את הי' האחרון הצריך לכתוב את יהודה ונתכוון וכתב את השם והרי יהודה לפניו מנקדו וכותב את הצריך לכתוב את השם ונתכוון וכתב את יהודה והרי השם לפניו מוחקו וכותב שם אחר הצריך לכתוב את השם וכותב את יהודה וטעה ולא תלה לו דלת ר' יהודה אומ' יעביר עליו קולמוס ויקדשנו וחכמ' אומ' אין זה מן המובחר וכבר אוקימנה להא דר' יהודה בפרק הניזקין בשם אחד ובדוכתא אחריתי אמרי הטובל את הקולמוס לכתוב את השם לא יתחיל מאותו השם אלא יתחיל מן האות שלפניו [א]סור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב חוץ מתפילין ומזוזות דגרסינן בפ' הקורא את המגלה למפרע גופה אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב ומותבינן עליה מיהא דתניא אמ' ר' שמעון בן אלעזר מעשה בר' מאיר שהלך לעבר שנה באסיא ולא היה שם מגלה וכתבה מלבו וקראה ומפריק ר' אבהו שאני ר' מאיר דקאים ביה ועפעפיך יישירו נגדך כלומ' שהוא בקי בחסירות וביתירות ובכל ענייני ספרים על פה גמרא גמיר להו ואמ' ליה ר' אמי בר ברכיה לר' ירמיה מדופתי מאי ועפעפיך יישירו נגדך אלו דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו מיושרים הן אצל ר' מאיר ר' חסדא אשכחיה לרב חננאל דקא כתיב ספרים שלא מן הכתב אמ' לו ראויה כל התורה כולה להיכתב מפיך אלא אמרו חכמ' אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב ואמרינן מדקאמ' ליה ראויה כל התורה כולה להיכתב מפיך מכלל דמיושרין הם דברי תורה אצלו כר' מאיר פיר' ומה טעם אסר עליו לכתוב שלא מן הכתב והא ר' מאיר כתב ומשנינן שעת הדחק שאני אע"ג דשמעינן מיהא שמעתא דהיכא דאיכא חכם גדול דבקי בחסירות ויתרות ודברי תורה מיושרין אצלו כר' מאיר וליכא גביה ספרים לאיכתב מיניהו שרי ליה למכתב וכי שארו ליה למכתב לא שארו ליה אלא ספרים אבל ספר תורה לא מצינן אדם [שה]יה בו כח למכתב ספר תורה שלא מן הכתב דהא ר' מאיר מגלה הוא שכתב ורב חננאל ספרים קא כתיב ולא ספרי תורות שכן דרכן של רבותנו שלא לומר על ספרי תורות ספרים ולא לקרות ספר תורה ספר סתם וכי מעיינת משכחת לה ושאר ספרים דאמרינן הני מילי בדורות ראשונים דהוו חכימין בכל ענייני ובקיאין בחסירות ויתירות ובכל מילי דסופרים אבל בזמן הזה אין אדם רשאי לעשות כן ואפלו בשעת הדחק אסור דאין אנו בקיאין בחסירות ויתירות דהכי גרסינן בפר' האשה נקנת לפיכך נקראו הראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה שהיו אומרין ואו דגחון חציין שלאותיות שלספר תורה דרש דרש חציין שלתיבות והתגלח