רובדי הנבואה וזהות הדובר
אופן הנבואה – במראָה (עֵרוּת) מסוימת או בחלום
1 אין לי צורך לבאר מה הוא החלום. אשר למראָה, שעליה נאמר "[אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה'] בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע [בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ]" (במדבר יב,ו), והיא הנקראת "מראה הנבואה", ונקראת גם "יד ה'" (מלכים-ב ג,טו ועוד), והיא נקראת גם "מחזה" (בראשית טו,א ועוד) – היא מצב מחריד ומבעית החל על הנביא בהקיץ, כמו שהתבאר בדניאל בדבריו: "וָאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּחַ, וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ" (דניאל י,ח), ואמר: "[וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל דְּבָרָיו וּכְשָׁמְעִי אֶת קוֹל דְּבָרָיו] וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה" (שם,ט). אשר לפניית המלאך אליו בדיבור והעמדתו אותו (שם,י-יא) – כל זה במראה הנבואה. במצב כגון זה מושבתים החושים מפעולתם, והשפע מגיע לכוח ההוגה, ושופע ממנו על הכוח המדמה המגיע מכך לשלמות ופועל את פעולתו.
או בתהליך ממראָה לחלום
2 יש שההתגלות מתחילה במראה הנבואה, ואחר כך מתעצמים החרדה וההיפעלות העזה הבאים בעקבות שלמות פעולת הכוח המדמה ואז באה ההתגלות, כמו שנאמר אצל אברהם, שבתחילתה של אותה התגלות נאמר: "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה" (בראשית טו,א), ולבסוף: "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם [וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו]" (שם,יב), ולאחר מכן: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם [יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה]" (שם,יג).
ארבעת סוגי תיאור הנבואה: ציון האופן וציון המלאך
3 דע שכל הנביאים שנאמר שבאה אליהם התגלות – יש מהם שייחסו זאת למלאך, ויש מהם שייחסו זאת לה', אף על פי שהדבר היה בלי ספק על ידי מלאך. החכמים ז"ל דיברו על כך במפורש ואמרו: "'וַיֹּאמֶר ה' לָהּ [שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ...]' (שם כה,כג) – על ידי מלאך" (בראשית רבה סג,ז). ודע שכל מי שנאמר עליו בפסוקים שדיבר איתו מלאך או שהגיע אליו דיבור מאת ה', לא היה דבר זה בשום אופן אלא בחלום או במראה הנבואה.
ספרי הנבואה מתבטאים בארבע צורות על הדיבור המגיע אל הנביאים:
א) הצורה הראשונה: הנביא אומר במפורש שהפנייה בדיבור היתה מן המלאך, בחלום או במראה. ב) הצורה השנייה: הוא מזכיר רק את פניית המלאך בדיבור אליו, מבלי לומר במפורש שהיה זה בחלום או במראה, על סמך הידוע כי התגלות היא רק באחת משני האופנים: "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו). ג) הצורה השלישית היא שאין הוא מזכיר מלאך כלל, אלא הוא מייחס את האמירה לה', שהוא אמר אותה לו, אך הוא אומר במפורש שדיבור זה נאמר לו במראה או בחלום. ד) והצורה הרביעית: הנביא אומר באופן סתמי שה' דיבר אליו או אמר לו: 'פְעל' או 'עשֵׂה' או 'אמור' כך, בלי להזכיר במפורש מלאך או חלום, על סמך מה שנודע ונקבע כעיקרון, שנבואה והתגלות אינן באות אלא בחלום או במראה ועל ידי מלאך.
הדגמות א: מלאך מדבר בחלום או במראה
4 מה שנאמר בצורה הראשונה הוא דוגמת דבריו: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם" (בראשית לא,יא), "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה" (שם מו,ב), "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם (במדבר כב,ט; כב,כ), "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם" (שם,יב).
הדגמות ב: מלאך מדבר בלא שנזכר חלום או מראה
5 מה שנאמר בצורה השנייה הוא דוגמת דבריו: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל" (בראשית לה,א), "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב [לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל]" (שם,י), "וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם [וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי]" (שם כב,יא), "וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית [מִן הַשָּׁמָיִם]" (שם,טו), "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ" (שם ו,יג), "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ" (שם ח,טו).
הדגמות ג: ה' מדבר בחלום או במראה
6 מה שנאמר בצורה השלישית הוא דוגמת דבריו: "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה [לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד]" (בראשית טו,א).
הדגמות ד: ה' מדבר בלא שנזכר חלום או מראה
7 ומה שנאמר בצורה הרביעית הוא דוגמת דבריו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם" (שם יב,א), "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ" (שם לא,ג), "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע ג,ז), "וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן" (שופטים ז,ב). וכן דברי רובם: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי" (ירמיהו א,ט ועוד), "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי" (שם א,ד ועוד), "וּדְבַר ה' הָיָה" (שמואל-ב כד,יא ועוד), "וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו" (בראשית טו,ד; מלכים-א יט,ט), "הָיֹה הָיָה דְבַר ה' [אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי]" (יחזקאל א,ג), "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ" (הושע א,ב), "הָיְתָה עָלַי יַד ה'" (יחזקאל לז,א; מ,א). אופן זה נפוץ מאוד.
לשונות מתעתעות הנראות כנבואה
8 כל מה שנאמר באחת מארבע הצורות האלה הוא נבואה, והאומרו הוא נביא. אך מה שנאמר בו "ויבא אלהים אל פלוני בחלום" – אין זו נבואה כלל, והאיש הזה אינו נביא. כי עניינו הוא שלאדם הזה הגיעה הערה מאת ה', ואחר כך הבהיר לנו שההערה הזאת היתה בחלום. כי כמו שה' מסבב תנועת אדם מסוים להציל אדם אחר או להמיתו, כך סיבב התחדשות של דברים שרצה שיתחדשו במראות החלום.
הבחנה מתנאי הנביא) כי אין לנו ספק שלבן הארמי – רשע גמור וגם עובד עבודה זרה; ואבימלך – אף על פי שהיה אדם צדיק בעמו, הרי אמר אברהם אבינו על ארצו וממלכתו "רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה [וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי]" (בראשית כ,יא).
הבחנה מלשון התיאור) ועל כל אחד משניהם, כוונתי ללבן ואבימלך, נאמר: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה" (שם,ג), וכן בלבן: "[וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי] בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה" (שם לא,כד). דע זאת אם כן, והתבונן בהבדל בין דבריו "ויבא אלהים" לבין דבריו "ויאמר אלהים", ובין דבריו "בחלום הלילה" לבין דבריו "במראות הלילה". לכן נאמר אצל יעקב "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה" (שם מו,ב), ואצל לבן ואבימלך: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים... בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה". ולכן תרגמו אנקלוס: "וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם ה'" (=ובא דבר מלפני ה'), ולא אמר בשניהם "וְאִתְגְּלִי ה'" (=והתגלה ה').
9 דע שיש שנאמר "ויאמר ה' לפלוני" כשפלוני הזה אינו נביא ולא באה אליו מעולם התגלות, אלא הדבר נאמר לו על ידי נביא. כמו שאמר הכתוב: "[וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי] וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'" (שם כה,כב), ואמרו בביאור: "לבית מדרשו שלעבר" (בראשית רבה סג,ז), והוא השיב לה, ועליו נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ [שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר]" (בראשית כה,כג). אף על פי שנאמר גם "'וַיֹּאמֶר ה' לָהּ' – על ידי מלאך",
הסבר א) הרי יש לפרש זאת שעבר הוא המלאך, כי הנביא נקרא לעתים "מלאך" כמו שנבאר (ב,מב8).
הסבר ב) או שהכוונה היא למלאך שהביא לעבר את הנבואה הזו.
הסבר ג) או שהדבר נועד כדי לומר במפורש שכל אימת שתמצא דיבור המיוחס לה' סתם בשאר הנביאים, הרי הוא על ידי מלאך, כמו שביארנו (פסקה 3; ב,לד3).