א. ירושלמי. הראשונים היה להם תלמוד ירושלמי על סדר קדשים וכ"כ הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה דיש ירושלמי על ה' סדרים שלמים וכן נראה מהראב"ד בהשגות פ"ב דבכורים והה"מ פרק ז"ך דמכירה:
ב. ירושלמי. רבי יוחנן בר פלוגתיה דריש לקיש חיברו ודלא כהרב כפתור ופרח פי"ו דף פ"ז שכתב דמי שחיבר ירושלמי אין זה ר' יוחנן בר הנפחא בר פלוגתיה דר"ל שהרי בין חיבור המשנה לרבי ובין חיבור הירושלמי ר"פ שנה ורבי יוחנן היה תלמיד רבי ע"כ דבריו:
והבט ימין וראה להראב"ד בספר הקבלה שכתב שהמשנה חיברה רבינו הקדוש ק"ך שנה לחרבן ורבי יוחנן חיבר הירושלמי מאתים שנה אחר החרבן בקירוב וכן כתב הרב צדה לדרך בהקדמתו וכן מתבאר מדברי הרב מהר"ש בן הרשב"ץ סימן רנ"א דרבי יוחנן בר פלוגתיה דריש לקיש שהיה בימי רב ושמואל חיבר הירושלמי. והכי אזלי ורהטי דברי הראשונים בכמה דוכתי. וכן משמע מדברי הרמב"ם בהקדמת החיבור ומהגאון רבינו שמשון בספר כריתות בימות עולם שער שני:
ברם איבעי לאודועי דהא דכתיב בהקדמת הרמב"ם ובספר כריתות שהירושלמי חיברי רבי יוחנן בקירוב שלש מאות שנה אחר החרבן אינו מכוון והקרוב אלי דט"ס הוא וכמ"ש לקמן אות י"ב בס"ד:
ג. ירושלמי. כתב הרי"ף בהלכות סוף עירובין כיון דסוגיא דגמרא דילן להיתרא לא אכפת לן במאי דאסרי בתלמודא דבני מערבא דעל גמרא דילן סמכינן דבתרא הוא ואינהו הוו בקיאי בגמרא דבני מערבא טפי מינן ואי לאו דקים להו דהאי מימרא דבני מערבא לאו דסמכא הוא לא קשרו ליה אינהו עכ"ל הרי"ף וכ"כ סמ"ג סוף לאוין ס"ה דף כ"ב ע"ב וכ"כ רבינו יהונתן בפירושו להרי"ף מציעא בכ"י ושוב מצאתי שהביאו מהר"ר בצלאל במקובצת פ"ק דמציעא דף מ"ה ע"ב דפוס אמשטרדם וכ"כ הרב מגדל עז ריש הלכות שופר. וראיתי למהר"ש בן הרשב"ץ בתשובותיו סימן רנ"א הנזכרות דאחר שכתב דסמכינן על הבבלי הוקשה לו ממ"ש פרק זה בורר במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי וכו' והמאמר הזה לר' יוחנן אבל רבינא ורב אשי סלתו הכל אח"כ ומ"ש פרק הפועלים דר' זירא צם וכו' דלשכח תלמודא דבבל וכו' אבל מ"מ כיון שנחתם אחר הירושלמי בזמן ארוך וכו' על חכמי בבל אנו הולכים וכו' עכ"ל:
וכבר הרמב"ם בתשובה כתב דהא דאמר אמטול דדיירי בארעא חשוכא אמרי שמעתא דחשיכן ר' ירמיה אזיל לטעמיה דאמר במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי וטעמא משום דלא נהירי להון טעמי דמתניתא דהלכה כמה דנהירי לרבנן דא"י ור' זירא נמי בעי דלשתכח ליה טעמי דבבלאי משום דלא נהירן ליה וכו' מיהו לא בכל הדורות היה כן אלא בימי רבה ורב יוסף ואביי ורבא דהוו להו שמדות וכו' ואמרינן פרק המנחות והנסכים והיו חייך תלואים וכו' כ"ש לשמדות שיש בהו סכנת נפשות אבל אח"כ נתגברה התורה בבבל כ"ש בימי רב אשי דאמרינן מימות ר' ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד עכ"ל והביא תשובת הרמב"ם הלזו הריטב"א בחידושי יומא על דף נ"ז וכתב ע"כ דברי רבינו וחיים הם למוצאיהם. ועין רואה דהרמב"ם כתב דר' ירמיה אמר במחשכים וכו' זה תלמוד בבלי וכן הוא בנסחתינו פרק זה בורר דף כ"ד. וקשה על הר"ש בן הרשב"ץ שכתב דר' יוחנן אמרה. ואינו כן דמאי דאמר ר' יוחנן שם הוא בבל בלולה וכו' וסמוך לזה במחשכים וכו' אמר ר' ירמיה וכו' ואולי כך היתה גירסתו. ואני ההדיוט בפתח עינים שם בסנהדרין דף כ"ד כתבתי עד"ה ע"ש ודוק]:
ויש להרגיש בפ"ק דסנהדרין דאמרו בבבלי דף י"ו ע"א דאביי אמר ממונו של כהן גדול בשלשה ופריך פשיטא ומאי פריך הרי בירושלמי בריש פ"ב אמרו בפשיטות דממונו בעשרים וג' ומאחר דאמוראי בבלאי הוו בקיאי טובא בתלמודא דבני מערבא מאי פריך בבבלי פשיטא נימא דאתא לאפוקי מאי דאמרו בירושלמי. ויש ליישב כאשר יראה המעיין בסוגיא ועוד אפשר דהא דכתבו ז"ל הוא דוקא על רבינא ורב אשי שסדרו גמרין דאינהו ידעי ודייקי בירושלמי אבל לפניהם לא היו כ"כ בקיאים וסוגיין דבבלי הנזכר אפשר דהיתה קודם דור רבינא ורב אשי וכיון דפריק שפיר שבקוהו רבינא ורב אשי כמו שהיה מקודם ודוק כי קצרתי ועמ"ש הרב באר שבע דף פ"ה ריש ע"ב:
אמנם מ"ש רבינו יהונתן דרבנן בתראי שסדרו לנו התלמוד בבלי הביאו אותן סברות שהן כהלכה הנאמרות בתלמוד ירושלמי ורוב התלמוד בבלי מהן כגון דברי רבי יוחנן ור"ל וכל הנקראים בשם רבי ומה שראו שהוא שלא כהלכה הניחו אותו בתלמוד ירושלמי עכ"ל סיום זה שסיים דמה שראו שהוא שלא כהלכה הניחו אותו בירושלמי וכן הם דברי הרב מגדל עז ריש הלכות שופר דרבינא ורב אשי שסדרו הבבלי היו יודעין ורגילין בירושלמי ואלו היו מקובלים שכן הלכה היו קובעים אותה בבבלי עכ"ל נראה דכל הפוסקים ראשונים ואחרונים לא סברי הכי דבדבר שהבבלי אינו חולק על הירושלמי נקטי כירושלמי כמפורסם וספרין פתיחו. ואולי דאין כונת רבינו יהונתן והרב מגדל עז כנראה מפשט לשונם ודוק הטב. ואחר זמן נדפסו שו"ת התייר הגדול רבינו מהר"י ן' מיגש ז"ל חדשות מעתה וראיתי שכתב בסימן פ"א וז"ל וכל מה שטען וכו' אמת חוץ מאומרו שאין סומכין על מה שבא בירושלמי הואיל ואין אנו מוצאים אותו בבבלי שלא צדק בזה שאין לנו לדחות מהירושלמי אלא דבר שבא הפכו בבבלי אבל דבר שלא בא הפכו בבבלי אין לנו לדחותו אבל נסמוך עליו ונדון בו עכ"ל ודבריו חיים וקיימים וזה דעת כל הראשונים ואחרונים כדאמרן:
ד. ייבא כהדא. כשאומר בירושלמי פירושו יהבא כהדא וזמנין דקאמר נשמיעיניה מן הדא והחילוק הוא כשאומר נשמיענה מן הדא משיב מהענין עצמו. אבל ייבא כהדא מביא ראיה בדומה. כן כתב הרב הגדול מהר"ר שלמה סירילייו זלה"ה בפתיחת ביאורו לירושלמי כ"י:
ה. ישיבת ארץ ישראל. קצת אחרונים כתבו שהיא מצוה דרבנן והכנה"ג י"ד סימן רל"ט הגה"ט אות ל"ג נצטער על דברי הרב המבי"ט ח"א סימן רמ"ה עד שמצא להרמב"ן במצות שהוסיף דמנאה למ"ע והביא דבריו הרב ארעא דרבנן אות רצ"ז והרואה יראה להרב כנה"ג שלא נתקררה דעתו בזה וכתב דמ"מ תימה על הרב המבי"ט שעזב סברת הרמב"ם ונתלה בדעת הרמב"ן ומה גם שלא הזכיר סברת הרמב"ם כלל ע"ש:
ובספרי אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה ככל המצות אפילו בחרבנה ועמ"ש הרשב"ץ בתשובותיו ח"ג סימן רפ"ח. ועיין תשובת מהר"ם אמארילייו בתחילת ספר תורת חסד. ועיין בספר כהונת עולם בתשובותיו סימן ז"ך וסימן כ"ח ע"ש ומשם באר"ה חילוקי דינים ותשובות אחרונים הם המדברים בענין וזה ואביזריה:
ורגע אדבר מה שראיתי להרב מגילת אסתר שדחה לדברי הספרי הנזכר שהביא הרמב"ן וז"ל והמאמר שהביא מספרי שבכו וקראו המקרא הזה וירשתה וישבת בה נ"ל שעל שלא היה בידם לקיים מקרא זה לפי שהיה הבית חרב היו בוכים והראיה ממה שקרעו בגדיהם שנראה שעל החרבן היו מתאבלים שאם מצוה זו היתה נוהגת אחר החרבן למה בכו וקרעו בגדיהם והלא גם עתה היו יכולים לקיימה לכך נאמר בודאי שמצוה זו אינה נוהגת אחר חרבן הבית שיבנה ב"ב עכ"ל ולא ראה הרב ז"ל לשון הספרי במקומו שהרי בספרי פרשת ראה במאמר זה שהביא הרמב"ן מסיים וחזרו ובאו למקומם אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה ואמרו עוד שם בספרי ומעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבין אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד הימנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את א"י זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשתם אותם וישבתם בארצם חזרו ובאו להם למקומם אמרו ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצות שבתורה עכ"ל בעיניך תביט דמפורש בספרי בין במעשה שהביא הרמב"ן מהספרי בין ממעשה דרבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שחזרו מדרכם ובאו למקומם בארץ ישראל והרב מגילת אסתר שכתב דהלא גם עתה יכולים לקיימה לא שלטו מאורי אור עיניו בספרי דמפורש שחזרו לא"י ומה שבכו היינו על חרבנה שאינם יכולים לקיים וירשת ונתנו טעם דישיבת ארץ ישראל שקולה ככל המצות:
וגדולה מזו מפורש שאפילו ללמוד תורה שהלכו רבי אלעזר ן' שמוע ורבי יוחנן הסנדלר חזרו בהם שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות ומבואר דאפילו בחרבנה וכדברי הרמב"ן. איברא דללמוד תורה מפורש פ"ק דע"ז דף י"ג ע"א דשרי ולא עוד אלא אפילו בזמן שמוצא ללמוד וכדפסק שם ר' יוחנן הלכה כרבי יוסי. והרב הגדול מהרש"א בספר גופי הלכות בביאורו להלכות מלכים דין ט' תמה על הרמב"ם דאמאי השמיט דאפילו מוצא מי שילמדנו ע"ש ומ"כ דאשתמיטיתיה שכבר כתבו הרמב"ם פ"ג מהלכות אבל דין י"ד:
ובהא דפסק רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי יש לעמוד עמ"ש הרב חוות יאיר דף צ"ד ע"ב. ועיין מה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן שער יוסף דף ג' סוף ע"ג ומשם באר"ה ודוק הטב כי קצרתי:
ו. יחוד עריות. מדאוריתא כמו שאמרו בע"ז דף ל"ו ומצאו לו רמז בתורה דכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך והרמב"ם ריש פרק כ"ב דאיסורי ביאה כתב ויחוד העריות מפי הקבלה וראיתי להרב החסיד בארעא דרבנן אות רפ"ח שכתב על דברי הרמב"ם הנזכרים דמ"ש מפי הקבלה זהו לפי סברתו דכל דבר שאינו מפורש בכתוב לא קרי ליה דבר תורה עכ"ל ונראה דהכא אין צורך לזה דאפילו אם הרמב"ם לא קרי דברי סופרים לכל דבר שאינו מפורש בכתוב ומה שהוא דאוריתא קרי ליה דבר תורה. שפיר כתב הכא ויחוד עריות מפי הקבלה כלומר שרז"ל קבלו דאסיר יחוד מהתורה דמאי דמייתי הש"ס מקרא כי יסיתך אינו לימוד גמור. וה"נ קאמר הש"ס רמז ליחוד מן התורה ומשו"ה כתב מפי הקבלה דלשון זה מורה דרז"ל קבלו זה שהוא מן התורה. וזה אינו ענין למה שהרמב"ם קרי דברי סופרים אף שהוא מדאורייתא. והרב המבי"ט בקרית ספר כתב איסור זה מפי הקבלה ורמזוה על המקרא וכו' ויחוד דעריות הוא דאסרה תורה וכו' ע"ש. שוב ראיתי להרב החסיד ז"ל דחזר ושנה זה בתוספת דרבנן אות זק"ן ודוק בלשונו ז"ל שם ועיין עוד להרב ז"ל בא"ד מ"ב אות ק"ז ומ"ש שם כדדרשינן כי יסיתך וכו' לאו דוקא דרמז בעלמא הוא ודוק:
ז. יום טוב. כתב הרב ט"ז סימן תרס"ח דלא מצינו בגמרא בשום דוכתא שיהיו ימי חול המועד נקראים יום טוב. והשיג עליו הרב החסיד במענה לשון חכמים אות רס"ז מסוגית סוכה דף ל"ח דקאמר הכא ביום טוב שני דרבנן עסיקינן דאי ס"ד בי"ט ראשון מי שרי לילך בדרך ומוכרח דהוא חה"מ עכ"ד וכבר קדמו הרב בית יעקב סימן קמ"ב שהשיג על הרב ט"ז מסוגיא זו ע"ש והרב אליה רבה נדחק שם דדוקא יום א' של חה"מ קרי יום טוב כיון שהוא י"ט ב' בח"ל ואינו מחוור ואם הרב ט"ז זכר מסוגיא הזו שהביאה הוא עצמו סימן תרנ"ב לא היה סותם דבריו בסימן תרס"ח ומה ראיה מייתי הרב אליה רבה מדברי הט"ז סימן תרנ"ב היא גופה קשיא על הט"ז והגם דשערי דחיות המה פתיחו"ת האמת יורה דרכו:
וחזינא להריטב"א ז"ל בחידושי סוכה שם על דף ל"ח שכתב וז"ל ואגב ארחין שמעינן דחולו של מועד י"ט מקרי מכיון דאסור בעשיית מלאכה והכי נמי משמע בריש פרקין ובמסכת מגילה אמרינן גבי פורים י"ט לא קבילו עלייהו לפי שלא נאסר במלאכה ומה שאין אנו אומרים בחולו של מועד בתפלה את י"ט מקרא קדש הזה לפי שעושין בו מלאכה בדבר האבד ושלא לזלזל בי"ט ממש שיהיו סבורין שהם שוין בקדושה מכיון ששוין בשמותם מפי מורי עכ"ל הראת לדעת דהריטב"א ורבו סברי הפך הרב ט"ז והרב אליה רבה וק"ק על הרב החסיד ז"ל דלא זכר שר מדברי הריטב"א הללו. שוב ראיתי להרב באר יעקב שהשיג גם הוא על הרב ט"ז מסוגיין דסוכה הלזו. ומ"ש המגיה שם אינו מחוור וכבר הריטב"א לפני הדיבור הנזכר הכריע הדבר דאיירי בחולו של מועד ע"ש ודוק:
ח. יום שמקצתו מותר ומקצתו אסור. במילתא דאורייתא אשכחן אך בדרבנן אין מדת חכמים כן הכי מוכח בריש פ"ק דפסחים והקשה הרב החסיד בארעא דרבנן מ"ב אות ק"א דהרי גבי אבל אמרינן מקצת היום ככלו וכבר הרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו פריק שפיר ודבריו ז"ל ברורים ע"ש:
ט. יורד עמו עד לחייו. משם הגאונים פירשו שורף שליש תבואתו וכתב הריב"ש בתשובות סימן שע"ד דפירוש זר הוא והגם שבקש לעשות לפירוש זה איזה סמך מסיק כי הם דברי חלומות ורש"י והערוך פירשו יורד לאומנותו ולחיותו עיין בתשובת הריב"ש הנזכרת. ורש"י בקדושין דף נ"ח פירש יורד לאומנותו כמ"ש הריב"ש בשמו. אך במציעא דף ע"א כתב רש"י פירוש זה משם אחרים ודחאו ע"ש וכבר עמד על זה הרב החסיד מהר"י לב בהקדמתו לספר שער אפרים מהרב מר אביו ז"ל ועיין מ"ש הרב מגילת ספר (שנזדמן כרגע נראה לי) בריש העשין ע"ש ודוק ועמ"ש הרב כנה"ג. ועיין מ"ש ראב"ן בספרו בסוף הספר דף קמ"ט סוף ע"א וריש ע"ב עיין בדבריו ודוק:
י. רבן יוחנן בן זכאי. תלמיד הלל הזקן והיה נשיא ותקן תקנות אחר חרבן בית המקדש כדתנן משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי וכתבו התוספות פרק יום טוב במסכת יום טוב דף כ"ג דריב"ז היה נשיא משום דרבן גמליאל לא הגיעו ימיו להיות נשיא. ופשט דבריהם נראה דרבן גמליאל היה קטן כשנהרג רבן שמעון אביו ומשו"ה לא נתמנה נשיא והיה ריב"ז נשיא וביני ביני גדל רבן גמליאל והיה נשיא אחר פטירת ריב"ז. וכן כתב בפירוש הרשב"ץ בח"א סימן קל"ו ובספר מגן אבות פירוש אבות פ"א דף י"ב ע"ב שכתב דרבן גמליאל היה קטן בעת החרבן ולכך נתמנה ריב"ז לנשיא. ולכאורה קשה מדתנן שילהי יבמות דרבן גמליאל נזכר דר"ג הזקן התיר נשים עפ"י עד אחד ומזה מוכח דר"ג היה בעת החרבן יותר מכ' שנה כי ר"ג הזקן היתה מנוחתו קודם החרבן י"ח שנה א"כ כשר"ג נכדו ידע שהתיר נשים ודאי היה לו ה' שנים או יותר. והרי ראב"ע נתמנה נשיא בן י"ח שנה ואיך קאמרי התוספות והרשב"ץ שר"ג היה קטן בעת החרבן ולכך לא נתמנה נשיא:
ולפום ריהטא נראה דטעם רבן גמליאל שלא נתמנה נשיא היינו משום שהקיסר חרה אפו עליהם והרג הנשיא רבן שמעון אביו של ר"ג דיבנה בנו של ר"ג הזקן. והיתה הפצי"רה מריב"ז עם הקיסר על שושילתא דבי נשיאה כמ"ש בגיטין דף נ"ו ע"ב ופירש"י ושושילתא דר"ג משפחת הנשיא שלא תהרגם שלא תכלה שלטנות בית דוד ונראה דהוא היה רוצה להרגם וריב"ז בקש שלא יהרגם ויהיה להם איזה שליטה. אבל למנות נשיא לר"ג היה ירא ונתמנה הוא עצמו כי גדול הדור היה ומצא חן בעיני הקיסר ובהכי ניחא (דהג') [דר"ג] שהיה זקן נתמנה נשיא כי היה רצון הקיסר ובשעת החרבן (ועמש"ל מערכת א' אות קכ"א):
אחרי כן נשאתי עיני וראיתי בהרמ"ע מאמר חקור דין ח"ב פרק י"ט שכתב דר"ג היה קטן והמפרש יד יהודה עמד בזה ומסיק קרוב למה שכתבנו ויש חילוק בסו' כאשר יראה הרואה:
שוב ראיתי להרב שאלת יעבץ ח"א סימן צ"ט שהסכים דר"ג היה קטן בעת החרבן דחלילה שריב"ז יהיה נשיא אם היה גדול ומה שאמר ר"ג לטבי צא וצלה לנו את הפסח היינו שהיו מקריבין גם אחר החרבן וכו' ע"ש באורך ומה שהכריח מריב"ז דחלילה וכו' אינו הכרח כלל דהקיסר הרג רבן שמעון הנשיא והיה בדעתו להרוג כל משפחתו לולי שריב"ז עמד בפרץ ואדרבא למצוה רבה תחשב לו לצדקה כי בזה נח רוגזיה וכבר מבואר שם בגיטין שהי"ל פחד לריב"ז לשאול הרבה מהקיסר שמא יכעוס ולא תהיה אפילו הצלה פורתא. ולכן לא היה ר"ג נשיא שלא יהיה זה גורם עד לבא חמ"ת הקיסר לבלע ולהשחית. ותו לא זכר ההיא דסוף יבמות. גם מ"ש דהיו מקריבין ק"פ אחר החרבן כמו זר נחשב כל זמן שלא נמצא הדבר בפירוש ברז"ל. ומאי דקשיא להו להרב הנזכר ולשואל ההיא דפ"ק דסנהדרין דאמר ר"ג גוזליא רכיכין ואמריא דקיקין דזה לא שייך אלא בפני הבית. כבר הר"ן ביטל את המעוררין ובחידושיו שם כתב דהיו מסתכלים בדברים הצריכים אלו היה בית המקדש קיים ע"ש ומדברי הר"ן למדנו שלא כדברי הרב שאלת יעבץ ודוק:
יא. יתר. בירושלמי פ"ק דסנהדרין הלכה ב' על פסוק ואל יתר זקני הגולה דריש אמר הקב"ה ביותר הם עלי זקני גולה חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל יותר מסנהדרי גדולה שבח"ל וראיתי בפירוש ירושלמי לרב קדמון בכ"י שפירש בירושלמי דדריש תיבת יתר לשון יתרון וטפילה עכ"ד ובספר פני משה פירש דדריש יתר לשון חשיבות וכו' ע"ש ופירוש כ"י הנזכר מתישב יותר ודוק:
שוב ראיתי להרב יפה מראה פ"ו דנדרים דאיתיה התם נמי לסוגייא דסנהדרין ופירש כפירוש כ"י דדריש יתר לשון חשיבות ולשון טפל ושיריים והדר פריך עלה בירושלמי וכו' ע"ש באורך הגם הלום ראיתי בספר קרבן העדה שם בנדרים שהביא פירוש הרב יפ"מ וכתב דפירושו דחוק ופירש הוא ז"ל בפירושו באופן אחר ע"ש והמעיין את אשר יבחר בו יקריב אליו:
יב. ר' יוחנן. מוכח בכתובות דף ח' ובתוספות שם ע"א דלא אמרינן על רבי יוחנן תנא הוא ופליג כי היכי דאמרינן על רב. וכבר הרב החסיד בספר יד מלאכי אות תקנ"ב ריבה וקבץ להוכיח כן מכמה דוכתי ומה שתמה על הרב מהר"ש אלגאזי במ"ש בספר הליכות אלי אות פ"ג ושהוא סותר דברי עצמו ביבין שמועה דף ת"ז. וכן תמה הרב קהלת יעקב בלשון חכמים דף קכ"ב ע"ד אות צ"ב על הרב מר זקנו. וכבר קדמו ביתר שאת הרב משכנות יעקב דף פ"ז לתמוה עמ"ש הליכות אלי באריכות ובאות תקנ"ו תמה על הרב מהר"ש אלגאזי בזהב שיבה דף קי"א ועל הריטב"א בחידושיו פרק גט פשוט והביאו הנמקי ובחידושי ע"ז דף י"א ע"ג שכתבו דהלכה כר' יוחנן דרביה דרב הוה דמכמה דוכתי בש"ס מוכח להפך. וכן הפליא לתמוה הרב כנה"ג בתשובותיו חדשות מעתה עלו זה על מזבח הדפוס בי"ד סימן זקן דף ק"ט עמוד ד' על מהרש"א בספר לחם סתרים שכתב כן. וכן תמה הרב מהר"א אלפאנדרי בספר מרכבת המשנה פ"ו דדעות על דברי הרב זהב שיבה ע"ש. והרב כנסת הגדולה בתשובתו הנזכרת כתב דטעות הוא בנמקי פרק גט פשוט ואלו היה רואה דברי הריטב"א שכתב כן בשני מקומות לא תלה בט"ס. ומאחר דהם דברי רבוואתא קמאי מוכרחים אנו לומר דלאו דוקא כתבו ז"ל לשון זה אמנם הוא בהשאלה וכונתם דרבי יוחנן חכים טפי מרב כאלו היה רבו וכמ"ש הריטב"א פ"ק דכתובות דף ח' והביאו הרב יד מלאכי שם דהטעם דקי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן היינו משום דרבי יוחנן חכים טפי אלא דלא אסתייעא ליה מילתא לאסמוכי בתנא והביאו בשיטה מקובצת שם והריטב"א כתבה משם התוספות וא"כ בדרך השאלה כתבו ז"ל דרבי יוחנן רביה דרב כלומר חכים טפי כרבו ומשו"ה הלכה כרבי יוחנן לגבי דרב על דרך מאי דאמרינן דאין הלכה כתלמיד במקום הרב. והאמת שהוא דוחק וביותר בדברי הרב מהר"ש אלגאזי והוא אחרון:
ודע שראיתי בספר התרומה סימן קל"א שכתוב בסדר תנאים ואמוראי דר' יוחנן חי יותר מן שלש מאות שנה והוא פלא דביומא דף פ"ב ע"ב גבי עוברה שהריחה ביה"כ אמרו ההוא עוברה דארחא אתו לקמיה דרבי א"ל זילו לחושו לה דיה"כ הוא לחישו לה ואילחישא קרי עליה בטרם אצרך בבטן נפק מינה רבי יוחנן אלמא בימי רבי נולד רבי יוחנן ובפרק הפועלים מוכח דנח נפשיה דרבי יוחנן בקירוב אחר ר"ל בימי רבי אלעזר בן פדת. ובמ"ק דף כ"ה דר' אמי דהיה תלמיד רב מהאמוראים ראשונים יתיב שבעה ושלשים על רבי יוחנן ולפי החשבון שרב אשי שסידר הש"ס היה בשנת שנ"ח לחרבן א"כ רבי יוחנן חי אחר רב אשי וכמו שכתב בספר התרומה שם. שוב בא לידי ספר סדר הדורות ועמ"ש שם דף קי"ד. אחר זמן ראיתי בספר הקנה שנדפס עתה דף פ"ג ויש ט"ס בדפוס והוגה מספר כתיבת יד וז"ל רב חי שלש מאות שנה ור' יוחנן חי ד' מאות שנה עכ"ל:
ולכל הדברות מה שכתוב בהקדמת הרמב"ם ובספר כריתות שהירושלמי חיברו רבי יוחנן בקירוב ש' שנה אחר החרבן אינו מכוון והקרוב אלי שהוא ט"ס ועמ"ש לעיל בתחילת מערכת יו"ד הלזו:
יג. ר' יוחנן. ראיתי שכתב גדול אחד המיוחד דתימא הוא אם מימרת רבי יוחנן לא הוזכרה בירושלמי ואני בעניי אומר דהסברא היא כן דמאחר דר' יוחנן מר ניהו המחבר תלמוד ירושלמי מסתמא כתב כל מימרותיו בחיבורו. אמנם כמדומה אני דהמצא ימצא כמה מימרות ר' יוחנן דאיתנהו בבבלי וליתנהו בירושלמי כגון דבפרק הקומץ דף ל"ז סבר ר"י המניח תפילין בלילה עובר בלאו ובירושלמי פרק היה קורא מייתי משמיה דרבי אלעזר דעובר בעשה וסברת ר"י לא הוזכרה בירושלמי וכהנה רבות:
ודע דכתבו התוספות בכתובות דף ק"ב סוף ע"א וז"ל ואעפ"י שלפי הירושלמי קשה דרבי יוחנן אדר' יוחנן אין לחוש דבכמה דוכתי פליג אגמרא שלנו עכ"ל. ובענין זה יש לחקור דאיברא דאמוראי דגמרין בתראי וידעי לדברי הירושלמי ולא חיישי ליה ולהכי נקטינן כבבלי כמ"ש הראשונים ז"ל מיהו העוד לנו חקור דבר דבמימרא דר' יוחנן דאיתמרא בירושלמי ובתלמודין קאמר איפכא משמיה דרבי יוחנן הי"ל לעשות עיקר כירושלמי בדעת רבי יוחנן כיון דרבי יוחנן הוא חיבר הירושלמי ובזה נדחה דברי ש"ס דילן לפחות בדעת ר' יוחנן. ואפשר דכי היכי דתלמודא דידן נתחבר מרבינא ורב אשי ועם כל זה לא נגמר בשלימות והיו מוסיפין וגורעין אמוראי בתראי כנודע. הכי קר"ה בתלמוד ירושלמי שלא נגמר כלו בימי רבי יוחנן ואמוראי דמערבא אחר רבי יוחנן דאיתמרו בש"ס ירושלמי לא מפי ר' יוחנן אנו חיים אלא מאמוראי בתראי. וא"כ הדרן לקמייתא דהעיקר כבבלי דבתראה הוא ונודע אצלם דברי גמרא דמערבא ובקיאי בה טפי מינן:"
[בעין זוכר מערכת יו"ד אות י"ג כתבתי בשם גדול אחד דקשה אם מימרת רבי יוחנן לא הוזכרה בירושלמי וע"ש מה שכתבתי אני בעניי. ועתה ראיתי להרב שיירי כנסת הגדולה א"ח סימן תרצ"א הגהת בית יוסף אות ז' שכתב דרבי יוחנן מרי דגמרא ירושלמית היא ולמה שבקיה למימריה ולא הזכירה בירושלמי וכו' ע"ש:
ואגב אומר דמ"ש הרב כפתור ופרח פי"ו דף פ"ז דמי שחיבר ירושלמי אין זה רבי יוחנן בר נפחא בר פלוגתיה דר"ל וכו' ע"ש. עמו הסליחה דמכל רבוואתא קמאי ובתראי מוכח איפכא כמו שתראה להראב"ד בסדר הקבלה ולהרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה ובהקדמתו לחיבור והרב צידה לדרך ומהר"ש בן הרשב"ץ סימן רנ"א וע"ש בסוף שם הגדולים חלק ב' דף ק"ד ע"ש.
ראיתי להרב המאירי ז"ל בפסקי יבמות הנדפסים מחדש דף ז' ע"ג שכתב דרבי יוחנן יש לו כח לחלוק עם הברייתא ע"ש. ולפום ריהטא קשה דהוא הפך הש"ס פ"ק דכתובות דף ח' דמוכח דדוקא על רב אמרינן רב תנא ופליג אבל לא על רבי יוחנן וכמו שכתבו התוספות שם. אמנם אי זמנין דמשכחת דרבי יוחנן פליג היינו דרבי יוחנן אשכח תנא כוותיה ובהכי תירצתי מה שהקשה מורינו הרב כמהר"ר אליעזר נחום ז"ל בכתובות דף ס"ט. ושוב אחר זמן רב נדפסו שו"ת הרשב"א ח"ג וראיתי בסימן שס"ט שכתב כן וכעין זה הו"ל להרב המאירי ז"ל לומר ודוק:
והנה ביומא דף מ"ג ע"ב אמרו רבי יוחנן לא מיבעיא דלתנא לא ציית אלא אפילו לרביה לא ציית ע"ש. ויש לישב ועיין בקונטריס יעיר אזן מערכת יוד אות י"ב בס"ד. ופשוט דמ"ש לתנא לא ציית היינו לההוא דתנא קמיה דסבר דטעה והוא היה גדול בחכמה ומצי לאפלוגי ארביה. א"נ דאשכח תנא כוותיה כדאמרן:
יד. יומא קמא. כשאמר בש"ס כגון הא דפ"ק דכתובות לענין ז' ברכות יש מפרשים סעודה קמייתא כדאמרינן בפסחים דף ל"ו יומא קמא לא תלושו לי בחלבא מיהו אם לא אכלו עד הלילה מברכין. כ"כ הרא"ש פ"ק דכתובות וכתב הרמ"ע מפאנו בתשובותו סימן מ' שיש ג' דעות חלוקות בפירוש יומא קמא גבי ז' ברכות וגבי הבראה ע"ש באורך ובא"ה סימן ס"ב ובי"ד סימן שע"ח ובמפרשים:
טו. ר' יהושע בן קרחה. רש"י פירש בבכורות דף נ"ח דהוא בנו של ר' עקיבא וכן פירש רשב"ם בפסחים דף קי"ב. אבל התוספות שם בפסחים ובשבת דף ק"ן דחו פירוש זה ויתבי ומקהו אקהייתא על פירוש רש"י ורשב"ם. ובסדר הדורות דף קי"א נתעצם לישב קושיות התוספות:
והאמת כי דברי התוספות נראים מוכרחות. ודבר ה' בפיהם אמת כי רבינו האר"י זצ"ל ברוח מבינתו גלה סודו כי הם שנים ר' יהושע בן קרחה לחוד ור' יהושע בנו של ר' עקיבא לחוד והוא ז"ל עינו ראה באספקלריא של קדש את שניהם הפך מ"ש רש"י. כ"כ בשער הגלגולים שסידר הרב מהר"ש ויטאל בהקדמה ל"ו ע"ש:
טז. רב יוסף היה מאור עינים. וראיתי בסדר הדורות דף ק"ך ע"ד שהביא מספר מקור חיים כי ישב בבית אפל מ' יום וציוה להביא אבני שיש והסתכל ונעשה סגי נהור עכ"ד ויש להרגיש על רוב בקיאותו שהי"ל להביא מ"ש הר"ן פ"ק דקדושין גבי נשי אי מברכי על מ"ע שהז"ג דאמרו באגדה דלא מצי למיקם אנפשיה לאסתכולי בר מארבע אמות וסימא את עיניו ע"ש ובספר הפרדס לרש"י כ"י כתוב דרב היה לו עשר קדושות וכי נח נפשיה רצו תלמידיו לזכות כל א' במדה אחת קדושה שלו ור' יוסף קבל מדת רב שלא להסתכל בר מד' אמות ולא מצי וסימא את עיניו ע"ש ובספר הפרד"ס שם כתב דכן היה רב ששת שקבל כרב יוסף ולא מצי למיקם וסימא עיניו. ומורי הרב זלה"ה בספר גט מקושר דף קמ"ב צידד דרב יוסף ור' ששת לא ראו מאורות מימיהם ע"ש. ולא זכר דברי הר"ן פ"ק דקדושין הנזכרים. ועתה נדפסו חידושי הריטב"א למגילה וראיתי שכתב בדף כ"ד מהש"ס וז"ל ורב יוסף פקח ונסתמא היה על ידי מעשה דלא מצי לקיומי בנפשיה דלא לאסתכולי בר מד' אמות כדאיתא בהגדה עכ"ל ודבריו כדברי הר"ן:
יז. ר' ירמיה. כתב רבינו בצלאל בכלליו כ"י מצינו ר' ירמיה והוא תנא וז"ל מפרש למסכת ע"ז מתלמידי הרמ"ה לא נודע שמו. בפרק שני א"ר ירמיה זקן שוקע מדברי הבריתא הוא ותנא היה שכן מצינו בב"ר פרשת ויהי מקץ גבי שבע פרות שנזכר שם אצל ר' יהודה עכ"ל ובפ"ב דהוריות סוף דף ח' תניא היה ר' ירמיה אומר:
יח. יש אומרים ר' נתן. כתבתי בענין זה ובדברי התוספות דברכות וסוטה ובתרא ועל דברתי מלכי צדק רב כהנא בספרו הנחמד יד מלאכי אות תקפ"ד על הכל שלחתי את ידי פתחת"י אני לדודי בספרי הקטן פתח עינים בבתרא על דף צ"ג ע"ש באורך:
ואתה תחזה מה שכתבתי שם דהיכא דתני ר"מ ואחרים הך אחרים היינו סברת אלישע אחר עיין שם באריכות. והן עתה אשר בחסד עליון זכאי ובאו לידי כללי רבינו בצלאל כ"י ראיתי להרב ז"ל שכתב וז"ל ובתוספות כתיבת יד פ"ק דברכות מצאתי דהיכא דפליג ר"מ עם אחרים היינו אלישע בן אבויה כההיא דאחרים אומרים משיראה את חבירו ברחוק ד' אמות דף ט' ע"ב עכ"ל רב"א עלץ לבי שכיונתי לזה ואנכי איש צעיר הרחבתי הדברים כאשר יראה הרואה בספרי הקטן פתח עינים שם. ואחר זמן ראיתי מה שהאריך בזה הרב יבין שמועה דף ה' ע"א והמעיין יראה מה שכתב הרב ז"ל ליישב לדעת רבני צרפת שהוא על דרך סגנון מ"ש בפתח עינים אך יש שינוי גדול ודבריו ז"ל דחוקים ובמ"ש בפתח עינים מתורץ מאי דאסיק הרב בקשיא לרבני צרפת ודוק הטב:
יט. ירושלמי. אמר רב"א בכלליו כ"י וז"ל כתב הרשב"א בתשובות סימן רצ"ח שיארע חילוף סוגיות בין הירושלמי והבבלי והוי כאיכא דאמרי. עיין בברכות בהרא"ש. וכתב הרשב"א עוד שם שהירושלמי פעמים מחליף הסוגיות ופעמים אפילו גירסת הברייתא ופעמים אפילו המשניות. ועמ"ש הרב גופי הלכות אות ק"ך וכפול לקמיה אות שצ"ט ע"ש:
עוד כתב הרב הנזכר וז"ל ר"ח ורש"י נחלקו בפרק האומנין בפירוש אם בדרך הליכתה ניטלה האמור שם דף ע"ח ע"ב וכתב הרמב"ן שם שמצא בירושלמי כדברי שניהם דלישנא קמא כפירוש ר"ח ובתרא כפרש"י וכתב עוד וז"ל ואעפ"י שיש לי לפרשה בלשון אחרת וכו' מאחר שראינו לרבנן אמוראי דפליגי בה ולרבנן דבתר הוראה דפרישו בה תרין פירושי מוקמינן לפירושייהו כפלוגתא דאמוראי עכ"ל הרמב"ן ז"ל:
ך. ר' יוחנן. היה תלמיד מר"ש בן יהוצדק כמ"ש התוספות בנדה דף יו"ד ע"ב. ומדברי רשב"ם פרק יש נוחלין מוכח דלא היה רבו מובהק. וראיתי לרב"א בכלליו שכתב משם רבינו ברוך בספר החכמה והעתיק דבריו הרב גופי הלכות אות ת"ה וז"ל ור' יוחנן ראה את ר"ש בן יהוצדק ובפרק זה בורר משמע שהיה רבו דגרסינן התם ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק וכו' עכ"ל וק"ק דמסוגיית פרק זה בורר דף כ"ו מוכח שלא היה רבו דחזינן דלא מיחה לכבוד רבו ומשום סוגיית זה בורר הלזו הוכרחו התוספות פ"ק דנדה בשם ר"ת לומר דתרי ר"ש בן יהוצדק הוו ע"ש ואיך רבינו ברוך מסוגית זה בורר הוכיח שהוא רבו. ואגב אומר דבלשון שהעתיק הרב גופי הלכות יש קצת דילוג וכך כתוב בכללי רב"א על שם רבינו ברוך וז"ל ובברכות שילהי פרק מי שמתו אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא ל"ש אלא לאחריו אבל לפניו כמלא עיניו וכן בסנהדרין ריש ד' מיתות ואלו רב סחורה לא היה רבו מובהק של רבא כדמוכח בשילהי אלו מציאות אמר רבא כגון רב סחורה דאסברן זוהמא לסטרון ושמא אגב שהוצרך לומר בר' סחורה אמר רב הונא מסיק נמי אמר רבא אמר רב סחורה ואם באנו לפרש וכו' ע"כ מספר רבינו ברוך סימן ע"ז ושם האריך יותר עכ"ל רבינו בצלאל:
וחזה הוית להרב קרבן העדה פירוש הירושלמי בנזיר דף כ"ט עמ"ש בירושלמי התם ר' יוחנן שאל מר' ינאי באשכבתיה דר"ש בן יהוצדק וז"ל מכאן נראה ראיה למ"ש התוספות תרי ר"ש בן יהוצדק הוו חדא קודם ר' יוחנן האי דהכא שהרי מת בימי ר' ינאי רביה דר' יוחנן וחדא תלמידיה דרבי יוחנן כמפורש בבבלי פרק זה בורר עכ"ל:
ודברי הרב ז"ל אינם מכוונים דמ"ש חד קודם רבי יוחנן לא א"ש דאם הוא רבו לא יצדק לומר קודם. גם מ"ש דהא דפרק זה בורר בבלי הוא תלמידיה אינו מוכרח שהיה תלמידו ויכול להיות חבירו. וממ"ש לו מר אין ראיה וכמו שכתבתי בעניותי בספר הקטן פתח עינים שם בסנהדרין על דף כ"ו. גם מהירושלמי דנזיר אין ראיה שהיה רבו דילמא היה חבירו ומת קודם ר' יוחנן דר' יוחנן האריך ימים יותר וגם ר' ינאי רבו היה קיים ודוק. ואחר זמן ראיתי מ"ש הרב סדר הדורות דף קנ"ו ע"ד ע"ש ובמה שכתבתי בעניותי לעיל ודוק הטב:
כא. יתור. אמר רב"א בכלליו כי אין דרך האמורא ואפילו רב דתנא הוא ופליג לרבות בדבריהם דבר שאינו מענין דבריהם בדרך יתור דבמשנה דוקא הוא דאמרינן הכי ש"מ ממשנה יתירה. הרמב"ן בחידושיו פרק חזקת דף ל"ד ע"ב. ומהר"י בן מיגש חולק שם:
כב. ר' יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן. בר מתלת ועמ"ש בספרי הקטן ברכי יוסף י"ד סימן שכ"ט. ועמ"ש הרב הגדול מהר"ש אלגאזי בספר הבהיר גופי הלכות אות קנ"ח. וכפול לקמיה אות תקי"ג ע"ש: