קשיא הלכתא אהלכתא כו' עי' תוס' בשם רב אחא גאון ולכאורה קשה אי חל ליל טבילה בליל שבת מ"מ מתירין להקדים לחוף ביום פי' שתצא מבית הטבילה בין חפיפה לטבילה ומדוע לא נצריכה לילך לשם סמוך לבין השמשות ולהאריך בחפיפה עד הלילה ואף ע"ג דבין [השמשות] אסור בעשייה מ"מ כיון שעוסקת בעיונא ה"ל חפיפה ארוכה ומכ"ש דאפשר דרחיצת גופה בחמין שרי' בין השמשות וסריקת הראש תעשה קודם בין השמשות וא"כ למה נתיר לה לחוף ביום ממש בהפסק יציאת חוץ בין חפיפה לטבילה בע"ש. ואין לומר משום דעליה מוטל מצות הדלקה וע"כ תצא לחוץ להדליק הא תוכל להדליק קודם כניסתה לבית הטבילה. אלא ע"כ מכאן סמך גדול לשיעורו של מהר"י פאדווה הנ"ל דשיעור חפיפה הוא לכל הפחות שעה ומבואר בר"ן ס"פ במה מדליקין ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר הדלקת נר שבת קודם הרבה לזמן תוספת שבת והוא כשיעור ג' רביעי שעה קודם בין השמשות וביהש"מ הוא רביע שעה קודם צאת הכוכבים וכן מבואר בשו"ע או"ח סי' רס"א ע"ש וכיון דשיעור חפיפה הוא שעה נמצא אם תלך לבית הטבילה שעה קודם צאת הכוכבים ותשאר שם ולא תצא חוץ עד הלילה ע"כ תדליק קודם הזמן והרי היא מקדמת קודם לשיעור תוס' שבת ואנן ובלבד שלא יקדים תנן ומוכח כדברי מהר"י פאדווא הנ"ל:
נדה שבדקה עצמה יום ז' שחרית כו' ממשנתינו זאת מבואר דנדה מכיון שפסקה בטהרה ולרבנן בתראי אפי' ביום שני לנדתה ולרבי דשמעתין אפי' ביום א' ולהפוסקים נמי דס"ל לית הלכתא כרבי היינו פסקה בצהרים דיום א' אבל ביה"ש לא וכיון שפסקה אז בטהרה ה"ל חזקת טהרה ממש ודחי חזקת טומאה דאח"כ שמצאה טמאה והרי היא טמאה לפנינו אפ"ה אלים חזקת טהרה דלמפרע ודחי חזקת טומאה דהשתא דאמרינן השתא הוא דנטמאת. אע"ג דלמפרע נמי לא היה לה חזקת טהרה ממש דהרי עדיין לא טבלה בשעה שפסקה בטהרה שפסקה בשני או בראשון ועוד אפשר דמיירי שגם עדיין לא טבלה לנדתה כמ"ש ה"ה רק שאנו דנין אם נחזיקנה בזבה להצריכה נקיים מ"מ אנו מחזיקין אותה בחזקת שאינה רואה וכמבואר בלשון תוס' גיטין ב' ע"ב ויבמות פ"ח ע"א. ואף ע"ג דהתם בתוס' אינו מבואר אלא שאין לה חזקת טומאה ואפשר חזקת טהרה נמי אין לה היינו התם דאי לא מאמינים לאשה אם כן אפי' פסיקת טהרה אין כאן שהרי אין אנו מאמינים לה. ומ"מ חזקת טומאה נמי ליכא דאין לה חזקה שתראה כל שעה וכיון שאין לה חזקה שתראה כל שעה גלה לן רחמנא דמהימנא מוספרה לה. וכיון דמהימנא ופסקה בטהרה הו"ל חזקת טהרה ואלימא טובא למידחי חזקת טומאה שמצאה טמאה אח"כ. ומ"ש תוס' בזבחים נ"ט ע"א דזה לא מיקרי חזקת טהרה אלא א"כ טבל ביום ז' שלו ונטהר לגמרי. אינו ענין לכאן דהתם רצה ר"ע לדמות סתירת זב אחר שהוחזק בטהרה לפגול שאחר שהיה לרצון אם יאכל ממנו ביום השלישי סותר הקרבן למפרע א"כ ע"כ הדמיון הוא מזב שטבל ונטהר ועוסק בטהרות ונכנס למקדש ביום השביעי וחוזר ורואה שסותר יומו משא"כ בזב שפסק בטהרה ביום ג' או ד' וכדומה וחוזר ורואה וסותר אינו דומה לדר"ע לכן פליגי התם אפירש"י דע"כ חזקת טהרה דהתם חזקת טהרה ממש קאמר ולא חזקת שאינו רואה אבל מסתמא לא יחלוק תוס' אמתני'. ומבואר נמי מדוקיא דמשנתינו דאי לא היה מפסקת בטהרה כלל וכלל אזי אי בדקה אחר ימים ומצאה טמאה הרי היא טמאה למפרע מספק דהרי טמאה לפנינו וחזקה דמעיקרא לית לה שהרי לא פסקה בטהרה. ומ"מ אי בדקה אחר הימים ומצאה טהורה הרי היא טהורה עתה לפנינו וליכא למימר אוקמה אחזקה דמעיקרא דרואה היתה ז"א דעכ"פ נהי דחזקת טהרה לית לה מ"מ חזקת טומאה נמי לית לה כמ"ש מתוס' דגיטין ויבמות הנ"ל והטעם משום דרוב או כל נשים לא שופעות דם כ"כ זמן רב ומסתמא פסקה וכיון שטהורה היא לפנינו מוקמי' לה באותה חזקה מעיקרא משעה שהיתה ראויה לטבול לנדתה. ואי לא תימא הכי דבשלא פסקה בטהרה ובדקה אחר הימים ומצאה טהורה הרי טהורה טמאה הרי היא טמאה א"כ תיקשה דיוקא דמתני' דרישא וסיפא אהדדי וקל להבין:
מיהו נ"ל היינו דוקא בימי נדה אבל בימי זבה מבואר לקמן ס"ט ע"א בדברי ר' ירמיה בר אבא אמר רב ובלשון רש"י בד"ה והכא שמעינן כו' דבעי דוקא הפרישה בטהרה והחילוק מבואר בשלמא בשמעתין דראתה נדה א"כ לא הוחזקה שתמשיך ראייתה לתוך י"א יום שרוב נשים מסולקים מדמי' בהם. ועוד כיון שהוחזק' בטומאת נדה לא נחזיקנה בטומאת זבה כי מה ענין זה לזה ומצורף לזה דרוב נשים אינן שופעות דם כ"כ זמן רב. ונהי דחזקת טהרה לא הוה מ"מ חזקת טומאה נמי לא הוה וטהורה היא. משא"כ בזבה שהרי ראתה בתיך י"א יום ובשגם שצריכה נקיים ובטפת דם כחרדל סתרה מנינה כל שאין לה חזקת הפסק טהרה ממש מחזקינן לה בספק טמאה ולכן בעינן הפרישה בטהרה. ומאי דמייתי רש"י לקמן ראיה ממתני' לדברי רב ומבואר במהרש"א דהיינו משנתינו נדה שבדקה עצמה בז' כו' אע"ג דאינו ענין לזבה מ"מ מייתי שפיר ממשנתינו דכל שלא פסקה בטהרה אין לה חזקת טהרה עכ"פ וממילא גבי זבה טמאה היא דבעינן שתוחזק בטהרה דוקא. ומ"מ מבואר נמי דאי פסקה בטהרה עכ"פ יש לה חזקת טהרה אפי' בזבה דבעינן נקיים וכל זה דלא כנוב"י בתשובותיו שכתב נגד זה ולא ידענו מה היה לו וכבר הכרחתי עוד יותר מזה בתשובה בראיה ברורות כראי מוצקות דלא כוותיה. ועי' מ"ש בזה לפנינו אי"ה:
ומפקידה לפקידה עי' סדרי טהרה דהקשה על פירש"י מה שייך מפקידה לפקידה דע"כ לא בדקה עצמה בין יום שביעי לבדיקה דלאחר הימים דא"כ בטלה לה חזקה קמייתא דהרי בנתיים בדקה ומצאה טהורה. וכיון דלא בדקה בנתיים מה שייך פקידה ע"ש. ואולי ס"ל לרש"י דבדיקת הפקידות לא בעי הכנסת חורין וסדקין. וא"כ א"ש דנהי דבדקה עצמה שחרית וערבית בלא הכנסת חורין וסדקין והועיל זה למעט על יד מפקידה לפקידה מ"מ לא הועיל לבטל חזקת טומאה דאית לה דהרי לא הכניסה לחורין וסדקין. ולפ"ז צ"ל הא דאמר שמואל לעיל פ"ק ה' ע"א עד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה מ"ט הואיל ומהומה לביתה אינה מכנסת לחורין וסדקין משמע דבדיקת הפקידה בעי חורין וסדקין. שמואל ס"ל הכי ואיהו יפרש משנתינו כדרבא לקמן בשמעתין דאריש פירקין קאי ראתה ועודה בבית אביה. מיהו הך דרבא שינויא דחיקא הוא ולא סמכי' עלה כמ"ש מהרש"א בשמעתין. וא"כ לית הלכתא בהא כשמואל. אלא עד שלפני תשמיש נמי ממעט כפקידה. ובזה מיושב מה שפירש"י במתני' ריש מכילתין דלא כשמואל וכבר צווחו ביה קמאי וגם כבר ישבנו באנפין שונין ע"ש. והא"ש דלית הילכתא כשמואל. ובזה מיושב מה שפירש"י לקמן ד"ה אם יש לה וסת קא ס"ד אסיפא דמתני' קאי וקשה הא האמת כן הוא ומאי קס"ד דקאמר ועי' מהרש"א שירד להציל ולא הציל. ולפי הנ"ל א"ש דהא קו' המקשן הוא לרב הונא בר חייא אמר [שמואל] ולשמואל בלא"ה צ"ל כתי' של רבא דארישא דמתני' קאי וא"כ מאי מקשה. לכן פרש"י דקס"ד דהאי מקשה דגם לשמואל אסיפא קאי ולא אסיק אדעתיה הך שמואל דלעיל. ואה"נ התרצן הו"מ למימר ולטעמיך אלא משום דא"כ צ"ל דרב הונא בר חייא נמי ס"ל הך דשמואל דפ"ק וכהך שינויי דחיקא דרבא לכן מדייק הש"ס אמר לך ר"ה ב"ח ולא אמר נמי אמר לך שמואל. והא"ש דשמואל בעצמו לא יתרץ כן דאיהו בלא"ה צריך לתרץ כרבא אלא ר"ה ב"ח מיהא מצי לשנויי ולחלק בין תלתא זימני למיעקרא ובין דיה שעתה. ובזה מיושב מה שפירשנו לעיל ל"ט ע"א דהא דר"ה ב"ח אמר שמואל לענין דיה שעתה נמי קאי נגד סוגיין והשתא דלשמואל לא צריכי להך שינויי דאיהו משני כדרבא ולכן א"צ לחלק בין עקירת וסת לדיה שעתה:
שמעתא באפי נפשה אתמר צל"ע אכתי מי ניחא אמאי תהיה זבה ודאי הא מבואר בקידושין ע"ט ע"ב לרב יעקב דקיי"ל כוותיה הוא אומר שכ"מ והם אומרים בריא היה אוקמי' ממונא בחזקת מרי' אע"ג דמעיקרא נולד בריא והשהא נמי בריא הוא וכ"ע נמי בחזקת בריאים הם מ"מ לא אזלינן בתר כל הני וביאר הטעם בתשובת הר"ן הביאו ב"י בהל' מקואות סימן ר"א משום דחזקת בריאות עשוי להשתנות דאדם עשוי להתחלות מכ"ש הכא דחזקת ראיה של אשה עשוי להשתנות דרוב נשים לא חזיין כל שעה ואף ע"ג דיש לחלק דהתם איכא חזקת ממונא דמרא קמא משא"כ הכא ז"א חדא הכא איכא נמי רובא דרוב נשים לא חזיין כל כך בשפע ועוד מידי ספיקא מיהת לא מפקא ואיך תהיה זבה ודאי ומביאה קרבן ונאכל. וי"ל אה"נ אי בדקה עצמה ביום שני ומצאה טמאה ואחר הימים בדקה ומצאה טמאה אין כאן ודאי מטעם שכתבתי לעיל. אך האי דמצאה טמאה ביום השביעי הרי כבר מפקא מרוב נשים דלא חזיין ביום השביעי לנדתה דכבר פסק מעיינה והאי דחזיי' ביום השביעי ואית נמי חזקה דטמאה לפנינו הרי היא טמאה ודאי. ובזה י"ל נמי לשון רמב"ם שכתב אפי' ביום השביעי ודקדק בסדרי טהרה מאי אפי'. והא"ש דלא מיבעיא בד' או בה' דאיכא למימר מדשופעת כולי האי מפקת מרובא כנ"ל. משא"כ בשביעי ה"א האי פסקה ביום ג' כמו כל הנשים והשתא הוא דהדר חזיי' בתחלת ראיה שהרי אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה כדלעיל בס"פ בנות כותים ותראה יום או יומים ותפסוק ומה"ת לאחזוקי בזיבה ודאי קמ"ל דרוב נשים לא חזי' ב' פעמים בתוך ז' ימים ומשו"ה זיבה ודאי וא"ש: