רַבִינָא אָמַר: (תהלים נ, כג) "וְשָׂם דֶּרֶך אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹקִים". נראה לי בס"ד כיון ד'שָׂם' היא בשי"ן שמאלית דריש לה בסמ"ך דהיינו 'סם' שהוא לשון סימן שיעשה סימן בדרך דהיינו ציון. ועדיף ליה האי קרא טפי מן פסוק וּשְׁמַרְתֶּם (ויקרא יח, ל) דאיירי בתרומה כמו שכתב רש"י ז"ל. והציון לאו בשביל תרומה דוקא הוא צריך אלא צריך יותר בשביל כהנים דבני אדם הם עוברים ושבים תמיד וצריכים לסימן טפי לכך בחר טפי בהאי קרא דקאי לשמירה דכולהו.
קָרִי עֲלֵיהּ: "וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹקִים". פירש רש"י דאתו כולי עלמא לפרקא ואי מקשי ליה ולא הוה מצי לפרוקיה הוה מכסיף. ומהרש"א כתב זה דוחק.
ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"'ל בגמרא (מגילה כא.) כשהיה משה רבינו ע"ה לומד תורה מפי הגבורה בהר סיני היה לומד הקשות מיושב דבעי ישוב הדעת טפי ורכות מעומד. וידוע כי בשבת הרגל שמתקבצים כל הצבור לפרקא אז הדרשן עומד ודורש לכבוד ציבור מה שאין כן בשאר שבתות דלא כנוף כולי עלמא דורש מיושב ולכן היה אותו תלמיד נזהר שלא להקשות לו בשבתא דרגלא דאז הוא עומד ודורש ואית ליה טרחא וכיון דמוצא לו קושיות אם כן זהו בכלל קשות דבעו ישיבה ואיך יקשה לו בהיותו עומד ולכך קרא עליו פסוק זה 'וְשָׂם דֶּרֶךְ' רוצה לומר דרך ואורח של לימוד התורה דהלומד קשות צריך להיות מיושב.
כָּל הַשָּׁם אוֹרְחוֹתָיו, בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נראה לי בס"ד עולם הזה נקראת דֶּרֶךְ כמו שכתב הרב עוללות אפרים ז"ל והיא תחלת ממשלת הטבע וידוע כי הטבע נקרא בשם אלקים לכן אלקים [86] עולה מספר הטבע [86] ולכן אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹקִים.
גם אמר שם אֱלֹקִים ואמר לשון יֵשַׁע כי אלקים עולה כפשוטו פ"ו [86] ובמלוי ההי"ן עולה רצ"ה [295] וסך הכל הוא מספר יֵשַׁע [380] ולזה אמר אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹקִים.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הַשָּׁם אוֹרְחוֹתָיו שעורך אזהרתו ושמירתו בענינים הגשמיים לגבי אזהרתו בעניינים הנפשיים ורואה כמה הפרש בין זה לזה ולוקח מוסר לעצמו. ועוד פירש ששוקל שמחתו ורצון לבו בסוף לימוד אחר שיגע לגבי התחלת לימודו ורואה כמה הפרש יש ביניהם עד כאן דבריו נר"ו.