקו דלא בעי בדיק' וכן בספר התרומ' וסמ"ג. מרדכי. וז"ל הרמב"ם בפ"ד דאסורי ביאה הצנועות אינן משמשות עד שיבדקו עצמן תחילה קוד' תשמיש ואשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק לפיכך היה משמש בב' עדים אחד קודם תשמיש ואחד לאחר תשמיש אבל אשה שיש לה וסת אינה צריכה לפני תשמיש אלא משום צניעות אבל לאחר תשמיש הכל צריך שני עדים אחד לו ואחד לה אפילו זקנה וקטנה ומעוברת לא תשמש אלא בב' עדים עכ"ל ואיני יודע דעת המיימוני כמאן דהוא דלא כרב אלפס ולא כבעלי התוספות ופסק גדול הדור מהר"ר יעקב מולין ז"ל דלבעלה א"צ בדיקה והמחמיר יחמיר והמקיל לא הפסיד ובא"ז כתב שטוב להחמיר וה"מ לפני תשמיש. אבל שחרית וערבית ראוי להחמיר' דאין כאן טעם שלא יהא לבו נוקפו עכ"ל. הא דאמרי' ה"מ לטהרות אבל לבעלה אין צריכה בדיקה אדיעבד קאי אבל לכתחילה צריכה כל הני חומרות. מרדכי. והך בדיקה פי' רב אלפס שבודקין אחר תשמיש הוא והיא: