קודם שיכתוב בהן ולא מיבעיא ספר תורה דבעי שירטוט אלא אפילו הכותב שלוש וארבע תיבות מן המקרא אסור לכתוב בלא שרטוט ובפ' קמא דגיטין גרסינן אמ' ר' יצחק שתים כותבין פיר' בלא שירטוט שלש אין כותבין במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין ומעשה דמר עוקבא דאמרינן שרטיט וכתב ליה אמרתי אשמרה דרכי וג' ובמסכתא דמגלה לענין מגלה גרסינן אמ' ר' חייה בר אבא אמ' ר' אסי מגלה צריכה שירטוט כאמיתה של תורה ובבריתא דספרין תניא ואינו רשאי לכתוב אלא אם כן מסרגל כתב את היריעה שאינה מסורגלת פסולה ובגמ' דאר' יש' במסכתא דמגלה גרסי הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות ומסרגלין בקנה פיר' סירגול הינו שירטוט ובטיית תסטיר אלאסטר ותרסימהא ומצאנו איגרותיהן שלגאונים וכתביהן בזמן שכתובין בהן פסוק או פיסוקין מנקדין עליו נקודות מלמעלה ואע"פ שאינו משורטט ואיגלי לן מכלל המעשה שעשו דסברי שהנקודות שמנקדין במקום השירטוט עומדין שהרי הכר גדול הוא וקולא הוא דהקילו בש[עת] הדחק שלא לשרטט באיגרותיהן ומסתברא כותיהו ואסור לכתוב ספר תורה או מזוזה או מגילה אלא על הספר בדיו. מגלה מדגרסינן בפ' הקורא את המגלה למפרע היתה כתובה בסם בסקרא בקומוס ובקלקנתום על הנייר ועל הדפ' לא יצא עד שתהא כתובות בדיו על העור ואמרינן סם סמא קומוס קומא קלקנתום אמ' רבא חרתא דאושכאפי על הספר בדיו מנא לן אמ' רבא אתיא כתיבה כתיבה כתיב הכא ותכתב אסתר המלכה וכתי' התם ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדב' האלה ואני כותב על הספר בדיו והוא הדין לספר תורה ולעניין מזוזה תניא בספרי דבי רב וכתבתם על הספר בדיו אתה אומר על הספר בדיו או אינו אלא על האבנים הרי אתה דן בלשון הזה ואני דן בלה"ז ובעל הדין עמד לחלוק ולומר נא' כאן כתב ונא' להלן כתב מה כתב שנא' להלן על האבנים אף כתב שנ' כן על האבנים וחילפתי ובטל החילוף וזכיתי לדין תחלה נא' כן כתב ונאמ' להלן כתב מה כתב של להלן על [הספר בדיו] אף כתב שנא' להלן על הספר בדיו ולא שרי למיכתב ספר תורה אלא או בלשון הקדש או יונית דאמר' בפרק מגלה אין בין ספרין רבן שמעון בן גמליאל אומ' אף בספרין דת' לא הותרו שיכתבו אלא יונית. . . . . . . . אמ"ר יוחנן הל' כרב. . . ואורך ספר תורה ששה טפחים ומשמא דמר רב יהודאיי גאון ז"ל נתן טעם כאורך הלוחות וצריך הסופר לשער את היריעות ואת הדפין ואת השטין שכותב בכל יכלו