ולהבין זה, הנה כתוב (בראשית ו ה) כי רבה רעת האדם וגו' ונח מצא חן בעיני ה', ולפי משמעות לשון המקרא דהא בהא תליא, מחמת שרבה רעת האדם עי"ז ונח מצא חן. ואמרתי פירושו, ר"ל שהאמת כך היא שמצד רעתם ודביקותם בחמס ובהבלי עולם הזה חיי שעה שהיו דביקים בהם, מזה נשא נח ק"ו בעצמו ואמר יישר חילי לאורייתא, ר"ל שאמר משאדביק את עצמי בהבלי עולם הזה שהם הבל וריק, מוטב שאדבק את עצמי לחיי החיים חיי עולם מקור החיים, ודבק את עצמו לעבודת הבורא ב"ה, וזשה"כ ונח מצא ר"ל (נייחא מצא) פירוש נ"ח גימטריא כבו"ד ה', שמצא כבוד ה' ברעתם כנ"ל, כמאמר חז"ל (אבות ו יב) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, והכתוב מזהירנו ע"ז (תהלים קד לא) יהי כב"וד ה' לעולם, ר"ל תמיד יהי' כב"וד ה' נגד עיניך, היינו בכל מקום שתסתכל תראה בחינת כ"בוד ה' הגנוז בתוכו ולא יהיה נסתר מנגד עיניך כמו שעשה נח כנ"ל.
ועי"ז קראו הכתוב איש צדיק, כמאמר הכתוב (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם, ר"ל מי הוא צדיק, מי שרואה י'סו"ד שבעולם, ר"ל שרואה בחי' י"וד שהיא בחינת חכמה (ת"ז ת' יח לב.), בחינת חכמת ה' הגנוז בעולם בכל נברא ונברא והכל ברא לכבודו, והצדיק רואה ומסתכל בו בכל מקום ולא נעלם ממנו כב"וד ה' מלראותו בכל דבר כנ"ל.
ולזה מרמזים חז"ל באמרם (אבות פ"ה מ"א) בעש"רה מאמרות נברא העולם, ר"ל בעשרה באות יו"ד שמרמזת לבחינת חכמה נברא כל דבר שבעולם, והצדיק מסתכל ומצפה תמיד לראותו וידבק את עצמו עי"ז לה', ועי"ז מעלה גם אותן הנבראים שהם במדריגה התחתונה לה' ג"כ.
והענין הזה מרומז באות צדיק שהוא יוד נון כזה צ", ר"ל שהצדיק מדבק בחינת יו"ד בחינת חכמה הנ"ל לכל מדריגות הנפולים התחתונים, כי נון מרמז לבחי' נופלים והצדיק על ידי בחי' יו"ד בחי' חכמה שמוצא בתוכו שבו נברא ומדבק אותו בו מעלה ומרים אותו למעלה, ואעפי"כ היוד הפוכה (שהצדיק מהפך פניו מהם לבלתי יודבק בהם). וע"ז מזהירנו הכתוב (ישעיה מ כו) שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אל"ה וגו', ר"ל מן יוד ברא אל"ה בחי' גבורות, כידוע שמלת אלה מרמזת לבחי' גבורות (ע' זח"א רכח., פרדס שכ"ג פ"א ערך אלה), מדריגות התחתונות הנפולים בהבלי עולם הזה, פירוש אפילו בחינות הגרועות נבראו ביוד בבחינת חכמה לכבוד ה' כנ"ל.
וזשאה"כ אלה תולדת נח היינו אל"ה מרמז לבחי' הגבורות כנ"ל, היו תולדות נח, ר"ל שהעלה אותם למעלה כנ"ל (או אפשר לפרש אלה תולדת נח, ר"ל שֶׁמְאל"ה בחינת הגבורות שעשו אנשי דורו, נתילד נ"ח כב"וד ה' כנ"ל), ואותם הבחינות שעסקו בהם אנשי דורו לרעה בהם בעצמם עבד נח את ה', והפך מן חושך בחינת גבורות בחינת קליפות, הפך אותם לבחינת אור בחינת קדושה.
וזהו נקרא בחינת ישר"אל, גימטריא או"ר חו"שך, כי ישראל המה מהפכים חושך לאור כמאמר חז"ל (בר"ר עג ג) צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, כמו שאמרנו (שבחינת הבלי עולם הזה נבראו במדת הדין (ע' לעיל בדרוש השני)).
וזהו היתה עיקר בריאת העולם להפך חשוכא לנהורא, ומה יפה מאמר המגי"ד זלה"ה שפירש מאמר חז"ל (חגיגה ג.) טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם ע"כ. ופירש הוא זלה"ה, טף הוא בחינת הקטנות בחינת הבלי עולם הזה ותאוות גשמיות. למה באים, כדי ליתן שכר למביאיהם, ר"ל לישר"אל שמביאים אותם הבחינות לשרשם ולמקורם שהוא בחינת חכמה בחינת יוד שבו נבראו כנ"ל ודפח"ח.
פירוש, שישראל מייחדים כל הז' מדות שלהם לה' לבחי' א' אלופו של עולם, כמאמר (ברכת יוצר אור) המלך המרומם לבדו מא"ז, ר"ל שהקב"ה מרומם מן א"ז, ר"ל על ידי ישראל שמייחדים א' עם ז' פי' שמייחדים בחי' יחודו ואלופו של עולם שמרומז באות א', לשבע מדותיהם שמרומז באות ז', כמאמר הכתוב (משלי יג כה) וצדיק אוכל לשובע נפשו, ר"ל אפילו כשאוכל אכילה גשמיות כוונתו לשובע נפשו ולא לשובע גופו הגשמי.
וזהו מרומז ג"כ במלת נ"ח, שעל ידי שייחד אות א' עם ז' כנ"ל ונעשה ח', ודבק אותה בחינה לנו"ן בחינת נופלים כנ"ל, והשיג בחינת ישראל הנקראים דביקים בה' כמאמר הכתוב (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' וגו' כי המה מדבקים בחינות התחתונות לבחינות העליונות להעלותם למעלה לבחי' קדושה כנ"ל.
ומרומז בכתוב נ"ח א"יש צ"דיק ת"מים, ר"ת גימ' ישר"אל, גימטריא או"ר חו"שך כנ"ל, מחמת שגם הוא הפך חו"שך לאו"ר נקרא גם הוא בבחינת ישר"אל, ודבק אות ח' באות נו"ן (ונעשה נ"ח כנ"ל). ועוד דבק אותיות השם הוי' באות נו"ן בבחי' הנ"ל, ומרומז בכתוב (בראשית ח ח) וישלח את היו"נה אותיות הוי"ה ואות נו"ן בתיבה אחת, כמו שאמרנו לעיל. וע"ז קרא נ"ח נ"ח, ואמר הזוה"ק נייחא בעילאה נייחא בתתאה, ר"ל שעשה נייחא בעולמות העליונים ובעולמות התחתונים על ידי שהעלה והכניס לבחי' הקדושה כנ"ל, ונעשה בחינת יחוד בעולמות, והיה נייחא בעליונים ובתחתונים:
בפירש"י (בראשית ו ט) יש מרבותינו דורשים אותו לשבח ויש דורשים אותו לגנאי וגו' (י"ל האיך יתכן לדרוש לגנאי במקום שיש לדרוש לשבח).
ולפרש כ"ז על דרך המוסר, נתרץ בתחילה קושיא גדולה, מה שקשה בסוף פ' בראשית, בפסוק (בראשית ו ה - ז) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו' וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ וגו' כי נחמתי כי עשיתים וגו', שאין זה מובן שיהיה ח"ו בחי' נחום וחרטה בו ית'.
הנה בכל הענין הזה של נח והתיבה רמזה לנו התורה הקדושה גם לימות המשיח, ושהכל תלוי בתשובה שישובו ישראל לה'.
כי ענין התשובה הוא על ידי שיתבונן האדם בגדולתו ית', ויאמין באמונה שלימה שהוא בוחן כליות ויודע כל מעשי אדם ותחבולותיו, כמאמר הכתוב (ירמיה כג כד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וגו', ואח"כ יחשוב ויסתכל בכל מעשיו ומחשבותיו (של האדם) אשר עבר ועשה נגד רצונו ית', ובזה יבוש מאוד ויכנע לבבו בקרבו ויתחרט באמת בכל לבבו, ויקבל על עצמו לילך בדרכי ה' ולעשות רצונו ית', ומהו רצונו ית' לעבדה ולשמרה (בראשית ב טו) לעבדה במצות עשה ולשמרה במצות לא תעשה (זח"א כז.) באהבה וביראה לפני ה', ולקבוע עתים לתורה. ואז עי"ז באתערותא דלתתא יהיה אתערותא דלעילא, וכן יעורר מלמעלה ג"כ על ידי חרטתו על כל מעשיו שעברו, יעורר בחינת נחמה וחרטה כביכול למעלה על בחינת הגלות וגודל היסורים שיש לנו מהגוים, ושאר יסורים בפרטיות ובכללות ישראל. ועל ידי מעשה הטוב ובחינת אמונה בה' שחפץ חסד הוא, ימשיך גם כן רב חסד מלמעלה. ועל ידי קביעת עתים לתורה יאר ה' עלינו אור כ"ב אותיות התורה רוחניים ונשמת חיים, ולכן נקראת התשובה בחינת נשמת חיים, וזהו ויפח באפיו נשמת חיים (בראשית ב ז), מרמז לבחינת תשובה, שעל ידה ממשיך האדם על עצמו ועל כל ישראל נשמת חיים, וזהו מרומז בתיבת נ"ח ר"ת של נ"שמת ח"יים, גם שהוא לשון נייחא כדאיתא בזוהר (ח"א נח:), גם הוא לשון נחמה, שעל ידי בחינת תשובה מעורר לעילא בחינת נחמה וחרטה כביכול.
והנה כל ענין נ"ח הוא רמז למשיח צדקנו שיבא במהרה בימינו אמן, וכמאמר חז"ל (אבות פ"ה מ"ב) עשרה דורות מאדם ועד נח שכולם היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול להודיע כמה ארך אפים לפניו ית'. ובתוספות יו"ט פירש בשם הר"ר יונה, שמודיע שכמו שלבסוף גמולם שלם להם שהביא עליהם את מי המבול, כך עוד הנה ימים באים כו' ויושיענו ויגאלנו במהרה בימינו אמן עכ"ל. היינו שבזה רמז לנו הבורא ברוך הוא ענין הגלות המר הזה, שהאומות עכו"ם מריעים לנו ומכעיסים לפניו, עד שיבא נ"ח בחינת תשובה, שישובו ישראל לה' בתשובה שלימה. ואז וירא ה' כי רבה רעת האדם, פירוש האדם (בה"א) היינו העכו"ם כי ישראל קרוין אדם (בלא ה') (יבמות סא.) היינו שעכו"ם מריעים לישראל וכל מחשבות לבם של העכו"ם רק רע כל היום על ישראל, כי במזיד המה עושים כמאמר (נחמיה ט י) כי הזי"דו עליהם (היינו שלזה נענשו המצרים בעונש גדול כל כך, אעפ"י שמה' היתה הגזרה על ישראל כי גר יהיה זרעך וגו' (בראשית טו יג) ואעפי"כ נענשו, מחמת כי הזי"דו, פירוש שהמה עשו במזיד מדעתם) וסוברים בדעתם שיהיה הרע כל היום, היינו תמיד יהי' הרעות ח"ו. לכן וינחם ה' כי עשה וגו' כי נחמתי כי עשית(י)ם, פירוש שעל ידי בחינת תשובה נתעורר בחינת חרטה כביכול לעילא.
ומסיים הכתוב ונח מצא חן בעיני ה', פירוש, שכל בחינת נחמה המבואר בפסוק תהיה על ידי בחינת נ"ח בחינת תשובה, הוא אשר מצא חן בעיני ה', פירוש שמצא בחינת פקיחא דעיינין שנאמר (דניאל ט יח) פקח עיניך וראה.
ומבאר הכתוב אלה תולדת נח וגו', היינו בחינת תשובה הנקראת נ"ח. צדיק תמים היה בדרתיו וגו', ואמר בדר"תיו לשון רבים, ולכאורה היה לו לכתוב לשון יחיד, בדורו, אלא אמר בדורותיו לרמז על כל הדורות שהיו מאדם הראשון ועד נח, שהיו כולם מכעיסין, עד שבא בחינת נ"ח בחינת תשובה. ויולד נח שלשה בנים, את ש"ם, מרמז לבחינת אמונה. את ח"ם, מרמז לבחינת מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם (אבות פ"ו מ"א). את יפ"ת, מרמז לבחינת מעשים טובים, היינו שעל ידי בחינת תשובה נתיילד שלשה בחינות הנ"ל, בחינת אמונה וקביעות עתים לתורה ועשיית מעשים טובים כנ"ל, ועל ידי בחינת תשובה יבא משיח צדקנו בב"א.
וזהו שאמר ה' לנח לעשות את התיבה, מרמז למשיח, היינו שהיה שלש מאות אמה אורך התיבה, מרמז לאות שי"ן של משיח. חמשים אמה רחבה, מרמז לאותיות מ"י של משיח. ושלושים אמה קומתה מרמז לאות ח' של משיח והארת כ"ב אותיות התורה שיאירו עלינו במהרה בימינו, היינו כ"ב אותיות ואות ח' של משיח גימטריא שלשים.
וכל הענין של נח ותיבה מרמז לבחי' תשובה וביאת המשיח כי הכל תלוי בתשובה. ואעפי"כ אמרו רז"ל (סנהדרין צח.) אין בן דוד בא אלא עד שיהי' הדור כלו זכאי או כלו חייב, אמנם מי שיהיה זכאי יהיה לו בביאת המשיח לתהלה ולתפארת, אבל מי שיהיה חייב יהיה לו לדראון ולבזיון ויסבול יסורים עד שיזדכך שיוכל לקבל אור המשיח.
וזהו שפרש"י יש שדורשים אותו לשבח, היינו ששני מיני דורשים יש בישראל, שדורשים ומבקשים ומתפללים על ביאת המשיח. היינו הצדיקים דורשים אותו לשבח, היינו שיהיה להם לשבח ולתפארת ויוכלו לקבל אור המשיח. ויש שדורשים אותו שיבא משיח אעפ"י שיהיה להם לגנאי, שאינם זכאים שיוכלו לקבל אור המשיח ויהיה להם לגנאי ח"ו. ובזה מרמז רש"י זללה"ה שיתאמץ כל אחד ואחד להכין את עצמו לביאת המשיח כדי שלא יהיה לו לגנאי ח"ו כי אם לשבח ולתפארת, כן יהי רצון אמן:
עשה לך תבת עצי גפר וגו' (בראשית ו יד). איתא בילקוט ראובני (עה"פ) בשם הרקאנטי וז"ל, תבת נח מחזקת ת"ך ריבוא נ"ז אלף ושני רביעות הלוג, וכן הוא חותמו של הקב"ה שהוא אמת, וכן מחנה ישראל, עכ"ל המדרש. וקשה להולמם, שלכאורה אין פירוש כלל לדברים אלו. א' קשה, המדרש הציב ציוני על פסוק (בראשית ו יד) עשה לך וכו' ודרש תבת נח, ולא ראינו שום דרש למאי דפתח כלל. ב' קשה, שעשה פירוד בין הדביקים מהמספר הגדול שהוא ת"כ ריבוא, והדר תני נ"ז, הלא חמשים אלף הוו חמשה רבוא, טוב היה לו לכלול ולומר תכ"ה ריבוא ושבעת אלפים. ג' קשה למה לחלק יצא לשני רביעות הלוג, הוו ליה למימר חצי לוג. ד' קשה, וכן חותמו של הקב"ה שהוא אמת, וכן מחנה ישראל, אין לו ביאור בהתקשרות למאמר הנ"ל.
ונ"ל לבאר, שדבר גדול רמזו בזה, אשר כל דבריהם ברוח קדשם אשר הופיע ה' עליהם ממרום להעיר לבות בני אדם להורות לנו דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל בהשתוקקות עוז ותעצומות רב להמשיך עלינו מקדושה העליונה שהוא בחינת אמת בכל פרטי עובדתינו במעשה דבור ומחשבה לקשרם וליחדם באמת.
דהנה העיקר באדם העובד ה' שיהיה בבחינת אמת, שיהיה תוכו כברו, שיתקשרו השלשה לבושין אלו בהמשכת הקדושה העליונה לתוכן שהוא בחינת אמת, ואז הוא מכונה בשם אדם כמו שאיתא (יבמות סא.) אתם קרואים אדם, כשהוא בבחינת את"ם אותיות אמת, אז קרואים בשם אדם, שיהיה בחינת אמת בכל השלשה לבושין הנ"ל מקושר בקשר אמיץ וחזק שהוא בחינת קדושה העליונה כנ"ל. וע"ז מרמז שם אדם, אות אלף מרמז על המחשבה, אותיות פלא, טמור ומכוסה, שהוא בחינת מחשבה, אות ד' הוא דבור, אות מ' הוא מעשה, ואז את"ם, פירוש כשתהיו בבחינת אמת בג' לבושין הנ"ל, קרויין אדם, תהיו נקראים אדם שמרמז ג"כ לבחינות הנ"ל.
והנה תבת נח מרמז על בחינת קדושה העליונה שממנה נתהוו ונתקיימו כל תולדות שמים וארץ, ומסתמא הקדושה הוא בחינת אמת שהוא דבר הקיים, שבחינת שקר אין לו קיום כלל כמאמרם ז"ל (שבת קד.) קושטא קאי ושקרא לא קאי.
וזהו פירוש הפסוק (בראשית ו טז) תחתים שנים ושלישים תעשיה, עשיה הוא בחינת תיקון, מרמז שצריך לתקן ולהמשיך קדושה העליונה שהוא בחינת אמת, הן בבחינת מעשה שמרומז בתיבת תחתים, שהוא מדריגה התחתונה, להיות דבוק בקדושת ה' בבחינת אמת תוכו כברו באלהות המלובש שמה שיהיו כל מעשיו בלתי לה' לבדו. והן בבחינת דבור, שהוא מדריגה השניה למעלה מזו. והן בחינת מחשבה שהוא מדריגה השלישית שהוא עולה על כולנה, בחינת כתר.
וזהו תבת נח הי' מחזקת, היינו שהיו בה שלשה בחינות אלו. היינו ת"כ ר"יבוא, שמרמז על בחינת מחשבה שהוא בחינת כת"ר. נ"ז אל"ף ר"ת א"זן מרמז על בחינת דבור, שמבחינת שמיעה נמשכת הדבור, שחרש אינו שומע ואינו מדבר. ושני רביעות הוא שני דלתין, ושני דלתין הוא צורת מם סתומה ם, כמו שאמר בוצינא קדישא החסיד המפורסם מו"ה מנחם נחום מ"מ מטשרנאביל זי"ע, מרמז על בחינת מעשה. היינו שנח היה ממשיך בחינת קדושה שהוא בחינת אמת בחינת ראש תוך וסוף, לשלשה לבושין אלו מחשבה דבור ומעשה.
וכשמתקשר ומתיחד ג' בחינות אלו לבחינת קדושה העליונה בחינת אמת תוכו כברו, אז הוא מכונה בשם אד"ם, א' כנגד א' של אמת, ד' הוא עשירית מן מ', מ' הוא עשירית מן ת', וזהו וכן חותמו של הקב"ה הוא אמת. וכן מחנה ישראל היו שרוים גם כן כדרך זה, הארון והמקדש הוא פנימיות שהוא מרמז על המחשבה. ומחנה לויה הוא בחינה שניה, מרמז על בחינת דבור שהוא בחינה שניה. ומחנה ישראל הוא בחינה שלישית, מרמז על בחינת מעשה שהוא בחינה שלישית.
וזה מרומז בפסוק עשה לך תבת עצי גפ"ר, ר"ת ג"וף פ"ה רא"ש (ג"פר) פירוש שתעשה לך בחינת קדושה להמשיך מקדושה עילאה שהוא בחינת אמת להשלשה לבושין המרומז בתיבת ג"פר, בבחינת גוף שמרמז על בחינת מעשה, ובבחינת פה שמרמז על בחינת דבור, ובבחינת ראש שמרמז על בחינת מחשבה. וזהו עשה לך, לשון תיקון, שתתקן ותמשיך קדושה עילאה המרומז בלשון תבת לג' בחינות הנ"ל המרומז במלת ג"פר, לקשר וליחד ג' לבושין אלו בבחינת אמת בכל פרטי העבודות, שיהיה תוכו כברו מרום המעלות עד סוף המדריגות, שהאמת יורה דרכו להדריכהו במסילות יושר להאיר נתיבתו, ה' אל אמת אור לי.
ובזה נוכל לומר שזה מרומז בפסוק (בראשית ו ט) אלה תולדת נח וכו' ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת. היינו על דרך זה, דהנה בחינת שבת מכונה בשם נח (זח"א נט:), שבשבת הוא נייחא בעליונים נייחא בתחתונים (זח"א מז:), ועל ידי בחינת נייחא שבשבת יכול לבוא לבחינת אמת בשלשה לבושין אלו מעשה דבור ומחשבה, וזהו מרומז אשר בר"א אלהי"ם לעשו"ת ס"ת אמת, היינו שהש"י ברא את השבת שמזה יכול לבוא לבחינת אמת. וזהו ויולד נח, היינו נייחא שבשבת מוליד שלשה בנים, המרמז על השלשה לבושין, שיהיה יכולת ביד האדם העובד ה' להמשיך מקדושה עילאה בחינת אמת מחיה ומהוה שהוא דבר הקיים, לג' בחינות אלו מעשה דבור ומחשבה.
והפסוק מפרש מהו השלשה לבושין, את שם את חם ואת יפת. דהנה איתא במשנה (אבות פ"ב מ"א) דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. ונוכל לומר, שזה מרמז שצריך האדם לקדש ולטהר השלשה לבושין הנ"ל בכל פרטי עבודתו תוכו כברו בבחינת אמת, אשר המה מרמזים נגד ג' בחינות שלמעלה ממך, וזהו דע מה למעלה ממך.
עין רואה, להורות לנו בא התנא, שצריך לקדש בחינת מחשבה שהוא בחי' רוחנית, שהוא רק כמו חוש הראיה, שיהי' כל מחשבותיו רק לה' לבדו לעשות רצונו באמת, זהו נגד עין רואה שלמעלה.
ואזן שומעת מרמז על בחינת דבור, שבחינת דבור נמשך מבחינת שמיעה כנ"ל, שצריך לתקן בחינת דבור נגד אוזן שומעת שלמעלה.
וכל מעשיך בספר נכתבים, מרמז על בחינת מעשה, שצריך לתקן בחינת מעשה נגד וכל מעשיך בספר נכתבים שלמעלה, שכל השלשה לבושין אלה צריך לקדש ולטהר בקדושה עילאה בחינת אמת.
וזהו פירוש הפסוק את ש"ם גימטריא ספ"ר, על בחינת מעשה, שצריך האדם לקדש מעשיו בבחינת אמת מחמת שכל מעשיך בספר נכתבים. את חם, הוא לשון ראיה בלשון תרגום, מרמז על בחינת מחשבה. ואת יפת, הוא לשון תפארת, מרמז על בחינת דבור, כמו שמדת התפארת הוא בחינת ממוצע בין חסד וגבורה (ת"ז ת' ע' קכג.), כך בחינת דבור הוא בחינת ממוצע בין בחינת מחשבה שהיא רק רוחנית ובין בחינת מעשה שהוא רק גשמית.
ועוד נוכל לומר שיפת מרמז על בחינת דבור, שבחינת דבור מכונה בשם אדני כמ"ש (תהלים נא יז) אדני שפתי תפתח, וכמ"ש (תיקו"ז הקדמה יז.) מלכות פה, ובחינת מלכות מרמז על שם אדני ית', ובחינת דבור שהוא מכונה בשם אדני נמשך מבחינת שמיעה, וזהו מרומז בשם יפת גימט' אד"ני שמי"עה (וזהו שמרומז בשם יפת), היינו בחינת דיבור שנמשך מבחינת שמיעה. ושלשה לבושין אלו בבחינת אמת יכול להיות להוליד על ידי בחינת נייחא שבשבת, יהי רצון שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר וגו' (בראשית ו יד). הטעם איתא במדרש (בר"ר לא ט) וידוע הוא. ונרמז בו עוד סוד כד"א (שמות ל יב) ונתנו איש כפר נפשו וכו', ונוכל לומר על דרך זה, דהנה העיקר בעבדות ה' הוא בכל דרכיך דעהו (משלי ג ו), הן בבחינת רוחניות והן בבחינת גשמיות, להכניס הכל תחת רשות היחיד יחידו של עולם לעבוד ה' בשניהם, הן ברוחניות, הוא בחינת חסד, שהוא לאהוב ה' אהבה נפלאה לעבדו בתורה ותפלה ומעשה המצות וגמילות חסדים הן בגופו והן בממונו לשם ה'. והן בגשמיות בחינת גבורות, בעשותו את כל תאוות עולם הזה מאכילה ושתיה וכדומה מצרכיו ההכרחיים, יהיה מעשהו בכונה לעבודתו ית'. וזה הוא בחינת דע"ת התחברות חסד וגבורה (ע"ח שכ"א פ"ב) כשמיחד ומחבר בחינת גשמיות לבחינת רוחניות, שהוא לכבוש כל תאוותיו ואהבותיו, שאל יכסוף ויאהוב שום דבר מדברים ההם, רק כמו אש יבער בלבבו תמיד לאהבת דביקות נפשו אל בוראו, עד שמרוב אהבת ד' ותשוקה הגדולה לא יפנה לבבו כלל לשום אהבה שחוץ ממנו מחמת גודל המדורה בלבבו בתשוקה וחמדה עזה כרשפי אש שלהבת יה אשר מוחו ולבו קשורים ומצומדים באהבת ד' ואיך יערב לו שום דבר זולתו, ומה שיאכל הוא מן ההכרח גדול לו לשבור רעבונו שיוכל בכח ההיא לעבוד שמו ית' ולהעלות הנצוצות הקדושות שבמאכל ההיא לשם ה', וכן בכל דבר ודבר לא יעשנה כי אם כאשר ימצא בה מקום לד' ואם לא ימצא לא יעשנה, ואינו מביט כי אם על עבודת ד' הנמצא גם בדברים ההם, כי אין יחוד כיחודו (ע' פיוט יגדל) ובכל מקום שם הוא, וזהו בכל דרכיך דע"הו אפילו בעסקו בצרכי גופניות יראה ליחד ולחבר אותם לבחינת רוחניות, היינו שלא לכוון להנאת עצמו כלל רק כדי להחיות את נפשו, ויוכל לעבוד את ה' כמאמר הכתוב (קהלת ט ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים, היינו בכל עת אפילו בשעה שעוסק בצרכי גופניות, וזה היא עיקר בחינת דע"ת התחברות חסד וגבורה (ע"ח שכ"א פ"ב), שבחינת רוחניות היא בחינת חסד ובחינת גשמיות הוא בחינת גבורות.
וזה הוא בחינת חותמו של הקב"ה אמ"ת (שבת נה.) שהוא אמת - ראש תוך סוף, שראש מרמז על בחינת חסד, וסוף מרמז על בחינת גבורה, ותוך מרמז על התחברות ראשו לסופו.
וזה מרומז בפסוק אלה תולדת נח נח, שראשי תיבות אל"ה תול"דת נ"ח גימטריא אמ"ת יו"ד. ואות יוד מרמז על בחינת קדושה, שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה (ברכות כא:), היינו כשהוא בבחינת קדושה עליונה, ומקדש ומטהר את עצמו בכל עת אפילו בגשמיות, כגון אכילה ושתיה וכדומה בצרכי הגוף אינו מכוון להנאת עצמו כלל, אז הוא בחינת אמת, וזהו נח נח נייחא בעלאה נייחא בתתאה (ע זח"א נח:), היינו אפילו בתתאה שהוא בחינת גשמיות שם הוא גם כן נייחא, על ידי שמקשר ומיחד כל הדברים לשורש הקדושה שבו שמחיה ומהווה את הדבר הזה מאין ליש, ועי"ז נתייחדו הגבורות בחסדים ונמתקו הגבורות.
וזהו הבחינה מכונה בשם כו"פר, אותיות כ"ו פ"ר, היינו שפר מרמז על בחינת גבורות, מלשון הפר יפר (במדבר ל יג) לשון ביטול, שבחינת גבורות הוא בחינת ביטול שאין לו קיום. כ"ו מרמז על שם העצם ית', היינו שבחינת פ"ר בחינת גבורות נמתקו בשם העצם ית' שהוא בחינת חסד (ע' זח"ג רכג.).
והנה תיבת נח מרמז על בחינת קדושה שממנה נתהוו ונתקיימו כל תולדות שמים וארץ, ובחינת אמת הוא בחינת קדושה שיש לו קיום. וזהו תחתים ושנים ושלישים תעשה, היינו להיות ממוצע לקשר ולחבר מדריגה תחתונה בחינת גבורות שהוא בחינת תחתים, ובחינת חסד.
וזהו וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר, היינו לחבר בחינת חוץ שהוא גשמיות לבחינת רוחניות שהיא בחינת בית. ואז בכופר, שיתייחדו וימתקו בחינת גבורות בחינת פר בשם העצם ברוך הוא שהוא גימ' כ"ו שהוא מקור החסד, אמן כן יהי רצון שנזכה לזה: