ומימיו לא נתעצל הכהן מלהוציא את הדשן. פירש המפרש אע"ג דנוי הוא למזבח כשיש עליו דשן הרבה אפילו הכי כשהגיע העת לפנות את הדשן לא נתעצל הכהן להוציא את הדשן. ואין פירושו מוכרח דאפשר נמי לפרש דה"ק מה שהיה דשן כל כך הרבה לא מחמת עצלות הכהנים אלא לנוי להראות שקרבנות הרבה קרבו ע"ג המזבח. ומה שפירש המפרש לא נתעצל כהן להוציא את הדשן מי שמוטל עליו לעשות לא דק שהרי אין להוצאת הדשן לחוץ פייס ולא סדר על פי משמרות הכהונה כשאר עבודות אלא כל כהן הרוצה רק שלא יהיה בעל מום כדאיתא בפ"ב דיומא וכמו שכתב הרמב"ם בסוף פ"ב מהלכות תמידין ומוספין א"כ לא יצדק לומר מי שמוטל עליו לעשות שהרי לא מוטל על שום כהן רק מי שירצה כדאמרן. ושמא יש ליישב בדוחק שר"ל מי שמוטל עליו לעשות היינו מי שקיבל עליו מנדבת לבו לעשות:
החלו מעלין בגזרין כו' וא"ת דהא בפ"ב דיומא אמרינן דדוקא שני גזרים של בין הערבים מעלין אותו שני כהנים כל אחד ואחד בעץ יחידי בידו שנאמר וערכו הרי כאן שנים אבל של שחר בכהן אחד מדכתיב וערך א"כ למה נקט החלו לשון רבים ועוד דהא תניא בפ"ק דיומא מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסדור מערכה ובשני גזרים א"כ למה נקט החלו לשון רבים. ועוד דהא סידור השתי מערכות היה קודם סידור שני גזרים ולמה קתני החלו מעלין כו' קודם סדור את המערכה כו'. וי"ל דדוקא לסדר השני גזרים ע"ג עצי המערכה היה בכהן אחד בלבד אבל להעלותן מדיר העצים על המזבח היו מסייעין לו מפני שהוא בלבד לא היה יכול להעלותן ותדע דהא קתני בסיפא סידר את המערכה כו' ולא קתני סדרו ולעולם סידור השתי מערכות היה קודם סידור שני גזרים ע"ג עצי המערכה:
כל העצים כשרין למערכה. אע"ג דתנן בפ"ב דמדות ומייתי לה בפ"ק דיומא כל עץ שנמצא בו תולעת פסול לגבי המזבח ואפילו הסיר התולעת נקט כל העצים כשרין למערכה לפי דכאן איירי דוקא במהות העצים ולא באיכות העצים:
אבל באלו היו רגילין במורביות של תאנה כו'. תימה למה לא היו נמי רגילין בעצי ארזים וארנים וברושים שהיו מסדרים במערכה של שרפת פרה אדומה כדתנן בפ"ג דמסכת פרה הלא גם הנך עצים בררו בודאי משום דשורפין אותן יותר משאר עצים ושמא י"ל מפני שהן מעלין עשן הרבה וגבי שריפת הפרה לא היו מקפידין על העשן. ומיהו קשה למה לא לקחו לשרפת הפרה הנך עצים דקחשיב הכא של אגוז ושל עץ שמן וצריך לי עיון:
סידר את המערכה גדולה כו'. לפי שיש עוד מערכה אחרת קטנה ממנה כדתנא בסמוך קרי להך מערכה גדולה אע"ג דפלוגתא דתנאי היא בפרק טרף בקלפי כמה מערכות הוו מ"מ הכל מודים שאי אפשר למזבח בכל יום פחות משתי מערכות של אש אחת היתה מערכה גדולה ששורפין עליה התמיד והשנית מערכה קטנה ממנה והיא הנקראת מערכה של קטורת לפי שממנה נוטלים אש במחתה לקטורת שמקטירין בכל בקר ובין הערבים:
חזיתיה מזרחה כו'. כמו עושה לו חזית בריש ב"ב שענינו שיעשה בראש הכותל אות שיורה על הכותל בשעה שמביטין אל האות ההוא וג"כ בכאן נותנין על מערכת העצים אות לצד מזרח שיורה שמצד המזרח מתחילין לסדר את המערכה. כך פירש הרמב"ם ז"ל:
בררו משם עלי תאנה יפים כו'. בר"פ קדשי הקדשים מייתי הך משנה ופרש"י עצי תאנה בשל תאנה היו רגילים וטעם אגדה הוא שבו היתה תקנה לאדם הראשון ויעשו להם חגורות מערכה שניה של קטורת אצל מערכה גדולה היו מסדרים מערכה קטנה ליטול ממנה גחלים להכניס על מזבח הפנימי ג' קבין לכל בקר וערב להקטיר עליהם קטרת ובס"פ טרף בקלפי ילפינן דעל מזבח החיצון צריך להיות מערכה לכך כנגד מערבית דרומית של מזבח ומשוך לצד צפון להרחיקו מן הקרן ד' אמות וטעמא מפרש לקמיה באומד חמש סאין גחלים לפי אומד הגחלים היו נותנים שם עצים ובפרק קדשי הקדשים מפרש טעמא למה היתה כנגד קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן לצד צפון ד' אמות גם נתבאר שם למה נותנים שני הבזיכין במערכה של קטורת והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יעיין שם:
בררו משם עצי תאנה כו'. וא"ת דבמסכת זבחים פרק קדשי קדשים מוקי הך משנה כרבי יוסי והיכי מתוקמה כרבי יוסי והא קתני סיפא והציתו ב' מערכות ולרבי יוסי והציתו ג' מערכות כדאיתא בפרק טרף בקלפי דקאמר בכל יום היו שלש מערכות. ודוחק הוא לומר סבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא כבר תירצו התוספות התם דאכתי הוה חדא מערכה לקיום האש כרבי יוסי ולא קחשיב הכא במשנה אלא הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין אותו ביחד ומחד קרא מפיק להו. ומיהו אכתי קשה היכי מצי לאוקמא לסדר תמיד כרבי יוסי הא תנן לקמן בפרק אמר להם הממונה ברכו כו' נתפזר ממנו כקב גחלים ולרבי יוסי היה מתפזר יותר כדתניא בפרק טרף בקלפי ר"י אומר בכל יום היה חותה בשל סאה ומערה לשל שלשת קבין וכה"ג ממש דייקינן בפ"ק דיומא ואי ס"ד מדות ר"י היא כו' וי"ל כוון דשני ענינים הם י"ל נהי דהמשנה דלקמן דלא כרבי יוסי הך מתניתין אתי שפיר כרבי יוסי:
מחזירין אותן למערכה כו'. פירש המפרש נ"ל לאחר שהקטירו אברי תמיד דאין שום דבר יכולין להקטיר במערכה זו קודם אברי התמיד דכתיב וערך עליה העולה עולה ראשונה כו' ואין דבריו נכונים בעיני שהרי בריש פרק ד' מיתות אמר רב הונא בריה דרב יהושע אף סדר תמיד דוקא קתני אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום דקתני עלה זהו סדר התמיד וכו' א"כ משמע כדרך שהם סדורים כאן במשנתנו הם נעשים בלא קדימה ואיחור מעשה לחבירו. ומה שהביא ראיה מדכתיב וערך עליה העולה עולה ראשונה כו' אין הנדון דומה לראיה כלל משום דלא אמרינן עולה ראשונה אלא דוקא לכל עבודות היום הנלוים לתמיד של שחר אבל חזרת האברים והפדרים למערכה היא טפלה לגמר עבודת יום שלפניה שהרי הם של תמיד בין הערבים וכדאיתא בהדיא ביומא סוף פרק בראשונה הלכך שפיר נשרפין מיד במערכה קודם שהתחילו להפיס מי שוחט ומי זורק כו' על תמיד של שחר כדרך שהם סדורים במשנתנו כן נ"ל:
ירדו ובאו להם ללשכת הגזית. פירוש כדי לעשות פייסות כדאיתא בפ"ב דיומא שהפייסות היו בלשכת הגזית ושם נפקא לן מקרא דאין מפייסין אלא דוקא במקום קדש דכתיב בבית אלהים נהלך ברגש וכתבו שם התוספות תימא כיון דבעינן פייס במקום קדש אמאי לא היו מפייסין בעזרה עצמה דקדיש טפי ואומר ר"ת כיון דאמרינן והממונה בא ונוטל המצנפת בראשו של אחד מהן ויודעין שממנו פייס מתחיל א"כ גנאי היה לו לעמוד בלא מצנפת בעזרה. ור"י בר ברוך פירש משום דהוו קיימין בעגול ואם היו מפייסין בעזרה היה אחוריהם אל היכל השם ע"כ. אבל אכתי קשה לי למה לא הזכיר לעיל בפ"ק גבי פייס ראשון לתרום את המזבח שירדו ובאו ללשכת הגזית כדי לעשות אותו הפייס כמו שהזכיר זה גבי שאר פייסות. ושמא י"ל דפייס הראשון לא היה בלשכת הגזית אלא בבית המוקד במקום הקדש כיון שעדיין לא ירדו אז לעזרה כלל ואיכא נמי בבית המוקד מקום מקודש דהיינו חצי בית המוקד הבנוי בקדש הוו מפייסי התם לאפוקי בשאר פייסות כבר היו הכהנים בעזרה ובעזרה עצמה אי אפשר היה להו לפייס מהטעמים שכתבתי לעיל לכך היו צריכים ללכת ללשכת הגזית שהיא קרובה לעזרה להטיל פייסות במקום קדש וכן פירש המפרש אבל מדברי הרמב"ם וסמ"ג משמע דגם הפייס ראשון היה בלשכת הגזית וצריך עיון:
בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי כו'. קשה לי שהרי אשכחן נמי בשאר הרבה מקומות שדברו חכמים בלשון הבאי כענין מגריפה היתה במקדש ועשרה נקבים היו בה כל אחד מוציא מאה מיני זמר נמצאת כלה מוציאה אלף מיני זמר אמר רב נחמן וסימניך מתניתא גוזמא בפרק אין נערכין. וכענין אשכח ביה מרגניתא זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא כו' בפרק כל כתבי ופרש"י גוזמא בעלמא הוא כלומר הון עתיק מאד כך פי' רבי' הלוי וכן בכל מקום כגון תליסר גמלי ספיקי טרפות וכן תליסר טבחי דלעיל עכ"ל. וכענין מגדל הפורח באויר וכן בשאר מקומות הרבה מפרש הגמרא עצמה דגוזמא הוא. ונ"ל דלא קחשיב המקומות שדברו חכמים בלשון הבאי אלא דוקא במשנה ולא בברייתא וכ"ש במימרא דאמוראי וכה"ג משני הגמרא במסכת נדה בפרק כל היד גבי אמר ר"י בג' מקומות הלכו בו חכמים אחרי הרוב כו' מתניתא קאמרינן שמעתתא לא קאמרינן. ומכאן קשה לי על הרא"ש ז"ל שפי' בריש מס' ידים הא דתנן התם מלוג לחמשה ולעשרה ולמאה דגוזמא קאמר כלומר כל זמן שמספיקים לשפוך על ידים ב' פעמים לכל אחד ואחד דא"כ ה"ל לומר בארבעה מקומות דברו חכמים לשון הבאי. וגם על הרמב"ם ז"ל קשה קושיא זו שפירש שאין דברי משנה זו אלא במים שניים דוקא משום דכבר נעשית הטהרה במים הראשונים ומפני כך אין צריך שיעור אלא כדי שימשח היד אבל במים הראשונים אינו בפחות מרביעית לכל אחד ואחד עכ"ל. ובהכרח צריך אתה לומר כיון שכתב שצריך שיעור כדי שימשח היד של כל אחד ואחד א"כ הא דקאמרה המשנה ולמאה גוזמא קאמר שהרי לוג אינו מספיק למאה כדי שימשח היד של כל אחד ואחד דאל"כ קשה הא תנן ברישא דמשנה זו מי רביעית נותנין לידים לאחד אף לשנים משמע הא לשלשה לא וכן מחצי לוג לשלשה ולארבעה משמע הא לחמשה לא והראב"ד נזהר מזה ופירש המשנה במים ראשונים והא דקתני דמרביעית נוטלין אף לשנים מיירי בלא תוספת מים וה"ה דמחצי לוג לשלשה וארבעה מיירי בלא תוספת מים אבל מלוג לה' ולי' ולמאה על כרחך מיירי בתוספתא מים שיוסיפו וא"כ אין אנו צריכין לומר דגוזמא קאמר כדפירש הרא"ש וסייעתו וצ"ע:
גפן של זהב כו'. פירש הרמב"ם ז"ל שעשו צורת גפן של זהב להתברך כגפן לפי שכנסת ישראל נמשלה לגפן כמו שהוא מפורסם בכתוב: