גמ' שמואל ותלמידי דרב ורב יהודה הוו יתבי כו' דרב מנשיא מדויל באפייהו כו' כצ"ל:
שם דרמינן ליה כו'. נ"ב והנראה בעיני לפרש שדרך יוהרא היה ממהר בפניהם כאילו אינו חש לכבודם וק"ל:
רש"י בד"ה לא אמר צ"ל לא אמרו כו' מלקרבו לכותל כו'. נ"ב לפי שתנורים שלהן לא היו מחוברים וק"ל:
בא"ד עומדת לינטל היא כו' כצ"ל:
בד"ה באלי ואתי כו' דידבי פי' מגרש כצ"ל:
בד"ה חזייה בישות. ונ"ב דאמר לעיל משמיה דרב סתמא ולא חילק בין דבר קיימא לדבר שאינו של קיימא וטעה שמואל בהגליון:
תוס' בד"ה אבל בקטן כו' היינו ברוחב והרוחב הרבה כו' כצ"ל:
בד"ה תחלתו כו' משתגמר מלאכתו כו'. נ"ב חוזר ופירש דין של כל תנור שאינו מקבל טומאה אלא בנגמר כו':
בא"ד טפח למאי חזי ומשני אגדול תניא ליה בסוף ופריך כו' כצ"ל. ונ"ב כך נ"ל להגיה דמשום הכי תניא ושיריו ברובו בסוף דלא יהא קאי על תנור קטן שתחלתו טפח אלא קאי אסתם תנור שהוא גדול וכאילו הפסיק והתחיל בבבא אחרת אין תנור מקבל טומאה אלא משגמר מלאכתו ודו"ק:
בד"ה המפלת כו' דאי בתתלה ולד כו'. נ"ב פי' נפל:
בא"ד אסורה באכילה ומסיק אר"א כו' חוששין לולד אחר בשליא ולכך אסורה כו' כצ"ל: