ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי. הענין שכתוב כאן לשון הצלה, כי כל טובה כשיוצאה מתחת הרע להטוב מרשע לצדיק יש לה הצלה בזה, וכל זמן שהטובה היא תחת העכו"ם הוא בהשחתה, וכשהטובה ביד ישראל יש לה הצלה בזה. כי כל הבריאה לדעתה נבראה כדאיתא (ר"ה יא.) ורוצה להיות תמיד באור, והעכו"ם בחשך הולכים בה ואזי היא בגלות. וכן העמיד השי"ת בעוה"ז, שמתחלה מוסר הטובה ליד זר שלא ישאר בידו הטובה, כענין דכתיב (קהלת ב׳:כ״ו) ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים, ואח"כ יוחזר הטובה ליד בעליה שהטובה הוא שלו. וכן אנו רואים שבהעכו"ם נתן השי"ת כל הקנינים, ובישראל נתן הדעת, כדכתיב (שם) כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת, וזהו עיקר כדאיתא (נדרים מא.) דעה קנית מה חסרת, אבל הטובה שבידם לא ישאר אצלם, וכדאיתא (שבת פה.) אלה בני שעיר החורי שנעשו בני חורין מנכסיהן, היינו שהחזירו הטובה לבעליהםקצטנתבאר בהרחבה במי השלוח ח"א תהילים (צב) ד"ה כי הנה: כי כל אומות העולם הם אויביך ולכן אין להם שום צד חיים בשורשם, כי באמת רק רצון הש"י הוא הנמצא ואין נמצא אחר זולתו, ומאחר שהם מתנגדים לרצונו אין להם חיים בשורשם, אך לעת עתה עוד הוא רצון הש"י בקיומם בכדי שעל ידם יתנשא ישראל ביותר, אבל מצד עצמותם אין בהם שום תועלת להש"י, וא"כ כאשר יאבדו לא יהיה להם שום טענה מה שהם הולכים לאבדון וישראל יורשים כל טובם, כי מה עשה להם, הלא היטיב להם כל ימיהם והיה להם כל השפעות טובה, ומה שלא ישאר מהם השארה, זה לא היה להם מעולם שום חיים שהוא לעד, כי מאחר שלא נבראו אלא לטובת ישראל, ובעתם ובזמנם יאבדו כי הם שונאים לישראל ולהש"י, וכל טובם ירשו ישראל. ועיין עוד שם בח"ב פרשת שופטים ד"ה ואכלת: טובה מפורשת הוא רק בשביל ישראל והם מינה השי"ת לשומרים וכדאיתא בגמ' (ע"ז מ':) ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים שהוא שמר שבעים שנה את היין תפוחים בשביל רבינו הקדוש ונתראה מפורש שכל הזמן שהיה משומר תחת ידו היה רק בשביל רבינו הקדוש, וכל הטובות שיש להם הוא שכר שמירתם וטרחתם, אכן אם יעיקו לכם אז נאמר ואכלת את שלל איביך אשר נתן ה' אלהיך לך שתטול את שלך ויהיה לך כל הטובה.. וכל ההויה שלהם הוא מזה שמוטבע בהם חוקים טובים מהתולדה כמו שמוטבע בכל הברואים, כענין דכתיב (איוב ל״ה:י״א) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו, וכדאיתא ע"ז (עירובין ק:) אלמלי לא נתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו' וכן נטבעו בהעכו"ם חוקים טובים וחכמות גדולות, ויש בהם בקיאות ומבינות בישובה של ארץ, כדאיתא (שבת פה.) שהיו אומרים מלא קנה זה לזיתים מלא קנה זה לגפנים כו' שמריחים את הארץ כו' ונדמה להם שאינם צריכים להשי"ת כלל, רק שבידם הוא הכח לעשות לעצמם חיל, כי הן אמת שמוטבעים בהם חוקים טובים, אכן המשפט אין בהם שיצמצמו עצמם בהחוקה בחכמה ודעת זאת אין בהםרונתבאר במי השלוח ח"ב מס' ברכות (ח:) ד"ה תניא: שאף מה שנמצא בהם מדות וגוונים טובים, אינם מחמת שנמצא בהם כוונה לשם שמים ורק הוא מוטבע בהם, כדמצינו שיש חוקים טובים גם בבהמות וחיות, כדאיתא בגמ' (עירובין ק':) וכו', כי כל דבר שהוא בתורת מדה ואינו בדעת והשכל בשביל להרבות כבוד שמים, אף שהוא גוון טוב אין בו טוב בשורש, כי כל דבר שהוא בתורת מדה יש בה ההיפך גם כן, כדאיתא בגמ' (חולין סג.) למה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה ומכל מקום היא עוף טמא, כי לפי שהוא בתורת מדה ונמצא בה רחמנות גם על אכזרי, והמרחם על אכזרי נעשה אכזר על רחמני, כדאיתא (מדרש שמואל פרשה יח). ועיין עוד בתפארת החנוכי על זהר פרשת עקב (רבע.) ד"ה והוה מובא לקמן פ' מקץ אות א הערה ג, תפארת יוסף פ' האזינו ד"ה בהנחל [ב], פ' שמיני ד"ה ויאמר.. נמצא לפי זה שהחוקה הטובה נמשך מהם כל פעם יותר, כי אצלם היא בשביה, והשי"ת מכניסן לבין ישראל כל הטובות והקנינים שלהם. כי בישראל נמצא משפט כנגד כל האומות, כדכתיב (תהילים פ״א:ה׳) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, וכמו שמוציא השי"ת מכל הברואים את החוקים הטבועים בהם ומכניסם בהצורת אדם, כן הוא מוציא החוקים והקנינים שבעכו"ם ומכניסם בישראלראכמו שנתבאר במי השלוח ח"א פרשת חיי שרה ד"ה ואלה: כתיב (תהילים קי״א:ו׳) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, היינו כי לישראל מצדם מאין הצורך להם לידע שום חכמות הטבע, כי ע"פ תורת ה' והתנהגות הש"י הם מתנהגים מבלי צורך להם כלל להתנהגות הטבעיות, רק מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק. הש"י מאהבתו אותם רצה להודיעם גם חכמות הטבע וזאת ג"כ נמצא בהתורה, כמו שמצינו בגמ' (פסחים לח:) לא ילעוס אדם חיטין בפסח להניח על גבי מכתו, ממילא נשמע אשר חיטין לעוסין יפה למכה וכמו שמצינו בכמה מקומות. ולזה כח מעשיו היינו התורה הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, כי נחלתם הוא הטבע וגם זאת נמצא בכח מעשיו אשר הגיד לעמו.: