האפשרות לבאר את התורה לפי שיטת הקדמות
האפשרות לפרשנות המקרא כתואמת לדעת הקדמות
1 דע שהימנעותנו מלומר שהעולם קדום אינה בגלל פסוקי התורה האומרים שהעולם מחודש. כי הפסוקים המורים על חידוש העולם אינם רבים יותר מן הפסוקים המורים על כך שהאלוה גוף, ושערי הפרשנות אינם נעולים בפנינו ולא נמנעים מאיתנו גם בנוגע לחידוש העולם. אלא היינו יכולים לפרשֵן זאת (=להוציא מהפשט) כמו שעשינו לגבי שלילת הגשמות, ואולי היה זה קל בהרבה, והיתה לנו יכולת של ממש לפרשֵן את הפסוקים האלה ולקבוע שהעולם קדום, כמו שפִּרְשַנּוּ את הפסוקים ושללנו את היותו יתעלה גוף.
שתי מניעות לפרשנות התואמת את דעת אריסטו
2 אלא שתי סיבות גרמו לנו שלא לעשות זאת ולא להאמין בכך (=בדעת הקדמות). הראשונה: שהוכח שהאלוה אינו גוף, ולכן מתחייב בהכרח לפרשֵן את כל מה שפשוטו ("חיצוניותו") סותר את ההוכחה, ולדעת שיש לו בהכרח פרשנות. ואילו קדמות העולם לא הוכְחה, ועל כן אין ראוי לדחות את הכתובים ולפרשֵן אותם מפני הכרעה לכיוון דעה שייתכן להכריע לכיוון הֶפְכָּהּ בטיעוני הכרעה שונים. זוהי סיבה אחת.
3 והסיבה השנייה: שהאמנתנו שהאלוה אינו גוף אינה הורסת לנו שום דבר מיסודי התורה ואינה מכחישה את דבריו של אף נביא. אין בה אלא מה שהבורים מדמים שיש בכך סתירה לכתובים, אך אין זאת סתירה כמו שביארנו (א:לו7;לה5), אלא היא כוונת הכתובים. ואילו האמנת הקדמות על פי שיטת אריסטו, שהיא על דרך החיוב ושאין משתנה טבע כלל ושום דבר אינו חורג ממנהגו – היא הורסת את התורה מעיקרה, ומכחישה בהכרח כל נס, ומבטלת את כל התקוות והאיומים שבתורה. אלא אם כן תפרשֵן גם את הניסים, כמו שעשו אנשי הנסתר המוסלמים, וכך מגיעים למין של הזיה.
דחיית האפשרות לפרשנות התואמת את דעת אפלטון
4 אמנם אם מאמינים בקדמות כשיטה השנייה שביארנו (ב,יג10-7), דהיינו דעת אפלטון, שגם השמים מתהווים וכלים – דעה זו אינה הורסת את יסודי התורה ואין נובעת ממנה הכחשת הניסים אלא אפשרותם. אפשר לפרשן את הכתובים על פי שיטה זו, וניתן למצוא בפסוקי התורה וזולתה מקראות עמומים רבים שניתן להיתלות בהם ואף להביא מהם ראיה. אבל אין הכרח המביא אותנו לכך אלא אם כן היתה דעה זו מוכחת. אך מאחר שהדבר לא הוכח – לא ניטה אל הדעה הזאת, ואל הדעה השנייה (=של אריסטו) לא נשגיח כלל, אלא נבין את הכתובים כפשוטם ונאמר שהתורה הודיעה לנו על דבר שכוחנו אינו מגיע להשגתו, והנס מעיד על נכונות טענתנו.
חידוש העולם אפשרי ומאפשר קריאה פשוטה בתורה
5 דע שההאמנה בחידוש העולם עושה את כל הניסים לאפשריים, ועושה את התורה לאפשרית, וכל שאלה שנשאלת על עניין זה נופלת. כך שאם ייאמר: מדוע הִשרה האל התגלות על אדם זה ולא על אחר? ומדוע נתן האל את התורה הזאת לאומה מסוימת ולא לאחרת? ומדוע נתן את התורה בזמן הזה ולא לפניו ולא אחריו? ומדוע ציווה את הציוויים האלה ואסר את האיסורים האלה? ומדוע ייחד את הנביא בניסים הנזכרים האלה ולא היו אחרים? ומה היתה מטרת האל בציוויים האלה? ומדוע לא הטביע את הציוויים והאיסורים האלה בטבענו אם זו היתה מטרתו? – המענה לכל השאלות האלה היא שייאמר: כך חפץ; או: כך גזרה חכמתו. כמו שהביא למציאות את העולם כשרצה בצורה הזאת ואיננו יודעים את רצונו בזה או את אופן החכמה בייחוד צורתו וזמנו, כך איננו יודעים את רצונו או חיוב חכמתו בייחוד של כל מה שנשאל עליו לעיל. אך אם יאמר האומר שהעולם התחייב כך – כל השאלות האלה מחויבות בהכרח להישאל, ואין מנוס מהן אלא בתשובות מגונות הכוללות הכחשה וביטול של כל פשטי התורה, שאף בר־דעת אינו מטיל ספק שהם כפשוטם. זוהי הסיבה להימנעות מדעה זו (של אריסטו).
סיכום
6 לכן (=בהעדר הוכחה) כלו ויכלו חיי אנשי המעלה בחקירת השאלה הזאת. כי אילו הוכח החידוש, אפילו על פי דעת אפלטון, כי אז היה נופל כל מה שדיברו עלינו הפילוסופים סרה. וכן אילו הוכחה להם הקדמות על פי דעת אריסטו, כי אז היתה נופלת כל התורה בכללה והיו עוברים לדעות אחרות.
הנה ביארתי לך שכל הדבר תלוי במושא החקירה הזה. דע זאת.