והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו' (ז יב). ויל"ד למה לא כתיב אם תשמעו כמו שכתוב אם שמוע תשמעו לקול ה' אלהיך וגו' (שמות טו כו) אלא כתיב עקב תשמעון ובנו"ן, דמשמע שממילא יהיה כך. ועוד יש לדקדק מה חידוש משמיענו הכתוב והיה עקב תשמעון וגו' ובעבור זה ושמר ה' וגומר, וכי סליק אדעתא שאם נשמור את כל התורה כראוי שלא ישמור ה' לנו את הברית חלילה, שהוצרך הכתוב להשמיענו ולהבטיחנו ע"ז.
ונראה לי על פי מה ששמעתי בשם המגיד הגדול זלה"ה (מובא באור המאיר בתחילת הדרוש לר"ה) שאמר עד אשר לא תחשך השמש (קהלת יב ב) זה חמשה עשר באב, כי תח"שך אותיות ת"ש כ"ח ובט"ו באב תש כח השמש כדאיתא בש"ס (תענית לא.), הי"רח וכוכ"בים זה ראש השנה והושענא רבא. וגם הרב הק' מבארדיטשוב זללה"ה אמר (קדו"ל ליקוטים עמ' תעז) שט"ו באב הוא התחלת השנה הבאה בתשובה, על דרך שאמרו חז"ל (סוטה ב.) ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין כו', כי בכ"ה באלול נברא העולם, ומט"ו באב עד כ"ה באלול יש מ' יום, עד כאן דבריו לענינינו. And it appears to me according to that which I heard in the name of the great Maggid, may his memory be blessed for life in the world to come (it is brought in the Ohr HaMeir, at the beginning of the teaching on Rosh Hashanah): As he said, "Before the sun darkens (techshach)" (Ecclesiastes 12:2)" - that [corresponds to] the fifteenth of Av. As the letters of techshach are [the same as] tash koach (strength weakens). And on the fifteenth of Av, the strength of the sun weakens, as it is found in the Talmud (Taanit 31a). "And the moon and the stars" correspond to Rosh HaShanah and Hoshana Rabba. And also the holy Rabbi of Berditchev, may his memory be blessed for life in the world to come, said (Kedushat Levi, Likkutim, p. 477) that the fifteenth of Av is the beginning of the coming year regarding repentance. This is according to the approach of that which the Sages, may their memory be blessed, said (Sotah 2a), "Forty days before the formation of the embryo, they announce, etc." For the world was created on the twenty-fifth of Elul; and there are forty days from the fifteenth of Av to the twenty-fifth of Elul. To here are his words regarding our topic.
והנה בוודאי החכם עיניו בראשו וכל ימיו בתשובה ומעשים טובים ואינו ממתין עד ר"ה שהוא יום הדין דווקא שיעשה אז תשובה מאימת הדין, אלא תשובתו הוא מיראת השם יראת בושת יראת הרוממות, והוא כל השנה כולה, והוא תשובה מעולה. אבל מי שאינו חכם ואינו משיג גדולתו ית"ש לעבדו ביראת הרוממות תמיד, רק כשרואה יום הדין ממשמש ובא והגיע ט"ו באב אז תש כחו מאימת הדין ועושה תשובה בודאי, וממילא כי אריה שאג מי לא יירא - כי בט"ו באב ארבעים יום קודם מכריזין כנ"ל, ותשובה זו באמת פחותה היא כידוע, שבאה מיראה תתאה כנ"ל, והוי אמינא שאינה מקובלת כלל, וע"ז הבטיחנו הכתוב ואמר והיה עקב תשמעון, ר"ל עק"ב הוא מלשון סוף, אפילו כשהתשובה הוא בסוף השנה מצד אימת יום הדין, ומחמת זה תשמעון, ומן הדין הוא תשובה פחותה מאד, אעפי"כ ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו'.
ומרומז ג"כ במלת ע"ק"ב במילואו כזה עי"ן קו"ף בי"ת גימטריא תחש"ך, שמרמז על ט"ו באב כמאמר המגיד הגדול זללה"ה הנ"ל.
וגם בכלל שנותיו של אדם ג"כ כך, העושה תשובה בימי בחרותו כשהוא בכל כחו ויצרו מתגבר עליו ומחמת התבוננותו בגדולת הבורא ב"ה, הוא מפריש את עצמו מן החטא ועושה תשובה ומעשים טובים תשובה זו חשובה היא ביותר כמאחז"ל (ע"ז יט. עה"פ תהלים א א) אשרי האיש מי שעושה תשובה כשהוא איש, אבל מי שכל ימי בחרותו ושחרותו טח עיניו מראות ולבו סתום מלהבין ולהתבונן בגדולתו ית"ש ועסק רק בעניני גופו ובמילי דעלמא, רק כשנתקרבו ימי זקנותו ויום המיתה ויום הדין ממשמש לבוא, וגם תש כחו כח היצר הרע וכח המתאוה, אז נופל עליו אימת הדין ועושה תשובה, והיא תשובה פחותה כנ"ל ונקראת עק"ב ר"ל סוף ימיו, ואז ממילא תשמעון כי תש כח היצר הרע, ואף על פי כן ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו'.
וגם נ"ל עד"ז, שבשבת צריך האדם לשמור את עצמו במעשה בדבור ובמחשבה, ועל שנים הזהירנו הכתוב בפירוש על המעשה נאמר (שמות כ י) לא תעשה מלאכה, ועל הדיבור נאמר (ישעיה נח יג) ודבר דבר, ודרשו רז"ל (שבת קיג:) שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול, ואלו השנים הם ביד כל אדם הרשות נתונה לשמור את ידו מלעשות ופיו מלדבר ונקרא הנגלות לנו ולבנינו (דברים כט כח), אבל מחשבה בלב ומוח שהם נקראים נסתרות, אינם ביד האדם רק לה' אלהינו, והוא נותן זאת במתנה להזוכה, ולזה רמזו רז"ל באמרם (שבת י:) אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ודקדקו בלשונם לומר בבית גנזי ע"ד הנזכר הנסתרות לה' אלהינו, והוא בבחינת המחשבה, שתהיה שבת שמה, פירוש שתהיה המחשבה ג"כ בקדושת שבת, וזה הבחינה היא בבית גנ"זי דוקא, ואני נותנה במתנה טובה לכל הזוכה.
ע"כ צריך האדם לקדש את עצמו בקדושת שבת במעשה ובדבור תחלה, ויבקש מה' שיהיה בעזרו ויתן לו המתנה טובה שיהיה גם מחשבות לבו ומוחו קדושים בקדושת שבת לה', וכשיעשה האדם ע"ז הדרך אזי יעשה צירוף של שם הוי"ה אותיות והי"ה על זה האופן, כי תחלה יקדש את הקו"ל שמרומז באות וא"ו (זח"ג רנז.), ואחר כך יקדש את הדבור שמרומז באות ה"א נגד ה' מוצאות הפה והוא ה"א אחרונה, ואח"כ נתקדש מחשבות מוחו שמרומז באות יוד שמרמז למחשבה וחכמה (זח"ב קכג., ת"ז ת' יט מא:), ונתקדש מחשבות לבו שמרומז באות ה' ראשונה בחינת בינה לבא (ת"ז הקדמה יז.).
ולזה מרמז הכתוב באמרו והיה עקב תשמעון, ר"ל כשיהיה הצירוף כנ"ל של והי"ה על ידי עק"ב, ר"ל שבת שנקרא עק"ב מלשון סוף כי שבת נקרא סוף מעשה במחשבה תחלה (פיוט לכה דודי) כי הוא סוף ז' ימי בראשית, כמאמר הכתוב (שמות לא יז) כי ששת ימים עשה וגו' וביום השביעי שבת וינפש. ועוד עק"ב במילואו עי"ן קו"ף בי"ת גימטריא שבת כ"ו, ר"ל שבת עם מספר שם הוי"ה בשלמות.
וכשיזכו ישראל לזה יקוים בהם הכתוב (ישעיה נו ב) שומר שבת מחל"לו, אל תקרי מחללו אלא מחל לו (שבת קיח:), ולא יהיה שום מחיצה מפסקת ומעכבת לעבודת הבורא ב"ה, ואז תשמעון ממילא ובקל בלי שום יגיעה, ושמרתם ועשיתם וגומר, ואז בזכות השבת ש' ב"ת שמרמז לג' אבות (זח"א כג:) ושמר ה' וגו' את הברית וגו' לאבותיך (כמאמר חז"ל (שבת שם) אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כראוי מיד היו נגאלין).
ומזה נבוא לביאור הגמרא דאיתא (ברכות לג:) מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' (דברים י יב) אטו יראה מלתא זוטרתא היא, אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא ע"כ. וקשה הלא הוא מדבר עם ישראל ולגבי ישראל לאו מלתא זוטרתא היא והקושיא במקומה עומדת.
ולפי דרכינו ניחא, שאמרו חז"ל (שבת פח.) בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מלאכי השרת ועשו לכל אחד מישראל שני כתרים ע"כ, והכתרים היו יראה ואהבה לה' לבדו שאז פסקה זוהמתן ונתבטל היצר הרע לגמרי כידוע (שבת קמו.) וכשחטאו ישראל בעגל ויתנצלו את עדים מהר חורב (שמות לג ו) וניטל מהם הכתרים הנ"ל, והתקנה לזה ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו (עמידה דשחרית דשבת), פי' שבשבת מחזירין להם על ידי משה עבד נאמן הכתרים הללו כדאיתא בסידור (האר"י ז"ל).
וזהו שהקשה המקשן אטו יראה מילתא זוטרתא היא, הלא כבר ניטלו מהם הכתרים שהם היראה ואהבה לה' וצריכים עכשיו ליגיעה רבה להגיע ליראה ואהבה אמיתים, וע"ז יפה תירץ לו התרצן אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא, ר"ל שבקל יכולים להשיג אותה בחינת יראה על ידי שמירת שבת כראוי, ועל ידי שמירת שבת כראוי יחזיר להם משה עבד נאמן הכתרים שהן יראה ואהבה אמיתים כנ"ל.
עוד נל"פ הכתוב על ענין אהבה ושלום שבין אדם לחבירו, כי אהבה נקרא סוף כמאמר הכתוב (במדבר כא יד) את והב בסופה, היינו וה"ב הוא בחי' אהבה כדאיתא בגמרא (קידושין ל:), וגם והב גימטריא אהבה, וגם שלום נקראת סוף שהוא בסוף כל ברכות כהנים (במדבר ו כו), וזהו מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט יח) שהוא כלל גדול בתורה (ירושלמי נדרים ט ד), והעצה לזה לשום תמיד ללבו כי כולנו בני אב אחד נחנו בני אברהם יצחק ויעקב ואחים אנחנו, ועי"ז יגיע לו אהבה ושלום לכל אדם כאחיו.
ולזה מרמז הכתוב והיה עקב תשמעון, ר"ל תשמעון בחינת עק"ב, בחינת אהבה הנקראת עק"ב ס"וף כנ"ל, ועי"ז ושמרתם ועשיתם אותם וגו', ובזכות שזכרתם את האבות שעי"ז הגעתם לבחינת אהבה ושלום, ע"כ ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון:
או יאמר והיה עקב וגו' ושמר ה' אלהיך לך וגו' אשר נשבע לאבותיך וגו', לפרש על דרך המוסר, הנה עיקר שלמות המשכת שפע קדושה זכה וברורה הוא על ידי תשובה בלב נשבר דוקא, והענין הוא כי המשכת השפע שממשיך הצדיק על ידי תורה ומצות לשמה יוכל להיות ח"ו איזה התנשאות וגסות הרוח ח"ו, אבל המשכת השפע ואור קדושה שממשיך בעל תשובה בגודל הכנעה ושפלות ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה (תהלים נא יט), ומתקן כל מדותיו אשר פגם באהבה ויראה אשר לא לה', או שאר המדות כגון התפארות וניצוח והודיה שיש לאדם והשתמש בהם בבחינת עולם הזה לא לה', ואח"כ כשמשים לבו לכ"ז איך שפגם במדות העליונות ובזה לבו נשבר בקרבו ושב לה' בכל לבו ומדותיו להחזירם ולהשתמש בהם לה', ומעלה בזה כל המדות לה', וזהו בחינת תשובה תשוב ה' (זח"ג קכב.), שמשיב בחינת ה' בחינת עולם הזה שנברא באות ה"א (מנחות כט:), ומעלה לה' לבחינת עולם הבא בחינת יו"ד שנברא ביו"ד (שם), וממשיך שפע אור ה' לעולם הזה שפע זכה וברורה בלי שום סיג ותערובת גסות הרוח מגודל שבירת לב ונמוכ' רוח שיש לו.
ועל בחינה זו צווחו חז"ל ואמרו בעצה שוב יום אחד לפני מיתתך (שבת קנג.), היינו שישבר את לבו על ידי זכירתו יום המיתה וסופו של אדם ותכליתו, ובזה ישים אל לבו לתקן כל מדותיו כנ"ל, ואמרו (אבות פ"ד מט"ז) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, היינו שעל ידי התשובה הנ"ל יתקן בחינת עולם הזה שנקרא פרוזדור ויכניס אותו לעולם הבא שנקרא טרקלין בחי' יו"ד כנ"ל, וממשיך בחינת שפע חיים מבחינת ה' עלאה בחינת אלהים חיים (פרדס שכ"ג ערך אלהים חיים זח"א רכז:).
וזהו מרומז בפסוק והיה עקב תשמעון וגומר, פירוש עקב מרמז לבחינת תשובה הנ"ל שבא על ידי זכירת סוף ותכלית של האדם, בחינת עק"ב לשון סוף, גם עקב במילואו גימטריא תשוב"ה ה"י - היינו שעל ידי זכירת העק"ב וסופו של האדם יגיע לבחי' תשובה ה"י שישוב ה' לגבי יו"ד, ועי"ז ושמר ה' אלהיך וגו' היינו ושמ"ר הוא לשון מְשַׁמֶרֶ"ת, שמסנן ומזכך השפע ואור שנשפע מלמעלה שיהיה בלי שמרים, היינו בלי שום תערובת גסות הרוח כנ"ל. ויהיה האור אשר נשבע לאבותיך, היינו שיהיה כמו האור שנשפע לאבותינו, כי האות בי"ת של נשבע נתחלף באות פ"א ונעשה אשר נשפע לאבותיך.
עוד נוכל לפרש בזה הדרך, דהנה כתיב (שמות כ י) ששת ימים תעבוד וגו', פירוש שכל ששת ימי החול תהיה כל עבודתך ותשוקתך שתקבל בחינת שבת, וכן יתקן מעשיו כל ימי חייו בעולם הזה שיקבל אור ה' לעולם הבא ליום שכולו שבת, היינו על ידי שישמור מצות ה' ותורתו בעולם הזה, ועל ידי בחינת מצו"ה שהוא אותיות הוי"ה ב"ה, היינו שהאותיות מ"צ מן מצו"ה המה בחילוף א"ת ב"ש י"ה, אותיות ראשונות מהשם הוי"ה ב"ה, ואותיות אחרונות ממצו"ה היינו ו"ה המה ככתבן בהשם ב"ה, ועל ידי שמירת המצוה כנ"ל יזכה לאור שם הוי"ה ב"ה ככתבו בלא חילוף ויהיה אז שבת הוי"ה במילואו בלי חילוף.
וזה מרומז בפסוק והיה עק"ב במילואו עי"ן קו"ף בי"ת גימטריא שבת הוי"ה, ותרגום אונקלוס מתרגם ויהי חלף דתקבלון, פירוש כשתקבלו הבחינת חילוף שהוא אותיות מצוה שהוא בחינת חילוף כנ"ל, עי"ז יהיה אח"כ ושמר ה' וגו' שתזכו לעתיד לבא ליום שכולו שבת לאור ה' שיהיה השם במילואו וככתבו, שנזכה לזה במהרה כן יהי רצון אמן:
או יאמר והיה עקב תשמעון את המשפטים וגו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו', והקשה האור החיים ז"ל הלא ירושת הארץ היתה אפילו לא יקיימו ישראל את התורה ח"ו וכאמור בפסוק (דברים ט ה) לא בצדקתך וגו'. וגם מהו הלשון והיה עקב הול"ל והיה אם שמוע.
ונראה דהנה בסוף פרשת ואתחנן כתיב (דברים ז ט) וידעת כי וגו' שומר הברית וגו' לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור ומשלם לשנאיו וגו' לא יאחר וגו' היום לעשותם, והנה אמרו חז"ל פירושו (סוטה לא.) כי מה שנאמר כאן לאלף דור, ולהלן אומר (דברים ה י) לאלפים לאוהבי, כי לעושים מאהבה הוא לאלפים ולעושים מיראה הוא לאלף. ויש לדקדק מדוע שביק קרא בכאן להודיע שכר העושים מאהבה במאמר לאוהביו.
ונ"ל כי ענין אלף דור ואלפים דור הוא באופן זה, דור הוא מלשון דירה, והנה אלופו של עולם ית"ש דר בעליונים ובתחתונים, והנה יש מי שזוכה רק בדירה העליונה אחר הסתלקות מן העולם הזה, ואינו זוכה לשתי שולחנות, ויש שזוכה לשתי שולחנות וזהו בחי' לאלפים.
אך הנה הצדיק העובד את שמו ית' באהבה גמורה וזוכה לשתי שולחנות, אך מחמת יראתו הפנימית, שהוא מכיר בגדולתו של הקב"ה, והוא בעצמו נבזה בעיניו נמאס כי רואה בעצמו שאינו יוצא ידי חובתו, והוא נאנח ע"ז תמיד ולבו נשבר ונדכה בקרבו אינו מקבל שום תענוג בעולם הזה, גם אם יש לו כל תענוגי עולם הזה בני חיי ומזוני עושר וכבוד מכל מקום לבו נאנח בקרבו על ענין עולם הבא כמאמר רבי יוחנן בן זכאי (ברכות כח:) איני יודע לאיזה דרך מוליכים אותי, והנה כל זכותו וצדקתו עומדת לו לעולם הבא כי לא קיבל שום שכר בעולם הזה כי כל ימיו היו ביגון ואנחה הגם שהיה לו כל טוב, ולזה כתיב לאלף דור אפילו לאוהביו כנ"ל.
משא"כ בשונאיו שהשי"ת משלם להם התשלום גמול מחמת לא יאחר, היינו שאינם משגיחים על תכליתם ואחריתם רק במה שלפניהם, על כן מקבלים תענוג מזה.
ולזה גמר אומר היום לעשותם ודרשו רז"ל (עירובין כב.) היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם, לא בעולם הזה, היינו שלא יקבלו שום תענוג מכל תענוגי עולם הזה שיש להם, וע"ז אמר והיה עקב תשמעון, עקב מלשון סוף, שהוא סוף פרשה עליונה וכמבואר, אז תזכה לנחלת שלשת עממין הקיני והקניזי והקדמוני, היינו לשתי שולחנות, שזה תלוי דווקא באהבת השי"ת וכמבואר באור החיים שם:
או יאמר והיה עקב תשמעון את המשפטים וגו' ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד וגו'. יל"ד מה חידש הפסוק בפרשה זו, הלא כבר כתוב זה בפרשה הקודמת (דברים ז ט) וידעת וגו' האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור. וגם הדקדוק שלעיל כתוב לאלף דור וכאן לא כתיב רק ושמר לך משמע לך לבד.
אך נו"ל, דהנה כתיב (דברים יא יב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, מרשי"ת חסר א' כתיב, כלומר מ'תשרי אתוון דדין כאתוון דדין, ומרמז בזה אשר בתשרי נחסר ונסתלק בחינת א'.
ולהבין הענין, נקדים מה שאמרו חז"ל במס' ר"ה (י:) בתשרי נולדו האבות ובתשרי מתו האבות, והקושיא מפורסמת הלא בפסח נולד יצחק (שם), ומה גם שאמרו חז"ל (שם יא.) שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום, ומסתמא מת ג"כ בפסח, ובע"כ צ"ל שמה שאמרו בתשרי נולדו האבות קאי רק על אברהם ויעקב כפירוש רש"י שם, וממילא בתשרי מתו האבות קאי ג"כ רק על אברהם ויעקב. וא"כ נוכל לרמז בתשרי מת"ו אבות, כלומר שבתשרי תמ"ו זכות אבות אברהם ויעקב בחינת חסד ורחמים, ונשאר רק פחד יצחק בחינת גבורה, ולזה מרמז חסרון הא' והבן.
ולכן קודם בוא יום הדין הגדול והנורא צריך האדם הישראלי להעלות על לבו ולפשפש במעשיו על כמה זמנים ושעות עתים ורגעים אשר לא עשה בהם ולא כלום לעבודתו ית"ש, הגם שמחויב להיות יראת ה' על פניו תמיד כמ"ש (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, אך עכ"פ בסוף השנה בוודאי צריך זהירות יותר ויותר לזכור את בוראו טרם בוא עת משפט, כי בהאיך אנפין יקום קדם מלכא אשר לא יצדק לפניו כל חי, ובוודאי צריך לתקן בסוף השנה כדי שיוכל להמתיק הדינים ולעורר עלינו זכות אבות אברהם ויעקב בחינת חסד ורחמים.
וזה נוכל לרמוז בפסוק והיה עקב תשמעון, עק"ב הוא לשון סוף, כלומר אם בסוף השנה תשמעון עכ"פ את המשפטים וגו', ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, פירוש שתוכל לעורר בראש השנה זכות אבות אברהם ויעקב בחינת חסד ורחמים, הגם שלא יפה כוחו כמו עובד את ה' בכל השנה שמגין בזכותו לאלף דור, עכ"פ לא הורע כוחו מלעורר על עצמו חסד ורחמים, וזהו ושמר ה' אלהיך ל"ך עכ"פ, ואפקה הכתוב בלשון עקב שצריך ליזהר מדברים שאדם דש בעקביו וכפירוש רש"י.
והנה איתא בספר אור המאיר (דרוש לר"ה) בשם המגיד הגדול זללה"ה שאמר על פסוק (קהלת יב א-ב) וזכור את בוראך וגו' עד אשר לא תחשך השמש והירח והכוכבים, שמרומז בזה ג' זמנים לשבי פשע, תחשך השמש מרמז על מי שמקדים לשוב בתשובה שלמה מחמשה עשר באב ואילך שמאז תש כח השמש (תענית לא.) כי תחשך אותיות ת"ש כ"ח. והירח זה ר"ח אלול. והכוכבים זה הושענא רבא עיי"ש. והנה מוקדם בפסוק מוקדם במעלה, וזה נוכל לרמוז ג"כ במלת ע"ק"ב, כי עי"ן קו"ף בי"ת במילואו גימטריא ת"ש כ"ח, היינו שצריך להקדים לזכור את בוראו מט"ו באב ואילך שמאז תש כח השמש.
וכעין זה נוכל לרמז בפסוק (דברים י יב) ועתה ישראל מ"ה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד וגו' בכל לבבך ובכל נפשך לשמור את מצות ה' וגו', ולכאורה אין לו ביאור שפתח הכתוב בלשון מה ומסיים וכולל דברים רבים ליראה ולאהבה לעבוד ולשמור. אך נוכל לרמוז במלת מ"ה על ט"ו באב שמאז יש מ"ה ימים עד ראש השנה, וזשא"ה ועתה ישראל מ"ה - בט"ו באב שהוא מ"ה ימים עד ראש השנה אז עכ"פ ה' אלהיך שואל מעמך ליראה ולאהבה וגו', כדי שנוכל לעורר עלינו בראש השנה זכות אבות בחינת חסד ורחמים כנ"ל, אמן כן יהי רצון:
כי תאמר בלבבך רבים הגוים וגו' לא תירא מהם וגו' לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם וגו' (ז יז - יט). ויש לדקדק, שבתחלה אמר לא תירא מהם, משמע שאין צריכים לירא מהם, ואח"כ אמר אשר אתה ירא מפניהם, משמע שיש איזה פחד מפניהם. עוד י"ל שבתחלה אמר לשון מה"ם ואח"כ אמר לשון מפני"הם.
ולהבין כ"ז, הנה כל השבעים אומות מקבלים שפע על ידי ישראל (ע' שערי אורה הש' החמישי הספריה הששית), וכשישראל פוגם באיזה מדה אזי תיכף יונק מזה אותה אומה המכוון נגד אותה מדה מהשבעה מדות ומקבל חיות פנימיות מזה, לכן מאוד צריכים ישראל ליזהר בזה, כי מלבד גודל העונש של הפגם הנעשה בהמדה העליונה למעלה ואף גם זאת שמוסיף כח פנימיות להעמים.
ועל זה הזהיר הכתוב כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני, פירוש כי משמש בלשון אשר, פירוש כשתאמר בלבבך ותבין איך שרבים הגוים האלה ממני, היינו שרבוי וגדלות וחיות הגוים האלה אינם כי אם ממני, היינו שקבול חיות פנימיות שלהם הוא רק מפגם ישראל כנ"ל, ועי"ז תהיה נזהר מאד בפגם המדות כנ"ל, אז לא תירא מהם, כי אם לא יקבלו כח וחיות על ידי הפגם המדות של ישראל מאין יהיה להם כח ויאבדו, כמ"ש עשה ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים וגו' כן יעשה ה' אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניה"ם, פירוש שכן יעשה לכל העמים אשר אתה ירא מבחינת לפניה"ם, בחינת פנימיות שלהם, שלא יקבלו החיות פנימיות על ידי פגם המדות של ישראל, וכלם יאבדו וישראל ישכון לבטח בארצם במהרה בימינו אמן כן יהי רצון אמן:
למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי וגו' (ח ג). ויש לדקדק בתיבת לבדו, שלכאורה הוא"ו מיותר והו"ל למיכתב לא על הלחם לב"ד יחיה האדם וגו' מהו לבדו.
ולתרץ זה, נקדים תחלה מה שפירש רש"י בפרשת ואתחנן על פסוק (דברים ז ט) ולשומרי מצותיו לאלף דור, ופירש רש"י, ולהלן הוא אומר לאלפים, כאן שהוא סמוך אצל ולשומרי מצותיו העושין מיראה הוא אומר לאלף דור ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהביו העושין מאהבה ששכרם הוא יותר גדול הוא אומר לאלפים עכ"ל. והנה איתא בספרים הק' (ע' ס' הישר לר"ת שער ב) שמי שעובד השי"ת מאהבה שרוצה שיתמלא רצונו ית', זהו הוא רוצה שכל הנבראים יעבדו את ה' רק כדי שיתמלא רצונו ית"ש, ע"כ. נמצא לפי"ז אהבה נקרא בחינת כלל, שכולל כל הנבראים גם כן לעבודת השי"ת, אבל בחינת יראה הוא בחינת פרט, כי מי שהוא עובד את ה' מיראה הוא אינו חושש רק שיעבוד הוא בעצמו לה' מצד יראתו שמתיירא ממנו ית', אבל אינו חושש לאחרים שיעבדו אותו ית'.
אמנם אי אפשר לבוא לבחינת אהבה בלתי קדימת היראה תחלה כידוע (זח"א ז:), ומי שיש לו בחינת אהבה בוודאי שיש לו גם כן בחינת יראה, נמצא אהבה כולל שני הבחינות גם בחינת יראה ונקרא כלל.
ושני הבחינות אלו מקיפים את האדם כחומה (שלא יצא מתוכם מרשות היחיד יחידו של עולם) שלא יחטא, וכל בחינה נקרא בחינת אל"ף, וע"ז רמזו רז"ל (עירובין מב.) שני אלפים תחו"ם שבת, אותיות חומ"ת, ר"ל שני אלפים היינו שני הבחינות הנ"ל הם בחינת חומת להקיפו לבלי יצא מרשות היחיד כנ"ל.
וזהו שאמר הכתוב (במדבר לה ד) ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב וגו', מקיר מרמז לבחינת יראה כי קי"ר הוא מלשון אדו"ן בגמרא (ע"ז יא:), היינו שבתחלה יעשו לוים בחינת מקי"ר שהוא בחי' יראה שהוא אלף א' שצריכים לבוא בתחלה כנ"ל, ואח"כ אמר הכתוב ומדותם מחוץ לעיר וגו' אלפים באמה, ר"ל שאח"כ יבאו לבחי' אהבה שכולל שני הבחי' ונקרא שני אלפים.
וזש"א ישעיה הנביא לנחם את ישראל (ישעיה מט טז) הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד וגו', כ"ף ר"ת כ"לל פ"רט, לרמז על שני בחינות הנ"ל שנקראים בחי' חומה, גם מרמז לבחי' כפי"ם ר"ל יד ימין יד שמאל שהם אהבה ויראה, שזהו שלמות העבודה שידבק את עצמו לה' בבחינת אהבה הנ"ל ולהדבק גם אחרים לה'.
וזהו שאמר הכתוב (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' וגו', שלכאורה הו"ל למימר ואתם דבקים בה', ואות ה' של הדבקים הוא מיותר לכאורה. אלא הדבקים בה"א הוא מלשון הדבק ר"ל שידבק גם אחרים לה' למלאות רצונו ית' כדרך העובד מאהבה.
וזהו שאמר הכתוב (שמות לא טז) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם, פירוש מתחלה צריך לשמור את השבת בבחינת יראה בעצמו, ואחר כך כשמגיעים לבחינת אהבה אז לעשות את השבת לדרתם, ר"ל יעשו לכל הדור בחינת שבת שכולם יעבדו את ה' למלאות רצונו ית'.
ולפי"ז אתי שפיר מה דאיתא בגמרא (פסחים כב:) שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא (דברים ו יג) פירש עד שבא רבי עקיבא ודרש את ה' וגו' לרבות תלמידי חכמים ע"כ. ולכאורה קשה מה דרש על א"ת של ואהבת את ה' אלהיך (דברים ו ה), וכי מה אהבה יש עוד שידמה לאהבת ה'. ולפי דברינו ניחא, א"ת לרבות כל הנבראים להכניס בהם אהבת ה' כמאמר (יומא פו.) שיהיה שם ה' מתאהב על ידך וכמו שפירשנו.
וזה שאמר הכתוב והיה עקב תשמעון וגו', ושמעתי פירושו, שמי שיש לו בחינת שמיעה רוחני יכול להכניס בחי' רוחניות אפילו בבחי' עק"ב עכ"ל. ולפי דרכינו יפורש, שמרמז לבחינת אהבה הנ"ל, שיכניס בחינת העבודה לה' גם לאחרים אפילו בבחינת עק"ב.
ובחינת זו נקראת בשם לחם, כי מי שעובד את ה' באהבה רבה ומשתוקק לו ית' בוודאי הוא אצלו חיות ממש כלחם שהוא חיות גופני כן העבודה הוא חיות רוחני, ולזה מרמז הכתוב כי לא על הלחם לב"דו יחיה האדם וגו', פירוש לא על בחינת לחם כזה שיהיה רק לב"דו ולעצמו בלבד אבל לא לאחרים, כי לא על בחינת עבודה כזו יחיה האדם באמת, כי אין זה שלמות העבודה כנ"ל. כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, ר"ל רק כאשר יגיע לבחי' זאת שירצה שכל מוצא פי ה' יעבדו אותו ית' וימלאו רצונו ית', אז יחיה האדם, שתהיה עבודה כזו חיות ממש אצלו להחיותו בחיים רוחניים, שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת (ח ט). ונראה לבאר זה על פי מה דאיתא בספרים הקדושים (שערי קדושה ח"ג ש"א) שיש בכל דבר נברא ארבע יסודות, ומקורם משמו ית', והוא המקיים אותם ועושה שלום ביניהם מים עם אש ועפר עם רוח, והם הרמוזים בארבע עולמות שברא הקב"ה, ותכלית כל הנאצלים ונבראים וכו' הם בשביל מלכותו ית' מלכותך מלכות כל עולמים (תהלים קמה יג), וכל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו (אבות ו יב), כי כל אחד מד' יסודות כלול מד' כידוע (שע"ק שם) י"ו לעילא י"ו לתתא, וזהו א (ע' טעמי המצות פ' עקב) ראשית הבריאה, והמבין בחכמה שכל ארבע יסודותיו הם תלוים בשמו ית' מה מאד ראוי שתפול עליו אימה ופחד מלהשתמש בהם נגד רצונו ית'.
וארבע יסודות הנ"ל המה מלובשים בגוף, במחשבה והרהור קול ודבור (לקוטי תורה בראשית עה"פ וישלחהו) ומוח ולב וכו' (ע' זח"ג רלג: - רלד.) והן בהנהגת המדות כמבואר בספרים הק' (שערי קדושה ח"א ש"א - ש"ב). והנה ע"ז נאמר (דברים י כ) ובו תדבק, הכוונה שידבק תמיד ארבע יסודות הנ"ל למקורם ובשלמותם לקבל עליו עול מלכות שמים, ואז אעפ"י שאינו עושה אז שום מצוה, שלא נזדמן לידו, צדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד) בעבור יראתו על פניו, וזהו דלותי לך עיני (ע' ישעיה לח יד).
והנה הד' אותיות משמו הנכבד והנורא הם החיות של הארבע עולמות, ויש להם ארבע מילואים כנודע (ע"ח של"ד פ"ב), והם מקור הברכה בגוף הברכה כידוע (פע"ח ש' הברכות פ"א), וגמטריא של הד' מילואים הוא רל"ב והוא ר"ת של ר"חמנא ל"בא ב"עי כידוע.
ונוכל לרמז זה בבלה"ה ורח"ל שתי יסודות, וזלפה ולאה שתי יסודות, והחכם יבין שכל ז' מדותיו יהיו בשלמות.
וזהו אשר אבניה, הבונים (ספ"י ד יב) הם בחינת ב"ר"ז"ל, ראשי תיבות ב"להה ר"חל ז"לפה ל"אה (טעמי המצות פ' תזריע). וגם בתיבת מהררי"ה יש לנו רמז נכון, ודי בזה, יהי רצון שאזכה לקיים כל זה אמן כן יהי רצון:
ענין מזוזה והי"ה מבפנים שד"י מבחוץ (זח"ג רנח., רסו., שו"ע יו"ד סי' רפ"ח סעי' טו). פירוש והיה לשון עתיד, רצה לומר שתמיד יצפה וישתוקק שיהיה בשום בחי' פנימיות. אבל בחצוניות היינו במילי דעלמא יהיה בבחינת שדי לשון די בחינת הסתפקות, שנזכה לזה כן יהי רצון אמן.