ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר וגו' (ג כג). ודרשו רז"ל (דברים רבה יא י) שהתפלל משה תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן. וי"ל למה התפלל כל כך הרבה. וגם להבין מלת לאמר שלכאורה אין לו פירוש במקרא.
הנה ידוע מאמר חז"ל על בראשית (אותיות דר"ע אות ב) בשביל היראה שנקראת ראשית, ודקדקו חז"ל באמרם היראה שנקראת ראשית דייקא בשבילה נברא העולם ולא בשביל יראה אחרת.
ולהבין זה, כי אית יראה ואית יראה (ת"ז הקדמה ה:) אית יראה תתאה והוא יראת העונש, שמתירא מן הדין והעונש ומחמת זה עובד ה', הנה הגם שעובד ה' מיראה עכ"פ אעפי"כ יראה פחותה הוא מאוד ונקראת יראה אחרית, כי הוא סוף המדרגות. אבל אית יראה עילאה והיא יראת הרוממות, שמתבונן ומעמיק את עצמו בגדולת ה' תמיד איך שכל העולם קמיה כלא חשיב, ובעבור זה נופלת עליו אימה ופחד ויראה ורעד ובושת לעמוד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ומשוה את ה' לנגדו תמיד כמאמר הכתוב (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, עד שנתבטל במציאות ולבו נשבר ונדכה בהכנעה וענוה מחמת שאינו תופס מקום כלל נגד רוממותו ית', ויראה זו הוא מעולה ונקראת יראה ראשי"ת, שהוא ראש כל המדרגות. ועל יראה זו רמז שלמה המלך ע"ה בחכמתו באמרו (ע' איוב כח כח) הן יראת ה' וגו', שכן בארמי קורין לאחת הן (שבת לא:), כי יראה זו נקראת אח"ת מטעם הנ"ל.
ושתי היראות הנ"ל נרמזו בתפילין, כי מלת תפלה הוא לשון התחברות מלשון נפתלתי כידוע (רש"י עה"פ בראשית ל ח), ונקראת תפלה של יד, ר"ל האדם מחבר את עצמו לעבודת הבורא ב"ה מחמת הי"ד, ר"ל בחינת דין כמאמר הכתוב (שמות יג טז) על ידכה, ודרשו רז"ל (מנחות לז.) יד כה"ה, שמרמז על בחינת דין כידוע (זח"ג נד:), ומחמת אימת הדין מחבר האדם את עצמו לעבודת הבורא ב"ה. אבל תפילין של ראש מרמזת על בחינת חיבור מחמת רא"ש, ר"ל מחמת יראה הנקראת רא"ש כנ"ל. ויראה זו יכולים להשיג אותה בארץ ישראל דווקא כמו שמרומז במלת יש"ראל ל"י רא"ש (לק"ת תהלים סי' קי) ר"ל היראה הנקראת ראש, אבל בחוצה לארץ אין משיגים כי אם יראה חיצונית וע"כ נקרא חוצ"ה לארץ, על שם חיצונית היראה.
וע"ז היה משתוקק משה רבינו ע"ה ליכנס לארץ ישראל בכדי להשיג שלמות היראה על ידי מצות התלויות בארץ (סוטה יד.), והתפלל תקט"ו תפילות בכדי שיעלה מתפלה לתפלה, כי תפלה הוא מלשון חיבור כנ"ל, ועלה מתפלה של יד לתפלה של ראש עד מדרגות גבוהות מאוד, עד שבוודאי השיג שלמות היראה ובושת והכנעה יתירה עד שנתבטל במציאות נגד רוממותו ית' ולא תפס מקום כלל בעיניו עד שאמר ונחנו מ"ה (שמות טז ז) וכמו שמעיד עליו הכתוב (במדבר יב ג) והאיש משה ענו מאוד, רק שהא בהא תליא שמחמת רוב ענותנותו כסבור היה שעדיין לא הגיע לשלמות היראה וע"כ השתוקק משה ליכנס לארץ ישראל ולהשיג שלמות היראה כנ"ל.
וזהו שרמז משה רבינו ע"ה ואמר ואתתנן אל ה', ר"ל שחיבר את עצמו בכמה תפלות וחיבורים ועלה מדרגות הרבה כנ"ל (עד שהגיע מבחי' י"ד לבחינת רא"ש היינו מיראה תתאה לבחינת יראה עילאה, וזהו תקט"ו תפלות שהמספר של י"ד רא"ש עולה תקט"ו). בעת ההוא לאמ"ר, ר"ל בשביל לאמ"ר גימטריא ירא"ה ה"ן, להשיג אותה מדרגה הנקראת ירא"ה ה"ן שהיא בארץ ישראל דווקא כנ"ל.
ומזה נבא לביאור הכתוב (דברים ד ט) רק השמר לך ושמור נפשך מאוד וגו' וידוע מאמר חז"ל (ירושלמי סוטה ה ה) כל אכין ורקין מעוטין, וצ"ל ר"ק הנאמר כאן מה אתא למעט. ולפי מה שאמרנו ניחא, שהזהִרנו הכתוב ר"ק השמר, רצה לומר שנשמר את בחינת ר"ק בחינת מיעוט, פירוש בחינת הכנעה וענוה הבאה מחמת יראת בושת הנ"ל שבאה לו מצד התבוננותו בגדולת הבורא ית"ש כנ"ל. וכפל הכתוב באזהרה ושמור נפשך מא"ד גימטריא מ"ה, כמו שאמר משה רבינו ע"ה ונחנו מ"ה (ועל דרך שאמרו חז"ל (אבות פ"ד מ"ד) מאוד מאוד הוי שפל רוח, כי מאד נקרא בחינת הכנעה ושפלות).
ואמר הכתוב פן תשכח את הדברים וגו', כמאמר חז"ל (פסחים סו:) כל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, כי השכחה אין לה שליטה אלא במקום הס"א ולא במקום הקדושה, כמאמר הכתוב (זכרונות דר"ה) אין שכחה לפני כסא כבודך, וע"ז אמרו חז"ל (סוטה ה.) תלמיד חכם מותר להיות לו גאוה שמיני שבשמינית דווקא מספר ח' פעמים ח' ס"ד, אבל אם חסר ממנו אחד נשאר ג"ס, ומיד כל המתייהר חכמתו מסתלקת ממנו ומשתכחת, על כן הזהיר הכתוב ביותר על בחינת ענוה ואמר לשמור בחינת ר"ק ומא"ד כנ"ל ועי"ז לא ישלוט בו בחינת שכחה, ואמר פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך, שני לבבות, ר"ל שני פעמים ל"ב עולה גימטריא ס"ד, ר"ל שלא תסורו ממספר ס"ד הנזכר בגמרא שמיני שבשמינית, כדי שלא ישאר ג"ס שעל ידי בחינת ג"ס שולט השכחה ח"ו.
גם נוכל לפרש עז"ה, על פי מאמר הכתוב (דברים ח יב) פן תאכל ושבעת וגו', ורם לבבך ושכחת וגו', שעל ידי אכילה מרובה ותענוגי עולם הזה הגשמי נתרומם הלב וגוברת השכחה. ולכן אמרו חז"ל (אבות פ"ו מ"ד) כך הוא דרכה של תורה פת במלח תאכל וגו'. ועוד אמרו חז"ל (אבות פ"ו מ"ו) במ"ח דברים התורה נקנית, ומהם במיעוט דרך ארץ במיעוט תענוג במיעוט שינה במעוט שיחה, ועל אלה המיעוטים רמז הכתוב ר"ק השמר לך ר"ל, שתשמור אזהרת חז"ל בענין מיעוט, היינו מיעוט דרך ארץ מיעוט תענוג וכו' וכנ"ל.
ועתה נתבאר היטב עוד פסוק אחד שנאמר (דברים ה ה) אנכי עומד בין ה' וביניכם כי יראתם מפני האש וגומר, ר"ל שהוכיחם משה רבינו ע"ה ואמר להם מה גרם לכם שהוצרכתם שיהיה אנכי עומד בין ה' וביניכם, מחמת כי יראתם מפני האש, ר"ל שיראה שלכם היתה פחותה שהיתה רק מאימת הא"ש שמרמז על בחינת הדין (זח"ג כז.), ולא עליתם בה"ר - פירוש שלא עליתם במעלות של בה"ר שמרמז על בחי' הכנעה וענוה כמאחז"ל (סוטה ה.) למה נתנה תורה על הר סיני מפני שנמוך מכל ההרים, גם מרומז בס"ת של ל"ב נשב"ר ונדכ"ה (תהלים נא יט) אותיות בה"ר, וזה רמז להם משה רבינו ע"ה באמרו ולא עליתם בהר, פירוש שלא הייתם במעלה זו של בה"ר, וגם לא במעלות לאמ"ר שמרמז על בחינת ירא"ה ה"ן כנ"ל, גם מרומז במלת לאמ"ר אותיות ל"א ר"ם, ר"ל שלא יהיה בבחינת רם כי אם בבחינת ענוה ויראת הרוממות, שנזכה לזה באמת אמן כן יהי רצון:
עוד נוכל לפרש בזה על דרך המוסר למה מספר תקט"ו תפלות התפלל משה רבינו ע"ה הנה ידוע מאמר חז"ל (פסחים נ:) לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, היינו שלא לשמה פירוש שלא לקנטר ח"ו ולא לשם גדלות ח"ו, אלא פי' שלומד על מנת לקבל פרס כל אחד לפי מדרגתו, שמי שהוא עדיין בגשמיות לומד על מנת לקבל פרס בעולם הזה הגשמי, ומי שנזדכך יותר לומד על מנת לקבל פרס בעולם הבא, ובכוונה זו רשאי ללמוד, שמתוך בחינה זו יגיע וישיג לבחינת לשמה ממש, בחינת יראה פנימיות יראת בושת.
ושני הבחינות הנ"ל נקראים בשם שמים וארץ, היינו בחינת א' שלא לשמה נקרא בחינת ארץ, ובחינת לשמה נקרא בשם שמים בחינה גדולה. ובשביל אלו ב' בחינות נברא העולם כמאמר (זוהר ח"א דף ל.) ב"ראשית ב' ראשי"ת, ר"ל בשביל ב' בחינות ראשית, היינו שני בחינות יראה הנ"ל, ברא אלהים את השמים ואת הארץ, היינו שני בחי' הנ"ל בעצמם נקראו שמים וארץ ובשבילם נברא העולם.
ובחינה הא' נקרא תפלה של יד שהוא בחינת יד בחינת מקבל, היינו שכונתו לקבל פרס, ובחינת השני' נקרא תפלה של ראש בחינת חכמה, שמבין בחכמתו שאין זהו עיקר הכוונה ומכוין לשמה ממש ולא לקבל פרס.
ובחינה הראשונה הוא בחינת גלות, פירוש שהיראה הוא בבחינת גלות בחינת לבוש שנתלבש בכוונת קיבול פרס, ובחינה השניה הוא בחינת גאולה שנגלה כבוד ה' שכל כוונתו אינו כי אם לשמה, וזהו שאמר הכתוב (ישעיה מ ה) והיה ביום ההוא ונגלה כבוד ה' וגו', ר"ל שיהיה בחינת היראה בשלמות.
והוא בחינת מ"ם פתוחה מ"ם סתומה, בחינת משיח א' משיח ב', היינו משיח ראשון הוא בחינת א' שאינה בשלמות, ואח"כ יהיה בחינת משיח שני בחינת יראה בשלמות, ומרומז בפסוק (ישעיה מ ב) כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה, פירוש מיד ה' מרמז לשני ממי"ן, כי יד ה' גימטריא מ', ומ' שבראש התיבה, מרמז לשני ממי"ן מם פתוחה מם סתומה בחינת משיח ראשון משיח שני, כי אפילו בחינה ראשונה הוא גם כן בחינת משיח בחינת גאולה נגד מה שהיה מקודם שלא למד אפילו שלא לשמה, היינו שהיה לו חסרון אמונה אבל כשלומד עכ"פ שלא לשמה היינו על מנת לקבל פרס הוא מצד אמונה שיש קיבול פרס, לכן נקרא גם בחינה זו בחי' משיח בחינת גאולה. ושני הבחינות יחד נקרא ב"כל בחינת ב"ן, כי שניהם המה בחינת קדושה בחינת שם העצם יתברך גימטריא ך"ו ושני השמות גימטריא ב"ן גימטריא ב"כל, וזהו בכל חטאתיה, ר"ל שבגלות היו חסרים בחינות בכ"ל, היינו חטאתיה מלשון חסרון שהיו חסרים שתי הבחינות קדושה בגלות, ועל זה אמר (ישעיה מ א) נחמו נחמו, שני נחמות נגד שני הבחינות משיח הנ"ל שתקבל מה' בחינת מי"ד ה' בחינת שני ממי"ן הנ"ל, שני בחינות משיח הנ"ל.
ושני הבחי' הנ"ל נקראים בשם יעקב וישראל, בחינה הראשונה נקראת בחינת יעקב שאינו כל כך בשלמות, ובחינה השלמה הוא בחינת ישראל.
וזהו ואתחנן אל ה', ודרשו רז"ל תקט"ו תפלות התפלל משה כמנין ואתחנן, ומרמז לענינינו באמרו ואתחנן אל ה', פירוש שמשה התפלל תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן וקרבם אל בחינת הוי"ה שהוא מספר כ"ו ונעשה גימטריא ישראל, ונעשה בחינה הגדולה בשלמות שנקרא ישראל, בחינת יראה בושת לשמה ממש, יהי רצון שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
עוד יש לפרש שהתפלל משה תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן להבין זה, גם להבין הפסוק (ישעיה מ ב) כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה, ויל"ד וכי אפשר ליקח כפלים עונש על החטא שכנגד גדולתו ית'.
ולתרץ זה נקדים מה דאיתא (רע"מ פנחס דף רנב.) רומי רבתא רומי זעירתא הם מחשכין עיינין, ושמעתי פירוש רומי רבתא הוא בחינת גאוה, רומי זעירתא הוא בחינת ענוה, שמרגיש האדם בעצמו כסבור שהגיע לתכלית בחינת הענוה, עד כאן מה ששמעתי.
ונוכל לפרש עוד עד"ז, שיש ב' בחינות רעות המחשכין העינין מבחינת תשובה, בחינת א' הוא בחינת גסות ממש, שסבור שהגיע לתכלית השלמות בתורה ומצות וא"כ אין צריך עוד לבחינת תשובה לפי דעתו, והוא עצת היצר הרע המטעה אותו, וזהו בחינת רומי רבתא לשון הר"מה והפרשה, שהוא מופרש מה' על ידי רבתא בחינת גדלות וגסות. בחינה ב' הוא מי שרואה את נגעיו באמת בכל פרטי אבריו איך שפגם בראיה ושמיעה ודבור ומחשבה ומעשה על ידי מעשיו הרעים ונתרחק מאד מאור פני מלך חיים, ובעבור זה נתמרמר לבו מאד בקרבו ומייאש בלבו לאמר ח"ו אין לי תקנה על כל מעשי הרעים ומי אני לגשת לקודש בבחינת עבודה לה' ולעשות שום מצוה או להתפלל כדי לעשות בחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה הלא טמא אני ורחוק וכו', וכל זה הוא מרוב שפלותו באמת, אמנם גם זה הוא בחי' רומי זעירתא לשון הרמה ומופרש מה' מחמת זעירתא מחמת בחינת ענוה, שהוא גם כן עצת היצר הרע כדי להחשיך עינין מבחינת תשובה על ידי שפלותו, אבל לא בזה בחר ה' שיתייאש האדם מבחינת תשובה, כי אדרבה זהו היתה עיקר בריאת העולם בגין דיתקרי רחום וכו' וכמאמר חז"ל (זוהר ח"א דף קלד:) עד לא ברא עלמא ברא תשובה, וחפץ ה' בתשובת רשעים וידו פשוטה לקבל שבים, כל מיני תשובה, הן תשובה מבחינת גאוה פשוטה שהוא בחינת רומי רבתא הנ"ל, כאשר שב אל ה' בכל לבו מיד מקבלו, ונקראת תשובה עילאה בעבור שהוא בחינת תשובה על בחינת רומי רבתא, וגם התשובה על הבחינה השנית הנקראת רומי זעירתא הנ"ל, היינו שברוב שפלותו יאמין בה' שהוא רחום וחנון ובודאי יקבל תשובתו בלבו הנשבר והנדכה, ותשובה זו נקראת תשובה תתאה.
וזהו ה"א עילאה ה"א תתאה (זוהר ח"א דף צו.), כי אות ה"א מרמז על בחינת תשובה כמאמר חז"ל ה"א פתח לו פתח ברגל השמאלית (ע' מנחות כט:), ושני צורות יש לה"א היינו ד"י ד"ו (ת"ז ת' סט קד., טעמי המצות פ' ואתחנן), וצורה היותר מעולה היינו צורת ד"י, שנשאר פתח גדול לתשובה, וזהו י"ד פשוטה לקבל שבים, לרמז על אות ה"א שהוא צורת ד"י כנ"ל.
ולכן צריך האדם ליזהר מאוד שלא ילכד ח"ו בעצת היצר הרע בב' בחינות הנ"ל, כי ע"ז הזהירנו הכתוב ומרמז לנו בפסוק (דברים ד ט) רק השמר לך ושמור נפשך מאוד וגו', פירוש שתשמור בחינת רק כמאמר חז"ל (ירושלמי סוטה ה ה) אכין ורקין מיעוטין, ר"ל לשמור בחינת המיעוט הנ"ל שיהיה לך, היינו כשיהיה לך בחינת שפלות גדול בראותך גודל הפגמים שפגמת בעולמות העליונים ותפול לבך מאוד בקרבך תראה שלא תתייאש ח"ו כנ"ל רק אדרבה חזק ואמץ ותאמין בה' שחפץ חסד הוא ומקבל שבים כנ"ל. ושמור נפשך מא"וד, ר"ל על דרך שאמרו חז"ל (אבות פ"ד מ"ד) מאד מאד הוי שפל רוח וכו', ר"ל מאוד מרמז על בחינת גסות בחינת רומי רבתא, וצריכים ליזהר ממנה.
ועל שני בחינות אלו צעק ירמיהו הנביא (איכה ה כא) השיבנו ה' וגו' שני פעמים, היינו א' על למה לנצח תשכחנו, ר"ל על בחינת השכחה בה' מרוב גאוה, בחינת רומי רבתא, וע"ז התפלל השיבנו. ופעם ב' צעק על בחינת כי אם מאוס מאסתנו, ר"ל על בחינת רוב שפלות עד שלבו נשבר ונמאס חייו מרוב חטאיו כנ"ל עד בחינת יאוש, וע"ז התפלל ואמר שנית השיבנו.
וע"ז אמר הנביא (ישעיה מ א) נחמו נחמו שתי פעמים, לרמז על ב' בחינות הנ"ל. כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה וגו', ר"ל שעשתה תשובה בכפליים, היינו על שתי הבחינות הנ"ל.
ומרומז בפסוק (ישעיה מט ג) ישראל אשר בך אתפאר וגו', ר"ל ישרא"ל בגימטריא אור חושך (לרמז על שני בחינות הנ"ל), שרואה אור מתוך החושך שלו, שהיה לו בחינת חושך ברוב שפלותו כנ"ל, ובעבור שנתחזק באמונה שמאמין שתשובה הוא הראש ועיקר לכל כמאמר הכתוב (בראשית ב ד) בהבראם, ואמרו רז"ל (מנחות כט:) בה' בראם, ר"ל בבחינת ה"א בחינת תשובה בחינת י"ד פשוטה כנ"ל בבחינה זו נברא העולם, ובחינה זו נקראת רא"ש לבריאת העולם, וגם נקראת י"ד כנ"ל.
ולזה התפלל משה תקט"ו תפלות לרמז על בחינת תשובה שנקראת רא"ש י"ד גימטריא תקט"ו, שהשיג בחי' תשובה בשלמות, שנזכה לבחינת תשובה באמת אמן כן יהי רצון:
עוד יש להבין מה המכוון בזה שהתפלל משה תקט"ו תפלות, ואח"ז אמר לו ה' אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה (ג כג - כו). ואפשר לומר על דרך רמז, שיש ב' בחינות בעבודת השי"ת בחינה א' בעובדין דאיתגליא במצות ומעשים טובים, לשעבד את עצמו להיות עבד נאמן לבורא עולמים ב"ה בתורה ותפלה ובתפילין וצדקה וכדומה במצות מעשיות, לקיים מצות רמ"ח מצות עשה, ולהיות בבחינת יראת ה' שלא לעבור על מצותיו ח"ו ושס"ה מצות לא תעשה. ובחינה ב' הוא עבודת ה' באיתכסיא, והוא עבודה שבמוח ולב, שלא יזיז רגע אחת מבחינת יראת ה' במוחו ולבבו, ולהיות בבחינת שפלות לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד וכמו שאמרו חז"ל (ברכות מג:) כל המהלך בקומה זקופה כאלו דוחק רגלי השכינה שנאמר (ישעיה ו ג) מלא כל הארץ כבודו.
ועפי"ז אפשר להבין מדוע נזכר ב' פעמים תשובה בפסוק (איכה ה כא) השיבנו ה' אליך ונשובה, כשאדם מתבונן בשכלו לפני מי הוא עומד ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון, והוא החשבון אשר יחשוב כל מה שחטא ופגם נגד רצון בורא כל עולמים ב"ה, ונגד זה יחשוב הטובות נסים ונפלאות שעושה עמו הבורא ב"ה בכל עת ורגע עד אין סוף, וזוכר כל חטאיו ועונותיו ופשעיו ומתחרט עליהם ועושה תשובה שלמה בעובדין דאתגליא להיות בבחינת סור מרע ועשה טוב, בודאי תשובה כזו מקובלת לפניו ית"ש, וצריך כל איש ישראל להאמין בזה אשר בזאת יכופר עונו, כי עיקר בריאת העולם היתה בשביל בחינת תשובה וכמו ששמעתי מהמגיד זללה"ה שבחינת תשובה נקראת א"ם (זח"ג יז.) כי היא אם העולם שבשביל זה היתה בריאת העולם. אמנם כשיעשה תשובה עד"ז יוכל לבא לבחינת גסות הרוח ח"ו, בחשבו שהוא מנוקה מכל עון, וילכד בגסות הרוח מחמת שבטוח שנתכפרו עונותיו והוא נקי וזך מפשעיו, וצריך תשובה על זה גם כן, שיהיה נכנע מאד ושפל בעיניו ויבין שבחינת תשובה ששב הוא רק מחסד השי"ת עליו מתנת חנם, ולזה היא בחינת תשובה השיבנו השנית.
וזהו הרמז בפסוק (ישעיה מ א) נחמו נחמו עמי, שבחינת נחמו הוא ענין ששב מדרכו הרעה ומתנחם עליו כענין וינחם ה' וגו' (בראשית ו ו, שמות לב יד), ואז נרצה עונו, וזהו כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאתיה וגו', היינו שזכו לשני בחינות תשובה המרומזים ביד ה' - הפתוחה לקבל שבים, וגם כי יד ה' הוא מספר ארבעים והוא בחי' שני כפי"ן, מרמז על ב' כפיפות כפיפת יצרו וכפיפת נפשו ורוחו, והכל מיד ה'. וצריך לעשות תשובה על דרך השני בבחינת שפלות במוח ולב, ולידע ולהאמין בבחינת תשובה זו אשר גם היא אינה רק מצד חסד עליון ומתנת חנם מבורא עולמים ב"ה אשר היה בעזרתו לעשות בחי' תשובה בעובדין דאיתגליא ואינו מצד עצמו כלל, ולהיות בבחינת יראת ה' במוח ולב להאמין מה שכתוב (ירמיה כג כד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וגו', ולזה נזכר גם כן ב' פעמים בחינת תשובה בפסוק הנ"ל.
וב' בחינות הללו נקראים תפלה של יד ותפלה של ראש, עבדות ה' באתגליא נקרא תפלה של יד, בחינת יד לאחוז בו באתגליא, ועבדות ה' באתכסיא נקרא תפלה של ראש עבודה שבמוח.
והנה עיקר השתוקקות משה רבינו ע"ה ליכנס לארץ ישראל היה רק לקיים מצות התלויות בארץ (סוטה יד.), והענין הוא כי משה רבינו ע"ה לא החזיק את עצמו לבחינת ענוה ושפלות כלל כמו שכתוב באור החיים ז"ל (שמות לד כט) שלכך כתיב ענו חסר יוד (במדבר יב ג) המרמזת על בחינת ענוה ושפלות, והיה משתוקק לקיים רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה באתגליא ובאתכסיא במוח ולב בבחינת שפלות באמת, ובארץ ישראל יראתו ית' יותר גדולה לקיים מצות ה' על דרך הנ"ל, בעובדין דאתכסיא הוא בבחינת הנסתרות לה' לדבק את עצמו במוח ולב לשם העצם ב"ה כמו שכתוב (תיקו"ז הקדמה י:) שמ"י עם י"ה שס"ה וזכרי עם ו"ה רמ"ח, ובחינת של ארץ ישראל שהוא מורה יותר על שלמות השם העצם יותר באפשרי לקיים עבודת ה' באתכסיא.
וזהו ואתחנ"ן גימטריא תקט"ו, מנין י"ד רא"ש, שבקשתו היה לקיים מצות ה' בב' בחינות הנ"ל באתגליא ובאתכסיא המכונים בשם י"ד רא"ש התלוים בבחינת ארץ ישראל. וזהו אמר לו ה' לדבק את עצמו במוח ולב לשם העצם ב"ה בבחינת הנסתרות לה' וגו', יהי רצון שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
אנכי עומד בין ה' וביניכם וגו' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר אנכי ה' אלהיך וגו' (ה ה). ויש לדקדק שלכאורה תיבת לאמר אינו מובן, עיין רש"י.
אכן יש לומר על דרך זה, שכל עיקר מהתורה ומעשה המצות הוא להמשיך על עצמו בחינת השראת שכינתו ית', והנה לבא לבחינת השראת השכינה הוא על ידי בחינת הכנעה ושפלות באמת, ולידע שכל בחינת מחשבה ודבור ומעשה שלו הכל נמשך מחי החיים ב"ה כמאמר הכתוב (נחמיה ט ו) ואתה מחיה את כולם, ואז כשהוא בבחינת ענוה אמיתית אז הוא גורם להמשיך עליו שפע בחינת קדושה עליונה השראת השכינה כמאמר חז"ל (מגילה לא.) כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו (כי סימן הוא לאדם שהמשיך עליו השראת שכינתו ית' שהוא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו) מסתמא הגיע אותו האדם לבחינת ענוה אמיתית מקודם כמאמר הכתוב (ישעיה נז טו) אני אשכון ואת דכא, וכמאמר הכתוב (תהלים נא יט) זבחי אלהים רוח נשברה ל"ב נשב"ר ונדכ"ה, סופי תיבות בר"ה בגימטריא אור, ובגימטריא אי"ן סו"ף, פירוש שעל ידי בחינת ענוה ושפלות באמת יכול להמשיך עליו אור אין סוף ב"ה.
ובחינת ענוה הוא בחינת כ"ף כפופה, הוא מרמז על בחינת כתר, פירוש שאינו יכול להמשיך על עצמו בחינת השראת השכינה אור אין סוף ב"ה בחי' כ"תר רק על ידי בחינת כ' כפופה בחינת ענוה כמאמר הכתוב (תהלים קמה יד) סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים, דהיינו מי שהוא בבחינת כפופה.
