המקום פסק הל' כר' שמע' שזורי אלא על מקום אחר והתחילו לחפס על אי זה מקום ושקלי וטרו כוליה ופליגי בהאי פיסקא דפסק ראבון בסוף שמעתא רב פפא ורב נחמן בר יצחק ומכל מקום ידענו שלא פסק ראבון בר' חיננא מש' ר' חנינא בר שמע' שיזורי בזה המקום ונשתייר שם ארבעה תנאין ר' יהודה ור' יוסי ור' יצחק ור' שמעון בן אלעזר ואע"ג דתניא בבריתא דספרים סתמא כר' שמעון בן אלעזר אין כותבין את השם לא על מקום המחק ולא על מקום הגרד טיפת הדיו שנפלה על הכתב גורדו וייתקינו ובעלי התלמוד לא פסקו לא כר' שמעון בן אלעזר ולא כר' יצחק אלא חד פסק כר' יהודה וחד פסק כר' יוסי וההוא פיסקא דסלקא דעתין דר' שמעון שיזורי כבר אידחי ליה ונשתייר ר' יהודה ור' יוסי וצריכין אנו לראות אמאי מיניהו סמכינן או כר' יהודה דאמ' גורד את החול וכותב שם או כר' יוסי דאמ' אף כותבין את השם ומיסתברא דכר' יוסי דהא קימ' בכל דוכתא דלא איפסיקא הילכתא בהדיא ר' יהודה ור' יוסי [וגו] וצריכין אנו לידע פירוש טעמיהו דחמשה תנאיי אילין ומה בין סברא דמר לסברא דמר בתחלה טעמו שלר' יהודה דסבירא ליה גורד את החול וכותב את השם במקום הגרד ותולה את החול שגרד סבירא ליה דאין תולין את השם ומותר לכתבו על הגרד ור' יוסי סבר כשם שתולין את החול שנשמט כך תולין את השם דאמ' אף תולין את השם ור' יצחק סבר אף מוחק וכותב סבירא ליה דאם תלה מוטב ואם רצה למחוק את החול ולכתוב את השם מוחק וכותב פיר' אחרינא ור' יצחק דאמ' אף מוחק סבירא ליה דגורד ואם רצה למחוק מוחק שהגרידה לחוד והמחק לחוד הגרידה היא בראש הסכין עד שהגרד מן העור והמחק בזמן שהדיו לח מעביר ידיו הסופר עליו ומוחקו וכותב את השם על מקום המחק והינו דפליג ר' שמע' בן אלעזר מש' ר' מאיר בתרויהו על [יהודה שאמר] לכתוב את השם על הגרד ועל ר' יצחק שהתיר לכתבו על המחק וכן אמ' אין כותבין את השם לא על המחק ולא על הגרד. ור' שמעון שיזורי סבר אם לא נכתב מן השם כלום תולין אותו כולו ומותר ואם כתב מקצת השם טעה והשמיט מקצתו כגון שהשמיט הי"ם מאלהים או י"ם סבר אין תולין אותו דאין חולקין את השם לפיכך אין תולין מקצתו ובמחיקה לא איירי ור' שמעון בן אלעזר אסר לכתוב את השם על המחק ועל הגרד ואסר לתלותו אלא מסלק את היריעה כולה ובעלי התלמוד לא פסקו לא כר' יצחק דאמ' אף מוחק ולא כר' שמעון בן אלעזר שאסר את המחיקה ואת התלייה ור' שמעון שיזורי לא נתברר לנו שפסק ראבון בר חיננא מש' ר' חנינא הל' כמותו אלא רב פסק הלכה כמאן דאמ' תולין והוא ר' יוסי ור' יצחק בר שמואל