וידבר ה' אל משה לאמר פינחס בן אלעזר וגו' בקנאו את קנאתי וגו' הנני נותן לו את בריתי שלום (כה יא). ודקדק האור החיים, למה כתב הסיבה שהוא בקנאו את קנאתי באמצע ב' פרטי המסובב שהם השיב את חמתי וגו' ולא כליתי וגו', שהיה לו לומר בקנאו את קנאתי בתוכם השיב את חמתי וגו' ולא כליתי וגו', או על זה הדרך השיב את חמתי וגו' ולא כליתי וגו' בקנאו את קנאתי וגו'.
ונ"ל על זה הדרך, דהנה עיקר בחינ תקדושה והשראת השכינה הוא על ידי בחינת ענוה, כמאמר הכתוב (דברים י טו) רק באבותיך חשק ה' וגו', פירוש על ידי בחינת ר"ק שהיה באבותיך, בחינת מיעוט וענוה שהיה באבות, על ידי זה חשק בהם, כמאמר הכתוב (דברים ז ז) לא מרובכם חשק ה' בכם כי אתם המעט ודרשו רז"ל (חולין פט.) על ידי שממעיטין עצמיכם לפני וכו'.
וזהו עיקר היחוד והנחת רוח, שעל ידי זה הם ניכרים, ועל ידי זה הוא ממשיך ברכה וקדושה שעושים צינור לקדושה, כי ברכה הוא לשון בריכה, וזה נקרא יחוד ברכה וקדושה (זח"ג רטז:), כי בחינת ענוה היא בחינת יו"ד, ויו"ד הוא בחינת יחוד, ואח"כ כשממשיך ברכה וקדושה נקרא יחוד ברכה קדושה. אבל בלא היחוד הנ"ל נקרא ק"ב חרובין, מחמת שהוא בלא יו"ד בחינת ענוה ויחוד, על ידי זה נקרא קב חרובין כמ"ש בזוהר הקדוש (שם). כי מי שיש לו בחי' גסות כתיב (תהלים קא ה) אותו לא אוכל, אין אני והוא יכולים לדור, שהיא היפוך הבחינת יחוד הנ"ל.
והנה פנחס, אפילו קודם שזכה שתעצר המגפה על ידו היה לו גם כן בחינת ענוה, ולכן כתיב וירא פינחס מלא ביו"ד, פירוש שהיה לו בחינת ענוה, בחינת יו"ד קטנה שבאותיות. ואח"כ ויקח רמח בידו, היינו בחי' היחוד רמ"ח תיבות דקריאת שמע, וגם רמ"ח גימטריא אברהם, מרמז ג"כ על בחי' ענוה שאמר (בראשית יח כז) ואנכי עפר ואפר.
ויבא אחר איש ישראל, פירוש שלא היה לו בחינת גסות בחינת קדומה, רק בחינת אח"ר בחינת ענוה, אל הקבה פירוש שבא לבחי' יחוד ברכה קדושה ר"ת גימטריא ה"קבה, ועי"ז זכה שנעצר המגפה על ידו ולכך וידקר את שניהם.
ואף אחר שזכה שתעשה על ידו פעולה גדולה כזו, ולכאורה היה יכול לבא מזה לבחינת גסות, אעפ"כ אדרבה בא לבחינת ענוה יתירה מקודם, וזה פינחס בן אלעזר ביו"ד בחי' ענוה יתירה, השיב את חמתי מעל בני ישראל, ר"ל שהשיב מעליהם בחינת חימה גימטריא ג"ס, מלהיות על בני ישראל בחי' גסות, אעפ"י שנעשה על ידו פעולה גדולה היינו בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי, אעפ"כ היה לו ענוה, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, יהי רצון שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
עוד נראה ליישב קושיית אור החיים הנ"ל, על פי הגמרא (שבועות ט., חולין ס:) מפני מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו חטאת לה' (במדבר כח טו), אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח, וזהו חטאת לה'. וכבר הקשו המפרשים (תורת העולה לרמ"א מובא בגליון הע"י דחולין) מהו הלשון הביאו עלי כפרה, ועי"ש בדבריהם. גם דברי הזוהר הקדוש שאמר (ח"ג דף עט:) הביאו עלי כפרה בגין דיתבסם מה דעלוי כד"א (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל לו עכ"ל, וכפשוטו אין לו פי' כלל.
אכן אען ואומר גם אנכי מה שיש לרמז בזה על פי מוסר, ונבאר מקודם הפסוק (תהלים קמה טז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, הנה זהו כלל גדול בעבודת השי"ת, שצריך כל איש ישראל להאמין באמונה שלמה שהבורא ברוך הוא אחד יחיד ומיוחד בתכלית היחוד שאין כמוהו בשום פנים והוא לבדו אלהינו היה הוה ויהיה מנהיג ובורא לכל הברואים ומשגיח עליהם בפרטי פרטות והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, וכשבא לבחי' אמונה זו אין לחפוץ ולהשתוקק לשום דבר בעולם רק יהיה כל חפצו ומגמתו והשתוקקותו למלאות רצון הבורא ית' ולא לחפוץ יותר מרצון הבורא ית"ש, כי צריך להאמין אם רצון הבורא ית"ש לתת לו זה הדבר בוודאי הוא יתן לו בלתי מניעה ואם אין בזה רצון הבורא למה ייגע את עצמו להבל ולריק ללא יועיל.
וזה כוונת חז"ל שאמרו (אבות פ"ד מ"א) איזהו עשיר השמח בחלקו, היינו שישמח ברצון הבורא ולא יחפוץ יותר וכמאמר הזוה"ק (ח"ג דף רכו.) ומשביע לכל חי רצון, מיכלא דמסכני דאינון שבעין מרצון הבורא ית"ש ולא מגו מכלי ומשתי סגי עכ"ל, וזהו כלל גדול שלא להשתוקק רק לרצון הבורא ית' ולא להתאות לשום תאוות עולם הזה יתירה, כי זאת נודע שטבע הטוב להטיב וכמאמר חז"ל (פסחים קיב.) יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, וזה הוא עיקר בריאת העולם בגין דיתקרי רחום וכו' (זח"ג רנז:), וצריך האדם לתלות העדר הדבר וחסרונו בעצמו של המקבל כמאמר ז"ל (קידושין פב.) הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, וכדאמרינן בתפילת ראש השנה (חזרת הש"ץ דעמידה) הטוב והמטיב לרעים ולטובים, כי בוודאי טבע הטוב להטיב לכל כאשר היה כוונת בריאת העולם רק כשבא ההשפעה אל המקבל היא נשתנה לפי ערך הכלים אשר הוכנו לקבל ההשפעה, וזהו הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי.
וזהו העיקר שיהיה רצונו כרצון הבורא ית"ש ולא יחפוץ יותר מרצונו ח"ו, ומי שח"ו משתוקק יותר מרצון הבורא ית"ש זאת הבחי' נקראת ע"לי, כי הוא רוצה שיהיה כביכול ממעל לרצונו ית"ש, וזהו שכתוב בעדת קרח בהצותם על ה' (במדבר כו ט), הנועדים על ה' (שם כז ג), כי רצון הבורא גזרה שלא יהיה בהם בחינת כהונה, והם רצו שיהיה בהם בחינת כהונה, וזהו על ה', ממעל לרצונו כביכול.
ולזה הירח בשעה שקטרגה על החמה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ורצתה להרבות אורה שלא כרצונו ית"ש, ומפני זה נתמעט אורה, ולזה צוה הקב"ה להביא שעיר לתקן הדבר הזה ולרמז שאין לחפוץ יותר ממה שגזר השי"ת, ולזה שעיר גימטריא שר"ף, לרמז כי ההשתוקקות יותר מרצון הבורא ב"ה אין ממש וקיום בדבר הזה כי כלה ונשרפה.
וזה מרומז בזוה"ק בגין דיתבסם מה דעלוי, היינו שבזה השעיר מתקן מה שחפץ יותר מרצון הבורא ית"ש, וזהו בחי' ע"לי כנ"ל. כד"א שרפים עומדים ממ"על לו, היינו שהרצון שהוא כביכול ממעל לרצונו ית' הוא נשרף כנ"ל.
ועיקר בחינת תקון והתחדשות הלבנה נמסרה לישראל, כי ישראל מונין ללבנה, וקידוש החודש תלוי בב"ד כשאומרים מקודש החודש כמו שדרז"ל (שמות רבה טו ב) על הפסוק (שמות יב ב) החודש הזה לכם.
והענין הוא כך, כי כל איש ישראל צריך להרחיק את עצמו מהטבעיות ומתאוות הגופנים כנ"ל, אך להשתוקק בכל לבו ונפשו רק לרצון הבורא ב"ה ולידע שברצונו ית' תלוי הכל וברצונו ית' הוא מנהיג כל העולמות עליונים ותחתונים כמאמר הכתוב (תהלים ל ח) ה' ברצונך העמדתה להררי עוז, ולזה אנו מונין ללבנה, לידע כמו שהלבנה מחמת שרצתה יותר מרצון הבורא ית"ש ועי"ז נתמעט אורה, על כן אנו בני ישראל צריכים ליזהר מתאוות המותרות ולהתרחק מטבעיות, רק תשוקתנו יהיה לקבל עלינו רצונו ית"ש בשמחה, כי בידו ית"ש לשדד המערכות ולפעול הכל כרצונו ית"ש.
וזהו שאנו אומרים בברכת קידוש הלבנה, וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה וכו', היינו שאנו מייחלים ומצפים שיהיה העטרה והתפארת לישראל כמו הלבנה שהיא כעת במיעוט אור ועתידה להתחדש באור גדול במהרה בימינו.
והעיקר הוא להתרחק ולברוח מהטבעיות וגופניות ומאומות העולם בתכלית הריחוק, כי המה משוקעים מאד רק בטבעיות ובתאוות גופנים, ולזה המה מונים לשמש כי השמש מרמז לטבעיות, כי כמו שנבראת באורה כן הוא עתה כמאז ולא נתמעט ולא נתרבה אורה כלל, וכדאיתא בספר קדושת לוי על חנוכה (ע' כללות ימים טובים) שמש ידע מבואו (תהלים קד יט) פירוש כי היא בבחינת חק אחד כאשר גזר לה הש"י בעת בריאתה כן היא גם עתה, אבל הלבנה אינה כן כי פעמים באה בארוכה פעמים באה בקצרה (ר"ה כד:), (והאומות העולם הם בבחינת טבעיות, ולכן הם מונים לשמש שהוא ג"כ בחי' טבעיות, אבל אנחנו עמו בית ישראל צריכים להתרחק מהם בתכלית הריחוק כמאמר הכתוב (ויקרא יח ג) ובחוקותיהם לא תלכו, כי התחברות עמהם גורם ח"ו ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם), ולכן צריכים להתרחק מהם בתכלית הריחוק, אך לראות לגשת אל הקודש להשתוקק לרצונו ית' ולדבק בעשר קדושות הרמוזים במשנה (כלים א ו) קדושת ארץ ישראל קדושת הר הבית וההיכל כמאמר הכתוב (מלכים א ח מח) והתפללו אליך דרך ארצם וגו'.
וזהו כוונת הפסוק (במדבר כה ז) וירא פינחס בן אלעזר וגו' ויקח רמ"ח בידו, היינו שיצא מחוץ לדרך הטבע ודבק את עצמו בעשר קדושות הנ"ל, ולזה פינחס מלא ביוד לרמז על עשר קדושות הנ"ל.
ולזה כיוונו רז"ל (זוהר ח"ב דף קצ.) פינחס זה אליהו, כי פינחס אליהו גימטריא עשר פעמים שם העצם ית"ש, לרמז שיצא מן הטבע (רמב"ן שמות ו ב), ומסר נפשו על קדושת שמו ית' ולא פחד ולא זע מכל כ"ד אלף שהיה בשבטו של שמעון וחבטן בקרקע, לרמז לנו שצריך להתרחק מבחינת שמש שהוא בחי' טבעיות, וזה שאמר (במדבר כה ד) קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש, היינו שיהיו מתנגדים נגד בחינת שמש היינו להתרחק מהטבעיות מכל וכל.
