ותו ליכא. מ"ש תוספות מכדי אחיזה טפח דלמסקנא א"ש. לא ידעתי האיך א"ש הא נמי כתיב ולא מפורש שיעורי' וכן בטריפות. ואולי ס"ל כהרמב"ם דאין מפורש בתורה אלא הדרוסה:
אבן היוצא מן התנור כו' פירש"י תנור מקום שפיתת ב' קדירות וכירה מקום שפיתת קדירה א'. והוא נגד סוגיא דשבת. כמ"ש תוס' ד"ה בפלוגתא לא קמיירי. ולפע"ד ליישב דהנה רמב"ם פי' בפי' המשנה דאבן היוצא מהתנור היינו עביו כותלו של תנור ולהיותו צריך חום רב בעי טפח משא"כ כירה. ולדבריו קרוב לומר דאי בציר מטפח בתנור וג' אצבעות בכירה בטיל ליה מכלי וא"כ קשה מאי משני הש"ס כ"ש דבציר מטפח יד תנור הוא והא לא מטעם יד אתאינן עלה. וצ"ל דודאי לפי ההו"א לא ידע לשנויי קו' הש"ס והאיכא אבן היוצא מן התנור ע"כ דחיק דטעמא משום יד. אלא שזהו דוחק דמ"ט צריך תנור וכופח יד גדולה יותר מכירה הא כופח הוא רק שפיתת קדירה א' וכירה הוא שפיתת ב' קדירות. וע"כ צ"ל לפי אותה ההו"א ס"ל דכופח גדול מכירה והומ"ל ולטעמיך ולהקשות ממסכת שבת. אלא דבלא"ה פריך ותו ליכא ומסיק בפלוגתא לא מיירי ולמסקנא אמרינן דאבן היינו עובי תנור ולשמור חומו הרב משא"כ כירה וא"ש הכל דברי רש"י וגם דברי פי' הרמב"ם הנ"ל: