בחדש השביעי באחד לחדש במד' רבה אי' ר"ל בשם רחב"ח אמר משל לבן מלכים כו' כך אמר הקב"ה לישראל בני אם אתם מבקשין לזכו' לפני בדין ביום הזה תזכירו לפני זכות אבות כו' באחד זה אברהם זכרון תרועה זה יצחק מקרא קודש זה יעקב עוד בילקוט ישעי' זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו איני יודע במי כו' כשה"א נגילה ונשמחה בך כו' וכה"א שוש אשיש בה' כו' משל ליתומה כו' אמרה אית לי מאבא ומסבאי כו' בגדי ישע זה יצחק מעיל צדקה זה יעקב כחתן יכהן פאר כו' את מוצא במעמד הר סיני היו ישראל ככלה שמצמצמת אחת ופותחת אחת. ע"כ ע"ש מהידוע שבכל חגים וזמנים נתגלה הוא ית' בבחי' שונות כמ"ש לבושין דאיהו לביש יומא דא לא לביש יומא דא כגון בפסח נתגלו החסדים ובר"ה בחי' גבורות כפי התלבשות וצימצום אור הא"ס ב"ה ית"ש. לז"א אם בו ביום היינו בבחי' הגילוי הארת היום או בו בקוב"ה ר"ל באור פנימיות הא"ס ב"ה ממה שאמר נשמחה בך אנו יודעים שבו בקוב"ה כי עיקר העבודה הוא לעצמות הא"ס ב"ה ממש כאשר בארנו בכ"מ וכה"א שוש אשיש בה' ר"ל שעיקר השמחה לנו במה שמכניסין ומביאין השמחה בה' כביכול ומזה נתעורר ונשפע' השמחה לנפש אדם בעמדו לפניו ובה נדע ששמחנו אותו ית' וזהו תגל נפשי באלהי כי בודאי הוא שמחה גדול' לשפל נברא כמוני לזכות להעלו' ריח ניחוח לפניו ית' להתענג בתענוגות בני אדם כידוע שזה עיקר שעשועו יתברך בראשית חידוש העולם בשביל עושי רצונו בראשי"ת לחושבן זעיר עולה אהב"ה הוא מדת החסד לאברהם ע"י אהבה דוחקת הבשר צימצם ית' אורו הא"ס והוא בחי' יצחק ק"ץ ח"י והתלבש אורו ית' בבחינת לבושים כידוע כדי להנהיג העולם במדת האמת דהיינו להשפיע לעולם כל מיני טובות בבחי' מדה במדה וזהו דברי הילקוט ולזה כשמגיע ר"ה נתגלה ית' בבחי' הדין לשפוט העולם אם מוכשרין להשפיע להם רב חסדו ולחדש העולם בכל מיני טובות ע"פ שכר פעולתם וקטגוריא אשתכח לומר שאין העולם כדאי לפי כשרון מעשיהם. בכדי שיוצרך העולם בהכרח להתנהג במדת החסד בי"ג מכילין דרחמי ואם היות כן יגיע השפע לכל ברואי עולם בשוה אם טוב ואם רע מבלי הכשרת מעשים ועבודת השם להכנס השפע ולזה אמרו בזוה"ק שעיקר המשפט בר"ה להתיצב על ה' כנודע בכ"מ ובחי' זו נקרא לפקוד על צבא מרום (כידוע שמדת ת"ת ומל' נק' כן)לזה עיקר המשפט רמזו בזוה"ק למאן דלא נטיל מיכלא דאסוותא ר"ל כי מי שאכל המצה בפסח כראוי ומנה אח"כ שבע שבתות תמימות שבאלו השבתו' נתקנו המדות בפרטן אין עליו שום משפט ולזה ביום חמשים לעומר נתגלה יתב' לעמו ישראל במעמד הנבחר וחזר על כל אומה ולשון ולא רצו לקבל התורה כ"א עם קרובו ישראל הקדימו נעשה לנשמע וקבלו עול מלכותו ית' באהבה ויראה וזהו דברי הילקוט כחתן יכהן פאר כו' שמזכירין לפניו ית' התפארותו בעת חתונתו בעם קרובו וסגולתו וקישוטו לפניו באהבה ויראה וזהו פותחת אחת התפשטות האהבה ומצמצמת אחת היא היראה. וכשמקשטין עצמן בגוונין שפירין בתלת גוונין דקשת אזי עולה זכרונם כביכול במחשבתו ומתפאר בהם ומשפיע להם כל מיני טובות והצלחות ובשופר בתש"ת מתעוררות מקורות הקולות הרשימו מאבהן קדישין והוא בעצמו דברי המדרש תהיו מזכירין זכות אבות ואתם זוכין לפני בדין באח"ד זה אברהם הם י"ג מכילין דרחמי כמש"ל כי תיכף בעת כניסת [היום] מתגלים הי"ג מדות כמש"ל שזה הוא תחלת המשפט וכשישראל מעוררים בתפלות ותיקונים ושופר שהוא ג"כ נקרא מדת ת"ת כמ"ש בזוה"ק יתרו וזהו כי הבן נקרא בבחי' האב כמ"ש הבן מתייחד עם אמו ומקשטין א"ע כמש"ל אזי נמשכין הי"ג מכילין בז"א וזהו שאמרם בקב"ה כמ"ש נגילה ונשמחה ב"ך וזהו מקרא קודש זה יעקב הוא בחי' ז"א כי בבחי' אהבה ויראה יש לפעמים איזה אחיזה חלילה כידוע משא"כ בקו האמצעי נקרא כולו קודש (וסוד זה רמז בעל שערי אורה בפירושו על ההגדה ממזרח שמש עד מבואו ואמר שם וזהו סוד גדול) וזהו עיקר השמחה