וזהו כונת הפסוק וידבר וגו' פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל, היינו שהראה להם שצריך להתרחק מבחינת חמה שהוא בחינת טבעיות כאמור למעלה, מחמת בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא נתיירא כלל, ומחמת זה שב חרון אף ה' מישראל ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, יהי רצון שנזכה לבחינת הסתפקות ולקבל עלינו לעשות רצון הבורא ית' בשמחה אמן כן יהי רצון:
עוד נוכל לומר שהתורה מרמזה לנו בכאן דרך מוסר והלוך לעבודת הבורא ברוך הוא, וקודם לזה נבאר הפסוק (מלאכי ג כג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ולכאורה יש לדקדק למה לא כתיב לשון אשלח את אליהו.
אך נ"ל על דרך זה, דהנה עיקר עבדות השי"ת הוא לדעת כי ה' הוא האלהים כמאמר הכתוב (דברים ד לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו', היינו להבין ולהשכיל תמיד אפילו בעת התגברות הדינים יחשוב שבוודאי הוא חסד מאת הבורא ית"ש כדי להחזיר אותו בתשובה, ויהיה לו לב נשבר ונדכה, ומזה ההתבוננות יתהפך מדת הדין למדת הרחמים, מחמת שמוחלט בדעתו שמדת הדין הזה הוא מדת הרחמים וחסדי הבורא ית' ובזה ממתיק הדינים ונעשה בחי' חסדים ורחמים, וזהו הבחי' אשר צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים (ע' בר"ר לג ג) כנ"ל.
וגם צריך להבין תמיד, אפילו בעת התגברות החסדים ורחמים עליו, יחשוב שיכול להיות שיש בזה בחינת גבורה כמאמר הכתוב (דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לכן צריך להיות לבו של אדם תמיד נכנע ונשבר בקרבו מגודל אימה ופחד ויראה מבורא עולם ית"ש, וכמה צריך האדם להתבייש ולהכלם מבורא עולם ית"ש בעת השפעת רחמיו וחסדיו עליו והוא לא שוה זאת, וזהו עיקר עבדות ה' בבחי' דעת התחברות חסד וגבורה.
אך הסיבה להשגת בחינת דעת כזה אי אפשר בלתי עזר הבורא ית"ש. והסיבה שישיג עזר אלקי ממעל היא על ידי שיקדש ויטהר את עצמו בבחינת סור מרע מבחינת לא תעשה, ובבחינת ועשה טוב במצות עשה.
ונוכל לרמז זה בפסוק (תהלים ק ג) דעו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולא אנחנו עמו וצאן מרעיתו וגו', פירוש דע"ו לשון דעת והתחברות, היינו לדעת שבחינת חסד כלול מבחינת גבורה ובחי' גבורה כלול מבחינת חסד. והסיבה המביאה לידי בחינת דעת הוא בחינת עש"נו, שהוא בעצמו עשה ועזר לנו ע"ז שנוכל להשיג את עבדות ה' בבחינת דעת. והסיבה המביאה להשיג עזר מבורא עולמים ב"ה וב"ש הוא מחמת ול"א אנחנו עמו, כתיב ל"א באלף ונקרא ל"ו בוא"ו, מרמזים על בחינת מצות עשה ומצות לא תעשה, היינו שעל ידי שאנחנו עמו ישראל עם קדושו מקדשים ומטהרים עצמם בבחינת סור מרע ועשה טוב.
ובחינה זו מכונה בשם שלום, מחמת שעושה שלום בין שני מדות הפכיים חסד וגבורה, ומחבר אותם להיות אחדות גמור. ועיקר היסוד מתיבת שלום הוא אותיות ש"לו לשון שלוה, מרמז על בחינת דעת והתחברות חסד וגבורה, לפי שג' פעמים שם הוי"ה ושם אלהים גימטריא של"ו.
וזהו בחינת האבות, אברהם אוהבי (ישעיה מא ח) הוא בחינת חסד, ופחד יצחק (בראשית לא מב) הוא בחינת גבורה, ויעקב הוא בחינת תפארת התחברות חסד וגבורה (זח"ג כח.) שהוא בחינת דעת (ת"ז ת' כא מט:).
וזהו כוונת הפסוק (מלכים ב ב יא) ויעל אליהו בסערה השמימה, היינו אפילו כשהיה בבחינת רוח סערה, היינו בלבול בחינת דעת שהוא בחינת גבורה, מזה הבחינת גבורה בעצמה היה לו עלייה על ידי התבוננות, שהבין שוודאי כלול בזה בחינת חסד כנ"ל.
וזהו הנה אנכי שולח לכם, היינו שתיבת שולח מרמז על בחינת דעת התחברות חסד וגבורה, שאותיות של"ו מתבת שולח גימטריא ג' פעמים שני שמות הוי"ה אלהים כנ"ל, ואות ח' מרמזת שמחשבה קדומה היה קודם שבעת ימי הבנין בשביל בחינת עבדות זו לחבר חסד וגבורה שהוא בחינת אש ומים (ת"ז ת' סט קד:), כמאמר הכתוב (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים, היינו בתחילה עלה במחשבה בחינת השמים התחברות אש ומים (חגיגה יב.) התחברות חסד וגבורה, ואח"כ ברא שבעת ימי הבנין. ועוד נוכל לרמז בפסוק זה שראשי תיבות א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ היא השם של בחינת דעת כנודע (מקדש מלך על זח"א קסח:, ס' השמות לרמ"ז, וע' מא"א מע' הט' סי' ה, וע' זח"א רנא.), וזהו מרומז באות ח' מחשבתו הקדומה ושבעת ימי הבנין.
וזה כוונת הפסוק הנה אנכי שולח לכם, פירוש אני שולח לכם בחינת שול"ח שהוא מרמז על בחינת דעת כאמור למעלה. את אליהו, פירוש עם אליהו. והשיב לב אבות על בנים, היינו מזה הבחינה יהיה התקשרות לב אבות, הוא בחינת אבות אברהם יצחק יעקב, לבנים כאמור למעלה.
ועוד נוכל לומר שזה מרומז במה שדרשו רז"ל בפסוק (במדבר כה ו) והמה בוכים פתח אוהל מועד, ודרשו רז"ל (סנהדרין פב.) שנתעלמה ממנו הלכה, דהנה כבר ביארנו הפסוק דעו כי ה' וגו' שמרמז על בחינת דעת, וכלל המזמור מרמז גם כן על בחינה זו לפי שכלל המזמור הוא על קרבן תודה, וקרבן תודה בא מן חמץ ומצה (ויקרא ז יב - יג) מרמז על חסד וגבורה כנודע, והתחלת המזמור הוא ה"ריעו ל"ה' כ"ל ה"ארץ ר"ת הלכה (לקוטי תורה עה"פ), וזהו שנתעלמה ממנו הלכה, היינו שנתעלם ממנו אשר המזמור הריעו לה' כל הארץ מרמז על בחינת התחברות חסד וגבורה שהוא בחינת דעת, היינו שצריך להבין שבבחינת גבורה יש בוודאי בחינת חסד, ומחמת זה נתהפך מדת הדין למדת הרחמים כנ"ל, ובא פינחס והזכיר אותו והמשיך בחינת חסד ונעצר המגפה.
וזהו כוונת הכתוב פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, היינו שדבק את עצמו לבחינת אה"רן הכ"הן גימטריא של"ו ג' פעמים הוי"ה אלהים התחברות חסד וגבורה, ומחמת זה השיב את חמתי מעל בני ישראל, היינו שהמשיך בחינת חסד ונתהפך מדת הדין למדת הרחמים, ולכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום, על ידי שדבק וקשר את עצמו לבחינת שלום שהוא בחינת אבות בחינת דעת כדבר האמור למעלה, ויהי רצון שנזכה במהרה לבחינה זו לגרום המשכת חסד על כללות ישראל ויתהפך מדת הדין למדת הרחמים אמן כן יהי רצון:
עוד יש לדקדק, שלכאורה הו"ל למכתב להיפך בקנאו את קנאתי השיב את חמתי וגו'. להבין על דרך המוסר, הנה איתא (סוכה כט.) ישראל מונין ללבנה ואומות העולם מונין לחמה, הענין הוא, לבנה היא בחינת מיעוט שמעטה את עצמה (חולין ס:), וגם ישראל ממעיטים את עצמם לפני המקום כמאמר הכתוב (דברים ז ז) כי אתם המעט מכל העמים, ודרשו רז"ל (חולין פט.) שאתם ממעיטין עצמיכם לפני, היינו שיש להם בחינת הכנעה שורש כל המדות טובות, ואברהם אבינו ע"ה תפס בזאת המדה ואמר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז), וגם משה רבינו ע"ה אמר ונחנו מה (שמות טז ז), ודוד המלך ע"ה אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהלים כב ז), כי בחינת הכנעה ושבירת הרוח הוא חביב מאוד לפני הקב"ה כמאמר הכתוב (תהלים נא יט) זבחי אלהים רוח נשברה וגו' והוא בחינת תשובה בחינת ה"א (מנחות כט:), וצדיקים גמורים בחינת יו"ד קטנה (שם), וזהו שפת אמת תכון לעד (משלי יב יט), שישראל נקראים בחינת אמ"ת (זח"ב קפח:), ובדרך רמז מלת אמ"ת ר"ת של א"פר מ"ה ת"ולעת, לרמז לאותה בחינה שתפסו בו אבותינו כנ"ל.
ופינחס שהיה צדיק גמור בחינת יו"ד לכן נעשו לו אז עשרה ניסים בחינת יו"ד, ובזה המשיך על ישראל בחינת קדושה בחינת תשובה, ונעשו בחינת ה"א, בחינת רוח נשברה בגודל הכנעה ומיעוט, בחינת לבנה ונסתלק מהם בחינת גסות בחינת חמה, וזהו פינחס וגומר השיב את חמתי מעל בני ישראל, פירוש שהשיב מהם הבחינת חמה בחינת גסות הרוח, והכניס להם בחינת לבנה כנ"ל:
בפירוש רש"י, לפי שהיו השבטים מבזין אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו וכו' ויחסו אחר אהרן. וי"ל הלא גם השבטים היו יודעים שהוא בן אהרן אלא שהיו מסתכלים גם בצד של אמו שהיה בן פוטיאל, ובמה נתרץ מאמר השבטים.
ולהבין זה, הנה אמרו חז"ל (אבות פ"ד מכ"א) הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, והענין הוא שבחינת קנאה הוא רא"ש והתחלה לכל העברות, שהוא בחינת עין רעה, שבעבור שעינו רעה בשל אחרים ומתקנא בהם הוא בא לשאר עברות ממילא. ובחינה זו היתה התחלת הרע בעולם על ידי קין שנתקנא בתאומתו של הבל (פדר"א פכ"א), ועי"ז בא לידי שפיכת דמים, ומזה היתה התחלת התפשטות קנא דמסאבותא בעולם כדאיתא בזוה"ק (ח"א דף נד.), ולזה נקרא קי"ן בחינת קנאה בחינת קנא דמסאבותא.
וזהו היתה בחינת יתרו שנקרא קי"ני שנפרד מקין (שופטים ד יא) שהיה לו בחינת קנאה, ונקרא יתרו כיון שהיה מתקנא ומתאוה לבחינת יתר"ו בחינת מותרות תענוגי עולם הזה, ונקרא פוטיאל שבבחינת קנאה פיטם עגלים לע"ז, היינו ע"ז שבגופו של אדם זה היצר הרע שנקרא אל אחר (ע' שבת קה:), היינו שעל ידי קנאה נתגבר ונתפטם היצר הרע שלו.
אמנם יש בחינת קנאה בקדושה כמו ותקנא רחל באחותה (בראשית ל א), שהוא בחינת קנאת סופרים תרבה חכמה (ב"ב כא.), שנתקנאה רחל במצות ומעשים טובים של לאה (בר"ר עא ו), והפכה את בחינת קנאה של בחינת גשמיות שהוא בחינת קנא דמסאבותא בחינת פטום לאל זר הוא התגברות היצר הרע כנ"ל, ונתדבקה בבחינת קנאה דקדושה, ונתבטל בחינת א"ל ז"ר היצר הרע ונעשה בחינת רח"ל גימטריא א"ל ז"ר, ונולד מבחי' רח"ל בחי' יוסף דקדושה, בחי' תוספות קדושה, שנתהפך מבחינת ק"נאה לבחינת יוס"ף גימטריא קנא"ה.
ולכן לא נתנה התורה לישראל בעולם עד שנתגייר יתרו ולא קודם לכן, כיון שהיה התגברות בחינת יתרו בחינת קנאה בחינת פוטיאל הנ"ל בחינת קנא דמסאבותא, לזה לא נתנה התורה עד שנתגייר יתרו ונעשה בחינת ג"ר, היינו שהבין שכל התאות ותענוגי עולם הזה הם רק בחינת גר לגור מעט ולא להשתקע, היינו שאינו דבר קיים שיהא ראוי להתאות ולהתקנאות לדבר זה ואין ראוי לקנאות כי אם לבחינת דבר קיים בחינת מעשים טובים בחינת קדושה שהוא דבר קיום לעד ולעולמי עולמים, ואז בבחינת גר זה נתהפך ונתבטל בחינת א"ל ז"ר הנ"ל, ואח"כ נתנה התורה בעולם לישראל.
לכן מה מאד צריך האדם להזהר בבחינת קנאה שתהיה רק לשם שמים, וכאשר ראו השבטים גודל הקנאה של פינחס שמסר נפשו ע"ז, כסברו השבטים שאפשר ח"ו לא היה הקנאה בשלמות הקדושה רק בבחינת פוטיאל בחינת פיטום עגלים לע"ז כנ"ל, וע"ז מעיד הכתוב ואמר אלעז"ר ב"ן אהר"ן גימטריא יתר"ו לרמז שתקן בחינת יתר"ו.
וזהו שאמר הכתוב (שמות ו כה) ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה, ולכאורה מלת לו הראשון הוא מיותר, אלא לפי"ז יתפרש שאלעזר לקח ל"ו פירוש שתקן בעצמו בחינת פוטיאל עד שהיה בשלמות הקדושה, והוא בחינת בקנאו את קנאתי בתוכם בחינת קנאה רק לה' בלבד ולא היה ח"ו שום תערובת רע רק כולו טוב, והוא בחינת כהן דקדושה שמה שהיה בתחלה בחינת כהן מדין נעשה אח"כ כהן דקדושה.
והנה קין היה מסטרא דנחש שנתקנא באדם וחוה, ומתאוה למותרות שרואה באחר יותר מבעצמו, והיפך מזה בחינת אהרן הכהן וראך ושמח בלבו (שמות ד יד), שלא קינא על גדולת אחיו, ובעבור זה זכה ללבוש חשן על לבו כמבואר ברש"י זה (שם), והנה חשן היפך נחש (וכן צריך כל האדם להשתדל בזה להפכא חשוכא בחינת נחש בחינת סטרא אחרא לנהורא היינו שיהיה כל תאותו וקנאתו בחינת קנאת סופרים לשם ה' שנזכה לזה כן יהי רצון):
עוד יש לפרש ענין פירוש רש"י הנ"ל ע"ז הדרך, ויתבאר גם כן ענין בנות צלפחד. הנה נודע שעיקר שלמות של כל הנבראים של דומם צומח חי מדבר הוא המדבר, ועיקר שלמות ותכלית של כל אברי האדם הוא בחינת הדבור בקדושה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה, היינו לאחר שמתקן כל האברים ומקדשם אזי יוכל על ידי הדבור להיות בחינת יחוד שלם, אבל אם אינו מתקן האברים אינו יכול להיות תיקון על ידי הדיבור.
ועיקר תיקון של פגמי האברים הוא על ידי תשובה בלב נשבר ונדכה דווקא, וכדאיתא בספר רב ייבי ע"פ (תהלים לג ג) הטיבו נגן בתרועה וגו', פירוש תרועה מלשון תרועם בשבט ברזל (תהלים ב ט) שפירושו שבירה, ור"ל הטיבו נגן - פירוש שתתקנו עצמכם, על ידי בתרו"עה פירוש בשבירה, היינו תשובה בלב נשבר.
לכן יתבונן האדם תמיד במעשיו ובדבוריו ומחשבותיו שעברו אשר לא לה' המה, וכן החליף עולם קיים בעולם עובר וכמאמר הכתוב (תהלים קמד ד) ימינו כצל עובר, ופירש"י כצל עוף הפורח שעובר ואינו קיים, ובהתבוננותו בזה באמת בוודאי יפחד ויבוש במעשיו נגד הבורא ב"ה וישבר לבו בקרבו.
וזה היתה בחינת צלפ"חד נוטריקון צ"ל פח"ד, שעל ידי התבוננו בבחינת צל עובר כנ"ל נתמלא פחד. וזשא"ה (במדבר כז ג) אבינו מת במדבר וגו', על דרך שאמרו חז"ל (שבת פח:) על פסוק (שה"ש ה ו) נפשי יצאה בדברו, שפרחה נשמתן על כל דבור ודבור בחינת התפשטות הגשמיות, וכן צלפחד מת בשעת מדבר, שהיה מקושר בבחי' דבור שלו לה' בבחינת יחודא שלים עד שהיה לו התפשטות הגשמיות.
והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח וגו', ר"ל שלא היה כקרח שביקש כהונה גדולה שהוא מדרגה גדולה מאוד, בלי תיקון אבריו תחלה בבחינת תשובה בלב נשבר כנ"ל, אבל צלפחד בחטאו מת, ר"ל שבזכרו תמיד בחטאיו ופגמיו בהאברים היה לו בחינת לב נשבר ונדכה כמיתה ממש מחמת פחד ה' בלבד.
ובנים לא היו לו, ר"ל שלא עשה תשובה בשביל להוליד בנים, היינו קיבול פרס בעולם הזה או בעולם הבא שנקרא בחינת בנים.
וכן פנחס קודם שהגיע לבחינת כהונה גדולה תיקן תחלה את כל רמ"ח אבריו על ידי בחינת תשובה, וזהו שאמר הכתוב (במדבר כה ז) ויקח רמ"ח בידו, היינו שתקן רמ"ח אבריו תחלה, ואח"כ ויבא אחר איש ישראל אל הק"בה, גימטריא יב"ק מספר שני שמות הוי"ה אלהים, שמרמז לבחינת שלמות הדבור שנתקשר לבחינת קדושה, כי פ"ה עם הכולל גימטריא אלהים, ונתקשר לבחינת קדושה שהוא שם העצם ב"ה, ונעשה יחוד הוי"ה אלהים גימטריא יב"ק, וכשנעשה היחוד שלם מיד ותעצר המגפה מעל בני ישראל, שנתבטל הרע שנעשה על ידי הארמית.
וזהו שמעיד עליו הכתוב באמרו פנחס בן אלעזר בן אהרן וגו', ופירש רש"י לפי שהיו השבטים מבזין אותו, פירוש שפנחס ידע שעל ידי המעשה שלו יבוזה בין השבטים ולא יגיע לו שום התפארות ואעפ"כ מסר נפשו לעשות למען שמו בלבד. לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן, פירוש שזכה לבחינת אהרן כהן גדול בחינת דרועא ימינא בחינת אברהם (זח"ג קמה:, זח"ג ריח:).
ובחינה זו שעל ידי תשובה נקרא ה"א (מנחות כט:) קודם ליו"ד, תשובה קודם לבחינת קדושה (זח"ב מב.), וזהו שמרמז הכתוב בשבטים "החנוכי" "הפלאי" (במדבר כו ה) שנסמנו השבטים בה"א קודם ליו"ד, שזכו לבחינה הנ"ל, יהי רצון שנזכה לזה במהרה אמן כן יהי רצון.