אוֹמְרִים לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵע שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזְדַּעֲזַע וְכוּ' (במדבר טז, כו). יש לדקדק למה אמר לו 'הֱוֵי יוֹדֵע' יאמר לו דַּע וכו'? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער רוח הקודש) שהנשבע לשקר פוגם בה"א אחרונה שבשם הוי־ה שהוא סוד המלכות עיין שם. ובזה פרשתי הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן (ישעיה א, ד) חֹטֵא לשון חסרון שמחסר אות ה"א אחרונה ונשארו אותיות 'הוי' ולזה אמר עַם כֶּבֶד עָוֹן כי 'עָוֹן' זה כבד מכל העונות כמו שאמרו כאן בברייתא. לכן אומרים לו לשון זה 'הֱוֵי יוֹדֵע' כלומר דע פגם שלך שאתה גורם להשאר אותיות 'הוי' בלבד.
שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזְדַּעֲזַע וְכוּ' (במדבר טז, כו). צריך להבין למה נזדעזע בדבר זה יותר מהשאר? ונראה לי בס"ד מה שנאמר לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם הֳ' אֱלֹקֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ, ו) כי תיבת 'לַשָּׁוְא' ראשי תיבות 'לֹא שֶׁקֶר וְלֹא אֱמֶת' כי אפילו על אמת לא תשבע ולהכי נזדעזע העולם דקשה להשמר בזה דאפילו במותר צריך להזהר. ונראה לי שבועה [383] עולה מספר יגעש [383] כי געש העולם כשנתנה השם יתברך ברחמיו יעזרינו על דבר כבוד שמו.
כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶן: 'וְנַקֵּה', וְכָאן נֶאֱמַר: 'לֹא יְנַקֶּה' (שמות לד, ז). נראה לי בס"ד טעם לזה דאיתא בירושלמי על פסוק וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם הֳ' יִמָּלֵט (יואל ג, ה) מעשה במושל אחד שמו אלכסנדר שדן את לסטים אחד לתלותו אחר כך שמע ששמו כשמו ופטר אותו, והדברים קל וחומר ומה הנקרא כשם מושל בשר ודם נמלט ישראל שנקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה לכך אמר הכתוב 'וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם הֳ' יִמָּלֵט' עד כאן.
והנה זו הסנגוריא להציל האדם מן כליה עד שישוב בתשובה ולא יתקיים בו נֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת (יחזקאל יח, ד) וְחַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה (משלי יג, כא) יש לאומרה על כל עבירות דאז כיון דנקרא 'בְּשֵׁם הֳ' יִמָּלֵט' אבל הנשבע בשם לשקר דמבזה ח"ו את השם איך ימלט מכח סנגוריא זו שיש מן שמו יתברך? לכן כתיב בשבועה 'לֹא יְנַקֶּה'.
ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דעון השבועה פוגם באות ה"א אחרונה שהוא סוד המלכות ששם הוא שם אדני וידוע כי שם אדנ־י במלואו ומלוי מילואו עולה ל"ה אותיות כמנין שם אגל־א שהוא ראשי תיבות אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָ־י שהוא סוד גדלות המלכות וכיון שפוגם שם אזי נוסף מספר ל"ה על מספר וא"ו של וְנַקֵּה ויהיה מספר מ"א ואז נקרא 'לֹא יְנַקֶּה'.
כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אִם יֵשׁ לוֹ זְכוּת תּוֹלִין לוֹ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, וְכָאן נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ לְאַלְתַּר שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם הֳ' צְבָקוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב" (זכריה ה, ד). קשא מהיכא משמע דבר זה של לאלתר? ונראה לי בס"ד דקשיא ליה בכתוב דלא הוה צריך לומר 'נְאֻם הֳ' צְבָקוֹת' ועוד הכי הוה ליה למימר נְאֻם הֳ' צְבָקוֹת הוֹצֵאתִיהָ וּבָאָה וכו', על כן מפרש שרמז הכתוב שהוצאתה וביאתה תהיה לאלתר והוא דכתיב הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ (תהלים קמז, טו) והכי קאמר הוֹצֵאתִיהָ לאלתר כדרך האמירה של הֳ' צְבָקוֹת דכתיב בה 'עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ' כן זו תרוץ ביציאתה בטהרה.
"וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב", זֶה הַגּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין לוֹ אֵצֶל חֲבֵרוֹ וּמַשְׁבִּיעוֹ (זכריה ה, ד). נראה לי בס"ד על פי מה שהביא הרא"ף ז"ל בשם השל"ה ז"ל כי עשרת הדברות כנגד עשר אצבעות שבאדם ואצבע הנקרא אמה שביד ימין הוא כנגד לֹא תִשָּׂא (שמות כ, ו) ואצבע הנקרא אמה שביד שמאל הוא כנגד 'לֹא תִּגְנֹב' עיין שם ונראה לכך שתים אלה הנזכרים בפסוק זה שנאמר 'וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר' הם כנגד אמה של ימין ואמה של שמאל שהיא ארוכה מכל האצבעות כי (אין) אלו עונשם ארוך וגדול ורב יותר משאר עבירות אשר בעשרת הדברות.
ומה שאמר 'כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ' קשא למה עשה זו לחלוקה בפני עצמו ונראה דבא לרמוז דחלוקים הם זה מזה דעונש משפחתו בנפשות ושל העולם ממון דוקא.
וְאֵימָא עַד דְּעָבִיד לְהוּ לְכוּלְּהוּ? לָא סַלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: (ירמיהו כג, י) "כִּי מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ", וּכְתִיב: (הושע ד, ג) "עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ" (ויקרא כו, לז). יש להקשות למה נקיט לשון 'אבלות בארץ' ולא אמר 'אבדה הארץ' כדנקיט בחרבן בית המקדש עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ (ירמיה ט, יא) ונראה לומר דאמרו רבותינו ז"ל בשביל עון שבועה יהיה רעב בעולם וכמו שאיתא בר"ח ז"ל בשערי קדושה עיין שם. גם אמרו בגמרא דתענית (תענית ו:) מטרא בעלה דארעא לכך נקיט לשון רביעה עיין שם. ואם כן בשביל שבועה יהיה רעב שיפסק המטר שהוא בעלה דארעא לכן 'אָבְלָה הָאָרֶץ' כאשה שמתאבלת על בעלה.
הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּךָ אָנוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל דַעְתֵּנוּ וְעַל דַּעַת בֵּית־דִּין. קשא כיון דאומרים שכן מצינו במשה רבינו ע"ה שמע מינה שהיו נוהגים להשביע על דעת בית דין מימי משה רבינו ע"ה ולפי זה איך חשב אותו אדם בעל קניא דרבא בנדרים (נדרים דף כה.) להערים על ידי הנחת הדינרין בקנה והלא אומרים לו אנחנו משביעים אותך על דעתינו כדי שלא יערים?
ונראה לי דאותו האיש לא היה יודע מנהג בית דין שאומרים כך לפיכך עשה הערמה בקנה והם אומרים לו כן בשעת שבועה שכבר עמד לישבע הנה אם עתה חוזר בו ואינו נשבע בוש הוא בדבר כי יחשדו אותו שבא לישבע בשקר והדר ביה לכך הוכרח לישבע אף על פי שלא הועילה לו תקנתו.
ומה שאמרו 'עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעְתֵּנוּ' תרתי למה לי? ונראה כדי לחזק הדבר יותר ולהריך לבו יותר.
והא דהוצרכו לומר לו שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּשֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכוּ' נראה מביאים לו דוגמה מזה כדי שלא יתרעם עליהם לומר אתם חושדים אותי בערמה שאתם אומרים לי 'הֱוֵי יוֹדֵעַ דְּעַל דַּעְתֵּנוּ אֲנַחְנוּ מַשְׁבִּיעִים אוֹתְךָ' לכן מביאים לו דוגמה דמצינו גם משה רבינו ע"ה אמר כן לכל ישראל ואין לך להקפיד כי לא טוב אתה מישראל.