יכול יהא חייב על הקדשו קרבן ת"ל וזה הדבר הרמב"ם השמיט הך ומשמע דס"ל דחייבים על הקדשו קרבן נ"ל משום דלמאי דקיי"ל בעל מיפר וחכם מתיר ונפקא לן מזה הדבר עי' מסכת נדרים ע"ח ע"א וע' מ"ש תוס' בב"ב ק"כ ע"ב ד"ה מיבעיא להו וק"ל וא"כ לא אייתר לן קרא לדרשא דהכא ומביאים קרבן על הקדשו:
לאותן המוזהרים עליו הקשו תוס' האיך ס"ד שיתחייב ע"ז קרבן יל"ד ומ"ט לא הקשו כן לעיל כדמשני איסור דרבנן בעלמא אם כן איך ס"ד להתחייב ע"ז קרבן. ועוד למסקנא מסיק דלמ"ד סמוך לאיש לאו דאורייתא ברייתא אסמכתא בעלמא קאמר א"כ [איך] ס"ד לחייב קרבן וע"כ צ"ל דלמ"ד חולין בעזרה לאו דאורייתא שפיר משכחת ליה קרבן אדרבנן כמבואר להדיא בנזיר כ"ט לר"ל שם ע"ש וא"כ ה"נ נימא הכי וי"ל דעיקר קו' הוא דהו"ל מה שלא הפריש הקטן שב ואל תעשה ולא מייתי קרבן אלא בקום ועשה דמשו"ה לא מייתי קרבן אכרת דפסח ומילה כמבואר במכות י"ג ע"ב וזה מדוקדק מלשון תוס' בקושייתם שכ' איך ס"ד לחייבו קרבן משום שמניחים לו לעבור על נדרו עכ"ל פי' דהו"ל שב ואל תעשה. ולפ"ז לפמ"ש משנה למלך ס' ה' מאכלות אסורות דהכא מיירי בספי ליה בידים וה"ק ש"מ ב"ד מצווין להפרישו באיסור דאורייתא מיהת וא"כ בדרבנן ספי' ליה בידים מיתסר דלמ"ד אין מצווים להפרישו באיסור דאורייתא א"כ בדרבנן שרי למיספי ליה בידים ע"ש א"כ הו"ל ה"נ קום ועשה ולק"מ קו' תוס':
ש"מ קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו מכאן מקשים אשיטת הרמב"ם סוף ה' מאכלות אסורות דאפי' באיסור דרבנן לא ספינן לקטן איסורא בידים א"כ לא פריך הכא מידי דילמא לאותן המוזהרים עליו לספות ליה בידים. וי"ל דהשתא דלא ס"ד דקאי אאחרים שאכלו רק הברייתא מיירי אקטן עצמו ר"ל שהניחו לקטן לאכול איסורא. וא"כ סיפא דפטורי' מקרבן מעילה נמי קאי אקטן עצמו פטורים המוזהרים ואי מיירי דאחרים ספו ליה א"כ הם מעלו במה שספו ליה והקטן פטור לגמרי אפי' היה גדול כה"ג. ואין הקרבן משום הקטן ואין לומר אכתי משכחת ליה בשנתנו לו בשליחתו של הקטן שהוא צוה לגדול שיתנו לו ובמעילה יש שליח לדבר עבירה ולא מעל הגדול ולעולם דספי' ליה ז"א דהא אין שליחות לקטן ואלא ע"כ לא מיירי בספי' ליה בידים וא"ש פסק הרמב"ם אלא לפ"ז תהדר הקו' אפירש"י דמ"ש לעיל בשם משנה למלך ליישב פירש"י דמיירי בספי ליה בידים ליתא כמ"ש וי"ל לפמ"ש בסמוך אי"ה [דלשיטת] רש"י אליבא דמ"ד מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא קטן עושה שליח א"ש כנ"ל:
כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים הקשו תוס' דזדון שבועה לא מתוקם אלא בעצמו ולפע"ד משכחת ליה בשהתפיסו אחרים בשבועתו של קטן עי' ר"פ שבועות שתים בתרא כ' ע"א וכאביי דשם וע"ש בר"ן יתיישב גם אליבא דהלכתא וק"ל:
רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו לוקין הקשו תוספות דהו"ל התראת ספק כו' ובהביא ב' שערות נמי לא מיירי דהא ר' יוחנן אית ליה תוך זמן כלאחר זמן דבריהם תמוהים אדרבא אי הוי ס"ל כלפני זמן מאי אהני ליה שערות שומא נינהו אבל השתא דס"ל כלאחר זמן א"ש ומיירי דיש לו שערות קטנות דלא כשיעור או באשה סי' שלא כשיעור המפורש במתני' דלקמן ומ"מ התראת ספק לא הוי דידעינן דעד שנת י"ג יגדלו הסי' הללו. אבל מ"ש תוספות דעל הרוב מביאין שערות בזמנן זהו ק"ק לרבא דלית ליה חזקה אלא למיאון ולא לחליצה ומכ"ש דלא יועיל ללקות וכבר הזכרתי זה לעיל:
בעלה מיפר לה ממ"נ לשון ממ"נ אינו מדוקדק ויש לומר דרשב"א ביבמות הקשה האיך יפר לה ומספי לה איסור בידים ועי' מ"ל סוף ה' מאכלות אסורות. ולפע"ד לפמ"ש תוס' בפסחים פ"ח ע"א ד"ה שה לבית אבות דלא אסור אלא דומיא דנבילה ושרצים אבל היכי דאיכא חינוך מצוה שרי וא"כ ה"נ אינו דומה לנבילה ושרצים דאיכא חינוך מצוה דהנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו מקריב עליו קרבן ומצוה להפר ומשו"ה מותר להפר לה. אמנם זהו אם הוא נדר מן התורה אזי המקיימו כאלו בונה במה אבל אם הוא רק דרבנן אבל מן התורה אינו אלא דיבורא בעלמא בודאי אינו מצוה בהפרה. אלא דלפ"ז אין כאן איסור דאתי נישואין דרבנן ומבטלים נדרא דרבנן. והא"ש ממ"נ אי דרבנן ואז אין מצוה בהפרה נגד זה דרבנן ודרבנן היא. ואי דאורייתא א"כ הא אין ב"ד מצווין להפרישו. ואם כן היכי דאיכא חינוך מצוה נחתינן חד דרגא ומספינן ליה אפילו בידים:
כדרב פנחס כ' רשב"א ביבמות דיש אין גורסים אלא כדר"פ וס"ל דעדיין צריכין לשנויי קמייתא פי' דוקא הבעל יכול להפר ולא אחר אפי' נדרה על דעתו. ובעל נמי אין מיפר בקודמים משום דר"פ דכל עצמו לא התירה תורה אלא משום שנדרה על דעתו ושהוא בעלה ומה שנדרה קודם נישואין לא היה על דעתו. ולכן הכא בקטנותה הו"ל קטן אוכל נבילות ובגדלותה יכול להפר בקודמים שהרי הוא עתה בעלה וגם לשעבר נדרה על דעתו כצ"ל דברי הגורסים כן. אלא דלדידהו קשה קו' תוס' אר' יוחנן ור"ה ומ"ש תוס' דלמסקנא א"ש ליתא דהא אכתי צריכין לקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו. וי"ל דהא בנזיר כ"ט ע"ב פליגי תנאי אי הלכה היא בנזיר או לחנכו במצות ומסיק הש"ס דפליגי במופלא סמוך לאיש נמצא דר' יוחנן אתיא כתנאי ממ"נ או במ"ש הלכה היא בנזיר או במ"ש מופלא סמוך לאיש דאורייתא אלא מ"מ לק"מ אר"י לימא כתנאי משום דזיל הכי קמדחי [ליה וזיל הכי קמדחי ליה] ולא אתברר לן טעמא ופלוגתתיה דהני תנאי דהתם. ואפשר דמשו"ה מסתפק ר' יוחנן אי מצווין להפרישו או לא דאי פליגי הני (בהני) תנאי במופלא סמוך לאיש א"כ נימא דהך ברייתא אתיא כמ"ד מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא וב"ד מצווין להפרישו. אך אי פליגי בהלכה היא בנזיר ודכ"ע מופלא סמוך לאיש דאורייתא מוכח מהך ברייתא דאין ב"ד מצווין להפרישו וק"ל וכן יש לומר לרב הונא דמצי סבר בפשיטות דפליגי הני תנאי במופלא סמוך לאיש. וא"ש דהרמב"ם לא מייתי הך ברייתא דתינוקות דס"ל דאתיא כמ"ד מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא ואנן קיי"ל דאורייתא:
והנה הרמב"ם פסק מופלא ס"ל דאורייתא ופסק נמי הלכה היא בנזיר ופסק נמי דיכול האב להדירו עד שיביא ב' שערות והוא נגד הש"ס דנזיר שם והרגיש בזה הלח"מ. ולפע"ד ס"ל לרמב"ם דסוגיא דנזיר אזלא למ"ד אין ב' ידים זוכות כאחת א"כ א"א שידירו האב כשיכול הוא בעצמו להדיר א"ע אך אנן קיי"ל נערה היא ואביה מקבלין גיטה דשתי ידים זוכות כאחת א"כ ה"נ עי' גיטין ס"ד ע"ב:
עד שלא באו לעונת נדרים כו' הר"ש ריש מסכת תרומות מייתי בשם ירושלמי מאת כל איש ולא קטן אשר ידבנו לבו ולא חרש ושוטה שאין להם דעת לנדב והקשה ר"ש אמאי לא ממעט נמי קטן מהא ותי' משום דכשהגיע לעונת נדרים יש לו דעת לנדב ע"ש ולכאורה [אין] הדבר מובן דזהו אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא אבל אי גבי נדר לא מהני מופלא מן התורה שפיר קשה כל איש ל"ל. וא"כ צ"ע מאי פריך הכא אדרבה נימא ר' יוסי ס"ל מופלא ס"ל לאו דאורייתא ואייתר ליה כל איש ודריש מניה אפי' כל דהו איש כדאיתא כה"ג בבכורות ג' ע"א גבי כל בכור ולפי גי' הר"ש דגרס במתני' ר"י אומר תרומתו תרומה אע"פ שלא הביא ב' שערות י"ל בהא פליגי דבין למר ובין למר מופלא ס"ל לאו דאורייתא ומכל איש מרבי' כל דהו איש אפי' קטן ור"י סבר כיון דמופלא לאו דאורייתא ממילא אין לו שום מעלה ומרבינן כל דהוא איש אפי' קטן ממש ור' יוסי ס"ל דעכ"פ משכחת שום מעלה במופלא דכוותיה כמ"ש תוס' בנזיר ס"א ע"ב וכמ"ש לעיל מוקמינן ריבויא דכל איש אמסתבר אהפחות מופלא סמוך לאיש ומאי פריך וצל"ע גדול:
אמנם אי גרסינן ר' יהודה אומר אין תרומתו תרומה י"ל קצת דהרי חזינן דר' יהודה ס"ל מופלא ס"ל דאוריית' והוי טעינן דקטן מופלא לא אימעט מאשר ידבנו לבו ומשו"ה אימעט מכל איש ולעולם קטן לא. ור' יוסי ס"ל נהי נמי דמופלא דאורייתא היינו לאיסור בל יחל אבל מקרבן אימעוט מזה הדבר כדלעיל בברייתא והה"נ מלעשות תרומתו קדש שיתחייב עליה מיתה וחומש ואינו בכלל אשר ידבנו לבו והוה שפיר בכלל המיעוט וכל איש ל"ל ע"כ לרבות מופלא כל דהוא איש וסברא זו היתה פשוטה כ"כ להמקשן ומשו"ה פריך מינה וכ"ז דוחק והקו' צל"ע:
ובסברא זו נ"ל ליישב קו' תוספות והראשונים אשיטת רש"י ביבמות ל"ד ע"א ד"ה מתוך י"ג כו' ע"ש היטב הנה מה שהקשה דהו"ל כמו אחר שתתגיירי אחר שתשתחררי לא חשו לה הראשונים ז"ל משום דהכא ממילא אתי ועי' מ"ל פ"ד מהלכות אשות ה' ד' אך הא קשיא איך הקטן יכול לעשות שליח וגם במשנה למלך לא מצא ישוב לזאת הקושיא. ולפע"ד להך תנא דנזיר כ"ט ע"ב דמס"ל לאו דאורייתא לדידיה אייתר כל איש דגבי תרומה לרבות קטן מופלא שיכול להפריש תרומה דאורייתא נמי וא"כ ממילא נעשה נמי שליח לתרומה דכתיב גם אתם ומקשינן גם לאתם דהיינו השליח דאתא מריבויא דגם מקשינן ע' רפ"ב דקידושין וה"ה לכל השליחות שבעולם כל מה שהקטן בעצמו יכול לעשות יכול נמי לעשות שליח אחר לאותו הדבר. והשתא כיון דהקטן עצמו יכול לקדש לאחר שאגדל ושתגדלי א"כ יכול נמי לעשות שליח על זה האופן וק"ל. ובגיטין פ"ה ע"א קרי לקטן בר הויה א"כ יכול לעשות שליח:
ירושה ראשונה ושני' יש להן התוס' יבמות פ"ב מייתי שיטת ר"ח ירושה ראשונה ושניה של אברהם ויהושע יש להן ושלישית של עזרא אין להם והקשו תוספות משמעתין דמסיק וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק ולפע"ד ס"ל לר"ח דיהושע קידש את הארץ באופן שכל פעם שיצאו ממנה ישראל ויחזרו ויהיה ביאת כולכם יתחייבו בחלה וכמו ביובל דבעי' כל יושבי' עליה ואי נסתלקו יושבי' בטל היובל ואי חוזרים אח"כ ממילא חזר היובל לאיתנו. וצ"ל דכך היה הקידוש מעיקרא שיהיה הארץ קדוש לכשיהיו כל יושביה עליה ינהג בו יובל ומ"מ אי נמי אין כל יושביה עליה לא בטלה מפני זה קדושת הארץ אלא כשחזרה הרי היא בקדושתה קמייתא ואינה צריכא קידוש מחדש ה"נ ס"ל לר"ח גבי חלה כשנסתלקו ממנה כל ישראל בחורבן בית א' והיה נ"ב שנים לא ישב שם אדם אז לא נהגה חלה אפי' כשחזרו עד שיהיה ביאת כולכם ועם עזרא לאו כולהו סליק. ויש להביא ראיה לזה מדאמר יכול בביאת ב' וג' מרגלים וקשה וכי אפשר לומר כן הא בעינן מלך ונביא וכה"ג ואורים ותומים לקדש כמבואר פ"ב דשבועות ע"ש י"ו ע"א. אלא ע"כ צ"ל דקדושת יהושע היה סגי לכשיבואו לשם יתחייבו והוה ס"ד דאפי' בביאת ב' וג' מרגלים סגי קמ"ל ביאת כולכם בעינן: