Guide for the Perplexed, Part 2 19

הראיה לחידוש העולם מטבע המציאות
דעת אריסטו: המציאות מוכרחת מהאל, בלא כוונה
¹ כבר התברר לך (א,סט1) משיטת אריסטו ומשיטתו של כל הדוגל בקדמות העולם, שלדעתו המציאות הזאת נבעה מן הבורא על דרך החיוב, ושהוא יתעלה עילה ואילו היא עלולה, וכך התחייב. ושכמו שאין אומרים עליו יתעלה "למה הוא נמצא" או "איך הוא נמצא כך", כלומר אחד ואינו גוף – כך אין אומרים על העולם בכללותו "למה הוא נמצא" או "איך הוא נמצא כך". כי כל זה מחויב שיהיה כך, העילה ועלולהּ, ולא ייתכן בהם שום הֶעדר ולא שינוי מכפי שהם.
^{הטבע מתמיד)} ולכן מתחייב מן הדעה הזאת שכל דבר חייב להתמיד כטבעו, וששום דבר לא ישתנה בשום אופן מטבעו;
^{השינוי נמנע)} לפי הדעה הזאת שינוי של מי מן הנמצאים הוא נמנע. ואם כן כל הדברים האלה אינם בכוונת מכוון שבחר ורצה שהם יהיו כך, כי אילו היו בכוונת מכוון – הרי שלפני הכוונה אליהם לא היו מצויים כך.

דעת התורה: העולם נברא מתוך כוונה, ומטרת הפרק – ראיות לכך
² ואילו לפי דעתנו אנו, הדבר ברור שהם בכוונה ולא על דרך החיוב, ואפשר שאותו מכוון ישנה אותם ויתכוון כוונה אחרת; אם כי לא כל כוונה שהיא, כי יש טבע קבוע לנמנעוֹת שאי אפשר לבטל, כמו שנבאר (ג,טו).
³ מטרתי בפרק זה היא לבאר לך בראיות הקרובות להוכחה שמציאות זו שלנו מורה לנו על כך שהיא בהכרח בכוונת מכוון, מבלי שאיאלץ לקבל על עצמי את מה שסילפו ה"מדברים", שביטלו את טבע המציאות ודגלו בקיום האטום ובבריאת המקרים התמידית, וכל עקרונותיהם שביארתי לך (א,עג), שהם רצו להקדים אותם רק כדי לקיים את טענת ה"ייחוד" (=קיומו של מי ש"ייחד" את המציאות על פני אפשרויות אחרות) (א,עד12-10). אל תחשוב שגם הם אמרו מה שאני אומר. אכן מטרתם היתה בלי ספק כמטרתי, וכן הם ציינו את הדברים שאני אציין וראו בהם את הייחוד; אלא שאצלם אין הבדל בין ייחוד הצמח באודם על פני לובן, או המתיקות על פני המרירות, לבין ייחוד השמים בתבניתם הנוכחית על פני היותם מרובעים או משולשים. הם ביססו את הייחוד על ידי הנחותיהם, הידועות לך כבר (א,עד12-10); ואילו אני מבסס את הייחוד במה שראוי שיבוסס על ידיו, על ידי הנחות פילוסופיות הלקוחות מטבע המציאות.

הנחה מוסכמת: חומר משותף לדברים שונים מחייב גורם חיצוני
⁴ את הדרך הזאת אבאר לאחר שאניח את ההנחה הבאה: כל חומר משותף בין דברים המשתנים באחד מאופני השינוי, אין מנוס בהכרח
^א) מסיבה אחרת מחוץ לחומר המשותף הזה, שהיא אשר חייבה שחלקו יהיה באופן כזה וחלקו באופן אחר,
^ב) או סיבות, כמניין הדברים השונים זה מזה. זוהי הנחה שמסכימים עליה הן המאמינים בקדמות הן המאמינים בחידוש.

לאחר הנחה זו אחל לבאר מה שהתכוונתי לבארו, באופן של שאלות ותשובות על דעת אריסטו.

שלב 1: ההבדל בין המינים נובע מהתמזגות היסודות
⁵ שאלנו את אריסטו: "הוכחת לנו שהחומר של כל מה שמתחת לגלגל הירח הוא חומר אחד המשותף לכול. מה אם כן הטעם לכך שהמינים המצויים כאן שונים זה מזה? ומה הטעם לכך שפרטי כל מין מהם שונים זה מזה?".
⁶ השיב לנו על כך ואמר: "הטעם לשוני הזה הוא השתנות התמזגות המורכבים מן החומר הזה. כי החומר המשותף הזה קיבל בהתחלה ארבע צורות, ולכל צורה מהן השתייכו שתי איכויות, ועל ידי ארבע האיכויות האלה נעשה ליסודות למה שהורכב ממנו. כי הם מתערבים תחילה על ידי תנועת הגלגל ואחר כך מתמזגים, וכך נוצר השוני במתמזגים המורכבים מהם בשיעורים שונים של חם וקר, לח ויבש, ועל ידי המזגים השונים האלה נוצרות בהם הכנות שונות לקבלת צורות שונות. גם בצורות האלה הם נעשים מוכנים לקבלת צורות אחרות, וכן הלאה, תמיד. לחומר של צורה מינית אחת מסוימת יש מנעד גדול בכמות ובאיכות, ובהתאם למנעד הזה שונים פרטי המין זה מזה, כמו שהתבאר במדעי הטבע. כל זה נכון וברור למי שנוהג עם עצמו בלא משוא פנים ואינו מרמה את עצמו".

שלב 2: ההבדל ביסודות נובע מההבדל במיקום
⁷ אחר כך שאלנו עוד את אריסטו: "מאחר שהתמזגות היסודות היא הסיבה להכנת החומרים לקבלת הצורות השונות, מה הכין את החומר הראשון הזה כך שחלקו קיבל את צורת האש וחלקו את צורת הארץ, ומה שביניהם (הוכן) לקבל את צורת המים והאוויר, בעוד חומר הכול הוא אחד, משותף? במה היה חומר הארץ מתאים יותר לצורת הארץ וחומר האש לצורת האש?"

⁸ ענה לנו אריסטו על כך: "חייב זאת השוני במיקומים, כי הם חייבו לחומר האחד הזה הכנות שונות. כי מה שקרוב למקיף הושפע ממנו בעדינות ותנועה מהירה והתקרב לטבעו, ועל כן קיבל בהכנה זו את צורת האש. וככל שהחומר רחוק יותר מן המקיף לכיוון המרכז, נעשה עבה יותר וקשה יותר ופוחת אורו, וכך נעשה ארץ. והוא הטעם למים ולאוויר. זה הכרחי, כי בלתי אפשרי שהחומר יהיה שלא במקום, או שהמקיף יהיה המרכז והמרכז יהיה המקיף. ודבר זה חייב לו שיתייחד בצורות שונות, כוונתי להכנה לקבל צורות שונות".

שלב 3: חומר השמים שונה מחומר הארץ
⁹ אחר כך שאלנו אותו: "האם החומר של המקיף, דהיינו השמים, וחומר היסודות, אחד הוא?".

¹⁰ אמר: "לא, אלא זהו חומר אחר וצורות אחרות, והגופים שאצלנו ואלה (שבשמים) נקראים 'גוף' ברב־משמעיות, כמו שביארו האחרונים. וכל זה כבר הוכח".

הכנה לשלב 4: החומר של השמים אחד, אבל צורות הגלגלים שונות
^{11 הנחה)} מכאן שמע, אתה המעיין בחיבורי זה, מה שאני אומר:

ידועה לך הוכחת אריסטו שניתן ללמוד על שוני הצורות מן השוני בפעולות.
^{צעד 1)} וכיוון שתנועות ארבעת היסודות ישרות ותנועת הגלגל סיבובית, נודע שהחומר ההוא אינו החומר הזה. וזה נכון לפי העיון במדעי הטבע.
^{צעד 2)} וכיוון שאתה מוצא שגם אלה שתנועותיהם ישרות, יש בהן כיוונים שונים: מהם מה שנע כלפי מעלה ומהם מה שנע כלפי מטה; וגם מבין אלה שנעים לכיוון אחד יש שנע מהר יותר ויש שנע לאט יותר – נודע שהן בעלי צורות שונות. ומכך נודע שהיסודות הם ארבעה.
^מסקנה) באותו אופן ראָיה עצמו מתחייב גם שחומר הגלגלים כולם אחד הוא, כי כולם נעים סיבובית, ואילו צורת כל גלגל שונה מצורת הגלגל האחר, כי זה נע ממזרח למערב ואחר נע ממערב למזרח; ועוד, שתנועותיהם שונות במהירות ובאיטיות.
שלב 4: רק מייחד מסביר את ההבדל בין הצורות באותו חומר
¹² מתחייב אם כן לשאול אותו עוד ולומר לו: "בהינתן שאותו חומר משותף לכל הגלגלים, וכל מצע מהם התייחד בצורה מסוימת שאינה צורת האחר – מי הוא שייחד את המצעים האלה והכין אותם לקבלת צורות שונות? האם יש מעבר לגלגל דבר אחר שיש לייחס לו את הייחוד הזה, מלבד האל, יתרומם ויתהדר?".

ניסיונות אריסטו להסביר זאת בלי מייחד לא צלחו
¹³ הריני להסב את תשומת לבך לגודל העמקתו של אריסטו ולמופלאות השגתו, וכיצד דחקה אותו קושיה זו בלי ספק, וניסה לחמוק ממנה בדברים שהמציאות לא עזרה לו בהם, אף על פי שלא הזכיר את הקושיה הזאת. אבל נראה מדבריו שהוא מנסה לסדר לנו את מציאות הגלגלים כמו שסידר לנו את מציאות מה שתחת לגלגל, כך שהכול יהיה על דרך החיוב הטבעי ולא על דרך כוונת מכוון כחפצו וייחוד מייחד באיזה אופן שאהב. אך זה לא עלה בידו, ולא יעלה בידו לעולם. כי הוא ניסה לתת טעם לכך שהגלגל נע מן המזרח ואינו נע מן המערב; וניסה לתת טעם לכך שחלקם מהירי תנועה וחלקם איטיים, ושזה מתחייב מסידור מיקומם ביחס לגלגל העליון; וניסה לתת טעם לכך שלכל כוכב (לכת) מן השבעה יש כמה גלגלים, בעוד אותו מספר עצום (של כוכבי שבת) נמצא בגלגל אחד.
¹⁴ לכל זה הוא ניסה לתת סיבות, כדי שהדברים יסודרו לנו בסדר טבעי על דרך החיוב. אבל שום דבר מזה לא עלה בידו. כי כל מה שהוא ביאר לנו לגבי מה שמתחת לגלגל הירח נוהג כסדר מתאים למציאות והטעמים לו ברורים, וייתכן לומר עליו שהוא על דרך החיוב מתנועת הגלגל ומכוחותיו. אבל כל מה שאמר על ענייני הגלגל – הוא לא נתן טעם ברור לכך, והדבר אינו נוהג בו כסדר שניתן לטעון עליו שהוא מחויב. כי אנו רואים שהגלגלים – יש מהם שהמהיר מעל האיטי, ויש מהם שהאיטי מעל המהיר, ומהם בעלי מהירות שווה אף על פי שאחד מהם מעל השני, ודברים אחרים קשים מאוד אם בוחנים את הדבר על דרך החיוב, שאייחד להם פרק מפרקי החיבור הזה (ב,כד).

אריסטו עצמו מודע לחולשת טענותיו
¹⁵ כללו של דבר: כיוון שאין ספק שאריסטו ידע את חולשת טענותיו במתן טעם לדברים האלה ונתינת סיבותיהם, הקדים לפני שהחל בחקירות האלה דברים בזה הלשון: "כעת נבקש לערוך חקירה הולמת על שתי שאלות. כי שׂומה עלינו לחקור עליהן ולדבר עליהן כמידת יכולתם של שכָלינו וידיעתנו ודעתנו. אך אין ראוי לאף אחד שייחס זאת לחוצפה ועזות פנים מצדנו, אלא ראוי שיתפעל משקידתנו על הפילוסופיה ותשוקתנו אליה. אם כן כשנדרוש אחר השאלות הנאצלות והנכבדות ונוכל לפתור אותן ולו מעט באופן מבוסס – ראוי לו לשומע לשמוח מאוד ולעלוז" (ראו על השמים ב, 12). זה נוסח דבריו.
¹⁶ התברר לך אם כן שהוא הכיר בלי ספק בחולשת הטיעונים האלה. על אחת כמה וכמה לאור העובדה שמדע המתמטיקה בזמנו לא הגיע לשלמות, ולא נודע בזמנו מה שאנחנו יודעים היום על תנועות הגלגל. ונראה לי שמה שאמר ב"מטפיזיקה" (ספר יב, פרק 8), שהניח שיש שכל נבדל לכל גלגל, גם הוא רק בגלל העניין הזה, כדי שיהיה דבר המייחד כל גלגל בתנועה מסוימת. עוד נבאר (פסקאות 24-22) שהוא לא הרוויח מכך כלום.

טעויות אריסטו נובעות מידע מדעי לוקה בחסר
¹⁷ אשר ללשון דבריו שהבאתי לעיל, "כמידת יכולתם של שכָלינו וידיעתנו ודעתנו" – אבאר לך את משמעותם, שלא ראיתי אצל אף אחד מן המפרשים.
^א) בדבריו "דעתנו" – כוונתו לדרך החיוב, שהיא הטענה שהעולם קדום.
^ב) בדבריו "ידיעתנו" – כוונתו לדבר הברור שכולם מסכימים עליו, שלכל דבר מן הדברים האלה יש הכרח בסיבה ועילה, ואין הוא דבר שקרה באופן מקרי.
^ג) בדבריו "שכָלינו" – כוונתו לקוצר יכולתנו לתת סיבות לדברים דוגמת אלה עד תכליתם וסופם, אלא הוא חשב שניתן לתת להם (סיבות) במידה מוגבלת, וכן עשה. כי מה שציין לגבי מהירות התנועה הכללית ואיטיות גלגל כוכבי השבת משום שהוא בכיוון ההפוך, הוא טעם מוזר ותמוה. וכן אמר: "מחויב שככל שהגלגל רחוק יותר מן (הגלגל) השמיני, הוא מהיר יותר". אבל זה אינו עקבי, כמו שביארתי לך (ראו פסקה 14-13; א,עב2). חמור מזה: יש גם גלגלים הנעים ממזרח למערב מתחת לשמיני, והיה מתחייב שיהיו מהירים יותר מן הנעים תחתיהם גם כן ממזרח למערב, אפילו שתנועתם של אלה הנעים ממזרח קרובה במהירותה לתנועת התשיעי. אבל כמו שהודעתיך (בפסקה הקודמת), חכמת האסטרונומיה לא היתה (מפותחת) בזמנו כמו שהיא היום.

עדיפותה של דעת חידוש העולם
¹⁸ דע שלפי דעתנו אנו, קהל הדוגלים בחידוש העולם, כל זה קל ומתאים לעקרונות שלנו. כי אנחנו אומרים: יש מייחד שייחד כל גלגל בכיוון התנועה ובמהירותה שחפץ, אלא שאיננו יודעים את אופן החכמה בהבאת הדבר למציאות כך. אילו היה אריסטו יכול לתת לנו טעם לשוני בין תנועות הגלגלים, כך שיהיה הדבר מתאים לסדר מיקומם של אלה ביחס לאלה, כמו שחשב – היה הדבר נפלא, והיה טעם הייחוד לתנועותיהם השונות כטעם שוני היסודות במיקומם בין המקיף למרכז. אבל הדבר אינו מסודר כך, כמו שביארתי לך.

ראיות נוספות לצורך במייחד
¹⁹ ראיה ברורה יותר מזו לגבי קיומו של הייחוד בגלגל, שאף אחד לא יכול למצוא לו סיבה מייחדת מלבד כוונת מכוון, הוא מציאות הכוכבים. כי העובדה שהגלגל נע תמיד והכוכב קבוע תמיד היא ראיה על כך שחומר הכוכבים אינו חומר הגלגלים. אבו נצר (אלפאראבי) כבר ציין בהערותיו לספר ה"פיזיקה" דברים בלשון זה: "יש הבדל בין הגלגל לבין הכוכבים, כי הגלגל שקוף והכוכבים אינם שקופים. הסיבה לכך היא שיש בין שני החומרים ושתי הצורות הבדל, אם כי קטן", זה לשונו. אמנם אני איני אומר "קטן" אלא שוני רב מאוד מאוד. כי אינני מביא ראיה מן השקיפות אלא מן התנועות.
²⁰ ברור לי שאלה שלושה חומרים ושלוש צורות:
^א) גופים נחים תמידית בעצמותם, והם גרמי הכוכבים;
^ב) וגופים נעים תמידית, והם גרמי הגלגלים;
^ג) וגופים נעים ונחים, והם היסודות.
^{21 תמיהה א)} מי ייתן וידעתי מה חיבר בין שני החומרים השונים האלה – בין אם שיא השינוי כמו שנראה לי, או שיש ביניהם שוני קטן כדברי אבו נצר – ומי הוא שהכין את ההתאחדות הזאת. כללו של דבר: שני גופים שונים, שאחד מהם קבוע בשני מבלי להתערב בו, אלא תָחום במקום מיוחד בו, מאוחה עמו, בלי כוונת מכוון – פלא הוא.
^{תמיהה ב)} מופלא יותר מזה, שהכוכבים הרבים האלה שבשמיני – כולם כדוריים, מהם קטנים ומהם גדולים, כוכב פה והאחר במרחק אמה למראית עין, עשרה מצטופפים ומקובצים ולעומתם שטח גדול מאוד שאין בו דבר. מה הסיבה שייחדה לשטח זה עשרה כוכבים ושייחדה לאחר העדר כוכבים?
^{תמיהה ג)} ועוד: גוף הגלגל כולו – גוף אחד פשוט שאין בו שוני, ומדוע נעשה חלק זה של הגלגל מתאים יותר לכוכב המצוי בו מאשר חלק אחר?
^סיכום) כל זה וכל מה שדומה לו מאוד בלתי סביר, ואף קרוב להיות בלתי אפשרי אם מאמינים שכל זה הוכרח על דרך החיוב מן האל, כמו שסבור אריסטו.

אך אם מאמינים שכל זה בכוונת מכוון שעשה כך, שום פלא ושום אי־סבירות אינם נלווים לדעה הזאת.

אין שרירותיות בעולם
²² מקום החקירה היחיד שנותר הוא האמירה: "מה הסיבה לכוונה לזה?". מה שידוע באופן כללי הוא שלכל זה יש מטרה שאיננו יודעים, ושאין זו פעולת שווא ולא במקרה. כי אתה הרי יודע שעורקי הכלב והחמור ועצביהם לא נוצרו באופן מקרי ובמידה מקרית, ואין זה מקרה שעורק זה עבה ועורק אחר דק, ושעצב אחד מתפצל לפיצולים רבים ואחר אינו מתפצל כך, ושאחד יורד ישירות ואחר מתפתל; ושכל דבר מזה אינו אלא למטרות מועילות, שההכרח בהן ידוע. איך אם כן ידמיין בר־דעת שמיקומם של הכוכבים האלה ומידותיהם ומספרם ותנועות גלגליהם השונות יהיו בלא משמעות או במקרה? אין ספק שכל דבר מהם הכרחי לפי כוונת המכוון.
הראיה מן השמים היא החזקה ביותר
²³ ואילו סידור הדברים האלה על דרך החיוב ולא ככוונה הוא דבר רחוק מאוד מאוד מתפיסה.

אין לדעתי ראיה חזקה יותר על הכוונה משוני תנועות הגלגלים והיותו של הכוכב קבוע בגלגלים. לכן אתה מוצא שכל הנביאים נקטו את הכוכבים והגלגלים כראיה הכרחית על מציאות האלוה, וסופר במסורת על אברהם שלמד לקח מן הכוכבים, כמפורסם. ישעיה אמר כהסבת תשומת הלב להבאת ראיות מהם: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה [הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר]" (ישעיהו מ,כו). וכן ירמיה אמר "עֹשֵׂה הַשָּׁמָיִם" (ראו ירמיהו י,יב). ואברהם אמר "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם" (בראשית כד,ז). ואדון הנביאים אמר "[אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן] רֹכֵב שָׁמַיִם [בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים]" (דברים לג,כו), כמו שביארנו (א,ע).
²⁴ זוהי הראיה הנכונה שאין בה ספק. ביאור הדברים: כל השינויים בין הדברים שמתחת לגלגל (הירח) – אף על פי שהחומר שלהם אחד הוא, כמו שביארנו, תוכל לומר שמה שייחד אותם הוא כוחות מן הגלגל ומיקום החומר ביחס לגלגל כמו שלימדנו אריסטו. אך השינויים המצויים בגלגלים ובכוכבים – מי ייחד אותם, אם לא האל יתעלה? ואם יאמר האומר: "השכלים הנבדלים" – לא ירוויח מכך כלום. ביאור הדבר: כי השכלים אינם גופים כדי שיהיה להם מיקום ביחס לגלגל. מדוע אם כן נע גלגל זה את תנועת ההשתוקקות שלו אל עבר שכלו הנבדל לכיוון מזרח, בעוד אחר נע למערב? האם אתה סבור שהשֵׂכֶל האחד בצד מערב והשני בצד מזרח? והיותו של זה אטי וזה מהיר, כשדבר זה אינו נוהג בעקביות ביחס למרחקים ביניהם, כידוע לך.
²⁵ הכרח לומר שטבע הגלגל המסוים ועצמו קובעים שהוא ינוע לכיוון המסוים הזה ובמהירות המסוימת הזאת, ושהכרח השתוקקותו לעניין זה הוא כך (ב,ד4). כך טוען אריסטו ואת זה הוא אומר במפורש.
דחיית פתרון ההשתוקקות של אריסטו
²⁶ חזרנו אם כן לנקודת הפתיחה שלנו. ונאמר: כיוון שהחומר שלהם כולם אחד הוא – במה יוחד זה בטבע שאינו טבעו של האחר, ונעשתה בו השתוקקות מסוימת המחייבת לו תנועה שכזו, בשונה מהשתוקקותו של האחר המחייבת לו תנועה באופן אחר? חייב להיות בהכרח מייחד.
הקדמה לדיון בפרקים הבאים
²⁷ הבחינה הזאת מובילה אותנו לחקור על שני נושאים.
^א) האחד: האם קיומה של השונות הזאת מחייב שיהיה הדבר בהכרח בכוונת מכוון ולא על דרך החיוב, או אין הוא מחייב?
^ב) והנושא השני: אם כל זה בכוונת מכוון שייחד את הייחוד הזה, האם הדבר מחייב שהוא יהיה מחודש לאחר העדר, או שאין הוא מחייב זאת, אלא מייחדו ייחדו מאז ומעולם? שכן היה מן הדוגלים בקדמות מי שאמר זאת. אחל לעסוק בשתי השאלות האלה, ולבאר מה שראוי לבאר בהן, בפרקים הבאים (ב,כ-כא).