ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב. לכאורה תיבת מרוב מיותרת ויובן בס"ד דהנה החול מניעת ספירתו אשר לא יספרוהו הבני אדם הוא משני סיבות האהד הוא מכח הריבוי שלו שהוא רב וילאה האדם לספור אותו והב' מכח פחיתותו שאפי' אם היה באפשרי לספור אותו ג"כ לא היה שום אדם סופר אותו כי מי יבא לתפוס עפר בידו ולספור אותו שהוא דבר פחות הרבה ולולי צורך הבנין מי היה תופסו בידו והנה כאן דמה זרעו לחול הים אשר לא יספר ואל תחשוב שיהיו דוגמת החול ממש שיהיו רקים ופחותים הרבה אשר מניעת הספירה תהיה בהם משני סיבות מחמת הריבוי ומחמת הפחיתות כמו דרך הנמצא בחול הים אלא הם לא ידמו לחול כי אם לענין הריבוי דוקא שיהיו רבים כמוהו ולא פחותים אלא יקרים וחביבים בעיני הכל ואם היה באפשרי לספור אותם היו חפצים הכל לספור אותם לז"א כחול הים אשר לא יספר מרוב ר"ל הם ידמו לענין מניעת המספר שהיא מכח הריבוי ולא למניעת המספר מכח הפחיתות וזהו מרוב דייקא:
או יובן בס"ד לפרש דקדוק תיבת מרוב והוא דידוע מ"ש רז"ל כל רב מבבל וכל רבי מארץ ישראל ויש לזה טעם בדברי רבינו האר"י ז"ל דבח"ל לא אפשר להיות כי אם מדרגת רב ובא"י יש מעלה יותר להיות מדרגת רבי בתוספת יו"ד ואין לנו עסק בנסתרות איך שיהיה נמצינו למדין דבא"י יש מעלה יותר להיות מדרגת רבי ולא רב והנה כאן הבטיחו הק"בה ליעקב אע"ה שאם ישראל יעשו רצונו יתברך לא ישלטו בהם שום אומה ולשון ולא יגלו מעל אדמתם אלא כולם יהיו יושבים לבטח בארץ ישראל דאז שם לא יספרו אותם במדרגת רב אלא במדרגת רבי וז"ש ולא יספר מרב כי תיבת מרוב כתיב חסר בלא וא"ו מרב כתיב גם אמר יספר אפשר נמי שהוא לשון הארה מלשון ספיר:
ויקח מן הבא בידו מנחה לעשיו אחיו. יובן בס"ד ע"ד שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו והמלאכים השיבו באנו אל אחיך אל עשו והכוונה דהוא חשב שאע"פ שהוא עשו הרשע עכ"ז הוא אחיו שבודאי יזכור האחוה שלו ולא יהרגנו ולכן אמר אל עשו אחיו ר"ל אע"פ שהוא עשו עכ"ז אחיו והמלאכי' השיבו לו לא כן הוא אלא אדרבה מה שראוי לומר הוא באנו אל אחיך אל עשו שאע"פי שהוא אחיך עכ"ז לא יזכור האחוה אלא הוא עודנו עשו הרשע ולא כמו שחשבת להפך ע"ש ועיין ברש"י ז"ל ע"פ באנו אל אחיך אל עשו ע"ש. והנה בזה יש לתרץ מה שיש לכאורה להתפלאות על יעקב אע"ה איך שלח לו בכלל המנחה עזים מאתים ולא חש פן בראותו העזים יזכור המרמה שעשה ליקח הברכות ע"י שלבש עורות גדי העזים על ידו ובזה אז וידא אביו כי היו ידיו שעירות כידי עשו אחיו ויברכהו והוא מה לו להזכיר את עונו אשר חטא לו ואמנם כפי האמור שיעקב אע"ה חשב שעתה ודאי יזכור האחוה ולא ישלם לו רעה וכמ"ש וישלח וגו' אל עשו אחיו לכן לא חש כ"כ לזה שאמר אפי' אם יזכור ודאי יתנהג עמו באחוה ובזה יובן ויקח מן הבא בידו ר"ל גם מאותו המין אשר בא בידו שלבשם מקודם בשעת נטילת הברכות שהם עזים ג"כ לקח מנחה יען שלדעתו הוא אל עשו אחיו ר"ל שאע"פי שהוא עשו הרשע עכ"ז הוא אחיו שיתנהג עמו באחוה ולהכי לא חש כ"כ לזה:
עזים מאתים ותיישים עשרים וכו'. יובן בס"ד דרך רמז והוא דידוע הוא כי כל מגמתינו בתיקון ומעשה המצות הוא שיהיה בבחי' הו"או דשם הו"יה ב"ה י"ס דקדושה בשלימות וגם שכל ספירה וספירה מי"ס אלו תהיה שלימה ג"כ בי"ס דקדושה ויהיו מאה וכן נמי רצוננו הוא בתיקון ה"א אחרונה שתהיה ג"כ שלימה בי"ס דקדושה וכל ספירה וספירה מי"ס אלו תהיה שלימה ג"כ בי"ס דקדושה ויהיו מאה כי עיקר צורך התיקון הוא בבחי' הו"או ה"א דשם הו"יה ב"ה כנודע והנה שלימות זאת תהיה בתמידות בזמן ביאת הגואל במהרה בימינו אכ"יר שאז יהיה התיקון שלם ותתמיד השלימות הזאת ולא יהיה שום פגם וחסרון והנה כשרצה יעקב אע"ה לשלוח המנחה לעשו רצה לרמוז בה המעלה הרמה והנשגבה אשר תהיה לעתיד אחר התיקון ולכן שלח לו עזים מאתים ותישים עשרים כל תיש יש לו עשרה עזים ונמצא לכל עשרה תישים מאה עזים רמז להנז"ל שיהיה שלימות י"ס וכל ספירה יש בה י"ס הרי מאה ושלח מאתים ועשרים לרמוז על ב' בחינות של הו"או וה"א שבכל בחינה צריך שיהיה שלימות הנז' ושלח עוד רחלים מאתים ואלים עשרים ג"כ לרמוז על דרך הנז"ל כי ידוע כי כל בחי' יש בה חיצוניות ופנימיות וצריך שיהיה כפול בחיצוניות ובפנימיות כי לכן אנחנו עושים בח"ל ב' ימים טובים הא' לתקן בחיצוניות והאחר לתקן בפנימיות ורק בא"י עושים יום אחד כי מרוב קדושת א"י ומעלתה יוכלו ישראל השוכנים בתוכה לגמור תיקון שתיהם בפעם א' משא"כ בח"ל צריך לכל אחד יום אחד ולכן תמצא כל דין שנוהג ביו"ט ראשון נוהג ביו"ט ב' ובפרט בפסח יען שכל מה שצריך לעשות בחיצוניות צריך לעשות בפנימיות ולכן השתא אתי שפיר שעשה הרמז כפול בעזים וברחלים לרמוז על שלימות התיקון בחיצוניות ובפנימיות שהכל יהיו בשלימות הנז':
ומה ששלח עוד גמלים מניקות ובניהם שלושים פרות ארבעים ופרים עשרה אתונות עשרים ועיירים עשרה. יובן בס"ד שרמז בזה ג"כ מעלה שתהיה לעתיד והוא ע"ד דאיתא במס' בבא בתרא פרק ה' דף ע"ד ע"פ ושעריך לאבני אקדח כי הא דיתיב ר' יוחנן וקא דריש עתיד הק"בה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהם עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעת' דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקקים בהם עשר ברום עשרים אמר להו הני למאן אמרו ליה שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל ר' דרוש לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי וכו' ע"ש איך שיהיה נמצינו למידין דהקב"ה יביא אבנים טובות שהם שלושים על שלושים וחוקק בהם עשר ברום עשרים ומעמידם לעתיד לבא בשערי ירושלים וזה שרמז לו יעקב אע"ה בשלחו גמלים מניקות ובניהם שלושים שרמז לו על מספר השלשים הנז' ומה ששלח אתונות עשרים ועיירים עשרה רמז לו על החקיקה של הנז' שחוקק בהם עשר ברום עשרים ולכן שלח לו עשרים ועשרה וגם מה ששלח לו פרות ארבעים ופרים עשרה רמז לו במספר הארבעים והעשרה ע"ד מ"ש חז"ל שלעתיד יחלוק הקב"ה הנון של הנחש ויעשנו מ"י דהיינו שיתחלק המספר ויהיה בו אותיות מ"י ואז יהיה אותיות משי"ח ויהיה טוב וכמ"ש בס"ד בזה במקומות אחרים ע"ש. ולכן רמז לו במספר הארבעים ועשרה גם על לעתיד שהאלילים כרות יכרתון וישבר כח הנחש ויהיה הנו"ן ארבעים ועשרה שהם אותיות מ"י ויהיה אז אותיות משי"ח.
ואפשר לרמוז בס"ד עוד בזה בסדר המנחה אשר שלח כי בודאי כסדר הכתוב בפסוקים כן שלחם בזה אחר זה כל עדר לבדו כמ"ש ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו והנה כפי סדר הפסוק נמצא ששלח עדר ראשון עזים ותיישים שהם מין טהור ועדר הב' רחלים ואלים שהם ג"כ מין טהור ועדר הג' גמלים ובניהם שהם מין טמא ועדר הד' פרות ופרים שהם מין טהור ועדר החמישי אתונות ועיירים שהם מין טמא ואח"ך ויצו את עבדיו לאמר לעשו גם עבדך יעקב אחרינו. ואפשר לרמוז בס"ד כי עדר הטהור רמז לישראל ועדר הטמא רמז לאו"הע והנה עדר א' ועדר ב' שלח מין טהור רמז לממשלת ישראל בזמן המשכן שבנה מרע"ה ובזמן בית המקדש שבנה שלמה הע"ה ועדר הג' שלח מין טמא לרמוז לממשלת האו"הע אח"ך שהחריבו בית ראשון והגלו את ישראל ועדר הד' היה מין טהור רמז לתגבורת ישראל על או"הע וממשלתם בזמן בית שני ועדר הה' טמא רמז לממשלת או"הע שהחריבו בית שני והגלו את ישראל ואנחנו בטוחים ומצפים שיבנה בית שלישי במהרה בימינו אכי"ר שהוא בזכות יעקב אע"ה כי בית א' היה בזכות אברהם ובית ב' בזכות יצחק ובית ג' בזכות יעקב כנודע ולכן צוה אותם שיאמרו לעשו גם עבדך יעקב אחרינו ר"ל אל תחשוב שתתמיד ממשלת האו"הע אלא בנה יבנה לנו השי"ת בית נאמן בזכות יעקב שהוא יהיה קיים לעד ולעולמי עולמים.
ואפשר לרמוז עוד בס"ד במספר הבהמות אשר שלח לו והוא כי הנה שלח לו עזים מאתים ותיישים עשרים תניח לכל זכר נקבה אחת להיות לו בת זוג נמצא נשארו ק"ף עזים נפרדים שאין להם זוג וכן הוא ברחלים מאתים ואלים עשרים שג"כ נשאר ק"ף רחלים נפרדים וב"פ ק"ף הרי ש"ס נפרדים ובגמלים לא היה נפרדים לפי מדרש אגדה שהביא רש"י ז"ל שפירשו ובניהם ובנאיהם זכר כנגד נקבה ע"ש ובפרות היה שלשים נפרדים כי שלח לו ארבעים נקבות ועשרה זכרים הנח זכר כנגד נקבה נמצא שנשאר שלשים נקבות נפרדים הרי סך הכל ש"ץ נקבות נפרדים וגם במה ששלח לו אתונות עשרים ועיירים עשרה יש בזה ג"כ עשרה נקבות נפרדים ויובן בס"ד שרמז לו בזה על ת' כחות של עשו כמ"ש המפרשים שיש לו ת' כחות בסוד והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו ולכן כתיב ביה והיה בית עשו לק"ש גי' ת' שיתחלקו ויהיו קש ויהיו נדלקים ואובדין וכמו שסיים הפסוק ובית יוסף להבה ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו ועיין בספר הבהיר מדרש אליהו לעט"ר אבא מרי זלה"ה דף קי"ו ע"ב ע"פ והתוית תיו על מצחות האנשים ע"ש והשתא אתי שפיר בס"ד כי לכן שלח לו ת' נקבות נפרדים לרמוז לו על ת' כוחות שלו שיהיו נפרדים וגם נתן הרמז כנקבות לרמוז שתש כחם כנקבה ואז האלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי:
לא אשלחך כי אם ברכתני. יובן בס"ד לרמוז ר"ת כי אם ברכתני הוא כאב שרמז לו שיברך אותו כמו הברכה של אביו שברך אותו ויתן לך וכו' כדי שיהיו הברכות חזקות אצלו.
ויזרח לו השמש. יובן בס"ד דרך דמז שמ"ש גי' ב"פ ש"ך שיש ב"פ ש"ך דינים כנודע וצריכים מיתוק ויעקב אע"ה ע"י מעשיו הטובים וכוונותיו העצומים מיתקם והאירו בו וזהו ויזרח לו השמ"ש.
או יובן דרך רמז ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל שיעקב אע"ה יש בעיקר בחינתו שש ספירות והם חג"ת נה"י שהם נקראים שש קצוות ע"ש גם ידוע שבכל ספירה יש בחי' שם מ"ה כי יש עשרה מ"ה כנגד י"ס וא"כ כנגד שש קצוות הנז' יש שש פעמים שם מ"ה המאירים ליעקב אע"ה ובזה יובן ויזרח לו השמש תיבת השמ"ש היא אותיות ש"ש מ"ה שהאירו לו.
או יובן בס"ד לרמוז תיבת השמש היא אותיות שש"ה מ' והנה ששה פעמים מ' הוא גי' ר"ם כמספר שם הויה כ"ה ו"פ שעולה בגי' ר"ם וכמ"ש הר' מג"ע ז"ל ע"ש וזהו ויזרח לו השמש רמז לשם הוי"ה ב"ה שהאיר לו:
והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים וגו'. הנה רז"ל אמרו שהשתחוה לשכינה ולא לעשו ויובן בס"ד לרמוז זה כתיבת לפניהם תחלק את התיבה ותהיה לפני מ"ה רמז לשכינה שנקראת מ"ה ע"ד שפי' רבינו האר"י זיע"א ע"פ מה אשיב לה' כנודע וז"ש והוא יעקב עבד לפני מ"ה לפני השכינה שהיתה כנגדו ואז וישתחו ארצה שבע פעמים לשכינה:
וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדי' ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך. יובן בס"ד מ"י אל"ה אותיות אלהים והנה יצחק אע"ה ברכו בשם אלהים ויתן לך האלהים מטל השמים וכו' וא"ל עשו מי אלה לך אותיות אלהים לך ר"ל שאנכי רואה שברכת אלהים שברכך ויתן לך אלהים וכו' היא לך שנתקיימו בך הברכות והשיב לו יעקב הכל בא לי בדרך חנינה ולא מכח הברכות ואפי' הילדים אשר אתה רואה הם אשר חנן אלהים את עבדך בדרך חנינה ולא בכח הברכות ודוק.
והנה המפרשים ז"ל רמזו באומרו מי אלה לך אלה אותיות לא"ה שא"ל מי לאה לך ר"ל כיצד לקחת את לאה ועברת על איסור ב' אחיות והשיב לו יעקב הילדים אשר חנן וכו' ר"ל בהיתר לקחתי אותה והראיה מכח הילדים אשר חנן אלהים את עבדך ממנה ואם היה באיסור לא היה הק"בה מזכהו לילדים כי הם סימן לנישואין שהיה בהיתר עכ"ד המפרשים ז"ל והנה לפי דבריהם ז"ל צריך טעם מה לו לעשו להוכיח ליעקב על איסור ב' אחיות והלא עשו רשע היה ואינו מודה בכל זה ומאי נפקא לו בזה אם עבר ח"ו אם לאו. ויובן בס"ד ע"ד שכתב הרב זכות הרבים ז"ל פי' על מדרש פליאה שכתוב במדרש וז"ל לעתיד לבא הולך עשו אצל יעקב לג"ע וא"ל או אני ואתה בג"ע או אני ואתה בגיהנם והק"בה גורר אותו ומוציאו משם ופי' הרב ז"ל מפי השמועה ע"ד שדרשו רז"ל ע"פ ופערה פיה לבלי חק ח"א למי שלא שמר אפי' חק אחד וח"א למי ששייר אפי' חק אחד והנה עשו קיים מצוה אחת והיא מצות כיבוד אב ואם ויעקב ביטל מצוה זו בהיותו אצל לבן ולכן בא עשו בכח ממה נפשך אם הדין הוא כמ"ד למי שלא שמר אפי' חק אחד א"כ אני ואתה בג"ע שעשו שמר חק אחד של כיבוד אב ואם ואם הדין כמ"ד למי ששייר אפי' חק אחד א"כ א"ו בגיהנם כי לדעתו יעקב שייר חק אחד שלא שמר אותו והוא של כיבוד אב ואם ובאמת הבל יפצה פיו של עשו כי יעקב אע"ה קיים כיבוד אב ואם בהיותו אצלם ובעת שהלך אצל לכן ברשותם הלך וזהו כבודם כי רצונם בכך ולכן הק"בה גוררו ומוציאו משם ע"ש. והשתא בזה אתי שפיר טעם ששאל עשו את יעקב מי לאה לך על איסור ב' אחיות יען כי עשו רצה לתפוס על יעקב עון אחר ח"ו כדי שבזה יציל עצמו לעתיד בכח ממה נפשך וכאמור והנה עשו גם הוא ידע שזו התפיסה שתפס עליו בענין כיבוד אב ואם היא רעועה שיש להשיב עליה כאמור ולכן ביקש למצוא עילה אחרת יותר טובה ממנה והיא איסור ב' אחיות ולכן שאל לו על זאת לראות אם יש לו תירוץ על זאת וא"ל מי לאה לך והשיב לו יעקב שבהיתר לקחתי אותה והראיה היא מן הילדים אשר חנן אלהים את עבדך וכשראה עשו שאין עליו תפיסה בזה לכן לע"תל בא בכח טענת כיבוד אב ואם וגם בזה לא יכול לו וכאמור.
ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי ויאמר למצוא חן בעיני אדוני. יובן בס"ד ע"ד מ"ש בס"ד לעיל בפ' לך לך בהקדמה שהבאתי בס"ד מהרב ערבי נחל ז"ל שפי' ז"ל ע"פ נפש חיה הוא שמו שהכוונה הוא שכל הנמצאים הן מהטוב הן מהפכו שמם הוא חיותם שאותיות שמו הם צינורות המשפיעים החיות להם מלמעלה וכו' ע"ש הדברים באורך. והנה קרא כתיב וישם את השפחות ואת ילדיהן וכו' והוא עבר לפניהם ואפשר לרמוז בס"ד כוונתו בזה כדי להמשיך לו חן בעיני עשו בצירוף זכות הבנים והאמהות אשר הניח אחריו והוא דהבנים היו יוסף ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבלון דן נפתלי גד אשר הנה אותיות שמותם שהמה צינורות השפע כאמור הם מ"ד אותיות וגם בלאה ורחל ובלהה וזלפה יש י"ד אותיות הרי סך הכל הבנים והנשים יש בהם ח"ן אותיות וכבר כתבנו שאותיות השמות הם צינורות השפע המשפיעים חיות מלמעלה ולכן אסף וקבץ יעקב אע"ה את כולם אחריו ביחד כדי לצרף זכותן עמו ולהמשיך לו חן שיהיה לו בעיני עשו שלא יהרגנו ויהרגם ולכן לא הסתיר יעקב קצתם או חציים והעביר את הכל לפני עשו כדי שע"י התחברותם במקום ההוא יחד יצטרפו אותיות שמותם וימשך לו חן שהוא כמספר אותיות שמותם ובזה יובן שאחר שנגשו הבנים והנשים לפני עשו א"ל עשו ליעקב מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי ר"ל דקאי על המחנה הזה של הבנים והנשים ר"ל למה לך שקבצת הכל ביחד להגישם לפני והשיב לו יעקב למצוא חן בעיני אדוני למצוא חן דייקא שע"י התחברותם יחד יתחברו אז ח"ן אותיות שבהם להמשיך לי חן כמספרם:
והנה אפשר לרמוז בס"ד עוד בזה בסדר התחלקות שחילקם שהניח השפחות וילדיהן ראשונה ולאה וילדיה אחרונים ורחל ויוסף אחרונים והוא כי זלפה גד ואשר יש בהם ט' אותיות כמספר אמ"ת במ"ק וזה כדי לעורר בזכותם כח מדתו שהיא מדת אמת דכתיב תתן אמת ליעקב ובזה יכניע את שר עשו למעלה גם עוד הנה בלהה דן נפתלי יש בהם י"א אותיות כמנין ו"ה דשם הוי"ה ב"ה והניחם יחד כדי לעורר אז בזכותם כח מאותיות ו"ה דשם הוי"ה ב"ה כי יעקב אחוז בוא"ו דשם הוי"ה ב"ה וה"א אחרונה כלולה בו לכן צריך לעורר כח מן ו"ה כדי להכניע את שר עשו למעלה. גם עוד הנה לאה ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבלון יש בהם ל"א אותיות הניחם יחד כדי לעורר כזכותם כח מבחי' שם אל שהוא חסד דכתיב חסד אל כל היום וגם יעקב נקרא אל דכתיב ויקרא לו אל אלוהי ישראל ובזה יכניע את שר עשו. והנה עוד גם יש ברחל ויוסף ז' אותיות והניחם יחד כדי לעורר בזכותן כח משבעה ספירות והם חג"ת נהי"ם שהם כנגד ז' ימי הבנין ובזה אז יכניע את שר עשו ובצירוף כולם יעורר לו חן כאמור בס"ד כדי שלא תתגבר הבחירה של עשו כי האדם בחירי ויש לו לירא מן הבחירה וכמו שמצינו גבי שמואל שאמר להקב"ה איך אלך ושמע שאול וגו' והיינו משום שהאדם בחירי וצריך נס גדול לבטל הבחירה.
ואפשר לרמוז עוד בס"ד בזה הנה מצינו שאותיות לאה ורחל ובלה"ה וזלפה והבנים כולם הם ח"ן אותיות והשתא כשנולד בנימין שיש בשמו ששה אותיות וכאשר כתוב באפוד הרי נעשה סך הכל ס"ד אותיות צרף עמהם אותיות שם יעקב אע"ה שבו ד' אותיות הרי סך הכל ס"ח אותיות כמנין חיים לרמוז שיעקב אע"ה מטתו שלימה והוא ובניו ונשיו כולם צדיקים גמורים ונפשם צרורה בצרור החיים ודבוקים ואחוזים כאילנא דחיי זכותם יגן בעדינו תמיד אכי"ר:
ויאמר עשו יש לי רב וגו'. ויאמר יעקב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי. יובן בס"ד לרמוז ע"ד מ"ש המפרשים ז"ל ע"פ ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו שהוא רמז על מים אחרונים שהם חלק הסט"א וזהו מן הבא בידו הם מים אחרונים מנחה לעשו אחיו שהוא הסט"א עכ"ד ז"ל והנה מענין מים אחרונים תדע ותבין כמה רוצה הסט"א לינק מן הקדושה שאפי' במים מועטים אלו תקבל ותקח. ועל דרך זה וכיוצא בזה אמרו רז"ל על או"הע שהם שורש הסט"א שבהמתן של ישראל חשובין עליהן יותר מנשותיהן והנה כאן ראה יעקב שהוא מביא כ"כ מנחה לעשו ועשו עושה געגועין בזה ואינו רוצה ליקח באומרו יש לי רב וכו' ולכן א"ל יעקב אל נא אל תאמר כן ואין זה אלא געגועין של הבל דהלא אם נ"א ר"ת נטילה אחרונה רמז למים אחרונים שהם דבר מועט תתרצה בזה ואדרבה בהם מצאתי חן בעיניך שתקבלם במציאות חן ולא עוד אלא ששם איני צריך לומר לך קח אלא אתה מעצמך ולקחת מנחתי מידי דייקא ואיך עתה שלחתי לך כל המנחה ועושה עצמך שאינך חפץ במתנות שלי.
קח נא את ברכתי אשר הובאת לך כי חנני אלהים וגו'. יובן בס"ד לפרש ותחלה נקדים מאמרם ז"ל בשבת פ' כ"ד אמר רב המנונא ש"מ אורח ארעא למשדא אומצא לכלבא וכמה אמר רב מרי משח אודניה וחוטרא אבתריה ע"ש. ואפ' לרמוז מאמרם ז"ל דרך רמז על מים אחרונים שהם חלק הסט"א שהם נקראי' כלבי דחציפי והנה ידוע שמים אחרוני' צריך להנטיל דבר מועט ולא ישפוך הרבה מים. גם ידוע מ"ש רז"ל שצריך שיהיה תכף למים אחרונים ברכת המזון ולא יפסיק בנתים וז"ש אורח ארעא למשדא אומצא רמז למים אחרונים לכלבא לסט"א וכמה השיעור שיתן מים אחרונים על ידו אמר רב מרי משח אודניה ר"ל דבר מועט וכל מה שאפשר למעט ימעט ואמנם צריך חוטרא אבתריה כי היכי דלא ליתי למסרך והכוונה שצריך לברך ברכת המזון תכף וזהו חוטרא אבתריה רמז לברכת המזון שמעלה שלה גדול' ונשגבה והיא תכה על קדקודם של החיצוני' כדי דלא ליתי למסרך שרואה שנתנו לו ויבא ליקח דבר שאינו שלו ח"ו.
והשתא בזה יובן בס"ד רמז הפסוק קח נא את ברכתי נ"א ר"ת 'נטילה 'אחרונה הם מים אחרונים תקח אותם את ברכתי ר"ל סמוך לברכתי כדי שיהיה חוטר' אבתרך להכות על קדקודך שלא תקח יותר ממה ששייך לך ח"ו:
ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך. יובן בס"ד דלכאורה י"ל מאחר שכבר אמר ונלכה ביחד למה חזר ואמר ואלכה לנגדך. ויובן בס"ד והוא דידוע דהקב"ה קרא ליעקב אל דכתיב ויקרא לו אל אלהי ישראל ודרשו רז"ל מי קרא ליעקב אל הוא אלהי ישראל ע"ש. והשתא ודאי יש השפעה ליעקב משם אל שהוא חסד יותר מאחר דהוא עצמו נקרא בשם אל. גם ידוע מ"ש הרב מג"ע ע"פ כה אמר עבדך יעקב שרמז לו על קריאת שמע שיש כה כ"ה אתוון דיחודא והיא מסוגלת להכרית הסט"א ולהבריחה ולכן אמר כה תאמרון וגו' כה אמר עבדך יעקב שכבר קריתי ק"ש שיש בה כ"ה אתוון דיחודא ובזה אני מובטח שאנצל ממך ואכניע אותך ע"ש והביאו הרב זרע ברך ז"ל ע"ש. ובזה יובן בס"ד ויאמר עשו נסעה ונלכה ביחד לשבת יחדיו כמשפט האחים וא"ת והא אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת ואתה נחש עקלתון לעשוק אהב ומה לי לשבת אתך לז"א הנה אין לך לפחד ממני כי רכים הם אשר אתך ורב כחך והוא כי ואלכה לנגדך תחלק התיבה ותהיה אל כה ר"ל שם אל שנקראת עליו שהוא חסד דכתיב חסד אל כל היום וכ"ה אתוון דיחודא שיש לך לקרות תמיד הם לנגדך להיות בעזרתך ע"ד והלך לפניך צדקך וא"כ איש אשר אלה לו ממי יש לו לפחד.
ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות. יובן בס"ד עיקר התיבה היא סוכה שהיא כ"ו ה"ס חיבור שם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני וזהו נסע סכותה שחיבר שם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני ובזה ויבן לו בית לעתיד הוא בית שלישי שיבנה במהרה בימינו ובזכות יעקב אע"ה ולמקנ"הו ע"ה גי' רל"ב רמז לד' מילואים שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שעולים רל"ב עשה סכות להגן עלינו ועל כל ישראל אכי"ר:
ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור וגו'. יובן בס"ד דרך רמז השדה ע"ה גי' שט"ו רמז לשט"ו ניצוצין וזהו ויקן את חלקת השדה רמז להנז' אשר נטה שם אהלו ועליו לתקן מיד בני חמור רמז לחיצונים וע"י זה שתיקן ניצוצות הנז' במאה קשיטה ר"ל שקישט את בחינת ה"א אחרונה דשם הו"יה ב"ה בעשר ספירות וכל ספירה כלולה מעשר הרי מאה וכמ"ש למעלה בס"ד וזהו במאה רמז לשלימות יו"ד ספירות קשיטה הוא אותיות קשט ה"א לשון קישוט:
לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך וגו'. יובן כס"ד לרמוז בשם זה שקראו ישראל שהנה הוסיף לו בזה ג"פ על מספר שם יעקב והוא שכנגד היו"ד דשם יעקב נתן לו אות למ"ד דשם ישראל והוא ג"פ כנגד היו"ד גם כנגד העי"ן דיעקב נתן לו אות רי"ש ויו"ד דישראל שהם ג"פ כנגד העין גם כנגד הקו"ף דיעקב נתן לו אות השין דשם ישראל שהוא ג"פ כנגד הקו"ף נשאר ביעקב אות בי"ת והיה צריך ליתן לו כנגדה אות וא"ו ונתן לו תחת הוא"ו אל"ף שהוא רמז לאחדות גם נתן לו זה כדי שיתחבר האל"ף עם הבי"ת ויהיה אותיות א"ב לרמוז כי עד יעקב נקראים אבות אבל מן יעקב ואילך אין נקראים אבות וכמ"ש רז"ל אין קורין אבות אלא לשלשה ולכן תמצא שתיבת אב גי' שלשה לרמוז שאין קורין אבות אלא לשלשה.
ובזה אפשר לרמוז כס"ד רמז הפסוק בישעיה ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה והוא כי מה שהוסיף לו על כל אות ג"פ כנגדו לרמוז כי ישראל כשעושים רצונו של מקום הם דוגמת הסגול ע"ד שפי' ז"ל ע"פ והייתם לי סגולה וגו' גם ידוע כשעושים רצונו של מקום נקראי' בשם ישראל ולהפך נקראים בשם יעקב ולכן אמר ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה ר"ל יהיה שם ישראל שהוא שלישיה כלומר משולש כאמור ולא שם יעקב כי הכל בזמן ההוא יהיו עושים רצונו של מקום:
והנה אפשר לרמוז עוד בס"ד בזה והוא שאם נסיר אותיות א"ב משם יעקב וישראל שהם רמז למ"ש בס"ד ותצרף אותיות הנשארים יחד יעלה מספרם סך הכל גימ' תש"ך כמנין י' פעמים חסד שהוא מילוי ע"ב שהוא חסד שכל דבר שבקדושה כלול מעשר כידוע ואותיות א"ב הנשארים ג"כ יש בהם רמז לזה כידוע מ"ש המפ' ז"ל ששם ע"ב נקרא אב ולרמוז על השפעת ישראל מהחסדים העצומים והגדולים:
ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' והוא כי לפי רמז שכתבנו בס"ד ששם יעקב וישראל יש בהם רמז למילוי ע"ב בשלימותא שהוא חסד ולכן לא נתבטל שם יעקב לגמרי אלא נקרא זה וזה כדי שיהיה בהם רמז לאמד וז"ש למה תאמר יעקב ותדבר ישראל ר"ל זה וזה ולא תבטל שם יעקב לגמרי לז"א נסתרה דרכי מה' ר"ל אם אבטל שם יעקב לגמרי אם כן נסתר הרמז הרמוז בשם הו"יה ב"ה במילוי יודי"ן שהוא גי' ע"ב שעולה תש"ך כי כל דבר שבקדושה כלול מעשר ולכן מוכרח שישאר שם יעקב ונאמר זה וזה:
גם יובן בס"ד לרמוז דמאותיות שם ישראל ויעקב יהיה מהם אותיות יש"ע אל"י קר"ב גם יהיה אותיות אשר"ק על"י י"ב והוא ע"ד שאמר הפסוק אשרקה להם ואקבצם שהקב"ה יקבץ כל שבטי יה שם י"ב שבטים:
הפטרת וישלח
ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בני ישראל את מורשיהם. יובן בס"ד כי ידוע שישראל הם נגאלים מן הגלות על ידי שהם מתקדשים במעשה המצות כמ"ש אשר קדשנו במצותיו וצונו וקי"ל הקדש מפקיע מידי שעבוד וזש ובהר ציון תהיה פליטה ע"י והיה קדש ר"ל שישראל יהיו קדש שמתקדשים במעשה המצות ועי"ז אז וירשו בית ישראל את מורשיהם בביאת הגואל בב"א:
או יובן בס"ד ע"ד שאמרו רז"ל שהגאולה תהיה בזכות התורה וידוע מ"ש רז"ל ע"פ אוהב ה' שערי ציון דקאי על בתי כנסיות ובתי מדרשות שערים המצויינים בהלכה וז"ש ובהר ציון רמז לבתי מדרשות שהם שערים המצויינים בהלכה תהיה פליטה כלומר בזכותם תהיה פליטה לישראל:
ובזה יובן בס"ד ועלו מושיעים אלו הת"ח העוסקים בתורה בהר ציון רמז לבתי כנסיות ובתי מדרשות שהם שערים המצוייני' בהלכה לשפוט את הר עשו כי ע"י עסק התורה יכריתו את עשו וגונדא דיליה כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו ואז והיתה לה' המלוכה כי יצליחו ישראל במעשיה' והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי ב"ב אכי"ר: