המונח נפש
חמש משמעויות. משמעויות א-ב: בכל בעל חיים
1 "נפש" הוא מונח רב־משמעי.
א) הוא שם נפש החי המשותפת לכל בעל תחושה: "אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית א,ל).
ב) הוא גם שם הדם: "[כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְ]לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר" (דברים יב,כג).
משמעויות ג-ד: בבני האדם, בכוח ובפועל
2 ג) הוא גם שם הנפש ההוגה, כלומר צורת האדם: "חַי ה' את אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת" (ירמיהו לח,טז).
ד) והוא שם הדבר הנשאר מן האדם לאחר המוות: "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים" (שמואל־א כה,כט).
משמעות ה: רצון בני האדם ורצון ה'
3 ה) והוא שם הרצון: "לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ" (תהילים קה,כב), כלומר ברצונו. וכמוהו: "וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ צָרָיו" (שילוב של תהילים כז,יב; מא,ג), כלומר אל תסגירהו אל רצונם. וכמוהו לדעתי: "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי" (בראשית כג,ח), כלומר אם דבר זה בכוונתכם וברצונכם. וכמוהו: "[וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי] אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה" (ירמיהו טו,א), משמעו: אין לי רצון בהם, כלומר איני רוצה בקיומם. וכל אזכור של "נפש" שנאמר ביחס אליו יתעלה הוא במשמעות הרצון, כפי שראינו (א,לט4) באשר לדבריו "כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה" (שמואל־א ב,לה), שמשמעותם: ברצוני ובכוונתי.
4 לפי המשמעות הזו יהיה פירוש "וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל" (שופטים י,טז) – 'ופסק רצונו מלענות את ישראל'. את הפסוק הזה לא תרגם יונתן בן עזיאל כלל, כי הוא הבין אותו לפי המשמעות הראשונה, מה שמביא לייחוס היפעלות לה', ולכן נמנע מלתרגמו. אך אם יובן כמשמעות האחרונה הזו יהיה הפירוש ברור מאוד, כי מה שנאמר לפני כן הוא שהשגחתו יתעלה הסתלקה מהם עד שאבדו, והם זעקו לעזרה ולא הושיעם, וכאשר הפליגו בתשובה וגדלה עליבותם וגבר עליהם האויב, ריחם עליהם ופסק רצונו מהימשכות אומללותם ועליבותם. הבן זאת כי הדבר מופלא. והבי"ת בדבריו "בעמל ישראל" תהיה במקום "מן", וכאילו הוא "מן עמל ישראל". הבלשנים מנו דברים רבים כאלה: "וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם" (ויקרא ח,לב), "[וְאִם מְעַט] נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים [עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל]" (שם כה,נב), "[וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא...] בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ" (שמות יב,יט). והוא נפוץ.