בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. נראה לי בס"ד שלש אלה ראשי תיבות עדן שהוא ראשי תיבות עבודה זרה דמים ניאוף, לרמוז שאם מוסר נפשו על שלשה אלה בעולם הזה יזכה לחיים נצחיים של עדן.
וְאִם יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: "בְּכָל מְאֹדֶךָ". מקשים אם כן למה בפרשת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ דמדבר בלשון רבים לא אמר 'ובכל מאודכם'? ומתרצים בשם הגאון פרשת דרכים ז"ל בפרשת שְׁמַע דמיירי ביחיד שייך לתפוס סברא זו הנפסדת דממונו חביב יותר, מה שאין כן בפרשה שניה דמיירי בציבור לא שייך לומר בציבור שיטעו בסברא זו הנפסדת עד כאן דבריו.
ומקשים על זה והא אמרו רבותינו ז"ל בחולין (חולין צא.) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ (בראשית לב, כה) שחזר על פכים קטנים שהצדיקים ממונם חביב עליהם מגופם, וכיון דהצדיקים הכי דעתייהו נמצאת סברא זו אינה נפסדת ולאו גרועה היא דהא הצדיקים שהם המובחרים שבאדם כן הוא דעתם ואם כן לימא בצבור 'ובכל מאודכם'? עכ"ד.
ונראה לי בס"ד דמה שאמרו בצדיקים ממונם חביב יותר מגופם אין זה מלב ונפש דהצדיקים שהם מביני מדע ודאי לא יחשבו באמת את ממונם יותר מגופם שנברא בצלם אלקים, וככה אמר הַשָּׂטָן עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ (איוב ב, ד). אך רק הם מראים לעיני הרואין חיבוב לממונם יותר מגופם בשביל טובת גופם.
והיינו דידוע דה'חוטא נקרא מזיק ויש לו דין מזיק' ולכן כאשר הצדיק יהיה חטאו גדול בעיניו מאד, על דרך מה שכתב הרב ערבי נחל ז"ל בפסוק 'אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי' (ישעיה מג, כז) יעוין שם, ולכן הוא חושב שיש לו דין מזיק בעבור חטא שלו וידוע דקיימא לן (משנה גיטין ה, א) 'הנזקין שמין להם בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית' וכיון שיש להם דין מזיק כשיבא ליפרע בעולם הזה על עונם כדי שילכו נקיים לעולם הבא צריך שיפרע מגופם שהוא העידית באמת ולא מן ממונם שהוא זיבורית כפי האמת, על כן הם מראים חיבוב לממונם יותר מגופם כדי להראות לעיני המקטרגים דממונם הוא העידית ולא יקטרגו עליהם שראוי להפרע מן גופם אלא יודו שראוי להפרע מן ממונם שהוא העידית.
נמצא באמת תוכיות לבם גופם חביב, ורק מראין חיבה לממונם לעיני המקטרגים, אבל השם יתברך הגם שהוא יודע האמת דגופם חביב הנה הוא רַב חֶסֶד מטה כלפי חסד להטיב עמהם כאשר יחפוצו לפנים משורת הדין.
מָה רוֹצֵחַ, יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, אַף נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, תֵּהָרֵג וְאַל תַּעֲבֹר. נמצא גילוי עריות ילפינן משפיכות דמים ולכן בעשרת הדברות כתיב 'לֹא תִנְאָף' אחר 'לֹא תִרְצָח' (שמות כ, יב) גם נמצא לפי זה עבודה זרה ילפינן מקרא להדיה וגילוי עריות ילפינן מקרא דרוצח אבל שפיכות דמים גופיה לא ילפינן מקרא להדיה אלא מסברת הראש ולכן 'לֹא תִרְצָח' כתיב ראשון בלוח השני לרמוז דיהרג ואל יעבור מכח סברת הראש אבל צווי עבודה זרה שהוא בדיבור 'לֹא יִהְיֶה לְךָ' כתיב דבור שני בלוח הראשון וצווי גילוי עריות ב'לֹא תִנְאָף' כתיב דבור שני בלוח השני להורות כי שתים אלה הם נלמדים מדבר אחד.
נמצא שלשה אלה בלבד שהם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים יהרג ואל יעבור אבל בשאר מצות לא יהרג ורק חייב ליתן כל הון ביתו כדי שלא יעבור על לאו מאיסורי תורה וכנז' בפוסקים.
ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב 'אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ' (שיר השירים ח, ז) כלומר כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה של הקב"ה לקיים הלאוין שצוהו הוֹן 'בֵּיתוֹ' דוקא ולא נפשו ורק בשלשה דברים שהם 'בּוֹז' רוצה לומר דיבור ב' של 'לֹא יִהְיֶה לְךָ' ודיבור ו' של 'לֹא תִרְצָח' ודיבור ז' של 'לֹא תִנְאָף' שלש אלו יָבוּזוּ לוֹ דייקא רוצה לומר לגופו ועצמו שיתן נפשו גם כן בעבורם ולא יעבור.