מהר"ן שפירא
ואין להקשות דלמא ה"ה מחייבי כריתות הוי ממזר. והא דנקט א"א דמעשה שהיה כך היה. י"ל דא"כ ל"ל למימר מא"א אלא ודאי דבא להורות דהלכה כר' יהושע והא דלא נקט מחייבי מיתות ב"ד כבר הרגישו תוספות בזה וכתבו לרבותא נקט מא"א אף שהוא בחנק והוא קיל משאר חייבי מיתות ב"ד ויש לה היתר בחיי אוסרה:
רצונו לומר דגם חייבי כריתות נילף מאשת אב מה אשת אב לא תפסי בה קדושין ותפסי בה לאחריני אף חייבי כריתות וכמבואר בתוס' בשמעתין בד"ה שמעון התימני וכו'. שצריכין לדמויי לה בהכי מבואר לעיל בגמרא דף מה ע"ב ע"ש ואיפכא ליכא לאקשויי לא לכתוב לא יקח איש אשת אביו דשמעון התימני מפרש לאו דלא יגלה בשומרת יבם של אביו דהוי בכרת. די"ל דאי לאו דכתב רחמנא אשת אביו ה"א דלא יגלה איירי באנוסת אביו ואינו אלא לאו בעלמא והוי ממזר מחייבי לאוין כמו דס"ל לרע"ק אבל השתא דכתיב אשת אב ג"כ נאמר דצריכין לדמויי לאשת אב וכמ"ש ומש"ה מקשה הרי"ף מאחר דתלמוד מאשת אב על לאו דלא תגלה א"כ לא לכתוב לא יגלה כלל ודו"ק:
מהר"ם פי' דשמעת מינה חייבי כריתות דלא תפסי בה קדושין ותפסי לאחריני כדפרש"י לעיל ועי' בתוס':
ברש"י בדבור המתחיל כל שחייבין וכו' דבאנוסת אביו כתיב הוא סוף דיבור ומ"ש ולא נילף מיניה וכו' הוא מציין בהרי"ף כתב כן ושם מקומו דו"ק ותשכח מבואר היטב. וכתבתי זה יען שראיתי רבים טעו בזה והגיהו דברי רבי יהושע ברש"י שבכאן והוא טעות בידם רק מציין בגמרא בהרי"ף לקמן עמוד ב' בסמוך וקל להבין: