זאת תורת העולה היא העולה וגו׳. כפי הפשט קשה מלת היא העולה. ונראה לפרש שהכונה בזאת המצוה ענין שני תמידין עולת הבקר ועולת הערב. ולא בא הכתוב לומר לנו כי אם חידוש שיש בעולת הערב. והוא הענין שהיא נשרפת כל הלילה עד הבוקר. וענין תרומת הדשן שתרם הכהן בכל יום מן המאוכלות הפנימיות. ומסתמא מעולת הערב היא זו המצוה כי עולת הבקר כבר נשרפה והקריב עליה כל הקרבנות כולם. וזהו פירוש הפסוק זאת תורת העולה הלשון כולל כל עולה אפילו עולת הבוקר. לכן פירש ואמר אינו מדבר כי אם בעולת הערב הוא העולה על מוקדה וגו׳. ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד וגו׳. והרים את הדשן. ומכאן נבין שעולת הערב חביבה הרבה מעולת הבוקר כי היתה משוכה כל היום וכל הלילה. ועוד שלוקח ממנה תרומת הדשן. והוא על דרך המשל שדרשו (ויק״ר פ׳ ז׳) במלך שלן בבורגין וכו׳. עיין שם. (הרס״ו זללה״ה):
ושמרתם את משמרת ה׳ ולא תמותו כי כן צויתי. יש לדקדק מהו משמרת ה׳ למה קרא שמירת ימי המלואים משמרת ה׳. ועוד מהו כי כן צוויתי. למה הוצרך לומר כן. וי״ל ע״פ המדרש שדרשו בתנחומא ומביאו בילקוט שמשה רמז לאהרן שישמור שבעת ימי אבילות על בניו קודם שימותו. כמו ששמר הקב״ה שבעת ימי אבילות על עולמו קודם שנאבד בדור המבול. דכתיב ויהי לשבעת הימים ומי המבול וגו׳. ואותם היו שבעת ימים שנתאבל על עולמו. ודוגמת זה רמז לאהרן. וכל זה כדי שלא יצטער אהרן שלא ידע על מה הוא מתאבל. וזהו את משמרת ה׳. וזה לא היה כי אם ברמז לבד ולא בפירוש. ואהרן לא הבין הדברים. וגם משה לא הבין כל כך. ולכך הוצרך לומר כי כן צוויתי. כלומר לא תשאל ממני פירוש משמרת ה׳ כי כן צוויתי. וכן נאמר לי מפי הקב״ה. וזהו שדרשו שם על זה שומר מצוה לא ידע דבר רע זה אהרן. ועת ומשפט ידע לב חכם זה משה. כי אהרן הוא שומר מצות אבלות. ואינו יודע דבר רע. שלא פירש לו הדברים. אמנם משה ידע עת ומשפט ידע המשפט שסופו להעשות בעת שיוקם המשכן. כמו שנאמר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי שאמר לו הקב״ה שביום השראת שכינה במשכן יתקדש שמו במכובדים שבישראל. ומשה היה מפחד כל אותם הימים שלא היה יודע אם בו אם באהרן כמו שאמרו רז״ל (שם בתנחומא). ואפשר שלזה אמר להם ולא תמותו כי למה הוצרך לזרזם כל כך ולהגזם עליהם במיתה. אפילו בלא הגזמת מיתה ח״ו לא יעברו על דבריו שלא לשמור משמרת ה׳ אלא שרמז להם ענין המיתה שהוא מפחד שמא יארע שום מיתה שיהא ח״ו כיון שרמזה לו הקדוש ברוך הוא ואמר ונקדש בכבודי. ולכן הזהירם שלא יקילו כל כך שמא יארע בהם ענין המיתה שרמז לו השי״ת. אמנם צריך להתבונן למה נשתנו אלו המקומות שנתאבל הקב״ה על עולמו קודם שיחרב. וכן אהרן נתאבל על בניו קודם שימותו. ומצינו במדרש איכה במחלוקת ר׳ יהודה ור׳ נחמיה אימתי נאמרה מגלת קינות ר׳ יהודה אמר בימי יהויקים נאמרה. וא״ל ר׳ נחמיה וכי בוכין על המת קודם שימות. ואם נסתכל שם נמצא שר׳ יהודה אזיל לטעמיה שסובר אין איכה אלא לשון תוכחה עיין שם. מכל מקום לכולהו סבירא להו שאין בוכין על המת קודם שימות. וגם על המקדש קודם שיחרב אין ראוי לבכות. וי״ל דשאני הכא בענין המבול אי אפשר לבכות אחר י״ג חדש של המבול בשביל שמיד התחיל העולם להתחדש על ידי נח וסימן רע הוא להתחיל באבילות לכן הקדימו. וכן כאהרן סימן רע הוא שיתחיל יום הקמת המשכן באבילות לכן הקדימו. (הרס״ו זללה״ה):