השבת וחידוש העולם
יסוד השבת כביטוי לרעיון חידוש העולם
1 אפשר שהתבאר לך כבר הטעם לכך שמצוות השבת הודגשה, ושהיא בסקילה, ושאדון הנביאים הרג עליה, ושהיא שלישית רק למציאות האלוה ולשלילת השניוּת; כי האיסור לעבוד אלוהים אחרים נועד רק לקבוע את הייחוד. ולמדת מדבריי שהדעות אינן מתקיימות אם אין יחד איתן מעשים המבססים אותן ומפרסמים אותן ומנציחים אותן בהמון העם. ולכן ציוונו לרומם את היום הזה, כדי שיתבסס יסוד חידוש העולם ויתפרסם במציאות כאשר כל בני האדם ישבתו ביום אחד, וכשישאלו 'מה הטעם לכך?' תהיה התשובה: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' [אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ]" (שמות כ,י).
טעמי מצוות השבת – תיקון הנפש והגוף
2 למצווה זו הובאו שני טעמים שונים, משום שהם לשני עניינים שונים. בטעם להחשבת השבת,
א) נאמר בעשר הדברות הראשונות: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים" וכו' (שם);
ב) ובמשנה תורה (=חומש דברים) נאמר: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם [וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה] עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים ה,יד). וזה נכון,
א) כי הדבר שניתן לו טעם באמירה הראשונה הוא כיבוד יום השבת והחשבתו, כמו שנאמר: "עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ,י); זה מה שנובע מן הטעם "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים" וכו'.
ב) ואילו העובדה שקיבלנו זאת כמצווה ונצטווינו לשמור אותו אנחנו, נובעת מן הטעם שהיינו עבדים במצרים, שלא עבדנו מרצוננו החופשי ומתי שחפצנו, ולא יכולנו לשבות.
על כן נצטווינו לשבות ולנוח כדי לצרף את שני הדברים:
א) האמנה בדעה נכונה, והיא חידוש העולם, המורה במבט ראשון ובעיון קל על קיום האלוה;
ב) וזכירת חסד ה' עלינו בכך ששחרר אותנו "מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרַיִם" (שמות ו,ו-ז). והרי זה כחסד הכולל העמדת דעה עיונית נכונה ותיקון המצב הגופני.