והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה׳ אלהיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה׳ אלהיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה׳ אלהיך לשכן שמו שם. ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה׳ אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו. ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה׳ אלהיך. וענית ואמרת לפני ה׳ אלהיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה. ונצעק אל ה׳ אלהי אבותינו וישמע ה׳ את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו. ויוציאנו ה׳ ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים. ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה׳ והנחתו לפני ה׳ אלהיך והשתחוית לפני ה׳ אלהיך. ושמחת בכל הטוב וגו׳. ויש להעיר בפסוקים. ראשונה באומרו כי חבוא אל הארץ אשר ה׳ וגו׳. למה אמר אשר ה׳ אלהיך נותן לך זה ידוע שהאל ית׳ נתנה להם. וג״כ למה אמר נחלה שהוא מיותר. עוד מה טעם בהבאת הבכורים היה ראוי להביא הבכורים מכל הפירות כולם. ולמה לא יביאו כי אם מז׳ אלו המינים לבד. ועוד כבר הביאו הבכורים הצבור בכלל בעומר וב׳ הלחם. וא״כ למה הוצרכו היחידים להביא ג״כ. עוד למה החמירו באלו הבכורים יותר מן הקרבנות כלם. שיוכל האדם לשלחו על ידי שלוחו. אמנם הבכורים צריך הוא בעצמו להביאם. ועוד אם הכוונה בבכורים להגיד שהאל ית׳ סבת אלו הטובות ולא כחם ועוצם ידם. הנה זה יורה בכל המתנות כולם כמו המעשרות. וג״כ מעשר שני וכרם רבעי וכיוצא. וא״כ למה החמיר באלו הבכורים יותר מן המתנות כולם בקריאה. עוד למה בכורי צבור והם העומר וב׳ הלחם הם קריבים על המזבח ובכורי יחיד נאכלים לכהנים כולם ואינם קריבים כלל על המזבח. ועוד למה הרחוקים לא יחללום על המעות כמו מעשר שני אלא ייבשום ויעלו אותם לירושלים. ועוד באומרו ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום. ומה הם החדשות שהוא מגיד מה שלא ידע הכהן. והנה לכל העולם מפורסם שישראל כבר באו אל הארץ וגו׳. ועוד אומרו לה׳ אלהיך היל״ל לה׳ אלהינו. ועוד למה מניח הכהן הטנא לפני המזבח אחר שאינו קרב וגו׳. ועוד אומרו וענית ואמרת אין לו משמעות כי אין מי שדיבר עמו בזה המקום. ועוד הנה אין לאלו הדברים משמעות עם כוונת הבכורים כי היה לו לומר ולשבח שהאל ית׳ סבת אלו הטובות כמו שאמר לבסוף באומרו ויוציאנו ה׳ ממצרים וגו׳ ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו וגו׳. עוד למה לא חיבר הדברים כולם בבת אחת לומר הגדתי היום וגו׳. ארמי וגו׳. ויש הערות אחרות יאריך לזוכרם יתיישבו כפי דרכנו בס״ד:
אמנם מה שיראה בזה הוא לפי שהקדמה ידועה ומפורסמת שכפי יחס הדבר המבוקש אל האיש. כן יהיה יחס השתדלותו להשיגו. וביאור זה המשל המבקש בריאות מזגו. הנה ההשתדלות בזה יהיה כפי יחס המבקש אל המבוקש. המשל הבריאות הנה השתדלותו להחזירה הוא מועט. וזה אחר שטבעו עוזר על זה. אמנם מי שמזגו רחוק מן השווי בלתי מעט. הנה בהשתדלותו להחזיר הבריאות כשתסור צריך להשתדלות גדול אולי ימצא תכלית להשתדלותו. וזה לפי שאין טבע מזגו יחייב זה. וזאת ההקדמה בארה החכם בספר השמים והעולם בסבת חלוף תנועת הגלגלים:
והנה יתחייב מזאת ההקדמה שהדברים המבוקשים לא יושגו אלא בהשתדלות וההשתדלות הוא כפי יחס הדכר המבוקש אל המבקש ויולד א״כ שאם אין יחס בין המבוקש אל המבקש גם ברוב ההשתדלות לא יושג המבוקש וכל שכן בלא השתדלות. המשל שהצדיק גמור הנה יושג מבוקשו בקצת תפלה. אמנם הצדיק שאינו גמור יושג מבוקשו בריבוי תפלה. אמנם הרשע לא יושג לאותו המבוקש אף אם ירכה תפלה לא יושג מבוקשו כלל. וכ״ש שלא יושג מבוקשו בלתי תפלה. ואחר שהקדמנו זאת ההקדמה אומר לפי שישראל בשבתם במצרים שם היו לעם שקודם רדתם למצרים לא היה אלא יעקב ובניו מתי מספר. והנה בשבתם במצרים וארכו להם שם הימים מעונים ומוכים בשבט עבודת פרעה. ואז לא היו ראויים לשום טובה. וכ״ש למעלת המלכות ולכבוש מלכים גדולים ואדירים אשר מעולם. ולרשת את ארצם. והנה כפי הטבע לא היו ראויים להשיג זאת המעלה אף בהשתדלות עצום. לפי שאין יחס וערך בין המבוקש והמבקש. כמו שאמרנו שמבטן ולידה והריון היו הפכים לאותה מעלה. ולזה אף בהשתדלות עצום לא ישיגו זאת המעלה. וכ״ש בלא השתדלות כלל. כי זה מן הנמנע להשיג דבר מן הדברים יקרי הערך בלא השתדלות כלל. וכ״ש למי שהוא נמנע בחק טבעו להשיגו אף בהשתדלות כנזכר. והנה מצינו שישראל נכנסו לארץ וכבשו מלחמות ומלכים כלא חרב ובלא חנית וכידון ולא מת גם א׳ במלחמות הגדולות והחזקות כי אם באו אל הארץ כאיש אשר יבוא לתוך ביתו בלי צער והשתדלות. וכאיש אשר יבוא לכרמו לאכול ולשתות בלי השתדלות כלל. והנה כל בעל שכל יחייב בזה א׳ מב׳ דברים. או יאמר שמה שהשיגו ישראל בביאתם לארץ אינה השגה שלימה ואינה טובה. לפי שהדבר כזה אפשר שישיג האדם בלי השתדלות. וזה שקר שטוב ארץ ישראל אין טוב למעלה ממנו. או יאמר שכל כך היו ישראל צדיקים גמורים על שלא היו צריכין השתדלות להשיג דבר כזה לפי שבערכם בלא השתדלות ישיגוהו. כמו אותו החסיד שרצה להתפלל על ירידת הגשמים. ועד דלא שלף סנדליה אתי מטרא שמרוב צדקתו אין צורך השתדלותו כלל בזה הענין. והנה גם זה בטל כי לא היו ישראל שלימים כ״כ עד שישיגו דבר גדול כזה בלתי השתדלות. אמנם הם בה האמיתית בזה הוא לפי שכאשר איש א׳ מקצה העם ישא חן בעיני המלך מצד אהבת אבותיו הקודמים כי אנשי מופת המה ויזכור המלך אהבת אבותיו וישא משאות גדולות מלפניו לאיש ההוא שהוא מזרעם אחריהם. והנה זה האיש ראוי אליו שידע סבת אלו המתנות שנתן לו המלך והענין שאם יאמר ויחשוב שבאו אליו אלו המעלות מצדו שהוא איש צדיק תמים והוא ודאי אינו צדיק וזה מלבד שלא ידע האמת הנה מסבת זה יחשוב המלך בעיני בני אדם השומעים שמעו יחשוב לאיש שכל שנתן מתנותיו למי שאינו ראוי להם ולא יעשה כן. וג״כ אם יחשוב זה האיש שאלו המתנות שנתן אליו המלך אינם בעיניו כלומר בעיני המלך מתנות חשובות. ולזה נתנם לו ואם אינו ראוי להם. וג״כ בלי השתדלות כלל. וזה ג״כ בטל דאנן סהדי שאין יותר טוב מאלו המתנות שנתן. ולזה ראוי לאיש ההוא לפרסם ולהודיע שסבת אלו המתנות שנתן לו המלך הוא בעבור אהבת אבותיו שהיו עבדים נאמנים לפני המלך ומשבועתו אליהם להיטיב לבניהם אחריהם ולזה נשא המלך משאות גדולות מלפניו ונתנו לזה האיש. גם באו אליו בהיסח הדעת בלי השתדלות כלל. עם היות שלא יושגו אליו גם בהשתדלות עצום. אמנם מצד היותם במתנה מלפני המלך באו אליו בלי השתדלות ובלי כושר המעשים. כך הענין בישראל שבודאי נכנסו לא״י בלי השתדלות כלל כמו שאמרנו וירשו הארץ שהיא ארץ מבחר כל הארצות. וג״כ לא בצדקתם ירשו אותה. כאומרו לא בצדקתך וגו׳. והנה כפי הטבע היו נמנעים לזאת המעלה אף בהשתדלות. אמנם האמת כמו שאמרנו שהסבה בזה הוא מצד כושר האבות לפניו ית׳ ומצד שבועתו אליהם. לזה נתן להם זאת המתנה המעולה שא״א להשיגה בזכותם אפי׳ ברוב השתדלות. וזה שאחר שהיא מתנה באה להם בלא השתדלות כלל. ולזה מן המחוייב לפרסם זה. שבזה יגדל כבודו ית׳. וג״כ תגדל מעלת א״י. וג״כ תגדל מעלת ישראל שהם בני אנשים צדיקים ויתדמו לאבותיהם במעשיהם כאומרו למען ילמד וגו׳. ולפרסם זה צוה האל ית׳ שהדברים המיוחסים לארץ ישראל ונשתבחה בהם והם ז׳ המינים. והנה ראשיתם בבכוריהם שהם מובחר שבמובחר. ושלא ישוער דבר יותר טוב מהם. וצותה התורה שיקחם האדם אפילו שיהיה מלך ויקחם וישימם בטנא שהוא יורה על מעלתם ויביאם הוא בעצמו ולא ע״י שליח. ויבוא עד המקום אשר יבחר ה׳ ויתנם אל הכהן ויאכל אותם הכהן. והנה בזה המעשה יפרסם מה שאמרנו. והענין כמו שהפירות המובחרות האלה באו ליד הכהן בלי צער והשתדלות כלל. וזה ודאי אינו אלא מכח מתנה אליו מאת האל ית׳. כן הארץ הנבחרת בעלת אלו הפירות היא באה ליד ישראל מכח מתנה מהאל ית׳ לא זולת. וז״א והיה כי תבוא אל הארץ וגו׳. ירצה והיה כאשר תבוא אל הארץ בלי השתדלות וצער כלל ודאי שהסבה בזה הוא אשר ה׳ אלהיך נותן לך. והוא מכח מתנה. ולזה היא בלי השתדלות וצער. וג״כ סבת המתנה היא מצד נחלה לא מצד שאתה ראוי למתנה אלא היא נחלה מאבותיך. שכבר קדמוך במעשיהם הטובים. וז״א אשר ה׳ אלהיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ירצה אחר שאתה יורש אותה מכח ירושה ונחלה. הנה ראוי שתפרשם זה כנזכר. וזה כשתקח מפרי האדמה ר״ל המיוחסים לאדמה והם ז׳ המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל ותקח המובחר שבהם שהם ראשיתם והוא המובחר שבמובחר שאין טוב בפרי האדמה כמותם. ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה׳ אלהיך לשכן שמו שם. כי שם יתגלה ויראה טובו ית׳. והוא המקום היותר ראוי לפרסם טובו ויכולתו. ואמר ובאת אל הכהן. ירצה שתכלית ביאתך הוא לכהן אשר יהיה בימים ההם. כמו שפירש רש״י ז״ל אין לך אלא כהן שבימיך. והכונה כמו שאמרנו טעם היות שלא יהיה הכהן שלם בתכלית השלימות שראוי לכל זה הכבוד ולזאת המתנה. עכ״ז מצד מתת אלהים אשר נתן לו זכה לזה בלא השתדלות. כן הענין בישראל כנזכר. וז״א הגדתי היום לה׳ אלהיו כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו. ירצה שבזה הפועל שעשיתי שהבאתי זאת המתנה והיא לך מצד ה׳ אלהיך שאתה משרת לפניו שמזה הצד נתנה לך בכח מתנה. ובזה הפועל אני מגיד ומפרסם כי באתי אל הארץ. ר״ל שביאתי שבאתי אני אל הארץ בלי צער והשתדלות הוא מצד הירושה והמתנה שנתן ה׳ ונשבע לאבותינו לתת לנו. וז״א כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו. ואומרו ולקח הכהן הטנא מידך והניחו וגו׳. ירצה שגם הכהן צריך לפרסם זה. אחר שאינו ראוי לאותה המתנה צריך לפרסם שזאת המתנה באה אליו בעבור האל ית׳ שצוה בה לא זולת שבזה זכה בה בלא השתדלות. עם היות שהוא מתנה יקרת הערך. ולז״א והניחו לפני מזבח ה׳ אלהיך. והנה אחר שפרסם זה למבינים הדברים ברמז אחר זה בא להזהירו שיפרסם זה בגלוי ויוסיף פרסום אחר פרסום. כדי שיהיו כל העולם יעידון ויגידון שהאל ית׳ נתן לישראל בתורת מתנה ולא בכח ירשו ארץ. וג״כ מצד זכות אבותם כנזכר. ולזה אמר וענית ואמרת כמו שפירש רש״י ז״ל מלשון הרמת קול. ר״ל שיגביה קולו בפומבי ויפרסם זה. או ירצה אחר שיפרסם זה לכהן כמו שאמר ואמרה אליו הגדתי וגו׳. אח״כ יפרסם זה בדרך הודאה לפני האל ית׳. וז״א וענית ואמרת לפני ה׳ אלהיך. והכוונה לומר עם היות שאמרו חכמים המגביה קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה. בזה המעשה כדי לפרסם לבני העולם כנזכר. מותר להגביה קולו לפני ה׳ אלהיו כנזכר. והנה להגיד שהאב הא׳ ליחס האומה הישראלית הוא יעקב אבינו ועל שמו נקראו בשם ישראל שאברהם ויצחק ישתתפו עמנו ביחסנו אליהם אדום וישמעאל משא״כ ביעקב. והנה בתחלת יחסנו וצמיחת משפחתנו היינו דלים ונדכים בין האומות. ולא היתה לנו מעלה. וז״א ארמי אובד אבי. שהרע הראשון שהגיע ליעקב היה מלבן שהיה מענה אותו. כאומרו הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה וגו׳. שאין אבידת הגוף יותר מזה. ואחר זה נשתלשלו הדברים וירדו למצרים ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. וכל זה לרמוז על אורך הזמן שנשתהו במצרים. וכל ימיהם בצער וגלות. וז״א וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה שהיינו להם לעבדים. ונצעק אל ה׳ אלהי אבותינו. ירצה שלא צעקנו ונתקבלה תפלתנו בזכותנו. שלא היינו כדאי לזה. אמנם צעקתנו היתה לזכור זכות אבותינו שיעשה למענם. והנה האל ית׳ שמע לקולנו וירא את ענינו וגו׳. הכלל לומר שישראל מתחלת שרשם לא היו ראוים לגדולה ולמלכות. ועכ״ז האל ית׳ בלי צער והשתדלות ויביאנו אל המקום הזה שהוא מקום היותר נבחר שבעולם. שהוא שער השמים. ויתן לנו וגו׳. ירצה שסבת זה שהשגנוהו בלי השתדלות כלל הוא לפי שהוא מתנה. וז״א ויתן לנו את הארץ הזאת כלומר בכח מתנה. ועם היות שהיא יקרת הערך. וז״א ארץ זבת חלב ודבש. ולפרסם שזה בא אלי מכח מתנה כנזכר. לזה אני מביא לכהן את ראשית פרי האדמה. וז״א ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה׳. ר״ל שבזה יתפרסם שהיא במתנה לא זולת כנזכר. וז״א ז״ל בספרי כי תבוא אל הארץ עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ. וזה לרמוז למה שאמרנו שבכוונת זאת המצוה כנזכר יתפרסם סבת ביאתם לארץ כנזכר:
כי תכלה לעשר וגו׳. טעם וידוי מעשר בזה האופן שאומר בערתי הקודש וגו׳. ואומר השקיפה ממעון קדשך. משא״כ בבכורים. לפי שהבכורים אין בהם שמחה לעניים. ולזה אומר כעין הודאה לבד שמודה לשי״ת שזכהו לכך. כמו שנאמר ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה׳ שמודה שהכל מאתו ית׳. אבל כשמשמח העניים בשנה הג׳ במעשר ראשון ללוי ובמעשר עני לעניים ואוכלים ושבעים אז מתחטא לפני המקום כמו שבא בזרוע. ואומר הרי עשיתי כך וכך מה שגזרת עלינו עשה מה שהבטחתנו. וזהו מ״ש כי תכלה לעשר וגו׳. ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו ואמרת וגו׳. ולזה לא יהיה וידוי מעשר כי אם בשנה הג׳ שבה מעשר עני. ולא בשאר שנים. וסמיך ליה היום הזה דרשו רז״ל השקיפה וברך היום הזה כמי שמתחטא על אביו. להודיעך כמה גדול כח המעשרות. וכתב הרמב״ם שאם יש לו מעשר שני או בכורים מתודה. ואם יש לו תרומה או מעשר ראשון לבד אינו מתודה. ויש לדקדק אם יש לו מעשר שני או בכורים כיצד מתודה הרי אינו יכול לומר וגם נתתיו ללוי. וא״ת מדלג מן הוידוי וגם נתתיו ללוי וגו׳ א״כ למה אמרו יוחנן כה״ג העביר הודאת המעשר לפי שאינן יכולין לומר וגם נתתיו ללוי מאחר שקנס עזרא הלוים שלא יתנו להם מעשר ראשון. ולמה העביר הודאת המעשר וידלג וגם נתתיו ללוי אלא ש״מ שאינו יכול לדלג. וי״ל שמה שאמר שאם יש לו מעשר שני לבד או בכורים הוא מדבר במי שהפריש כל חקי התרומות והמעשרות אלו שחלקם ונתנם לבעליהם בשתי השנים שעברו מן השמטה. ובשנה הג׳ לא נשאר בידו כי אם מעשר שני לבד שאי אפשר שיהיה לאדם מעשר שני ולא תרומה ומעשר ראשון שהתבואה שהפריש ממנה מע״ש מחוייבת היא בכל השאר ומסתמא הפריש ונתן לבעלים. אלא שנשאר בידו מעשר שני מתודה עליו אע״פ שכבר נתן כל השאר ואין עתה בידו מהם כלום. ולזה יצדק יפה לומר וגם נתתיו ללוי. שהרי נתן הכל בזמן שעבר אבל בזמן יוחנן כהן גדול מעולם לא קיימו וגם נתתיו ללוי. ולזה העביר הודאת המעשר. ולפי זה יש לומר שמי שאין לו כי אם בכורים לבד. ובשנים שעברו לא הפריש לא מעשר ולא תרומה אינו מתודה שאינו יכול לומר וגם נתתיו ללוי:
וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה׳ אלהיך. יש לדקדק מה טיבם של כהנים ולוים כאן להיות עם משה לדבר לישראל. ואם הוא בשביל ברכות וקללות שהיו מברכין. כמו שנאמר וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם זה היה בימי יהושע כשעברו הירדן ולא בימי משה. וי״ל שעל זה דרשו רז״ל והובא בילקוט בפסוק זה. וז״ל וידבר משה והכהנים הלוים מה דברים היו אלא ללמדך שבאו ישראל ואמרו למשה נטלת את התורה ונתת לכהנים. שנאמר ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים. א״ל משה רצונכם שיכרתו לכם ברית שכל מי שמבקש ללמוד תורה לא יהיה נמנע. א״ל הן עמדו ונשבעו שאין אדם נמנע מלקרות בתורה שנאמר אל כל ישראל לאמר. א״ל משה היום הזה נהיית לעם לה׳ אלהיך עכ״ל:
ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו׳. יש להתבונן מה טיבן של אלו הארורות בפרט על אלו העבירות בפרט. ולא הזכיר בפרט שאר עבירות אמורות והיה לו להזכיר כולם ביחד. כמו שנאמר ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה. וי״ל שהכוונה בפרטות אלו ע״ד מה שדרשו (סנהדרין מ״ג) בפסוק הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו. שלא ענש על הנסתרות עד שעברו הירדן וברכו ברכות וקללות. ואם תסתכל בכל אלו העבירות הם עבירות שבסתר. והם עבירות המצויים כמו שוכב עם אשת אביו. ובהמה. ואחותו. וחותנתו. ולזה לא פרט מהעריות כי אם אלו שהם מצויים לעבור עליהם בסתר. וצריך אדם להתבונן ולתת לב שלא יעבור ח״ו על שום אחת מאלו. כמו מכה רעהו בסתר בלשון הרע. ומסיג גבול רעהו. ומשגה עור בדרך. ומטה משפט גר יתום. ומקלה אביו ואמו ומזלזל בהם. כי כל אלו הם בסכנה מי שיעבור על א׳ מהם כי כל אלו קבלום ישראל בארור מפי הכהנים הלוים לפני ארון ברית ה׳ ולפני נביא וכהן ולפני ששים רבוא מישראל שענו אמן על כלם רחמנא ליצלן. ויש לפרש שאלו האחד עשר ארורים שבסתר הם שנרמזו בפסוק הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם שנקוד על לנו ולבנינו. וע׳ של עד. והם י״א נקודות לרמוז על י״א ארורים הנזכר. (הרס״ו זללה״ה):