באמת אשר בשכר פעולתם הם זוכים לכל טוב ורמזו עוד דבר זה במדרש פ' אמור אורח חיים למעלה למשכיל כו' אומות העולם שהן מכלין שדותיה' כו' אבל ישראל שאין מכלין כד"א לא תכלה פאת שדך כי כפי שכתבנו למעלה כשמקשטין המלוכה לפניו יתב' ונבנית במלכות זכרונות ושופרות בלמ"ד פסוקים זהו אורח חיים למעלה הוא בחי' ל' מגדל הפורח באויר וכשנתגדלת המלכות ומעלת ריח ניחוח לפניו יתב' אזי נתגלה המשכיל בחי' צדיק י"ע להשפיע לכנ"י כל מיני טובות לז"א עכומ"ז אין מניחין פאה היינו שרצונם שישפיע ית' בלי כלים ושערות לפי עבודת האדם כו' משא"כ ישראל אין מכלין הפאה היינו שעושים כלים להשפעתו הוא משפיע להם כל הטובות ושמחות וזהו פי' נגילה ונשמחה בך כמבואר בכתבים שהמלכו' בעת הדורמיטא מאירה מהאורות עליונים וכשישראל עושים תקונים כמש"ל אז היא עיקר שמחתה בדודה כמ"ש בזו"ח שיה"ש ומשפיע להם כל מיני טובות וברכות אכי"ר:
שופטים ושוטרים במד' רבה אמר הקב"ה לישראל בני חייכם בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה מנין שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט וע"י שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם שנא' והאל הקדוש נקדש בצדקה וכו' ע"ש מלמדנו הדרך לר"ה יום הדין הגדול והנורא אשר יבואו בני האלהי' להתיצב על ה' ומעלים הקטרוג ח"ו על אומה הישראלית על השנה שעברה שעשו כך וכך ובודאי ישראל קדושים הם ויש בהם צדיקים גדולים כל ימות השנה ועכ"פ כולם בכללות מתנחמים ושבים בחדש אלול ובראש השנה ומרבים תורה ומעש"ט ועי"כ יעמוד מליץ טוב לצדקנו ואנן נצחין דינא ולזה אנו נוטלין הלולב ואתרוג בחג הסוכות להראות לכולם דאנן נצחין דינא כמבואר בזוה"ק ולפעמים הגם שח"ו ישראל אינם ראוים במעשיה' רק בזכות אבותם הקדושים ולימוד זכות שהקב"ה מלמד על בניו הם ג"כ נוצחין הדין: אמנם שאין כבוד ה' כ"כ מתגבה כמו שאם זוכין ישראל במעשיהם ומנצחין באמת והכל מודים שהם בניו ועבדיו והקב"ה ראוי להקרא אלהי ישראל כי הם עושים רצונו וכמו שנבאר לקמן כי זה עיקר המשפט להוציא לאורה שאנחנו ישראל עמו והוא מלכנו ומתענג בעבודתינו דלא כאותן שאמרו בשעת הבריאה מה אנוש כי תזכרנו עד שהוציא הקב"ה אצבעו ביניהם ושרפן כדאיתא בגמ' וזה נקרא הניצוח ומתגבה כבוד הקב"ה והכל מודים כי צפה והביט ברצונו הטוב כראוי שיתענג בעבודתינו וז"ש המדרש בזכות שאתם משמרין את הדין כלומר שתשמרו התורה והמצות ואז אתם מנצחין המשפט בדין והכל מודים שאתם צדיקים אז אני מתגבה שאז רואים כולם מחשבת הקב"ה הנכונה הברורה מראשית הבריאה שצפה והביט על ישראל עם קדושו וכי הוא אמר ויהי ואמר שם וע"י שאתם מגביהין אותי בדין אני עושה צדקה וכו' כי ח"ו אם גם ישראל אינם ראוים במעשיהם וצריך הקב"ה לעשות עמהם צדקה במתנות חנם אזי יוכל להיות שיתאחזו החיצונים בההשפעה ובודאי אין נח"ר מזה להקב"ה רק אם ישראל מוציאים המשפט לאורה בדין ומשפט כנ"ל אז הקב"ה יוכל לעשות עמהם צדקה וחסד ואין שטן ואין פגע רע לקטכג או לקבל ההשפעה כי לעושי רצונו לבדו באה נחלתן בדין ומשפט וזפ"י הפ' ויגבה ה' צבאות במשפט פי' כשנגבה כבודו ע"פי משפט ודין אז יוכל לעשות צדקה עם עמו והאל הקדוש נקדש בצדקה ובודאי הקב"ה שהוא הטוב והמטיב רוצה לזכות את ישראל תמיד ואפי' אם מאזני המשפט שוין מכריעם לכף זכות וכמ"ש האלשי"ך הקדוש שמטה הלשון של מאזנים לכף זכות כדרך החנונים העושים כן ע"ש ואנחנו נבאר הענין הכרעת הלשון כי ידוע מ"ש הרמב"ם בה' תשובה כי משקל זכות והעבירות אין שוקלין אלא בדעת של אל דעות שהוא יודע כוונת ומחשבת המצות בלב העושה וכן בעבירות ע"ש ולכן נוכל לומר מכיון שהקב"ה חפץ להצדיק את בניו ולהראו' צדקתם לפני המלאכים והמשרתים שהדין אתם מכריע בלשון כנ"ל כי הלשון הוא סוד הדעת המכריע והיינו אפי' שאין הכרע במאזנים בגלוי לזכות אומר הקב"ה לפני המלאכים אתם אינכם יודעים המחשבות אבל אני היודע מחשבה ומגדיל מעשה מצוה ומקטין כח העבירות עד שמכריעם לזכות וז"פ נכון בדברי האלשי"ך ונחזור לעניננו שעיקר הרצון לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כדי שייטיבו את דרכיהם ויוציאו המשפט לאורה ע"פ דין כי כל עיקר המשפט והדין בר"ה מפני שמקטרגים שישראל אינם עובדים את הש"י לפיכך הם רוצים הנהגה אחרת לא ההנהגה להשפיע' ע"י התורה והמצות וכמ"ש ח"זל דקראן ליה אלהא דאלהיא וכמ"ש בהרבה מקומות טעות הכופרים בה' כי אין טועים ואומרים על עילת העילות לא הוא כי לא טח מראות עיניהם לכפור את הכל רק דקראן לי' אלהא דאלהיא כלומר אמת שברא את הכל וכל השרים וכל האומות רק שנתן הממשלה להשרים וכוכבים ומזלות כי אין כבודו להשגיח בעצמו בשפלים כמו דרי מטה ומעתה לפי טעותם ככל הגוים בית יהודה וזרע ישראל וכבר בארנו טעותם בחקירתינו ע"פ התורה וגם ע"פ אותות ומופתים שעשה לנו הקב"ה במצרים בפרעה וכל עבדיו ובכמה מלחמות אשר הקב"ה נלחם לנו עד שהוצרכו להודות כי הקב"ה רצה בנו ומתנהג ע"פ עבודתינו בתורה ובמצות וכמ"ש במ"א ע'ש ועכ"ז בכל ר"ה נתעורר החשבון והמשפט על השנה שעברה והמקטריגי' רוצים לחזק א"ע באיזה עילה שמוצאים בישראל שימאס הקב"ה בהם ויטוש את נחלתו ואז תהי' ההשפעה בלי סדר עבודה רק בדרך מתנת חנם וחסד וייטב להם. לכן נק' ראש השנה כלומר אלהיהם של אלו ישן הוא כלומר שלא נואלו לומר על סיבת כל הסיבות כי הוא בגדר שינה רק אלהיהם של אלו כלומר ההנהגה הזאת שהוא אלהי ישראל הוא בבחי' שינה שהוא אחד מששים וכו' וירידה ממדרגתו והסתלקות המוחין והוא רק אלהא דאלהיא ועפי"ז תבין כוונת האריז"ל השייך לר"ה ואנחנו מעוררים אותו ע"י השופר ע"ש שפרו מעשיכם שאנחנו מראים צדקותינו ועבודתינו והתשובה הנפלאה שאנחנו שבים ממעשינו ומעצבון ידינו ועי"ז הקב"ה מתנהג ג"כ מדה במדה והוא שב כביכול אל בחינתו להיות אלהינו להתנהג בשפעו הקדוש' מדה במדה ע"י עבודתינו וזה נק' כמראה אדם עליו מלמעלה והבן והנה המדרש הנ"ל סמך הענין הנ"ל לפסוק שופטים ושוטרים תתן לך דהל"ל תן לך לשון ציוי ומה זה דכתיב תתן שהוא לשון עתיד המשמש' לפעמים בציוי כנודע אלא ע"כ הקב"ה מזהיר אותנו לשמור תורה ומצות כדי שאנחנו נוציא המשפט לאורה בדין וכל השופטים וכל השוטרים יודו לנו כי אתנו האמת והצדק וזה ההבטחה בלשון תת"ן כי ת"ן הוא מספר עשרה פעמים אד"ם שאנחנו גורמים במעשינו הטובים שיהיה כמראה אד"ם עליו מלמעלה כנ"ל וכל דבר כלול מעשר כנודע. ואות ת' של תת"ן רומז על הצדקה ומתנת חנם מת' עלמין דכסופין הנמשכין להנהגת האד"ם הנ"ל וזה כוונת השופר והבן וזה הוא הענין שאמרו במדרש שיר השירים בפסוק דודי צח ואדום דגול מרבבה צח לי בר"ה ואדום לי כל ימות השנה כו' דלכאורה איפכא מבעי ליה דבר"ה שהוא יום המשפט הוא במראה אדום המורה על הדין והגבורה ובאמת יש גירסות שונות שרצו להפך הענין אבל ע"פ מה שכתבנו מבואר הענין דזה שיר ושבח שמשבחת כנ"י את דודה צח לי בר"ה כי הצח הוא הלובן העליון המורה על עצמותו שהוא צח מצוחצח ואין בו שום גוון עדיין כן הוא דודי בר"ה שע"ז אנו דנין אם יהיה שש ומתפאר בגוונים שלו הם המדות גדולה גבורה ת"ת וכו' שנחשבים כגוונים לבן ואדום וירוק. כן המדות לעומת עילת כל העילות אשר לא ישנה ולא ישתנה ולא שייך בו ענין מדה וקצבה רק מאהבתו בישראל עמו נחית מדרגוי לאיתלבשא בספירן. וכמ"ש הזו"הק ישראל אית להון חולקא בספירן ובודאי רמז למה שכתב בשל"ה הקדוש כי ר"ת של "כתר "חכמה "בינה "גדולה "גבורה ת"ת "נצח "הוד "יסוד "מלכות עולה גימט' ישרא"ל שרומז כי בשבילם בא לבחינת ספירות אבל בר"ה כשהדין והקטרוג על זה אז עולה כביכול לבחינת עצמותו הלובן העליון שאין בו שום גוון כמו שהיה קודם הבריאה שלזה אנו אומרים זה היום תחלת מעשיך עד שאנו ממשיכין ע"י התפלות והריצוים ותקיעות שופר ויתרצה הקב"ה בנו שיתנהג עמנו בבחי' אד"ם כנ"ל ובחי' אודם המורה על גוונין והמדות וז"ש צח לי בר"ה ואני ממשכת אותו שיהי' לי ואדום כל ימות השנה וממילא שמתערבין הגוונין ונעשה צח ואדום והוא התפארת ע"ש ישראל אשר בך אתפאר כי אין מראה הלבן יפה כשהוא לבדה. ואף גם מראה אודם כי שניהם מורים מום בגוף כנודע מהגמ'. רק כלול מלבן ואודם הוא הגוון הנאה והנחמד הנק' תפארת והבן: ואמר שם עוד במדרש צח לי בשבת ואדום לי כל ימות השבת וכוונתו כפשוטו דהנה בשבת מאיר עולם עליון הנק' קודש והוא אור צח ומצוחצח ומשפיע לעולם המדות והקוין כמ"ש מההוא יומא כל שיתא יומי מתברכין וזהו ואדום לי כל ימי השבת שאח"כ מתנהג בחול דרך הקוין מבחי' אדם כנ"ל בגוונין ואמר עוד שם במדרש צח לי בעו"הז ואדום לי לעוה"ב והפרשן רוצה להחליף שם הגירסא אבל האמת יורה דרכו כפשוטו כי בעוה"ז ובפרט בחורבן אין בני ישראל ראוים כ"כ להנהגת מדה במדה בשלימות ואם עונות ישמר מי יעמוד לכן צריך הקב"ה להכריעם לזכות ע"פ מתנת חנם וחסד והוא בחי' צח כנ"ל אבל לעוה"ב ומלאה הארץ דעה את ה' והי' עמך כולם צדיקי' ויוכלו לקבל השפע ע"י הנהגת מדה במדה ועולם הקוין. לכן אז יאיר עולם הקוין ביתר שאת כמו עולם הצחצחות כמ"ש האר"י ז"ל שלעתיד משמש יה"יה שיעלו הקוין הנק' ו"ה למעלה לשם י"ה ומשמש שם יהי"ד: וז"ש ואדום לי לעוה"ב פי' שכנסת ישראל משבחת ואומרת שלעוה"ב אוכל לסבול בחי' האדום ומדה במדה ואז נהי' מאותן דכתיב בהו והם בזרוע באי עדיך וזה שסיים המד' שם מלך בשר ודם מעטיפתו ניכר כי כשהקב"ה מתנהג מדה במדה בבחי' אדם אז נק' כביכול מלך בשר ודם שמתנהג ע"פ מעש' בשר ודם כנסת ישראל ומתעטף פעמים בחסד פ' בגבור' פ' בת"ת וזהו מעטיפתו ניכר וזהו שנרמז קצת במדר' תנחומ' אמר ר"ח עתיד הקב"ה להראות כבודו לכל באי עולם ולהוריד כסאו באמצע הרקיע. וחוזר ומניחו במקום שהחמה זורחת בתקופת תמוז. וחוזר ומניחו במקום שהחמה זורחת בתקופת טבת. אמר ליה רבי חנינא הזקן אפשר להראות כבודו מי שכתוב בו כי לא יראני האדם וחי ואתה אומר שמרא' כבודו לכל באי עולם. א"ל הרי כתיב כי שמש ומגן ה' אלהים וגומר. מה המגן הזה מגין על בעליו בשעת המלחמה אף הקב"ה מגין על בניו באותה שעה וכו' עכ"ל: הנה ר' חנינא אומר שעתיד הקב"ה. ועתיד הוא לשון המוכן ומזומן כלומר שהקב"ה מוכן בכל עת להראות כבודו. כיצד להוריד כסאו באמצע הרקיע שהוא מורה בלבוש הקוין כנ"ל ומניחו במקום שהחמה זורחת בתקופת תמוז. וכן בתקופת טבת. כי עתים הללו הם ימי דין וישראל למטה מטיבים מעשיהם ושבים לבוראם בתענית ותשובה כאשר כתבנו לעיל בימי המצרים. וכן בטבת בימי שוב"בים ועל ידם מראה כבודו באמצע הרקיע. ואמר לו ר' חנינא הזקן שהיתה נשמתו מעלמא דעתיקא שמרמז בשמו הזקן וכי אפשר להראות כבודו הנעלם ומוצנע והלא כתיב כי לא יראני האדם וחי שאין כל נברא יכול לעמוד על אמתת מציאותו וכבודו יתברך. וע"ז השיב לו בפי' דבריו שמתלבש הקב"ה בעולם הקוין ובגוונין הנ"ל כמו דכתיב כי שמש ומגן כי מגן הוא מלשון נרתק כי הנהגת מדה במדה וקוין הוא לבוש לאורו המופלא וצנוע בגווי'. וזה אין מן התימה כי כך עלה ברצונו הפשוט שאין לעמוד בסודו אבל האמונה היא הנותנת שהכל חד. ולזה מרמז במלת מג"ן שהוא באותיות א"ת ב"ש יר"ט. כמ"ש במדרש פ' בלק וירט הוא מלשון רצון כלומר שהמגן הזה עלה ברצונו הפשוט להיותו נק' חי העולמים והבן:
כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר וגו'. ופי' האר"י ז"ל שאז היה היחוד פ"בא ע"ש בכוונת תפלת מוסף ר"ה. וזה הענין נפלא מלהבין כי לפי השגת כל שכל לא היה דור כדור המדבר אשר עיניהם ראו נפלאות ה' ואומץ גדולתו ביציאת מצרים וקריעת י"ס והורדת המן ושליו ובפרט קבלת אש דת מימינו של הקב"ה והקפת ענני כבוד סביב למחנותם וכמ"ש אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם וגו' וא"כ אין לך יחוד כנסת ישראל עם דודה פנים בפנים כזה כנודע כי הפנים מורה בכל מקום על גילוי אלהות ומה זה שכתב האר"י על פסוק לכתך אחרי שהי' היחוד פב"א. לכן נראה ליישב קצת דברי חכמים כדרבונות עפ"י סברא ישרה נהפוך מהנ"ל כי בזמן דור המדבר אשר ראו ימין ה' רוממה עושה חיל וגדולותיו וגבורותיו בודאי אין תימא אשר עבדוהו באמת ובלב שלם מאחר שהיה יורד עליהם אש מן השמים יראת ה' ואהבתו ע"י ראותם נפלאותיו בעליל. לכן הגם שהיתה עבודתם בשלימות וביתר שאת לא היתה חשובה כל כך כי החוש נותן למי שרואה גדולת השם ומלכותו כמותם שיקבל עליו עול העבודה מפני אדון האדונים לכן נקרא היחוד פ"בא וכתיב לכתך אחרי. ומ"ש זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך היינו כמ"ש במד' שהלכו ששים רבוא למדבר עם נשים וטף על אמונתם ולא שאלו מי יתן לחם ומים וכל הצטרכו' לריבוי עם כזה ועוברות ומניקות וטפם. ואעפ"כ אח"כ במדבר אחרי ראותם הנפלאות נקרא יחוד פ"בא. אבל אח"כ בדורות אחרונים וכל מה שכבוד ה' הסתר דבר יותר ואין נראה אומץ ידו ונפלאותיו ואעפ"כ מתחזקת כנסת ישראל ומתדבקת ביוצרה ומקבלת עול מלכותו ולא תפנה אל רהבים ושטי כזב בפרט בחורבן ומצור ומצוק יוכל להיות כי עבודתם נקרא בשם יחוד פב"פ. ועפ"ז נבין כוונת ר"ה הנקרא בס"ק בסוד שמאלו תחת לראשי. כי גם בר"ה כשיושבים למעלה כסאות למשפט והפחד נוגע בלב כל איש ישראל אין תימה שכל אחד מישראל משעבד את לבו לאביו שבשמים ביראתו ואהבתו כי באו מן השמים ולכן נקרא היחוד בשם אחוריים עד אחר יו"הכ והוש"ר שנמחלו עונותיהם והקב"ה מחדש על עמו שנה טובה ומתוקה וישבו לבטח אם ירצה השם כימי שלמה המלך ככתוב איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואעפ"כ יש להם לב אחד לאביהם שבשמים אז נקרא היחוד פב"פ כנ"ל. וזה נתגלה ביום שמ"ע וש"ת שעמו ישראל שמחים וטובי לב ועובדים הבורא מתשוקת נפשם ולא משום פחד בעולם רק יראת רוממתו ואהבת גדולתו ית"ש:
וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך. הנה בני ישראל נקראים בני ברית כמ"ש הרמב"ן בפ' יתרו בפ' ושמרת' את בריתי כי ברית נק' מדה המשפעת כי מבשרי אחזה אלוה וכמו כן בגבהי מרומים כביכול בבו"בה דלית ביה דמיון ומדה ומחשבה רק בשביל ישראל עלה ברצונו הפשוט לברא עולם ולהנהיג ע"פ מדות הקדושות כנודע ונקרא המדה המשפעת כל טובה ורחמים וחיים ושלום לכל ישראל בשם ברית וזהו כוונת הרמב"ן ע"ש והבן. ולכן בקשתינו שנכתב לחיים טובים שההשפעה תהי' כראוי ע"פ מדה הנקרא אל חי ולא להיפך חלילה כשאינה כראוי נקרא בשם חמה בלא נרתקה כנודע רק שתהי' לחיים טובים כל בני בריתך אמן:
באין מליץ יושר מול מגיד פשע. הרב הגדול מו' ישראל פאליצקר זצ"ל אמר הפי' דהנה מ"ע של תשובה לפי ענין החטא וכן ענין התיקון למשל מי שחטא בשוגג תיקונו להרבות במעשה מצות כמ"ש חז"ל אם עשה חבילות עבירות יעשה חבילות מצות והגם שלא יהיו כ"כ בכוונה כראוי הם תיקון נגד החטא הנזכר שנעשה ג"כ בלי כוונה. ומי שחטא במזיד ובכוונה אז תיקונו לשוב מדרך הרשע ואח"כ להרבות במצות ע"פ כוונה הראוי כעין החטא שעשה מקודם. אכן אם חלילה שלח ידו על כל דבר פשע כרשעים אלו המורדים להכעיס את יוצרם חלילה כמשקל הזה אין כן במעשה המצות לכן אין תיקון במצות נגד מעשה פשע כי לא שייך לעשות כדוגמת החטא וז"ש הפייטן באין מליץ יושר מול מגיד פשע דהיינו כשמקטרג בפשע אז אין מליץ יושר נגדו כנ"ל עכ"ל. ולי נראה לומר שאבינו אב הרחמן לבלתי ידח ממנו נדח הכין ותיקן תשובה לכל החוטאים והמורדים ואתה נותן יד לפשעים. והתיקון של עון ופשע שעשה שלא לתיאבון ולהנאת עצמו רק למרות ליוצרו ולהכעיסו תיקונו זה לעומת זה לעשות המצות בכוונה גדולה שלא ע"מ לקבל פרס ולא לקבל שכר לא בעוה"ז ולא בעו"הב רק יתכוון לעשו' נח"ר ליוצרו ואז הוא התיקון נגד מעשה הפשע שעשה ברשעתו בכוונתו כמתכונתו. וזה נקרא בחי' אי"ן שאינו רוצה עבור עבודתו לא שכר גופו ולא שכר נשמתו וז"ש הפייטן באי"ן היינו כנ"ל מלין יושר מו"ל הוא לשון כריתה שכור' את המקטרג ואח"כ מגי"ד לשון מגדי' דהיינו שממתיקו למקטרג הפשע הנ"ל וממילא שיתהפך אותיות פש"ע לשפ"ע דהיינו שיבא ע"י שפע ברכה רצון ונדבה והבן כי עמוק הוא:
