והנה ה' נצב עליו. יובן בס"ד הנה אם תחלק מספר שם יע"קב ז' ז' יעלה כ"ו פעמים ז' כי כ"ו פעמים שבעה גי' קפ"ב נמצא מספר השביעיות הם כמספר שם הו"יה ב"ה שעולה כ"ו וז"ש והנה ה' נצב עליו דייקא:
והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וכו' והנה אנכי עמך ושמרתיך וכו'. יובן קישור הפסוקים דידוע מה שהקשו המפרשים ז"ל איך שכר מצות בהאי עלמא ליכא והא כתיב ביומו תתן שכרו ואדרבא צריך לשלם בעו"הז ותירצו דהמצות נצטוו ישראל ע"י שליח הוא מר"עה וק"יל השוכר ע"י שליח אינו עובר משום ביומו תתן שכרו לא השליח ולא המשלח ואמנם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ולזה צריך לשלם בעו"הז משום ביומו תתן שכרו דדיבור זה מפי הגבורה שמענו עכ"ד ז"ל. ובזה יובן והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וכו' ונברכו וכו' וא"ת ואיך יתכן זה והלא שכר מצות בהאי עלמא ליכא ומהיכן יבאו הטובות האלו לז"א והנה אנכי עמך ר"ל דיבור אנכי של עשרת הדברות הוא יהיה עמך בעו"הז לקבל שכר בו כי על דיבור אנכי צריך לשלם בעו"הז משום ביומו תתן שכרו ואינו שייך בו מאמר שכר מצות בהאי עלמא ליכא והגם שעדיין לא ניתנה תורה עכ"ז כבד ידוע שכל הבטחות ודיבורים שהבטיח הק"בה לאבותינו הקדושים הכל הוא על לעתיד מה שירצה להיטיב לישראל זרעם אחריהם: אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי לכאורה תיבת ואנכי שפת יתר הוא והיה אפשר לומר אכן יש ה' במקום הזה ולא ידעתי. ויובן בס"ד דהנה הק"בה הבטיחו וא"ל והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והנה יעקב אבינו ע"ה נסתפק בזה שא"ל והנה אנכי עמך אם הכוונה הוא שהבטיחו שיהיה הוא תמיד מרכבה לשכינה וזהו אנכי עמך ממש או אם הכוונה הוא שא"ל אנכי עמך כלומר אנכי בעזדתך בדרך לשון בני אדם שאומר לחבירו אנכי עמך ר"ל בעזרתך והנה יעקב אע"ה ודאי יש לו שמחה גדולה אם ידע הפירוש בפי' הא' דהיינו שיהיה הוא מדכבה לשכינה דזהו מעלה גדולה וממילא אז הקב"ה יהיה בעזדתו תמיד והנה יעקב אע"ה במראה הסולם במקום ההוא ראה גילוי שכינה וראה שהוא נעשה שם מרכבה לשכינה וכמ"ש הפסוק והנה ה' נצב עליו שנעשה יעקב אבינו ע"ה מרכבה לשכינה ועכ"ז אין לו להכריח מכח זה שהכוונה של אנכי עמך כפי' הראשון דמה שנעשה במקום הזה מרכבה לשכינה אין כ"כ חידוש משום דהמקום הזה הוא מקום המקדש ובלא"ה יש גילוי והשראת שכינה שם תמיד ואין הוכחה שנעשה הדבר בשבילו אבל אם היה גילוי זה הנורא במקום אחד שאין דרך להיות שם גילוי שכינה הא ודאי שבראותו שנעשה שם גילוי זה הנורא השראת שכינה ומראה הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו יש לו להכריח מזה פירוש אנכי עמך כפי' הא' דמוכח מזה שכל הגילוי הנורא הזה נעשה בשבילו וז"ש אכן יש ה' במקום הזה ר"ל בלא"ה מן הנהוג הוא שיש ה' במקום הזה שתמיד יש בו השראת השכינה וא"כ המראה הגדול