אָמַר רַב כַּהֲנָא מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: אֵיזֶהוּ עָנִי רָשָׁע עָרוּם? זֶה הַמַּשְׁהֶה בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת (ויקרא יט, כט). פירש רש"י שמשהא אותה בשביל מלאכה. ויש להבין מה ערמה עושה בשהייה זו? ונראה לי בס"ד כשבאים לישאנה בחנם דצריך להשיאה בעל כרחו הוא אומר אין אני משיאה אלא עד שתגדל עוד ותהיה שלימה לידע ולהרגיל בעסק הבית כדי שתמצא חן בעיני בעלה ותשמשו תשמיש טוב. או יובן מערים לתת דופי ושם רע באלו הרוצים לישאנה בחנם והוא דופי בשקר כי כונתו להשהותה אצלו כדי שיהנה ממלאכתה ותשמיש שלה.
וְהַמַּחֲזִיר אֲבֵדָה לְעַכּוּ"ם. הנה בירושלמי בבא מציעא (בפרק אלו מציאות הלכה ה') אמרו דשמעון בן שטח החזיר אבידה לעכו"ם וכן איתא במדרש רבא פרשת עקב, ועוד הביאו בירושלמי דרבותינו הזקנים קנו כרי חטים מאנשי הצבא ומצאו בו צרור של דינרים והחזירו להם, ועוד מייתי התם עובדא ברבי שמואל שהחזיר אבידה למלכה. ועל זה קשא מאחר דכאן קאמר עליו נאמר לֹא יֹאבֶה הֳ' סְלֹחַ לוֹ (דברים כט, יח) איך הותר להם להחזיר לעכו"ם משום קידוש השם?
ונראה לי בס"ד דכאן איירי בהיכא דמתעסק בהשבת אבדה עסק הרבה שעושה בשבילה שמוש בגופו וגם מאבד זמן בעבודה כגון שראה שור נדח בדרך וצריך לו טורח וטיפול גדול עד שיחזרנו לו או ראה ממונו של עכו"ם נפסד וצריך לו טיפול הרבה ואבוד זמן להצלתו ועל זה קאמר 'לֹא יֹאבֶה הֳ' סְלֹחַ לוֹ' שהוא מאבד כמה שעות וגם מאבד כח גופו בשביל זה שהוא עכו"ם דהא כתיב בעכו"ם לֹא תְחָנֵּם (דברים ז, ב) לא תתן להם מתנת חנם (עבודה זרה כ.) והרי זה נותן מתנת חנם מכח גופו וגם כמה שעות מחייו וזמנו. אבל בהיכא דמצא מרגלית כהך דשמעון בן שטח או צרור דינרים בעובדא דרבותינו הזקנים או תכשיט בהך דרבי שמואל שאין בזה איבוד זמן וגם ליכא טורח הגוף וחסרון כח שרי להשיב מפני קידוש השם אף על פי שזה הוא עכו"ם דהא לא נתן לו מתנת חנם בזה וליכא בזה משום 'לֹא תְחָנֵּם'.