תהלים א' לא כן הרשעים כו'. ע"כ לא יקומו רשעים במשפט. דהנה מן הידוע מדרש בתיבת בראשית בשביל עושי רצונו הנק' ראשית ובשביל התורה שנק' ראשית. ברא אלהים את השמים ואת הארץ. דהיינו הא"ס אשר לית מחשבה תפיסה בי' ולא שום דמיון ותמונה כשעלה ברצונו הפשוט לברא העולם עיקר הרצון הי' כדי שישמרו עושי רצונו את התורה ויקבל נח"ר מעבודתם ויקרא אלהי ישראל ויתנהג כאתערותא דלתתא כן אתערותא דלעילא ויחדש הנהגת המערכות לטובה ע"פי התחדשם למטה לשמור ולעשות דברי תורה ועל ידם יוכל להשתנות סדר המערכה הגם שהיה איזה גזירה רח"ל ונהפוך לטובה ולשמחה. למשל מבשרי אחזה אלוה כאב שמשתנה משכלו הגדול ומתנהג ומתעלל במדת בנו הקטן לפי דעתו הקטנה מחמת אהבתו לבנו וכן נמי כביכול ברצונו הפשוט אשר אין לעמוד בסודו כ"א צדיק באמונתו יחיה שלזה ברא עולמו ונק' אלהי ישראל וזהו כל אמונתינו כמ"ש באורך במ"א והתורה שהיא רצונו של מקום יתברך חצבה עמודיה שבעה והם שבעה חלקי' בראשי' שמות ויקרא במדבר עד ויהי בנסוע ומשם ואילך עד סוף הספר ואח"כ ס' דברים. וכ"א כלול מעשר כנודע עולה שבעים: וז"ס כל העולם וסוד שבעים אומות המתפשטים ממנה. והנה הרשעים הכופרים. כל עיקר מגמתם לכפור בבחי' אלהי ישראל דהיינו שתתבטל ח"ו הנהגת מדה במדה. ושפעת אדון כל תתפשט על הנבראים בסדר המערכה כמו שסידר מאז המזלות וכוכבים. ולא בבחי' התחדשות לפי סדר העבודה. כי אין ייחס לעילת על כל בעבודת ישראל. ועיקר הקטרוג בר"ה על דרך זה שרוצים להזכיר גנותן של ישראל כדי שתתבטל חלילה זאת הנהגה אלהי ישראל כיון שאינם עושים רצונו אבל אנחנו בכשרון מעשינו בתשובה ובשופר ובתפלות הקב"ה ברוב רחמיו מתעורר להתחדש בר"ה מלכותו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך וז"ש במדרש אמר רבי יודן אני אמרתי יהי כן במע"ב פי' כ"ן עולה שבעים אשר הם בשורשם שבעה עמודי אור כנ"ל ובשביל זה בראתי העולם ואתם אומרים לא כן כי הרשעים כופרים בזה על כן לא יקומו רשעים במשפט כי מדת משפט הוא לאלהי יעקב כנודע:
תהלים ב' ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו נראה דזה המזמור אמר נגד ר"ה יומא דדינא שכתוב בו ויבואו בני האלהים להתיצב וגו' ואז הקטרוג גובר ומבקשים חלילה להפריד היחוד שבין כנסת ישראל ובין דודה וזה נרמז שנוסדו יחד על ה' ועל משיחו ורמזו בר"ת "ננתקה "את "מוסרותימו ר"ת אמן שגימ' צ"א והוא היחוד הוי"ה באדנ"י ורצונם לנתק את המוסרה הזאת חלילה אמנם יושב בשמים שחק דהיינו שהקב"ה מתלבש בבחי' גבורה הנרמז ביצחק לנגדם ומתגבר עליהם ואומר ואני נסכתי מלכי וגו' אספרה אל חוק. רומז כי ר"ה הוא חוק לישראל דהיינו שנחקק ונתגלה שהוא אלהי ישראל ומתנהג מדה במדה כעין שעושין ישראל למטה ולא כרצונם שהם רוצים חלילה להפריד ולהוריק השפעה בלא ישראל כמ"ש באורך במ"א אמנם ע"י השופר והתפלות מתחדש המלוכה ומתחדשין המוחין בז"א דהיינו שהקב"ה יהי' נקרא אלהי ישראל וזה נרמז במלת ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך וכן תרועם הוא ענין תרועה בשבט ברז"ל ר"ת "בלהה "רחל "זלפה "לאה הם ארבע אמהות בכחם נתגבר על החיצונים ולכן ועתה מלכים המה עולמות התחתונים השכילו הוסרו עבדו את ה' ביראה שתקבלו את מלכותו עליכם והיה ה' למלך על כל הארץ אמן.
דרוש לראש השנה שחל להיות בשבת
בחודש השביעי באחד לחודש. במד' ר"י ור"ל הוו יתבין מתקשין ואמרין תנינן י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינ' אם ד"ת הוא ידחה בגבולין אם אינו ד"ת אפי' במקדש לא ידחה עד דאינון יתבין ומתקשין עבר כהנא אמרין אתא מארי' דשמעתא ניזיל ונשאל ליה אזלין ושאלין לי' אמר לון כתוב אחד אומר זכרון תרועה וכתוב א' אומר יום תרועה יהיה לכם הא כיצד בזמן שבא בשבת זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין אמר רשב"י ידחה במקדש שהן יודעין זמנו של חודש ואל ידחה בגבולין שאין יודעין בזמנו של חודש דארשב"י יום תרועה יהיה לכם ועשיתם אשה מקום שהקרבנות קרבין עכ"ל והענין מופלא ומוקשה מתחלה ועד סוף דרב כהנא לא תירץ כלום על קושיתם ממ"נ הנ"ל וגם רשב"י סתם דבריו באין מבין דמה תלוי ענין ידיעת הקביעות לענין ר"ה שחל בשבת כי ע"פי ההלכה טעמא אחרינא אית בגווי' דאין תוקעין שמא יעבירנו אבל זה הטעם לא נמצא בש"ס דילן וגם צ"ל הסמיכות דאמר רשב"י יום תרועה יהיה לכם וכו' ומאי ענין זה לזה והמפרשים שמו יד לפה ואין פותר מהם דבר להבין המאמר הנפלא הזה ונ"ל לבאר לפי ערכי ע"פ הקדמת האירז"ל שהאיר עינינו דהנה עיקר התיקון בר"ה לעשות הנסירה ע"י השופר כידוע והוא כדי לתקן חטא אד"הר שלא המתין במעשה היחוד עד שבת קודש ונזדווג ביום ו' ועי"ז נתאחזו החיצונים והי' מה שהי' ואנחנו צריכין לתקן כ"ז עד ביאת משיחנו במהרה כנודע מס"ק. וזה דכתיב שער הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח רומז לסוד הנעלם כי צי"ע כל ששת ימי המעשה הוא צורת ו שיש לו פנים רק לצד אחד מלפניו ולא נתקן אחוריו ולא נכנס בו נביעו עילאה שהיא החכמה הקדומה והוא השער פונה קדים סגור ששת ימי המעשה ואין לו עלי' בחכמה ולא נתקן גם בבחי' אחורים רק בבחי' אחת מלפניו שיש אות י' מחכמה על קו אות ו' משא"כ בשבת דכתיב וביום השבת יפתח ונמשך החכמה בקרבו ואז ניתקן גם בחי' אחורים לכן שם של יום השבת הוא יום ז' להורות כי החכמה הוא הי' תסובבנו על ראשו לפניו ולאחריו וכתבתי מזה באורך בהגהות לס' תיקוני זוה"ק ע"ש. ונחזור לעניננו כי עיקר התיקון ע"י השופר לתקן בחי' אחורים ולהיות הכל פנים בפנים ולהמשיך מוח חכמה לצי"ע הגם שכתב האריז"ל הכוונה בשופר להמשיך מוח בינה עכ"ז כוונתו כדברינו רק שא"א להמשיך החכמה זולת לבוש הבינה כנודע וזה וחכם בבינה וזה סוד תקיעה קול פשוט בהרחבת הקול שהוא סוד רחובות הנהר יחוד א"וא כנודע באידרא רבא ע"ש ונעשה בצורת נקודת פתח כזה ?ַ שנעשה היחוד משני נקודות הנקרא צירי כמו שהם שני יודין דע"ב ס"ג וע"י המשך והתחברות נעשה קו ונק' פתח ועמ"ש האר"י בכוונת שפתי תפת"ח הצירוף ת פת"ח בתקיע' התי"ו מרמז כמבואר שם ונמשך היחוד למטה דרך קו לז"א על נוק' כנודע ולפי"ז מבואר טעם חז"ל שעקרו מ"ע דאורייתא שלא לתקוע שופר בר"ה שחל בשבת וכמ"ש שב ואל תעשה עדיף והגם שהטעם ניחא כפשוטו י"ל עוד טעם לדבריהם ע"פ מה שהבינו רז"ל ע"פ דרך אמת שמכיון שחל ר"ה בשבת ממילא נתגלה החכמה בשבת כי קודש הוא כנודע ומתפשט הנביעו בצ"יע כנ"ל בציור אות ז' וממילא שאין אנו צריכין לת"ש ע"י מעשה ידינו כי הקדושה ממילא חיילא נמצא כל עיקר קושיתם של ר"י ור"ל במד' עיקר הוא מפני מה דחי במקדש ולא יהיה תוקעין אפי' במקדש אדהכי עבר כהנא כו' ורמז להם כי בשבת אין לתקוע מדכתיב זכרון תרועה הא כיצד כשבא בשבת דהוא יום ז עליו נרמז ז"כרון תרועה מחמת דנתגלה הנביעו בציור ז כנ"ל ועיקר התי' והביאור גילה רשב"י הקדוש במאמרו שם במד' ע"פי שנקדים דברי האריז"ל שכתב כי ביום ראשון דר"ה תמיד התיקון בפנימיות העולמות וביום שני בחיצוניות העולמות ע"ש והבן אשר לפי"ז בארנו הדרך הנכון לכל אדם להתפלל ביום ראשון דר"ה עיקר על תיקון הנשמה ועל עסקי עבודת הש"י שזה פנימית העולמו' וביום השני להתפלל על צרכיו בני חיי ומזוני ולהשפיע לכל ישראל ונחזור לעניננו דממקומו הוא מוכרע דכשהי' בהמ"ק קיים ולא עשינו רק יום אחד ר"ה מסתמא שהי' בידינו לתקן הפנימיות והחיצוניות ביום ראשון ובבת אחת ולפ"ז דבב"המק הוי תוקעין גם כשחל בשבת הגם שהנביעו נוזלת בצי"ע ואינו צריך לתיקון מ"מ צריך לתיקון חיצוניות העולמות אשר גם בשבת עצמו אינה ניתקנים כ"א כשיבא משיחנו ויעבור רוח הטומאה מן הארץ ויתוקן הכל אי"ה לזה אנו צריכין לתקוע בשופר ולתקן חיצוניות העולמות כי הי' לאל ידינו לתקן ביום ראשון כנ"ל וזה היה שורש הענין כיון שידעו בבי' המק' זמנו של חודש א"כ לא עשו רק יום אחד יו"ט וממילא שהי' שם לאל ידינו לתקן אפילו החיצוניות לזה אנו צריכין לתקוע בשופר משא"כ בגבולין דאיכא אתרא דלא ידעי זמנו של חודש והי' צריכין לעשות שני ימים ממילא שלא הי' בכוחם לתקן ביום ראשון הפנימיות והחיצוניות א"כ כשחל בשבת שהפנימיות ממילא ניתקן והחצוניות ביום שני אז אין צריכין לתקוע ולפי"ז ניחא גם לדידן דבקיאין בקבועא דירחא אלא שאנו צריכין עכ"פ לעשות שני ימים ואין בכחינו לתקן הכל בבת אחת לכן אין תקיעה כשחל בשבת וזה דאמר רשב"י במדרש ידחה במקדש וכו' ואל ידחה בגבולין שאין יודעין זמנו של חודש ואמר רשב"י יום תרועה ועשיתם אשה מקום שהקרבנות קרבין עכ"ל. דהיינו סייעתא לדבריו כיון שהיו שם הקרבנות קרבין בודאי היו יכולין לתקן אפילו חצוניות עולמות כמו שתקנו ע"י הקרבת קרבן כנודע מס"ק ולכן תקעו בשופר אפי' כשחל יום ראשון בשבת כי גם בשעת הקרבת הקרבן בכל יום תקעו בשופר והיו יכולים לתקן ע"י הנסירה והבן וקרוב לזה הענין נבאר מחלוקת ר"א ור"י בגמרא ובילקוט בישעיה בפסוק והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ר"א אומר בתשרי נגאלו ובתשרי עתידין לגאל דאתיא שופר שופר מדכתיב תקעו בחודש שופר ור"י אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל דכתיב ליל שמורים הוא לה' לילה המשומר ובא משי"ב ליל' המשומר לעתיד ואפשר לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. דהנה שני עתים וקצים לגאולה אחד ע"י מעשינו ואחד מועד ועת לכל חפץ שקבע בוראנו ית' כמ"ש רז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתו. נמצא ר"א איירי כשנזכה ע"י מעשינו הקדושים ויתיחדו העולמות כמו שאנו ממשיכין הנביעו בר"ה כנ"ל ולכן בתשרי עתידין ליגאל היינו ע"י תשרי. ור"י מיירי אפי' ח"ו לא יזכו במעשיהם מ"מ דבר בעתו מה טוב שהוא ליל שמורים משי"ב ונעשה הכנה בגאולת מצרים לגאולה העתידה ובניסן עתידין לגאל שנזכה ב"ב אמן:
איתא בירושלמי מאן דנים בר"ה מזלי' נים וכתב האריז"ל דהיינו עד אחר התקיעות ותפלת מוסף שאז נתעורר המלאך ע"ש והובא במג"א בה' ר"ה ע"ש: ויש לנו לתת טעם מפני מה השינה מותרת בליל ר"ה ומאי שנא ביום דאסור עד אחר המוסף כיון שיום קדוש הוא מבואו דהיינו מצאת הכוכבים בלילה שלפניו ונראה כי בלילה מותר כי לילה הוא סוד המלכות כנודע ואין בה סוד בחי' שינה בר"ה אדרבה היא מאירה ביתר שאת שהקב"ה מגלה עוז מלכותו ויושב על כסא המשפט לדון בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ומכיון שאין בה בחי' שינה מותר לישן אבל ביום שהוא בחי' הנהגה מדה במדה שהארכנו בו לעיל ונק' ז"א כנודע והוא הבחי' אשר אלהי ישראל יקרא. ועל זה אנו דנין בר"ה וכל הקיטגוריא שמה ושערורי' בצבא מרום ורוצים להסתיר קדושת היוצר ב"ה שלא יתנהג עפ"י עבודתינו ולא יקרא אלהינו מלכנו כמש"ל לכן אנחנו מתעוררים למטה בשופר ובתפלות ובפרט בתשובה לקבל עבודתו מהיום והלאה לאהבה וליראה את שמו וכן בשאר המדות עד שיוסר התלונה והקטרוג מעלינו וישוב למלוך עלינו ע"י מדותיו הנעימים ולכן קודם התעוררת בשופר ובמוסף נק' הענין שאמר המן אלהיהם של אלו ישן הוא כלומר הבחינה הזאת שהוא אלהי ישראל היא בבחי' שינה אשר על זה ערוך כל דברי הריבות והמשפטים במרום לכן אסור לישן בר"ה עד התעוררת המלאך כמ"ש האר"י ז"ל. שמתעורר ומתגלה בחי' אלהי ישראל וז"ש הכתוב תקעו בחודש שופר דהיינו ע"י שתחדשו ותשפרו מעשיכם אז תוציאו לחוץ בהתגלות בחי' אלהינו לפי עבודתינו כמו הקול היוצא מו השופר. בכסא ליום חגינו כי בחי' חגינו כלומר חג שלנו הוא בכסא כי ח"ג רומז חסד גבורה שהוא בחי' המדות הוא באיתכסיא: וזה פי' כי חק לישראל הוא למטה הוא בבחי' חוק ומצוה אבל עיקר המשפט הוא לאלהי יעקב כלומר כביכול עליו ממש כי יבואו בני אלהים להתיצב על ה' כלומר עזוב ונטוש את שארית ישראל ולא תקרא אלהיהם ומרבים הקיטגוריא עד שהקב"ה לובש קנאה וצדקה עבור בניו ומצדיקם ביום דין ומראה לכל שהם צדיקים וישרים וראוים להיות שמו נקרא עליהם ולכן המשפט מכונה לאלהי יעקב והבן. והנה כתיב עלה אלהים בתרועה פי' כי הדינים כשרוצים להתעורר ולקטרג על ישראל הם מוכרחים לרדת ממדרגתם בקדושה לבא אל בחי' שפלות לעורר רשעה ושנאה לעושי רצונו אבל כאשר נמתקים ומסכימים עם החסדים ונהפך לב מלכים ושרים עלינו לטובה לגזור גזירות טובות אז מתעלים הדינים ונגבהים למעלה אל הקדושה וזה עלה אלהים שהוא בחי' דין בתרועה דהיינו ע"י השופר ושפרו מעשיכם: