באמור אלי מי רחש לבי בקרבי לבי לבי הומה רצוא ושוב יתפלא בי קול לי קול אלי באמור אלי מי שמך לאיש תולעת ולא איש. השמח לבך לפרש בים הגדול והנורא. או יוצא בשיירא עם מפרשי התורה ודעתך קצרה אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא. צרה כמכבירה אל תהי חכם בעיניך את האלהים ירא ושים כה נגד עיניך כי תעבור במים אדירים שוטפים ותחלץ חושים נוגשים אצים לפרש כאשר יפרש השוחה לשחות אדירים משברי ים יבעתוך. והיית כשוכב בלב ים. וכל חכמתך תתבלע תפתח בכד ותסיים בחבית של שייטים עוגים ומשוטים לחתור היבשה ולא תמצאנה:
אף רוחי בקרבי עמדה ודברה בי לאמר מי אתה הר הגדול לפני כל יודעי דת ודין. יושבי על מדין הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' דבר ויקרא. זאת התורה אש מפיו תאכל גחלים הקטנים עם הגדולים כי ה' אלהינו אש אוכלה תורה צוה לנו. אש דת לנו מתוך האש רשפי אש כי הלא כה דברו כאש. ומי זה ילך במו אש ולא יכוה כויה תחת כויה שלהבת יה דבאתר דזיקוקין דנור ובעורין דאשא מאן עייל בר נפחא לתמן.
ושום שכל והבן מי חכם ויבן חכמת אלהים מפלאות תמים דעים. ומה גם אתה עתה כי לא למדת חכמה ולא חלק לך בבינה והלא תכלם כי האמנם אלם. פעמים שאתה מתעלם חכם תחשב מעשה חושב מראשית אחרית על כן קדמתי להעיר לך אזן בשפה ברורה דרך קצרה כי אין בלשוני מלה כי לך דומיה תהלה.
זאת אשיב אל לבי ידעתי לבי ידעתי כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי. אך אמנם הלא לאמונה, כי הנה בשמים עדי וסהדי, כי לא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני, לדבר ולומר כרבי עקיבא אני, אפשר כי אהיה נאה דורש כי אל אלהים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע כי לא כונתי מלאכתו לכך. כי מנעורי גדלני כאב עסק התלמוד מרבה בישיבה, יוצא ובא בהוייות אביי ורבא עד חובה הלילה עיון והיום הלכה בקול מחצצים חצי תשועה הבין שמועה בבקר בבקר ואחריו אל הפוסקים עד בא השמש. ואל שואל כענין להשיב כהלכה ולא לבי הלך לעשות קבע מדרשות ופשטים. זולתי אשר הקרה ה' לפני אל ה' ויאר לי. לעת מצוא מנוחה מההלכה ביום הששי כי מדי שבת בשבתו. יבא אלי העם לדרוש להם על פי התורה מקראי קדש אשר יקראו אותה במועדם פרשה ופרשה בערב יום שבת אשר נתתי אל לבי אף רוחי בקרבי לדרוש ולתור בנועם מילין. להכין את אשר יביאו וימן להם המלך הקדוש דבר יום ביומו פרי תבואה ואהי כמלקט שבלים. מספיח קציר הלא מצער כי קצור קצר מגל שכלי. ולפי מגל זו מגל זו ושבת זו שבת זו. הן מעט אשר חנן לי ה' ברוב חסדיו. ומדאגה מדבר פן הלקט יעשה שכחה. העלתי על ספרי הזכרונות דברי הימים הנוראים. והיה עם לבבי לשום שכל הבין. והעמיק הרחיב בכל כלליה ופרטיה ויהי כי ארכו הימים וימצא כתוב כל דברי התורה הזאת וידי משה כבדים כבדו מזוקן טרדות ותלאות ומאורעות רעות. ולא עצרתי כח להשיב ידי על כל דבר ודבר. לצרוף בכור סיגיו ולהסיר כל בדיליו. על כן אמרתי טוב מעט אשר היה לפני פירושים ודרושים כאשר המה והיה כאשר יניח ה' לנו מעצבנו ומרגזנו. עוד נשוב לדרוש ולתור לברר וללבן ולהוסיף לקח כיד ה' הטובה. לנפש תדרשנו מהדורא אחר מהדורא, קמייתא, מציעתא, ובתריתא. כי אמרתי יש לי תקוה. יחנן ה' ויניח לנו מרגזנו ומעצבון בני עמנו כי יבא כנהר צר ובכל צרתיה לו צר אולי ירצה ויחליצנו וירצה נא במנוחתנו ואפנה ואשנה ואשלש כל אמרתי. הלא בספרתי ואשיבה ידי על כל דבור ודבור אשר שם משה להניף אותם תנופה בשלש עשרה נפה ואשלח לאשר אשאיר בחסד אל לעיני כל ישראל. אך אמנה למן היום אשר נתתי את לבי לעשות כן הדביקתנו הרעה טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה ימים של שנה לא שלונו ולא שקטנו ולא נחנו צרות צרורות מרובבות משולבות אשה אל אחותה לעת מרפא והנה בעתה אז אמרתי הנה באתי בימים מה קצי כי אאריך נפשי. ומתי אעשה הדבר הקשה המהדורות אשר אמרתי יהיו למאורות כי יודע אלהים כי המהדורא הזאת עשיתי בימי חרפי מכל אשר דרוש דרש משה ומן אז חדלתי מלכתוב. הגדלתי הוספתי על כל קוץ וקוץ פרחים ושושנים. פנים מפנים שונים. ועל כל ענין וענין באותו ענין. על שפתי הוספתי עדי עדים להתפאר כחתן יכהן פאר. אשר לא כתוב בספר. ועל הדין ועל האמת ועל התורה ועל העבודה. עם העוסקים עם הצבור. הייתי כמשיב יד לקיים כל דבר. ואתנה את לבי יכתבון מלי בעט ברזל ועופרת. למען ילמד בו אשר ה' יתן חנו בעיניו. גם כי אין בו לחכמים לחם ולא לנבונים עושר:
עוד שנית כי רבים מקשיבים העתיקו מילין על ספר בדיו. מי יקום בקהל בכל עיר ועיר מדינה ומדינה לדרוש להם מילי דמעלו מבשר ואומר כי שלי שלי. ויש טבח ומכר לכל עובר בכסף שברו. עושה סחורה בפרתו של חברו. אשר לא עמל בו ולא גדלו. לכן אף על זאת פקחתי עיני. כי אתה יראה הרואה האמת ממי שאמרו. וגזלה ישיב אשר בזדון דברו ושב ורפא לו. ואם לא תעלה ארוכה אל התוספת. אשר לא כתוב בספר. אומר די על העיקר עד הנה דברי בית שער החצונה. אשר תחת כל השמים וזה שער השמים. יאזינו השמים ותשמע הארץ. אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עילאה. אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת המלך הקדוש למשה מורשה. אבן הראשה לרעות בגנה. וללקוט לקט שבלי גן עדנה. ויתן בפי תורת פיו אגיד לעמו. יראי ה' וחושבי שמו. כי מה אני כי יבא אלי העם לדרוש ולפרוש להם. על פי ה' יחנו בני ישראל. ועל פי ה' יסעו למסעיהם מאתו לשומעיהם כי לשוני תער כדה אל השוקת. הם מגישים אליה והיא מוצקת. ותקטן זאת בעיני ה'. ועוד הוסיף הפליא עד אבא אל מקדשי אל במגלת ספר כתוב עלי. ואתחנן אל ה' יפן ברחמיו ממקומו. ויתן חנו בעיני עמו. לשתות בצמא את דבריו. ולהשתעשע במאמריו. ויחשב להם לצדקה. והיה שכרם בעוסקים בספר מאורי ביאורי תורה אורי הנחמדים לפניו. לבו ועיניו כי אגבן זכו ישתכח לי כעמלי. כי אותותי אלה בקרבו לה' המה כי אני ושלי שלו. וכל אשר עשיתי. הוא היה עושה. מודיע דבריו למשה. על כן ביה שמו. אשר אקרא לו חוברה לי יחדו. שם המפורש ושם המפרש. ואחד קראתיו בשם האומר ועושה תורת משה ואומר אני טרם החילי. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי: