הופעת הסמל והמשל בנבואה
המשלים בנבואה והבנת משמעותם
1 כבר ביארנו בחיבורינו (משנה תורה, יסודי התורה ז,ג; מו"נ הקדמות, משלים) שהנביאים מתנבאים לעתים במשלים. דהיינו שהנביא רואה דבר על דרך המשל,
א. נבואה הכוללת פתרון) ויש שפתרון המשל הזה מוסבר לו במראה הנבואה הזה עצמו,
א. חלום הכולל פתרון) כמו שאדם רואה חלום ומדמיין בחלומו זה שהוא התעורר וסיפר את החלום לאדם אחר והסביר לו את פתרונו – והכול חלום, והוא שמכנים "חלום שנפתר בתוך חלום" (בבלי ברכות נה,ב).
ב. חלום בלי פתרון בתוכו) וכן יש חלומות שפתרונם נודע לאחר ההתעוררות.
הדגמות
2 כך המשלים הנבואיים, יש שפתרונם מוסבר במראה הנבואה. דוגמה א1) כמו שהתבאר בזכריה, שאמר לאחר שהקדים את המשלים ההם: "וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה..." (זכריה ד,א ואילך), ואז פתר לו את המשל.
דוגמה א2) וכמו שהתבאר בדניאל, בדבריו: "דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל מִשְׁכְּבֵהּ" (=דניאל ראה חלום וחזיונות ראשו על משכבו) (דניאל ז,א), ואז הזכיר את כל המשלים, וציין את צערו על שאין הוא יודע את פתרונם, עד ששאל את המלאך, והוא הודיע אותו את פתרונם במראה הזה עצמו, והם דבריו: "קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא, וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא מִנֵּהּ עַל כָּל דְּנָה, וַאֲמַר לִי וּפְשַׁר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי" (=קרבתי אל אחד מן העומדים, והאמת אבקש ממנו על כל זה, ואמר לי ופשר הדברים יודיעני) (שם,טז). וקרא לכל הפרשה הזאת "חזון" אחרי שאמר שהוא "חֵלֶם חֲזָה", מכיוון שמלאך פתר לו אותו בחלום שלנבואה, כמו שציין, והם דבריו לאחר מכן: "חָזוֹן נִרְאָה אֵלַי אֲנִי דָנִיֵּאל אַחֲרֵי הַנִּרְאָה אֵלַי בַּתְּחִלָּה" (שם ח,א). וזה ברור, כי "חזון" נגזר מן "חזה", ו"מראה" נגזר מן "ראה"; ול"חזה" ו"ראה" יש משמעות אחת, ואין הבדל בין אם אומרים "במראה" או "במחזה" או "בחזון" – אין דרך שלישית מלבד שתי הדרכים שדיברה עליהם התורה במפורש: "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו), אלא שיש בכך דרגות כמו שיתבאר (ב,מה).
3 ב. נבואה בלי פתרון בתוכה) וממשלי הנבואה יש משלים רבים שעניינם לא נפתר במראה הנבואה, אלא לאחר ההתעוררות יודע הנביא מה היתה הכוונה, כמו המקלות שלקח זכריה במראה הנבואה (זכריה יא,ז-יד).
בנבואה – פעמים שם הסמל מצביע על הנמשל
4 ודע שכמו שהנביאים רואים דברים שהכוונה בהם היא משל, כמו נרות זכריה (שם ד,ב) והסוסים וההרים (שם ו,א-ח) ומגלת יחזקאל (יחזקאל ב,ח-ג,ג) וחומת אנך שראה עמוס (עמוס ז,ז-ט) והחיות שראה דניאל (דניאל ז-ח) וסיר נפוח שראה ירמיה (ירמיהו א,יג) ומשלים דומים לכך שכוונתם לחקות עניינים – כך הם רואים גם דברים שהכוונה בהם היא למה ששמו של הדבר הנראה מסב אליו את תשומת הלב, מצד הגיזרון או רב־משמעיות המונח. וכאילו פעולת הכוח המדמה היא גילוי דבר בעל שם רב־משמעי שמאחת ממשמעויותיו נלמד על משמעות אחרת. וגם זה אחד ממיני ההמשלה. דוגמת דברי ירמיה "מַקֵּל שָׁקֵד" (ירמיהו א,יא), כשהכוונה היא ללמוד מרב־משמעיות "שקד", ועל כן אמר: "כִּי שֹׁקֵד אֲנִי [עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ]" (שם,יב) – לא ממשמעות המקל ולא ממשמעות השקד. וכן ראִייתו של עמוס "כְּלוּב קָיִץ" (עמוס ח,א) כדי ללמוד ממנו על תום התקופה, ועל כן אמר: "בָּא הַקֵּץ" (שם,ב).
5 מופלא יותר מזה הוא כשההערה היא על ידי מונח כלשהו שאותיותיו הן אותיות מונח אחר בשינוי הסדר, אף על פי שאין גיזרון בין שני המונחים ולא שיתוף משמעות ביניהם בשום אופן. כמו שאתה מוצא במשלי זכריה כשלקח את שני המקלות לרעות את הצאן במראה הנבואה, ושקרא לאחד "נֹעַם" ולשני "חֹבְלִים" (זכריה יא,ז). והכוונה במשל הזה היא שהאומה בתחילת מצבה היתה בנועם ה', והוא שהנהיגהּ והדריכהּ, והיא שמחה בציות לה' והתענגה על כך, והיתה רצויה לפני ה' והוא אהב אותה, כמו שנאמר: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם" (דברים כו,יז), וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם [לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו]" (שם,יח). ומנהיגהּ ומיישירהּ אז היו משה והנביאים שאחריו. אחר כך השתנה מצבה עד שמאסה בציות לה', ועל כן ה' מאס בה, ועשה את מנהיגיה חובלים, כירבעם ומנשה. ודבר זה לפי הגיזרון, כי "חובלים" הוא מן "מְחַבְּלִים כְּרָמִים" (שיר השירים ב,טו). ועוד למד מכך, כלומר מן הכינוי "חובלים", על כך שמאסו בתורה ומאס ה' בהם; ודבר זה אינו נגזר מ"חובלים" אלא בהחלפת סדר החי"ת והבי"ת והלמ"ד, ועל כן אמר במשמעות המיאוס והגועל במשל הזה: "וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי" (זכריה יא,ח). הרי שהחליף את סדר האותיות של "חבל" והפכו ל"בחל".
6 לפי דרך זו נאמרו דברים מופלאים מאוד, שהם גם סודות, בדברו במרכבה על "נְחֹשֶׁת" ו"קָלָל" ו"רֶגֶל" ו"עֵגֶל" ו"חַשְׁמַל" (יחזקאל א,ד-ז), וכן במקומות אחרים, שכשתתחקה אחריהם בדעתך בכל מקום בעקבות ההערה הזאת, הם יתבארו לך על פי תוכנם.