ת"ר נעמן גר תושב היה. פרש"י שלא קבל עליו שאר מצות וקבל עליו שלא לעבוד ע"א משמע מתוך פירושו שגר תושב אינו צריך לקבל עליו שום מצות רק שלא לעבוד ע"א בלבד וקשה לי שהרי תניא בע"א פרק השוכר איזהו גר תושב כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"א דברי ר"מ וחכמים אומרים כל שקבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח אחרים אומרים כו' וידוע דהלכה כחכמים וכן פסק בהדיא הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות איסור ביאה וז"ל איזהו גר תושב זה ע"א שקבל עליו שלא לעבוד ע"א עם שאר המצות שנצטוו בני נח כו' (ולמה נקרא תושב לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בא"י כמפורש בערכין פרק המקדיש) וכן כתב הרמב"ם בפי"א מהלכות מאכלות אסורות ובפ"ח מהל' מלכים ונגררו אחריו הפוסקים א"כ היאך שבק רש"י חכמים ופירש כר"מ. ושמא י"ל דרש"י סבר דדוקא לענין להחיותו הצריכו חכמים שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח כדגרסינן עלה דההיא ברייתא שהבאתי כי תניא ההיא להחיותו כלומר לענין להחיותו בעינן גר תושב גמור אבל לענין שאר דינים שבכל התורה כולה סגי בשקבל עליו שלא לעבוד ע"א בלבד. כך נ"ל: