1
אל בני עמון וכו'. הם השתדלו עם נבוכדנצר שיבוא לכבוש ירושלם כמ"ש בגמרא ואחר כך שמחו מאד על חרבן בה"מ ועל חרבן ירושלם ועל גלות יהודה כדמפרש והולך. ועל זה לקו שיבואו מדי ופרס ויירשו ארצו כמ"ש לבני קדם למורשה. ואפשר דכנגד מה ששמח על חרבן בה"מ רבה שהיתה עיר המלוכה תחרב ותהיה לנוה גמלים. ועל ששמח על חרבן אדמת ישראל שאר ערי עמון יחרבו ויהיו למרבץ צאן. ועל ששמח על גלות יהודה אמר ונתתיך לבז לגוים והכרתיך וכו' והאבדתיך וכו':