שראיתי אין זה חידוש כל כך במקום הזה ולכן ואנכי ר"ל הבטחת דבור אנכי עמך שאמר לי הקב"ה לא ידעתי הפירוש והכוונה שלו אם הכוונה שמבטיחני שאהיה תמיד מרכבה לשכינה וזהו אנכי עמך ממש או אם הכוונה אנכי עמך בעזרתך אבל ודאי אם היה המראה הזה שראיתי במקום אחר שאין דרך להיות בו כן הרי היה נמצא ברור שהכל היה בשבילי ובודאי יש לי להכריח מכח גדולה זו שהראה לי השי"ת והשרה שכינתו עלי בגילוי גדול שאז הפירוש של אנכי עמך הוא שאהיה אנכי מרכבה לשכינה:
ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה. יובן בס"ד הנה כל אך הוא לשון מיעוט ורמז לו שמאחר שאין לו ממון להתפרנס בו נמצא הוא מחסר ממונו של לבן וזהו אך עצמי ובשרי. או יובן בס"ד שרצה לרמוז שהוא אין לאל ידו להכין סעודה בביתו בשופע כדי שאם יבא אורח לאכול יש לו מה לאכול אלא הוא מכין סעודה לעצמו כדי סיפוקו במדה במשקל במשורה ונמצא כיון שבא הוא לאכול עמו מוכרח שיתן לו חצי סעודתו לאכול והוא מוכרח לאכול חצי המאכל שראוי לו לאכול בכל יום ונמצא שבביאתו לביתו הרי מכחיש וממעט העצם והבשר שלו ממש מאחר שאינו אוכל כדי שבעו וז"ש אך עצמי ובשרי אתה אך לשון מיעוט שהוא אוכל וממעט מן הבשר שלו ממש:
ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה. יובן בס"ד ע"ד מ"ש הרב בגדי אהרן ז"ל משם הרב עשרה מאמרות ז"ל בעבור שהיה יעקב תיקון פגם אד"הר שפגם בערוה והפריד השם הוצרך יעקב לתקן בלקיחת שתי אחיות ברחל תיקן שם של י"ה ובלאה תקן שם של ו"ה ונתקן שם הו"יה ב"ה והנה אם היה נושא את רחל בראשונה ולאה באחרונ' היה מתקן השם כסדר משא"כ כשנשא את לאה בראשונה תקן השם למפרע ו"ה קודם י"ה ובזה פי' הרב בגדי אהרן ז"ל תרעומת יעקב על לבן שנתן לו את לאה תחלה שגרם אז לתקן השם למפרע ע"ש בדבריו ז"ל. ובזה יובן בס"ד שפיר תשובת לבן ליעקב אע"ה לא יעשה כן במקומנו וכו' ונקדים תחלה מ"ש המפרשים ז"ל על המדרש שכתוב שאל אותו הגמון לר"ג מי תופס מלכות אחרינו הביא נייר חלק נטל קולמוס וכתב עליו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו והקשו המפרשים ז"ל למה הוצרך להביא נייר ולכתוב פסוק זה ולא אמר לו בע"פ ופי' ז"ל משום דהערלים הם מתחילין כתיבתן מהשמאל ולכן כתב לו בנייר ולא א"ל ע"פ כדי שזה ההגמון יקרא הפסוק למפרע כסדר בתיבתן וקריאתן ויקרא הפסוק כך עשו בעקב אוחזת ידו שאז פירושו שלעתיד יהיה עשו אוחז בעקב של יעקב להיות כפוף תחתיו עכ"ד המפרשים ז"ל ונמצא לפ"ז דהערלים הם כתיבתן וקריאתן מן השמאל והנה לבן שהיה רשע שורש נחש צפעוני משורש עשו ודוגמתו לכן כשנתרעם יעקב אע"ה עליו במה שהקדים לו את לאה תחלה שאז נעשה תיקון השם למפרע ו"ה קודם י"ה לכן השיב לו לא יעשה בן במקומנו לתת הצעירה ר"ל במקום הסט"א שלו שהם לפי מדרגתם אז תהיה כתיבתן וקריאתן למפרע וא"כ לגבי דידהו חשיב ו"ה קודם י"ה וא"כ לדידהו חשיב התיקון כסדר ואדרכה לא יעשה כן לתת הצעירה לפני הבכירה דאז לדידהו אם יתן לו הצעירה לפני הבכירה הוי התיקון שלא כסדר וזהו במקומנו דייקא שורש וסט"א כי שם מקומו וביתו של לבן:
ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק והנה ה' נצב עליו שהוא צריך לתקן שם הו"יה ב"ה וזהו נצב כלומר נתקן ה' עליו ר"ל על ידו:
ובזה יובן בס"ד מ"ש יעקב אע"ה ללבן הבה את אשתי ואבואה אליה הנה תיבת אליה היא אותיות א"ל י"ה והכוונה תתן לי אשתי המיוחדת לי היא רחל ובזה אז ואבואה לתקן אל י"ה שברחל הוא תיקון שם י"ה:
או יובן בס"ד לא יעשה כן במקומנו וכו' כי ידוע שכל אות מאותיות שם הו"יה ב"ה הוא רמז לבחינת אור נשגב וכל אור מלביש לאור הגדול ממנו דהיינו בחינת ה"א ראשונה מלבשת לבחי' היו"ד ובחי' הו"או מלבשת לבחי' הה"א ראשונה ובחי' ה"א אחרונה מלבשת לבחי' הו"או כולם אורות נשגבים ומלבישים זה לזה והנה הגם שמצד מעלה היו"ד קודם ה"א ראשונה וה"א ראשונה קודם הו"או אבל מצד התחתונים הוא נראה להפך שה"א אחרונה נראית קודם הוא"ו והו"או קודם ה"א ראשונה וכן ע"ז הדרך ולכן אחר שנתרעם יעקב על לבן שגרם לו לתקן השם שלא כסדר השיב לו לא יעשה כן במקומנו ר"ל הגם שמצד המעלה שם י"ה קודם ו"ה אבל מצד התחתונים הוא להפך וא"כ אדרבה לא יעשה כן במקומנו מצד התחתונים לתת הצעירה לפני הבכירה שתתקן י"ה קודם ו"ה ויפה עשיתי שנתתי לך לאה תחלה:
ובזה יובן בס"ד והנה בבוקר והנה היא לאה כתיב הו"א בו"או וקרינן היא ורמז בכתיב התיקון שעשה יעקב אע"ה בנישואי לאה שתיקן את ו"ה מן השם וזהו הו"א דאלף רמז לאחדות והוא התיקון ואותיות ו"ה רמז לאותיות ו"ה של השם שתיקן אותם בנישואי לאה:
הבה את אשתי וגו' ואבואה אליה. יובן בס"ד ע"ד מ"ש רז"ל איש ואשה שזכו שם י"ה ביניהם וזהו הבה את אשתי בת זוגי ואז ואבואה אליה אותיות אל י"ה שאזכה להיות בינינו שם י"ה.
ויהי בבוקר והנה היא לאה. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב חומת אנך ז"ל משם הרב מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל הטעם שאהב יעקב את רחל שראה שהיתה נאותה לו כי שם יעקב ורחל במאזנים ישאו יחד כי יתחלקו ז' ז' במספרם לא כן לאה לזה אהב את רחל עכ"ד ז"ל ע"ש. והנה לפי דברי הרב ז"ל תינח אם תחשוב יעקב בלא וא"ו אבל לעתיד שיהיה יעקב מלא בו"או כמ"ש וזכרתי את בריתי יעקוב והיינו שיקח הו"או מן עשו וישאר עשו עש ואז עש יאכלם וכמו שהאריך בזה הרב מג"ע ז"ל ועוד שאר מפרשים ז"ל א"כ השתא יעקוב מלא בו"או הוא גי' קפ"ח ואם תחלק המספר על ז' ז' ישאר ששה והשתא אדרבה יותר ישתווה שם מספר לאה כי מספר לאה אם תחלקנו ז' ז' ישאר אחד והשתא אם תצרף עמה מספר יעקב ביחד ותחלקם ז' ז' לא ישאר כלום והשתא אדרבה ישתווה יעקב עם שם לאה מרחל. והנה ידוע שמלת בוקר רמז על הגאולה. והנה כתיב הוא לאה וז"ש ויהי בבוקר בזמן הגאולה שאז יתמלא יעקב בו"או אז והנה הוא לאה כתיב הו"א ר"ל שיהיה התחברותו יותר עם לאה שישתווה עמה יותר מרחל:
ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק עתה הפעם ילוה אישי אלי וכו' והוא דהנה אפשר לרמוז בס"ד בי הבן הראשון שהוא ראובן רמז לבית ראשון וזה ראו בן רמז לשכינה כביכול שהיא מילוי ב"ן דשם הו"יה ב"ה ובבית ראשון היה נגלה בו כבוד השכינה יותר משא"כ בית שני שחסר ממנו חמשה דברים הנוראים. ושמעון רמז לבית שני שהיה בו שליטת מלכי פרס כי לכן היה יורד אש על המזבח כדמות כלב וזהו שמעון שם עון ולוי רמז לבית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכי"ר כי לוי רמז לחיבור ולווי ישראל עם השכינה שתמיד יהיו מחוברים יחד ולבן אמרה גבי ראובן כי עתה יאהבני אישי שישראל שבאותו הדור היו אהובים לפני הקב"ה יותר ובפרט כי שלמה הע"ה שבנה בית ראשון אהב אותו הקב"ה כמ"ש הפסוק גבי שלמה וה' אהבו וגם ישראל שבאותו הדור היה להם אהבה עם שאר אומות כי ה' הניח להם מסביב אין שטן ואין פגע רע ולכן אמרה כי עתה יאהבני אישי וגבי שמעון שהוא רמז לבית שני אמרה כי שמע ה' כי שנואה אנכי שבבנין בית שני היו ישראל שנואים אצל האו"הע שכל יום היו כותבים עליהם שטנה למלכי פרס והיו מבטלים אותם מן הבנין וגם אותם שהיו בגולה היו שנואים בעיני האומות והיה חרפת אדם לוקח כל הנק' כשם יהודי ולכן אמרה כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה וגבי לוי שהוא רמז לבית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכי"ר אמרה עתה ילוה אישי אלי שידוע הוא שבית שלישי הוא קיים לעד לעולם ולא יחרב ואין אחריו שעבוד אלא תתקיים המלוכה ביד ישראל ויהיו ישראל תמיד אוכלים על שלחן אבינו שבשמים ולכן אמרה ילוה אישי כביכול הקב"ה אלי. והנה לפי האמור שלעתיד אז יהיה יעקוב מלא בוא"ו ויתחבר עם מספר לאה יותר מרחל לכן אמרה עתה הפעם שהוא רמז לגאולה בזמן בית שלישי ילוה אישי אלי ר"ל יתחבר ויתצרף מספר אישי יעקב אלי ולא עם רחל.
או יובן בס"ד עתה הפעם ילוה אישי אלי והוא ע"ד מ"ש במדרש ע"פ הפעם אודה את ה' משל לכהן שהיה עומד בגורן נתן לו א' כור של מעשר ולא החזיק לו טובה בא אחד ונתן לו קומץ של חולין והחזיק לו טובה א"ל אדוני הכהן אני נתתי לך כור של חטים ולא החזקת לי טובה וזה לא נתן לך אלא קומץ אחת והחזקת לו טובה א"ל אתה מחלקי נתת לי אבל זה משלו נתן לי כך לפי שהיו האמהות סבורות שזו מעמדת ג' וזו מעמדת ג' וכיון שילדה לאה בן רביעי אמרה הפעם אודה את ה' ע"כ ע"ש ונמצא לפ"ז שלאה היתה בטוחה שתוליד ג' בנים ואין לה בזה שום ספק ואין צריכה להתפלל על זאת אבל על יותר משלושה לא היתה בטוחה בדעתה ולכן השתא אחר שילדה את לוי שהוא שלישי אמרה עתה הפעם אם ארצה לבקש בן רביעי צריך לזה שילוה אישי אלי בתפלה כי לזה צריך כח גדול וזכות רב שהוא חוץ מן המכוון ולכן צריך לצרף עמי תפלת בעלי ג"כ כדי שאזכה לבן רביעי.
ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה לכאורה י"ל תיבת עלי מיותרת והו"לל נקבה שכרך ואתנה ויובן בס"ד כי לבן מרוב רמאותו רצה מיעקב שיקצוץ שכרו חלף עבודתו על גוף לבן עצמו דהיינו שלבן יהיה גופו קנוי ומשועבד ליעקב סך כ"וכ שנים חלף עבודת יעקב שעבדו תחלה ואחר שיתרצו ביניהם בסך כ"וכ שנים אזי לבן יפדה עצמו מיעקב במעות שיתן לו מעות כנגד השנים שצריך לעבוד אותו ולא רצה לבן שמתחלה יתפשר עמו במעות מפני שחשש פן יעקב יתבע ממנו מעות הדבה חלף עבודתו ולכן רצה שיקצוץ שכרו תחלה על גוף לבן עצמו כדי שלבן לא יהיה חייב ליעקב מעות כי אם עבודת גופו שמחוייב לעבוד את יעקב ולעשות לו כל צרכו ואזי כשיבא אח"ך לפדות את עצמו במעות או בצאן יתרצה יעקב ממנו בסך מועט שאם יתבע הרבה יאמר לו לבן מה יש לך עלי לא עבודת הגוף אני אעבוד אותך ולא אפדה את עצמי ובודאי יעקב לא ירויח כלום בזה כי מה יעשה בעבודת הרמאי הזה וא"כ בעל כרחו אז יתפשר עמו בסך מה וז"ש נקבה שכדך עלי דייקא ר"ל על גופי ולא על ממוני וא"ת מה אעשה בעבודת גופך ומי דר עם נחש בכפיפה אחת לז"א ואתנה ר"ל אחד שנקצוץ השכר על עבודת הגוף ודאי אנכי לא ארצה להיות עבד לך אלא ואתנה ממון בשביל זאת ואפדה את עצמי. והשיב לו יעקב אתה ידעת את אשר עבדתיך ואשר היה מקנך אתי ר"ל דברים אלו שאמרת שאתפשר עמך חלף עבודתי בעבודת גופך אלו הם דברי שיטות מאחר שכל השנים האלו אנכי הייתי עובד אותך וכל המקנה שלך היה אתי וא"כ אתה אפי' לצורך עצמך לא שעבדת גופך ואם תשתעבד לי אין זה כי אם דברי מדמה ותחבולה ואחר שהבין לבן שיעקב הבין התחבולה שלו ואינו רוצה בזה האופן אז א"ל מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי וכו':
ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים. יובן בס"ד דרך רמז כתרגומו ודעץ שהוא לשון תחיבה ונעיצה וכמוה בלשון הש"ס דצה ושלפה דץ ביה מידי וכיוצא בזה את המקלות אותיות המלקות רמז לסט"א המלקה את הרשעים ב"מ אשר פצל כתרגומו דיקליף שהם הקליפות ברהטים בשקתות המים רמז לישראל הרהוטים לשתות מימי התורה הנקראת מים וזהו ויצג את המקלות אשר פצל דהיינו שהק"בה נעץ ודעץ הסט"א ע"י זכות ישראל הרהוטים לשתות מימי התורה וזהו ברהטים בשקתות המים ולא מבעייא שזכות העוסקים בתורה ממש יתיש כח הסט"א וישקעם בתהומא רבא אלא גם זכות אשר יבואו לשמוע תורה בבתי כנסיות ובתי מדרשות ויתלהבו ממנה ג"כ בזה יותש כח הס"טא וזהו אשר תבאנה הצאן לשתות אלו הת"ח העוסקים והלומדים תורה באמת לנוכח הצאן אלו עמא דארעא שאינם יודעים ללמוד כי אם לשמוע דוקא ורק אלו עמא דארעא יחמנה ר"ל יהיה להם התלהבות בתורה והרהורי תשובה בבואן הלומדים לשתות ר"ל ללמוד תורה לפניהם שגם אלו שאינם יודעים ללמוד כי אם לשמוע דוקא ג"כ יש זכות תורה בידם ומתישים כח הס"טא יה"ר שהאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי.
וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה לכאורה הלשון כפול. ויובן בס"ד כי הם כל צערם ויגונם הוא שאמרו בדעתם אם יעקב היה מתחלתו בקי ברמאות כמו אביהם לבן הנה עתה כשעשה עליו הרמאות והצליח בה לא יש להם צער כ"כ בזה יען כי כזאת ובזאת תאכל החרב בין הרמאים פעם זה גובר ברמאותו פעם זה גובר אבל מאחר שיעקב הוא היה איש תם ואין לו ידיעה כ"כ ברמאות וחשבו בדעתם שכל הרמאות שעשה עם לבן ממנו עצמו למד כל זה ולכן מאוד חרה להם על זאת דזה נדמה להם כאחד שלקח החרב מיד אדם אחר והרג אותו באותו החרב עצמו שהוא שלו וכן הם חשבו שלמד רמאות מן לכן ובזה לקח ממונו וז"ש לקח יעקב את כל אשר לאבינו ואם היה זה מצד עוצם כחו וגבורתו החרשנו כי כזאת וכזאת תאכל החרב אבל המכה העצומה הוא שמאשר לאבינו ר"ל מן הרמאות אשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה ממנו לקח ועליו מכר ובחרבו הכהו:
ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים ולא נתנו אלהים להרע עמדי. יובן בס"ד שיעקב אע"ה ע"י מעשיו הטובים ועסק התורה שעשה בבית לבן בזה המשיך מלבן כל הטוב שלו ונתן לו כל חלקי הרע שהיה לו ואז נעשה יעקב אע"ה שלם בכל הטוב ולבן שלם ברע והנה ידוע שכל דבר הוא כלול מעשר ספירות וזה לעומת זה עשה האלהים וכמו שיש י"ס דקדושה כן יש י"ס דטומאה וז"ש ואביכן התל בי הת"ל אותיות תל"ה ר"ל נתלה בי דהיינו שהטוב שהיה בו נתלה בי שהמשכתיו אלי ולכן א"ל ואביכן וכו' ולא א"ל ולבן התל בי או והוא התל בי דג"כ משמע על לבן מאחר דבו היה מדבר אלא א"ל ואביכן התל כי לרמוז להם על חלק הטוב שבו שהוא אביהן העיקרי שהמה באו מחלק הטוב שבו וזהו ואביכן הוא חלק הטוב תלה בי ר"ל נתלה בי שהמשכתיו אלי ולא בחנם בא אלי אלא עשיתי עמו חליפין שנתתי לו הרע ולקחתי הטוב וזהו והחליף את משכורתי והכ"ף באי"ק בכ"ר יתחלף בבי"ת ותהיה אז אותיות משבו"רתי בבי"ת ולא בכ"ף והוא לשון שברון רמז לרע המשבר גופו של אדם וז"ש והחליף את משכורתי שלקח הרע ונתן לי הטוב וזה וזה היה בשלימות כל הבחינות שהם י"ס וזהו עשרת מונים שאנכי לקחתי כל חלקי הטוב הכלולים מי"ס וכן הוא לקח הרע הכלול כנז' כי זה לעומת זה עשה האלהים וזהו עשרת מונים באופן שאנכי נעשית זך ובר טוב גמור ובזה ולא נתנו אלהים להרע עמדי ר"ל לחלק הרע לא נתנו אלהים עמדי אלא השליכו אל לבן וזהו להרע ר"ל לחלק הרע והלמ"ד והה"א הם אותיות השמוש שסילק הרע ממני ולקחתי את כל הטוב:
מה עשית ותגנוב את לבבי ותנהג את בנותי כשבויות חרב. יובן בס"ד כי הנה דרך השבאים הוא בשני סוגים הא' שזה הגנב השבאי יבא וישבה נערה בסתר ויברח בדרך עקיפין ולא בדרך המלך גם עוד יכסה את השבויה בדרך כדי שלא יראוה אצלו ויכירוה וילכו להגיד לאביה ולאמה. והסוג הב' שזה השבאי הוא גבר תקיף גבור מלחמה ויבא בחרבו הקשה וישבה הנערה וילך לו ואמנם זה לא ילך כי אם בדרך המלך בגלוי וביד רמה כדי להתפאר בפני העולם והנה כאן אמר לכן ליעקב הנה אתה עשית תרתי דסתרן דמצד א' אני רואה בך שאתה מתפחד ממני ורמיתני והלכת בסתר וא"כ מצד זה יחוייב שתוליך את בנותי בסתר ולהקיף הדרך בעקיפין כדי שלא יראוך בני אדם ויבאו להגיד לי. ומצד השני אני רואה שאתה נהגת את בניתי כשבויות חרב דייקא ר"ל כאותם שהם נשבו ע"י חרב המלחמה שמן הדרך הוא להוליכם בריש גלי לפני הכל בלתי שום פחד וא"כ הוי תרתי דסתרן דאם אתה מסוג זה למה פחדת ממני מקודם והוצרכת לגנוב את לבבי:
אי נמי ותגנוב את לבבי וגו'. יובן בס"ד כי הנה יעקב אע"ה עשה בחכמה שלא ירגיש לבן והוא דאם היה הולך כדרך נסתר ועקיפין אפשר שבעת הילוכו בדרך עם נשיו ובניו וכל מקנהו יראוהו עובדי דרכים וילכו ויגידו ללבן כי ברח יעקב ואמנם יעקב אע"ה עשה בחכמה לילך בדרך המלך בריש גלי כדי שהרואה אותו לא יבוא לחשוב בדעתו כי בורח הוא שהבורח לא ילך בדרך המלך בריש גלי וממילא כל הרואה הגם שימצא את לבן לא יאמר לו כלום שיחשוב בודאי לבן ידע בו ומרצונו הלך וא"כ דין גרמא שהיה יכול לברוח ולא הרגיש לבן עד יום שלישי שכבר נתפשט הדבר מאליו וז"ש ותגנוב את לבבי במה יכולת לעשות כן ולהסתיר הענין על ידי שותנהג את בנותי כשבויות חרב ר"ל כמו השובה אותם בחרבו הקשה שהוא מוליכם בדרך המלך בריש גלי כדי שיראום הכל ויתפאר בזה וזה גרם שיכולת להסתיר ממני שהרואה אותם לא יסיק אדעתיה שברחת אלא חושב שברצוני וידיעתי היה וממילא אין איש גולה את אזני עד יום השלישי שנתפשט הדבר מעצמו ואתה כבר הלכת דרך שבעת ימים:
ותגנוב אותי ולא הגדת לי. יובן בס"ד שידוע מ"ש המפרשים ז"ל שהצדיק המוכיח לרשע ואינו מקבל ממנו תוכחה אזי בזה יברור כל הטוב מן הרשע והוא יתן לו חלק הרע שבו וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א ע"פ הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ע"ש. והנה כאן לבן הרגיש בעצמו שנברר ממנו כל הטוב שהיה בו וניתוסף בו חלקי הרע וידע שהטוב שלו לקחו יעקב ואמנם הוא חשב דלא אפשר לברר הטוב מן הרשע כי אם ע"י תוכחה שיוכיח אותו ולא ישמע לו ולא ידע שבלא"ה גם כן גבר קדוש כיעקב אע"ה יכול לברר וימשוך הטוב מן הרשע גם בלתי שיוכיחנו ואפילו בראייה בעלמא שיראנו ימשיך הטוב ממנו ע"ד שאמרו גבי נתן עיניו בו וכו' וכ"ש ע"י כוונת ועשיית המצות ועסק התורה ולכן קא מתמה לבן ואמר ליעקב ותגנוב אותי דייקא שללבן בעצמו גנב דהיינו שלקח כל הטוב ממנו ולא הגדת לי שום תוכחה ואיך יכולת לברר הטוב גם בלתי שום תוכחה:
ועתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספת לבית אביך. לכאורה הלשון כפול הלוך הלכת ויובן בס"ד ע"ד שכתב הרב כסא דוד ז"ל ע"פ דרך גבר בעלמה כי רחל ולאה היו תרין טפין דזרק אד"הר והיו בלבן שהוא הנחש ובא יעקב לאפוקינהו מלבן וכמ"ש בזו"הק פ' בהר עכ"ד ע"ש והשתא שפיר יובן הכפל הלוך הלכת רמז לתרין טפין שהם רחל ולאה שהוציאם ממנו וזהו כפל הלוך הלכת רחל ולאה יען כי נכסוף נכספת לכית אביך הוא אד"הר ע"ד שאמר הפסוק אביך הראשון חטא וזהו נכסוף נכספת לבית אביך הוא אד"הד לתקנו ולמה גנבת את אלהי דבשלמא אותם הם שלך ושל בית אביך ולקחת אותם אבל לאלוה שלי למה לקחת כי מה שייך לך זה:
או יובן בס"ד כפל הלשון שרמז לו על ניצוצי הקדושה שבירר ממנו שאל יתפאר בזה שבירר אותם ממנו כי הם בלא"ה סופם לילך ממנו כי איך ישכון ניצוץ קדוש בתוך גרף של רעי ח"ו ובודאי סופ' לילך ממנו ואם לא היה בא הוא למשוך אותם ממנו היו באים זולתו כי בודאי הקב"ה לא יניחם אצלו לגמרי וא"כ כאלו גברא קטילא קטל וקמחא טחינא טחן וז"ש ועתה הלוך הלכת ר"ל דבר שהוא בלא"ה הלוך דהיינו שסופו לילך ממנו אותו הולכת ממנו:
מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי. יובן בס"ד כפל הלשון שאמר מה פשעי ומה חטאתי והוא דהנה לבן תחלה א"ל מה עשית ותגנוב את לבבי ותנהג וגו' למה נחבאת לברוח וגו' דמשמע דעשה עמו כל זה במזיד ובסוף דבריו א"ל עתה הסכלת עשו דמשמע שעשה בשוגג ואמנם משמעות דבריו תחלה לומר שעשה עמו במרד ובמעל וגנב את לבבו ואפי' אם תאמר שלפי תומך עשית עכ"ז סכלות הוא. והנה עתה כשבא יעקב אע"ה להחזיר לו תשובה א"ל מה פשעי ומה חטאתי ר"ל מה פשעי שעשיתי עמך במזיד ומה חטאתי שעשיתי עמך בשוגג הלא אנכי לא עשיתי עמך דבר רע לא במזיד ולא בשוגג:
כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך. לכאורה י"ל דהוא בדבריו לא חשדו בשום כלי כדי שישיב לו כן והא רק חשדו בתרפים כי א"ל למה גנבת את אלוהי. ויובן בס"ד ע"ד מ"ש רבי' מוהר"ם אלשיך ז"ל בפרשת תולדות על פסוק ויגש יעקב אל יצחק אביו וימושהו והיינו שהקב"ה עשה לו נס שלא היה יצחק ממשש בעצם רק בנגיעת ידיו בקלות ולכן אמר וימושהו ולא אמר וימששהו מגזרת ממשש בצהרים עכ"ד ע"ש ונמצא שהשי"ן יתירה להורות על מישוש בחוזק בעצם הדבר והנה לבן כשבא לחפש את התרפים בין כליו של יעקב כשהיה תופס כלי בגדים ושל עור וכן כרים וכסתות היה ממשש בחוזק וזה עדות שחשדו ליעקב ח"ו שגנב ממנו איזה דברים קטנים כגון כפות קטנים וכלים קטנים כמו טבעות וכיוצא ולכן ממשש בחוזק אולי ירגיש בכלי א' שהוא מונח וגנוז שם ויוציאנו לראותו ואם הוא לא היה מבקש כי אם התרפים למה הוצרך לעשות כן דהתרפים אינם קטני הכמות הרבה שיהיו נסתרים שם וז"ש כי מששת את כל כלי מששת דייקא שהוא מישוש בחוזק שבזה הוכחת על עצמך שחשדתנו בכלי הבית ג"כ הגידה לי מה מצאת מכל כלי ביתך:
הפטרת ויצא
וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו. יובן בס"ד כי אנחנו כל מגמתינו בתכלית התיקון הוא שיתוקן בחי' שם אד"ני ויהיה במעלת בחינת שם הו"יה ב"ה ע"ד ב' מלכים בכתר אחד וז"ש וישר אל מלאך וישר לשון שורה מלאך גי' שם הויה ב"ה ושם אדני שיהיו שוים במעלה בשורה אחת ובזה ויוכל. גם צריך להגביר בתיקון מעשינו בכיה ותחנה כדי שיתקבלו ברצון לפני ה' שכל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה וזהו בכה ויתחנן לו להקדוש ב"ה. או יובן בס"ד שצריך האדם לכוין בכל תפלותיו ובקשותיו בעבור כבודו יתברך וחילול שמו כביכול ולאקמא שכינתא מעפרא ולא בעבור טובת האדם. וזהו בכה ויתחנן לו דייקא כביכול בשביל הקב"ה ואזי בזכות זאת בית אל הוא בית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכי"ר שהוא מעשה שמים ימצאנו ושם ידבר עמנו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כי אז יקויים בנו מקרא שכתוב וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך יהי רצון שיראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל משיח צדקנו במהרה בימינו אכי"ר: