הגדרת הנבואה ושלמות כוחות הנביא
הגדרת הנבואה – שלמות מעמד האדם
1 דע שאמיתת הנבואה ומהותה היא שפע השופע מאת ה' יתהדר ויתרומם באמצעות השכל הפועל: תחילה על הכוח ההוגה, ואחר כך על הכוח המדמה. זו היא דרגת האדם הגבוהה ביותר, ושיא השלמות שיכולה להיות במינו.
שלמות הכוח המדמה ופעולתו
2 מצב זה הוא שיא שלמות הכוח המדמה. זה דבר שבשום אופן אינו אפשרי בכל אדם, ואינו דבר שמגיעים אליו על ידי שלמות בחכמות העיוניות ושיפור המידות כך שתהיינה כולן במצבן הטוב והיפה ביותר האפשרי, מבלי שיצטרף לכך שיא השלמות האפשרית של הכוח המדמה מעיקר הטבע המולד. אתה כבר יודע ששלמות הכוחות הגופניים הללו, שהכוח המדמה הוא אחד מהם, באה רק בעקבות כך שהאבר הנושא את אותו כוח הוא בעל המזג הטוב ביותר האפשרי לו, ובגודל האופטימלי, ובעל החומר הזך ביותר האפשרי. וזה דבר שבשום אופן אי אפשר לרפא את חסרונו ולתקן את פחיתותו באמצעות הנהגה. כי האבר שמזגו היה רע מלידה – שיא ההנהגה המאזנת אותו הוא להשאיר אותו במצב בריא מסוים, לא להביא אותו לתכונתו המיטבית ביותר. אך אם המום שלו הוא בגודלו או בתנוחתו או בעצם שלו, כוונתי לעצם החומר שהוא עשוי ממנו, הרי אין תחבולה נגד זה. כל זה ידוע לך, כך שאין תועלת להאריך בביאורו.
פעולת הכוח המדמה בכלל ובנבואה בפרט
3 כמו כן ידועות לך פעולותיו של הכוח המדמה הזה, שהן זכירת המוחשים והרכבתם והחיקוי שבטבעו; ושפעולתו הגדולה והנכבדת ביותר היא רק כשהחושים נחים ושובתים מפעולותיהם, ואז שופע עליהם שפע מסוים בהתאם להכנה.
4 הוא הסיבה לחלומות האמת, והוא עצמו סיבת הנבואה. ההבדל ביניהם הוא רק ברב ובמעט, לא במין.
א) ידועה לך אמירתם החוזרת ונשנית (של חז"ל) "חלום אחד מששים בנבואה" (בבלי ברכות נז,ב), ואין משווים בין שני דברים ממינים שונים. אי אפשר לומר: "שלמות האדם היא פי כך וכך משלמות הסוס".
ב) הם חזרו על העניין הזה בבראשית רבה ואמרו: "נובלת נבואה – חלום" (יז,ה; מד,יז). וזה דימוי מופלא, כי הנובלת היא היא הפרי עצמו, אלא שהוא נפל לפני שלמותו ולפני שהגיע זמנו. כך פעולת הכוח המדמה בעת השינה היא פעולתו בעת הנבואה, אלא שיש בו חסרון ואין הוא מגיע עד תכליתו.
ג) ומדוע נודיע לך זאת מדבריהם ז"ל ונעזוב את פסוקי התורה: "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה', בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו)? הרי שהוא יתעלה סיפר לנו על אמיתת הנבואה ומהותה והודיע לנו שהיא שלמות הבאה בחלום או במראָה. ו"מראָה" נגזרת מ"ראה", והוא שהכוח המדמה משיג שלמות פעולה שכזו עד שהכוח הזה רואה דבר כאילו הוא חיצוני, ודבר שהתחיל מהכוח הזה יהיה כאילו הגיע אליו על ידי חישה חיצונית. בשני החלקים האלה, במראה או בחלום, נמצאות כל דרגות הנבואה, כמו שיתבאר (ב,מא-מד).
5 כבר נודע שמה שהאדם עסוק בו מאוד ושוקד עליו ומשתוקק לו כשהוא ער וחושיו פועלים, הוא שהכוח המדמה פועל בו בעת השינה, כאשר שופע עליו השכל בהתאם להכנתו. מיותר להביא דוגמאות ולהאריך בזה, כי זה דבר ברור שכל אחד מכיר, והוא דומה להשגת החושים, שלא יחלוק עליה אף אחד מן השלמים בטבעם המולד.
תנאי המועמד לנבואה
6 אחרי ההקדמות האלה, דע לך שאם
תנאי א) עצם מוחו של אחד מבני האדם, מעיקר טבעו, הוא בשיא האיזון בזַכּוּת חומרו ובמזגו המיוחד בכל חלק מחלקיו ובגודלו ובתנוחתו, ולא ימנעו אותו מונעים מצד המזג מאבר אחר;
תנאי ב) ואחר כך קנה האדם הזה דעת וחכמה עד שיצא מן הכוח אל הפועל, ונעשו לו שׂכל אנושי באופן מושלם וגמור, ומידות אנושיות טהורות ומאוזנות, תנאי ג) וכל תשוקותיו יהיו לידיעת סודות המציאות הזו והכרת סיבותיה, ומחשבתו פונה תמיד אל הדברים הנשגבים, ואין הוא מתעניין אלא בהכרת האלוה וההתבוננות בפעולותיו ומה שראוי להאמין בכך;
7 תנאי ד) והשבית את מחשבותיו וביטל את תשוקתו לדברים הבהמיים, כלומר העדפת הנאת האכילה והשתייה ויחסי המין, כללו של דבר: חוש המישוש, שאריסטו ביאר ב"אתיקה" (אתיקה ניקומכית ג, 10, 1118ב 1-410) ואמר שהחוש הזה הוא חרפה לנו. וכמה נאה מה שאמר, וכמה נכון שהוא חרפה, כי הוא לנו באשר אנו בעלי חיים ותו לא, כשאר הבהמות, ואין בו כלום מעניין האנושיות. ואילו שאר הנאות החושים, כמו הריח והשמיעה והראייה, הרי אף על פי שהן גופניות, יש בהן לעתים הנאה לאדם באשר הוא אדם, כמו שביאר אריסטו (שם). התגלגלנו לדבר על מה שאינו מן המטרה אך יש בו צורך עבורה, כי רוב מחשבותיהם של המצטיינים מאנשי החכמה טרודות בהנאות החוש הזה והם משתוקקים אליו, ועם זאת הם מתפלאים מדוע אין הם מתנבאים, אם הנבואה היא טבעית.
8 תנאי ה) כמו כן על האדם הזה להשבית את מחשבתו ולבטל את תשוקתו לשררות שאינן אמיתיות, כוונתי לשאיפה להשתלטות, או לכך שיגדל בעיני המון העם ושישיג מהם כבוד וציות לשם זה בלבד; אלא יתייחס לכל האנשים לפי מצביהם, שהם לפיהם בלי ספק כבהמות מרעה או כחיות פרא, שכשיחשוב עליהם השלם המיוחד, לא יחשוב אלא כיצד להיחלץ מן ההיזק של המזיקים מהם אם הזדמן לו להיות בחברתם, או כיצד לקבל מהם תועלת אם יזדקק לכך באחד מצרכיו.
9 תוצאה) האדם שזהו תיאורו, אין ספק שכאשר יפעל כוחו המדמה, הנמצא בשיא השלמות האפשרית, ויקבל שפע מן השכל בהתאם לשלמותו העיונית – הרי הוא לא ישיג אלא דברים אלוהיים מופלאים מאוד, ולא יראה דבר מלבד ה' ומלאכיו ולא ירגיש ולא תושג לו ידיעה אלא בדברים שהם דעות נכונות והנהגות כלליות לתיקון בני האדם זה עם זה.
הבדל בכוחות הנביאים
10 ידוע ששלושת הנושאים האלה שדנּו בהם –
א) שלמות הכוח ההוגה על ידי קניית דעת,
ב) ושלמות הכוח המדמה מטבעו המולד,
ג) ושלמות המידות על ידי השבתת המחשבה בכל הנאות הגוף וסילוק התשוקה למיני ההתפארויות הטיפשיות והרעות – יש בהם הבדל רב מאוד במעלה בין השלמים, ובהתאם לשוני במעלה בכל אחד משלושת הנושאים האלה, יהיה השוני בדרגות כל הנביאים.
הבדל בכוחות נביא מסוים תלוי נסיבות
11 ידוע לך שכל כוח גופני פעמים מתעייף ונחלש ומשתבש ופעמים אחרות תקין. והכוח המדמה הוא ללא ספק כוח גופני. לכן אתה מוצא שנבואתם של הנביאים פוסקת בעת האבל או הכעס וכיוצא בהם. ידועים לך דבריהם (של חז"ל): "אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות" (בבלי שבת ל,ב), ושלא באה התגלות אל יעקב אבינו כל הימים שהתאבל, משום שהכוח המדמה שלו היה טרוד בהעדרו של יוסף (פרקי דרבי אליעזר, פרק לח), ושלא באה התגלות אל משה עליו השלום כמו שבאה אליו מלפנים, מאחר תלונת המרגלים עד שמתו דור המדבר כולם (ספרא, דיבורא דנדבה, א,ב, ומקבילות), משום שנלאה מלסבול את טורחם בשל גודל תלונותיהם. זאת אף על פי שבנבואתו, עליו השלום, לא היה מקום לכוח המדמה, אלא השכל שפע עליו בלי תיווכו, כמו שצייַנּו כמה פעמים (ב,לה1 ושם בהפניות) שהוא לא התנבא במשל כשאר הנביאים. דבר זה עוד יתבאר (על המשלים: ב,מז), ואין זאת מטרת הפרק.
12 וכן אתה מוצא גם שכמה נביאים התנבאו תקופה מסוימת ואז הסתלקה מהם הנבואה ולא המשיכה בגלל מאורע שאירע. זו היא בלי ספק הסיבה העצמית הקרובה לסילוק הנבואה בזמן הגלות: איזו עצלות או עצבות יכולות להיות לאדם במצב כלשהו, יותר מהיותו עבד נרצע משועבד לבורים המופקרים, המשלבים יחד חוסר דעת אמיתי ושלמות התאוות הבהמיות, "וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ" (דברים כח,לב)? בזה איים עלינו, ולכך כיוון בדבריו: "יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ" (עמוס ח,יב), ונאמר: "מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה, גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'" (איכה ב,ט). זה נכון וסיבתו ברורה, כי הכלי הושבת. וזו גם הסיבה לשיבת הנבואה אלינו כקדם לימות המשיח מהרה יגלה, כמו שהבטיח.