קטונתי וכו׳ ופרש״י שמא יגרום החטא, ואתה אמרת היטב איטיב עמך וכו׳. וצ״ל אם ירא שמא יגרום החטא א״כ מה מועיל בזה שמזכיר ואתה אמרת וכו׳.
אמנם איתא בשמ״ר פ״ב עה״פ ויאמר משה משה, את מוצא באברהם אברהם יש בו פסיק וכו', אבל משה אין בו פסיק, למה כן, משל לאדם שנתן עליו משוי גדול, וקורא פלוני פלוני קרובי פרוק מעלי משוי זה עכ״ל המדרש, היינו שלכן קרא ד׳ את משה ב׳ פעמים בלא פסיק, כביכול כמו שנתנו משוי גדול עליו וקורא לקרובו שימהר ליטלו מעליו.
וזהו החילוק, יש בחי׳ עמו אנכי בצרה, שהצרה ח״ו על ישראל והוא ית׳ רק סובל עמנו, אבל כשצרת ישראל גדולה כ״כ שבכחם א״א להם לעמוד בהם ורק שהוא ית׳ נותן כח להתקיים ולהשאר בחיים בצרות קשות ואכזריות כאלו, אז כביכול המשוי הגדול כאילו עליו נתונה, כיון שלא כח ישראל הוא הסובל ועומד בהם, רק כח ד׳ אשר נתן בישראל, המשוי הגדול כאילו עליו ית׳ נתונה, ואדרבה הוא קורא לישראל כמו שקרא אז למשה פרוק מעלי המשוי. ובמה נוכל אנחנו בצרות כאלו לפרוק, בתשובה בתפילה ובצדקה וברחמנות זה על זה וכו׳ אבל כשהצרות אינן כ״כ גדולות, והוא ית׳ רק עמו אנכי בצרה, אפשר עוד לשפוט אם כבר זכאים אנחנו בדין להושע, משא״כ כשהצרות כ״כ גדולות ר״ל עד שהמשוי היא כביכול, עליו, אז צריכין למהר בשמים ברחמים וישתה כיון שהוא ית׳ זכאי ולמה יתיסר ח״ו אבינו מלכנו.
והפסוק מרמז קטונתי וכו׳ שמא יגרום החטא אבל ואתה אמרת היטיב איטיב עמך, חוץ מן הפשוט מרמז שאני איטיב עמך כביכול, כיון שעיקר המשוי כביכול עליך ית׳ א״כ אף אם גרם החטא ח״ו ואיני כדאי להושע אבל אתה כדאי, והושיעני מהרה תיכף ומיד.
והפסוק מרמז קטונתי וכו׳ שמא יגרום החטא אבל ואתה אמרת היטיב איטיב עמך, חוץ מן הפשוט מרמז שאני איטיב עמך כביכול, כיון שעיקר המשוי כביכול עליך ית׳ א״כ אף אם גרם החטא ח״ו ואיני כדאי להושע אבל אתה כדאי, והושיעני מהרה תיכף ומיד.