וזה פירוש הפסוק כי יראתם מפני האש, פירוש אע"פ שהיה לכם בחינת יראה עכ"ז ולא עליתם בה"ר, הוא ס"ת של ל"ב נשב"ר ונדכ"ה שהוא בחינת ענוה, ר"ל אף על פי כן לא היה לכם בחינת ענוה אמיתית, לאמר אנ"כי אותיות א"ני כ', שיהיה אפשר לומר עליכם שבאתם לבחי' ענוה אמיתית הנרמזת באות כ' כפופה, שאז ה' אלהיך שהייתם גורמים שייחד השי"ת שמו עליכם ולהמשיך עליכם בחינת השראת שכינתו ית', ה' יזכנו לבא לבחינה זו במהרה אמן כן יהי רצון:
שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו' (ו ד - ה), ושמעתי מי שהקשה, כי ידוע מה שכתוב בזוהר הקדוש (זח"ב עט:) למה אמר אלהיך ולא אלהינו, מפני שעדיין היו בני ישראל במדבר בארץ ציה ושממון ולא נכנסו עדיין לארץ, והדר במדבר דומה כמי שאין לו אלוה, וא"כ קשה למה אמר כאן אלהינו.
ולהבין זה, נקדים הפסוק (דברים ו כד) ויצונו ה' אלהינו לעשות את כל החוקים האלה וגו' לחיתנו כהיום הזה וצדקה תהיה לנו וגו', ולכאורה הוא שפת יתר, כי למה אמר עוד וצדקה תהיה לנו. אבל האמת כן הוא, דהנה כתיב (מלאכי ג יח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים ללא עבדו, ואמרינן בגמרא (חגיגה ט:) היינו צדיק היינו עובד, היינו רשע היינו לא עבדו, אלא אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד. וקשה ממה נפשך, וכי מפני פעם אחת קורא אותו לא עבדו, ואם מחמת שהשכחה יכול להתגבר ולכן קורא אותו לא עבדו מפני שדומה כאלו לא עשה כלום, אבל מ"מ אינו בבחינת רשע, א"כ בפשיטות הול"ל כי יש חילוק בין רשע ובין לא עבדו כי זה הוא סור מרע וזה אינו סור מרע, אלא ע"כ מדלא מתרץ הכי צ"ל מפני שאינו עושה טוב הוא בבחינת רשע, א"כ אינו מתרץ כלום, אלא ע"כ כיון ששונה פרקו מאה פעמים הוי עושה טוב, וא"כ מפני מה קורא אותו לא עבדו.
ולתרץ כ"ז נבאר פסוק (ירמיה יז י) אני ה' חוקר לב ובוחן כליות, רחמנא ליבא בעי (זח"ג רפא.) כידוע מה שכתוב בזוהר הקדוש (תיקו"ז הקדמה ה:) אית יראה ואית יראה, כי יש נקודה פנימית של יראה כמאמר (ברכות לג:) אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, ויש יראה תתאה שהיא יראת העונש, ומחמת זה הוא סור מרע ועשה טוב, בסוד לך ה' הגדולה והגבורה וכו' (דה"א כט יא), וזאת הבחינה הוא בחינת התפשטות המוחין שבא בבחי' מחשבה והתבוננות שכלו, אבל הבחינת פנימיות הוא פשוט בתכלית הפשיטות, בחינת ענוה שהוא מוכנע לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
והנה יש מי שהוא משוקע בגשמיות מחמת חטא אדם, ואינו יכול לבא לבחינה הזאת כמו שנבאר, כי הנה ידוע (חגיגה יב.) שאדם הראשון היה גבוה מן הארץ עד לשמים ואח"כ מחמת החטא השפילו הקב"ה עד מאה אמה (ב"ב עה.). ולבאר זה, כי הנה ידוע שאפילו בבחינת יראה עליונה יש ב' בחינות, יש בחינה שהיא עליונה מכולם, היינו שהוא מכיר רוממות מלך מלכי המלכים הקב"ה ועל ידי זה הוא מתירא מפניו כמאן דקאים קמי מלכא, והוא בחינת נקודה פנימית של יראה. ויש עוד בחינה שהוא תחתונה קצת, והוא על שהוא מכיר חטאיו, ועל ידי זה הוא מתבונן בבחינת התפשטות המוחין איך יכול לדבר לפני המלך כי כל מלאכי מעלה מצפין על דבור אחד שיוצא מהאדם בקדושה וטהרה כמאמר (תהלים כב ד) יושב תהלות וגו', והוא מתיישב בעצמו כיון שהוא אינו מוטהר והוא מלוכלך בכתמי עוונות האיך יכול להתפלל לפניו ית', וזהו בחינה ב' בהאיך אנפין יקום קדם מלכא, וזאת הבחינה היא בחינת תשובה. והבחינה עליונה הוא בחינת יראת שמים, כי שמים הוא אש ומים (חגיגה יב.) שהם שני הפכיים, והאיך יכולין להיות אחד, אבל מפני שהוא בחינה עליונה יכול להתבטל וליכלל אחד באחד, וזאת הבחינה היא בחינת מלאכים כי הם אין להם חטאים רק המה באימה ויראה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, כמאמר (ברכת יוצר אור) וכולם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה, אבל בחינה תחתונה הוא בחינת יראת חטא.
והנה בחינת נקודה פנימית היא בחינת המלאכים, וזהו עיקר תכלית הבריאה כמ"ש האור החיים (בראשית א א) עיקר תכלית הבריאה הוא שבחינת ארץ יוכלל בבחינת שמים, ועל ידי זאת הבחינה יוכלל ארץ בשמים כי האדם הוא מן הארץ והוא בבחינת המלאכים שהם בשמים, וזהו אדם הראשון היה גבוה מן הארץ עד לשמים - שהוא בחינת נקודה פנימית.
וכיון שחטא השפילו הקב"ה עד מאה אמה, לבאר זה, כי הנה מאה הוא בהיפוך אתוון הא"ם, כי א"ם הוא בחי' תשובה (זח"ג יז.) וכמאמר (משלי ב ג) אם לבינה תקרא, וכמאמר (תהלים סח יד) אם תשכבון בין שפתים א"ם קרי (ת"ז ת' יח לד.), וכמו שאמר המגיד זללה"ה מפני מה בחינת התשובה הוא בחינת א"ם כי היא קדומה לעולם (פסחים נד.), ועל ידה נברא העולם כי על פי התורה בעצמה לא היה נברא העולם וכמאמר הזוה"ק (ח"ג דף סט:) אמרה אורייתא קמי קב"ה אדם דזמינת למברא זמין הוא למחטי קמך.
והנה ביארתי במקום אחר על פסוק (במדבר כג ט) הן עם לבדד ישכון, כי יש ג' בחינות, יש בחינה תחתונה מכולם שהוא מלובש בששת ימי המעשה. ויש עוד בחינה עליונה, בחינת התשובה, שהוא בחינת כסא הכבוד. ויש עוד בחינה שהוא למעלה מכסא הכבוד, והוא בחינת שב"ת בחינת בושת, וזהו לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו (ברכת יוצר אור דשבת), היינו למעלה מכסא הכבוד, ועל זה אנו מתפללים והנחילנו ליום שכולו שבת (ברכהמ"ז הרחמן), כי עכשיו אין לנו זאת הבחינה רק יום אחד היינו בשבת קודש, וזהו וידעת היום (ע' דברים ד לט) שתדע בחינת יום דכליל כל שיתא יומין, וע"ז אנו מתפללים שנזכה ליום שכלו שבת.
והנה כשהיה בית המקדש על מכונו היה להם זאת הבחינה בתמידות, ועל זה התפלל משה שיכנס לארץ כנען, וזהו אעברה נא ואראה ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג כה), שהוא בחינת לובן העליון, וזהו ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן (שמות כה ט), כי תבנית הוא לשון הבנה.
ועל ידי זה יתפרש מאמר הגמרא (חגיגה ט:) אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים שהוא בחינת התשובה אותיות הא"ם כנ"ל, לשונה פרקו מאה פעמים ואחד, שהיא נקודה פנימית ולכן נקרא בחינת תשובה לא עבדו, כי הוא בחינת הכנעה קודם העבודה.
והנה מפני שהאדם הוא משוקע בגשמיות אינו יכול לבא לזאת בחינה הפנימית רק על ידי עסקו בתורה ותרי"ג מצות, אז יכול לבא לבחינה הזאת, וזהו ויצונו וגו' לשמור וגו' לחיותנו שהיא בחינה פנימית.
והנה הבחי' אדם השלם חפצים מאד בבחינת צדקה, כי על ידי צדקה הוא מקים מעפר דל בחינת השכינה שהיא מכונה בשם כנסת ישראל, ועל ידי זה היא מתפארת עמו בסוד חזי ברא במאי אתינא לקמך (זח"ג יג.) וזהו וצדקה תהיה לנו וגו'.
והנה אעפ"י שאין בית המקדש על מכונו ואין אנו יכולים להיות בבחינה פנימית, מכל מקום ברגע אחת צריכים אנו להיות בבחינת זאת דהיינו בפסוק שמע ישראל, וצריך למסור נפשו בפסוק זה, לכן אעפ"י שהיה משה במדבר אמר מכל מקום ה' אלהינו בפסוק הזה.
ובזה יבואר הקושיא בפסוק (ישעיה מ א) נחמו נחמו וגו' כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה, וקשה וכי כך הוא המדה, והא אדרבה הוא מוחל וסולח. אבל עי"ז יבואר, כי כתוב בספרי המקובלים (ע' ע"ח שכ"ו פ"ג) כי בחינת התשובה הוא בחינת אהי"ה בחינת א"ך, ובחינת הפנימיות היא אשר אהי"ה (שמות ג יד) הוא בחינת כפלים, וזהו כפלים בכל חטאתיה - פירוש מה שהיה בתחלה בחינת כל חטאתיה שהוא בחינת התשובה, במקום זה תהיה בבחינת כפלים - בחינת פנימיות, ודו"ק.