ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. איתא במסרה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואתה תדבר אל כל חכמי לב ואתה תצוה את בני ישראל ויובן בס"ר לפרש קישור הכתובים והוא דיש לתת טעם שלא היה מדע"ה כה"ג הגם דבאמת הכהונה היא ראויה לו והוא מפני שמוכרח להיות כל הצוויים שצוה הש"ית על ידו כי הוא נבחר לנביא יותר מכל ישראל ואין קודם ממנו במעלה הזאת וא"כ כשיצוה הש"ית על הבגדים של כהן גדול שיהיו בתכלית ההידור ואבני שוהם ואבני מילואים וכמ"ש הפסוק לכבוד ולתפארת הנה מוכרח שיצווה את ישראל בזה ג"כ על ידו והשתא יאמרו ליצני הדור כי הש"ית לא צוה שיעשו הבגדים בדמים יקרים כ"כ ודק הוא הוסיף בזה ח"ו ולכבוד עצמו הוא דורש וכן נמי כשיצוה את ישראל על ידו שיתנו המעשר והתרומה לכהן ג"כ יאמרו ליצני הדור להנאת עצמו הוא דורש ולכן השתא שנעשה אהרן כה"ג ולא הניח לעצמו כלום אין מקום לליצני הדוד לדבר כלום והנה הגם שהוא לוי וג"כ יש לו מן המעשר עכ"ז אין בזה מקום לליצני הדור לדבר יען כי השבט שלו כולו לויים וכולם לוקחים משא"כ אם יהיה כה"ג היה הוא לבדו לוקח ובניו ג"כ עמו כחדא חשיבי ועוד עתה שהוא לוי יכול הוא למנוע עצמו מליקח מעשר כלל כי אפשר שיתנו לאחרים אבל אם היה כהן מוכרח ליקח או הוא או בניו וכן נמי אם היה מצוה על אכילת קדשים של הקרבנות ששייכים לכהן דוקא גם על הפדיון דאדם ובהמה ושאר מתנות כהונה ג"כ היו אומרים להנאת עצמו הוא דורש משא"כ עתה שהוא נשאר לוי ואין לו בכל זאת כלום אין להם פה לדבר בעדו ח"ו. ובזה יובן ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך שיהוה כ"ג וא"ת ולמה אמנע אנכי מהשירות הקדושה הזאת והיה צריך שאני אהיה כ"ג לז"א מפני שמוכרח הוא שאתה תדבר אל כל חכמי לב שיעשו הבגדים יקרים ומפוארים בשביל הכהן גדול וגם מוכרח נמי שאתה תצוה את בני ישראל כל הצוויים השייכי' להם לצורך כ"ג שהם הפרשת תרומות ומעשרות ופדיון ושאר מתנות כהונה וא"כ השתא כיון שמוכרח הדבר שאתה דוקא תדבר ותצוה השתא לכן לא עשיתי אותך כ"ג ונתתי הכהונה לאהרן כדי להצילך מחשד ליצני הדור שלא יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש:
ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב הקדוש מהר"ש מאסטרופולי זיע"א על מדרש הנעלם וז"ל כד ישראל חייבין אתקיים בהון ובפשעכם שולחה אמכם ואשתאר אמחץ דא הוא אמחץ ראש אויבכם וכד אתהדרו ישראל בתיובתא אתהדר אמכם לאתרהא בשעתא דא אשתלימו שמונה בגדים דלביש כהנא רבא ביומא דכפורי ע"כ לשון המדרש הנעלם. ופירש הרב זלה"ה דכמו שיש כהן גדול למטה כן יש בחינת כ"ג למעלה והנה הבגדים שמשמש בהם כ"ג הם שמונה אבנט מצנפת כתונת מכנסים אפוד מעיל חשן ציץ אבל כהן הדיוט משמש בד' בגדים דוקא וא"כ כמו שיש שמונה בגדים לכ"ג למטה כמו כן יש בחינת ח' בגדים הנז' ברוחניות ואורות בבחינת הכ"ג שיש למעלה והנה כשישראל חוטאים ח"ו אז יחסרו בחי' ד' בגדים למעלה והם ר"ת אמכ"ם אבנט מצנפת כתונת מכנסים וישאר רק ד' בגדים היתרים שהם ר"ת אמח"ץ והם אפוד מעיל חשן ציץ והכוונה שע"י החטא עושים גרעון וכמו שכהן הדיוט גרוע מכ"ג למטה שהכ"ג משמש בשמונה וכהן הדיוט בארבעה כן הבחינה שלמעלה הרמוזה לזה לא ישאר בה כ"א ארבעה והגם שאפוד ומעיל וחשן וציץ הנשארים אינם של כהן הדיוט מכל מקום נשתוה הבחינה לכהן הדיוט בענין שלא ישאר כי אם ד' והמדרש הנז' הכי פירושו כד ישראל חייבין אתקיים בהון ובפשעכם שולחה אמכם ר"ל מכח פשעכם אנכי שולח ומסיר ד' בגדים הרמוזים במלת אמכ"ם ונשארים ד' בגדים הנרמזים בר"ת אמח"ץ ומרמז בזה שהקב"ה מוחץ ראש שונאי ישראל מחץ ראש על ארץ רבה וכד יחזרון בתיובתא אז יתחזר אמכם לאתרהא פי' כאשר יחזרו בתשובה אזי הד' בגדים המרומזים במלת אמכ"ם יחזרו למקומם וארמון על משפטו ישב אז בשעתא דא אשתלימו ח' בגדים דלביש כהנא רבא ביומא דכפורא דבשעה שישראל יהיו זכאים וצדיקים ממילא יחזרו ד' בגדים המרומזים במלת אמכ"ם ויתחברו עם ד' בגדים המרומזי' במלת אמח"ץ ותהיה אז הבחינה בשלימות גמורה ע"כ מהות דברי הרב זלה"ה בקיצור קצת ע"ש. ונמצא לפ"ז שכמו שיש ח' בגדים למטה כן יש למעלה ובזה יובן ואתה תדבר וגו' ועשו את בגדי אהרן שהם לקדשו ולכהנו ר"ל שאותם הבגדים ממש שהם לקדשו ולכהנו לאהרן תעשו אותם לי דייקא שבמעשיהם שעושים למטה יכוונו לפעול ברוחניות למעלה גם כן וכמ"ש הפסוק ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו שהעושים למטה המה פועלים כיוצא בזה ממש למעלה ברוחניות ועיין היטב בדברי הרב הנז"ל בליקוטי שושנים בהקדמה הנז"ל דשמונה בגדים שכתבנו וינעם לך דקדוק תיבת לי היטב היטב:
והנה ידוע שהאבנט מכפר על הרהור הלב מצנפת על הגאוה כתונת על ש"ד מכנסים על גילוי עריות וד' אלו הם ר"ת אמכ"ם וד' שהם ר"ת אמח"ץ הנה האפוד על ע"ז מעיל על ל"הר חשן על הדינין ציץ על עזות פנים והשתא אפשר לתת טעם על מה שמשלח ד' בגדים שהם ר"ת אמכ"ם דוקא יען כי עונות אלו הן רבים עתה ולכן גרמו שבריבויים נסתלקו בגדים שהם לכפרתן והוא שהרהור הלב הוא שכיח הרבה בכל דבר ודבר בעו"הר וגם הגאוה נמי שכיחא יותר ועוד שז"ל שהוא ענין ש"ד וגם הזנות שהוא ענין גילוי עריות והנה הל"הר נמי שכיח יותר ומה שנשאר המעיל שהוא על ל"הר זה היה בחסדי הש"ית משום דל"הר שכיח בכל אדם וכמ"ש בגמרא רובם בגזל וכולם בל"הר ומקשי ל"הר ס"ד אלא אימא באבק ל"הר הרי אמרו כולם באבק ל"הר ואם בזמן הגמרא אמרו כולם באבק ל"הר בדור יתום כזה מה נענה ומה נאמר ה' הטוב יכפר בעדנו איך שיהיה הנה בעון ל"הר אין נקי והשתא בחסדי הש"ית היה זה שישאר מעיל שהוא מכפר על ל"הר כדי שיגין ולא יהיה קטרוג כללי ח"ו:
ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק שלשה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת ר"ל שלשה המה כללות ישראל שהם ג' מדרגות כהנים לויים ישראלים מטיבי צעד בתשובה ומע"ט לעבוד את ה' בזריזות באהבה ויראה ואז וארבעה המה ד' בגדים שהם ר"ת אמכ"ם שנשתלחו מטיבי לכת שיחזרו לבא מהר להתחבר עם ארבעה בגדים הנשארים לתשלום שמונה בגדים:
והנה המצנפת היא מכפרת על הגאוה ואם תחשוב סדר הבגדים מתתא לעילא תהיה המצנפת שמינית ובזה יובן בס"ד מ"ש רז"ל ות"ח שרי ליה אחד משמונה שבשמינית דעשו החלקים על מספר שמונה ולא חילקו בסדר אחר והוא לרמוז מקום הכפרה שלו ולומר שאם הוא נזהר שלא יתגאה יותר משמינית יש לו כפרה על חלק השמינית שמתגאה מן המצנפת שהיא שמינית:
ויובן בס"ד לפ"ז טעם שהותר דבר זה דוקא לחכם ולא לשאר עמא דארעא וג"כ היה בא לו כפרה משם והוא דהת"ח הוא עוסק בתורה והנה בתורה כתיב כי לוית חן הם לראשך וא"כ דוקא הת"ח זכות התורה יגין עליו שיהיה לו חן שאפי' הוא מתגאה חלק השמונה שבשמונה במזיד אפ"ה יהיה לו כפרה מזכות המצנפת של כ"ג וזהו בתורת חן וחסד מכח זכות התורה לוית חן הם לראשך דייקא שהיא בראש אבל שאר עמא דארע' אין להם להתגאות במזיד ולסמוך על כפרת המצנפת וכמ"ש רז"ל האומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר וכן דוגמת זה הוא כפרת המצנפת של כ"ג:
או יובן בס"ד הטעם דמהני לת"ח דוקא דהנה ידוע דהרמב"ם ז"ל חילק הכ"ד שעות של היום ולילה לג' חלקים ח' שעות שינה ח' שעות מ"ומ שמונה שעות ללמוד בהם וסימנם א"ז תשכיל א"ז תצליח א"ז תישן כל חלק מספר א"ז ונמצא לפ"ז שצריך ללמוד ח' שעות מן הכ"ד שעות ולכן השתא הוי מדה כנגד מדה הת"ח שהוא לומד ח' שעות יתעורר לו כפרה מן המצנפת שהיא שמינית. ובזה יובן ות"ח שרי ליה שמינית שבשמינית ר"ל חלק אחד מהשמונה שעות שעם חלקי השמינית כי ג' חלקי שמיניות יש בכ"ד ומשמעות שרי ליה הוא מלשון כפרה כמו שאומרים שרי ליה מאריה:
וכפי האמור שצריך להחזיר ע"י תשובה ומע"ט ד' בגדים שהם ר"ת אמ"כם להשלים השמונה בגדים בשלימות. הנה בזה יובן בס"ד הפסוק תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי ידוע שמן השם והכסא חסר הו"א וצריך ג"כ להשלימם והנה השם והכסא הם שבעה אותיות ובזה יובן תן חלק לשבעה הם ד' אותיות השם וג' אותיות הכסא שתקן חלקם להשלימם וגם לשמונה רמז לשמונה בגדים הנז"ל להשלימם למעלה כאמור:
ונשוב לתת טעם בס"ד למאמרם ז"ל שחלקו הגאוה לשמונה שמיניות ולמה בחרו בהתחלקות השמיניות. ויובן בס"ד בהקדים תחלה מ"ש הגאון ר' יהונתן ז"ל בספר יערת דבש ח"ב וז"ל כבר תמהו איך אמר כי אין מספר לכוכבים והלא חכמי התכונה מנו ומצאו כ"ב אלפים כוכבים והרבה תי' בדבר ותי' אחד הוא מה שמצינו בכל זמן מהזמנים כוכבים חדשים מה שלא שיערו הקדמונים אף שכליהם בראיה ואויר ארצם יותר טוב משלנו עד שאין לומר כי אנחנו רואים מה שלא ראו בעיניהם וכלי הרואים שלהם והיעשה ה' חדשות בארץ לברוא כוכבים חדשים אבל הענין כך כי גלגל השמיני הוא עב ויש ב' כוכבים בעובי זה למעלה מזה וזה למעלה מזה גדול ותחתיו קטן וא"כ בחוש הריאות א"א למנות רק אחד ובפרט כי גדול יבהיק אורו ויכסה קטן אמנם ברוב ימים כפי סדרו של יוצר בראשית ישנו כוכבים שהם זה תחת זה מצבם וינועו בתנועה בלתי שוה עד שיבואו זה רחוק מזה בהרחק מה כפי תנועתם ומה שהיה מקודם לכוכב אחד נעשו שנים ואלו הן הכוכבים חדשים הנראים מה שלא היה מקודם ולא נברא בריאה חדשה ואי לזאת פשיטא שאין לספור הכוכבים כי מי יוכל לרעת כמה כוכבים זה למעלה מזה ברום ועובי רקיע ואינם נמנים ע"פ הריאות כאחד ואם באמת שתים שהם הרבה ולכך אמר הקב"ה כה יהיה זרעך כי גם ישראל כך זה למעלה וגדול משפיע לקטן כאשר השפיע לע' זקנים וע' זקנים לשאר ראשי ישראל והם לשופטים אשר תחתיהם ולפעמים הצעיר והקטן גדול יהיה כאשר קונה שלימות וא"כ לא יהיה צריך להשפעות שני והוא לבדו גדול כמוהו ויחשב לכוכב בפני עצמו כמו הנז"ל שלפעמים ינועו הכוכבים העומדים זה תחת זה והיו לשני כוכבים ולכך נאמר לו כה יהיה זרעך עכ"ל ע"ש הרי לפי דברי הרב ז"ל הנה האדם יקח מוסר השכל מגלגל השמיני שיש בו ההשתנות הנז"ל שהכוכבים שבו כשהם עומדים זה למעלה מזה אזי התחתון יתבטל בעליון ויהיה כלא חשיב ולפעמים ינועו הכוכבים הנזכרים ויהיו לשני כוכבים ואזי גם הקטן לכוכב בפני עצמו יחשב וכן האדם אין ראוי להתגאות על אדם שהוא נכנע ומשועבד תחת ידו כי הגם שעתה זה האדם משועבד תחת ידו ונצרך אליו ובטיל לגביה עב"ז אם יזמין לו הקב"ה לזה האדם הקטן איזה שררה ועושר שלא יצטרך עוד אליו ויתרחק ממנו אזי גם הוא יחשב כמותו ולא יהיה בטיל עוד לגבי דידיה ולא תכון עוד גאותו על זה וכן הדבר הוא בהנהגת הת"ח עם תלמידיו ושאד העם הנכפפים והסרים אל משמעתו כי אין ראוי לו להתגאות עליהם כי הגם שעתה כולם נצרכים אליו ללמוד ממנו ועל כן כולם נכנעים אליו עכ"ז אפשר שזה התלמיד הנצרך אליך ואתה מתגאה עליו יתן לו הקב"ה שכל טוב ולא יצטרך עוד אליך ומה שאתה רואה שהוא בטיל לגבך לרוב חכמתך היתה עליו הנה בעתה גם הוא יגדל בחכמה ולא יצטרך אליך וכאחד ממך יחשב וכמו הכוכבים שבגלגל השמיני שלפעמים יתבטל הקטן בגדול ויהא כלא חשיב ולפעמים ינוע ממנו ויהיה נחשב כמוהו ולכן כשרצו חז"ל להתיר מעט גאוה לת"ח שיחיה לו בשביל כבוד תורתו חילקו אותה לח' חלקים וכל חלק הוא שמונה והתירו לו חלק השמיני שבשמינית כרי שיזכור וישים על לבו תמיד המוסר שצריך האדם ליקח מגלגל הח' שבו יש השתנות בכוכבים בקטן וגדול כדי שאז לא יהיה נמשך המעט ההיתר שהתירו לו לאיסור להתגאות הרבה אלא לקרש עצמו גם בזה המעט שהתירו לו שכל כוונתו תהיה לש"ש:
ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. יובן בס"ד כי הנה ה' יראה ללבב אבל האדם יראה לעינים ואם תראה אדם אחד שניכר לעינים שהוא צדיק גרול אפשר שלא כן האמת ואם יש שנראה לעינים שאין כ"כ צדיק אפשר שהוא צדיק גרול באמת באופן שאין האחד מכיר את חבירו כמו שהוא בזה והנה מי שהוא כהן גדול ולבש בגדי כהונה ביום הכפורים ונכנס לבית קדשי הקדשים ויצא בשלום הנה עתה יש להכריח עליו שהוא צדיק גמור וזה סימן גדול על הצרקות שידוע שמי שאינו כ"כ צדיק לא היה יוצא בשלום מן הקודש וכמו שהיה בזמן בית שני וכמבואר בש"ס דיומא ע"ש והנה זה שהוא צדיק אזי בגדי כהונה שלובש הם לו לכבוד ולתפארת שהוא יתכבד ויתפאר בהם אבל מי שאינו צדיק לא כן תהיה לו שאדרבה יתגלה קלונו בהם אם לא יצא בשלום מן הקודש והנה אדם שעדיין לא נכנס לבית ק"הק ועושים לו בגדי כהונה כדי למנותו כהן גדול ליכנס לבק"הק הנה הגם שבאמת בגדי כהונה הם לכבוד ולתפארת עכ"ז לא תוכל להכריח ולומר שהם לכבוד ולתפארת לזה הכהן שמתקנים בעבורו כי אפשר שיהיה להפך שיתגלה קלונו לבסוף ורק אחר שיתמנה ויגיע זמן כניסתו לבק"הק ויצא לשלום אזי תוכל לומר שהם לו לכבוד ולתפארת וכמ"ש החכם בשעת המחקר יקל האדם או יקר והנה כל זה באדם סתם אבל אדם קדוש כאהרן הכהן שהוא כהן ונביא ונגלה אליו האלהים וידוע ומפורסם צדקתו לעיני הכל הנה בצדיק מפורסם כמוהו לא יפול בו נדנוד ספק דספק ובודאי כשיבא זמן שיכנס לבק"הק יכנס בשלום ויצא לשלום וא"כ הגם שבעת עשיית ותיקון הבגדים עדיין לא נכנס לבק"הק עכ"ז הבגדים הקדושים אלה שמתוקנים בעבורו המה לו לכבור ולתפארת משעת עשייה. ובזה יובן ועשית בגדי קורבו ומאחר שהיא לאהרן הידוע ומפורסם בקדושתו ובצדקתו ובתמימותו וגם שהוא אחיך הדומה אליך בנבואה לכן מעתה שהוא עת עשייתם המה לו לכבוד ולתפארת ולאיש כמוהו אין צריך לדעת אותו מן הנסיון:
והנה לכאורה י"ל בכפל הלשון דאמר לכבוד ולתפארת דלכאורה היינו כבוד היינו תפארת. ויובן בס"ד דהנה יש אדם שלובש דבר שהוא מצד עצמו אינו שוה דמים הרבה וגם אינו דבר נאה כ"כ ואמנם הוא סימן שררה הניתן מאת המלך להשרים שלו כל אחד כפי מעלתו והדבר חתיכת כסף או זהב קטנה ואמנם יש בו מעלות מעלות וזה הדבר יקירותו וחשיבותו הוא מפני שאין כל אדם יכול ללבוש אותו ורק מי שנותן לו המלך רשיון בזה ויש בזה מדרגות מדרגות וכל אחד אינו יכול ללבוש כי אם הסימן שהוא כפי מדרגתו ולכן הלובש זה הדבר כשיראוהו העולם יכבדוהו הרבה וכל אחד יהיה נכבד כפי מדרגת החתיכה שלובש ואמנם יש דבר שחשיבותו הוא מצד עצמו כמו אבן טובה שהלובש אותה יפארוהו העולם מצד ערך האבן שעליו שהיא שוה הרבה וזאת תהיה לו לפאר שיצא תוארו הדור ומפואר לעיני הכל מחמת האבן המזהרת עליו וכן אם האדם ילבוש בגדים נאים יתהדר ויתפאר גופו בהם שיצא נאה ומפואר בהם מחמת שהם עצמם נאים ומנאים אותו.והנה כאן בבגדי כהונה תרווייהו איתנהו דהנה בגדי כהונה אין רשות להדיוט ללבוש אותם רק הכהנים וד' בגדים היתרים אין רשות לשום כהן ללבוש אותם רק הכהן גדול והם כמו סימן גדי.יל הטתן מאת המלך מלכו של עולם לזה האדם שהוא לבדו משרת ה' ונכבד מכל אדם וא"כ גם אם יהיו הבגדים אלו אין להם חשיבות מצד עצמם ואין בהם נאות כלל גם כן הלובש אותם יתכבד בהם הרבה כי בהם יהיה ניכר שהוא משרת ה' וגדול כמעלה מכל אדם וכ"ש וכ"ש אם הבגדים האלו הם נכבדי' נמי מצד עצמם שהם נאים ויקרים עד מאוד והם בדמים הרבה ונחמדים למראה וכל הרואה אותם יתפלא ממלאכתם ונקיותם והלובש אותם יתגאה ויתפאר גופו בהם ובפרט שהחשן על לבו מבהיק ומזהיר עליו באבנים הטובות ויקרות הקבועי' בו ומלאכתם הפלא ופלא ובודאי שהוא יצא נאה ומפואר בהם עד מאוד וא"כ השתא בשמונה בגדים שצוה השי"ת בשביל אהרן יש בהם שתים מעלות הא' שהם כמו טכסיס סימני המלכים שנותנים לשרים והב' מצד חשיבות עצמם שהם בעצמם יקרים ונאים עד מאוד ולז"א לכבוד ולתפארת דאיכא בהו תרתי לטיבותא:
שתי כתפות חוברות יהיה לו אל שני קצותיו וחובר. יובן בס"ד דרך רמז כי ידוע שהנהגת העולם הוא על ידי בחינת שם הו"יה ושם אדנ"י והם כשני כתפים שיש בהם סמיכה לעולם ואנחנו כל מגמתנו במעשה המצות ליחד שם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני בשלמות גמורה ואזי כשיתייחדו יהיה חסד גדול בעולם שיתרבה השפע וז"ש שתי כתפות רמז לשם הו"יה ב"ה ושם אד"ני חוברות שיתחברו יחד אזי יהיה לו לזה הצדיק המחברם אל שני קצותיו כלומר יהיה לו שם אל שהוא חסד דכתיב חסד אל כל היום. שני קצותיו כלומר שימשך לו חסד מימין ומשמאל שהם שני קצותיו לקיים מה שנאמ' כי ימין ושמאל תפרוצי ולא יהיה מסתלק ממנו ח"ו אחר כך אלא וחובר שתמיד יהיה מחובר עמו חוט של חסד:
וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה. יובן בס"ד דרך רמז ונקדים לפרש בס"ד תחלה מ"ש התנא לתלמידיו יהי מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם והכוונה שהנה כמו שהאדם הוא ירא ומתפחד על הבשר ודם שלו לשמרו היטב מדברים המזיקים להם וגם הוא ירא עליהם ומזדרז לקרב להם התועלת יפשא"ק כן האדם יהיה ירא על דברים הנוגעים אל השמים שהם המצות ומע"ט לשמור אותם מדברים המזיקים ומבטלים אותם וגם נמי יזדרז לקרב התועלת לעשייתם ולקייומם ולז"א יהי מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם שתהיו יראים וחרדים על מעשה שמים כמו שאתם יראים וחרדים על בשר ודם שלכם. ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק וחשב אפודתו אשר עליו רמז למצות ומע"ט אשר מהם יעשה מלבוש רוחני לחגור בהם לעו"הב והם עליו מוטלים לעשותם כי כל אדם חייב לקיים מצות התורה כפי יכלתו וז"ש וחשב אפודתו אשר עליו הם המצות יהיו חשבונותיו ורעיונו עליהם כמעשהו ר"ל כמו המעשה החול שלו הם עסקי גופו וממונו דכמו שהוא מחשב בהם יומם ולילה ולא יסיר אותם ממחשבתו כן תהיה המחשבה שלו במצותיו יתברך:
או יובן בס"ד לרמוז דהנה העושה צדקה או שאר מצוה הגם דמצד המעשה נראה שהוא עושה מצוה גדולה אבל יתכן מצד המחשבה לא כן הוא אם הוא מחשב בזאת המצוה איזה פנייה או יוהרא וכיוצא והנה ודאי שעיקר המצוה הוא במחשבה ובפרט מצות הצדקה כי האדם הנותן צדקה אין לו מן הדין זכות בה כי הממון הוא של הקב"ה דכתיב לה' הארץ ומלואה ואולם הש"ית כרוב חסדיו וטובו הוא חושב לאדם כאלו נתן זה משלו וזה תינח אם יעשה מצותו יתברך בשלימות שיכוין במחשבתו ג"כ לש"ש אבל אם יחטא במחשבתו לחשוב פניות אחרות כיוהרא וכיוצא הנה אין דאוי עתה שיעשה הקב"ה עמו החסד הגדול שיהיה נחשב לו כאלו נתן הצדקה משלו ואפשר לרמוז בזה כי לכן נקרא ממון והוא שאם האדם יעשה בו רצונו יתברך בשלימות שהוא במחשבה ומעשה אזי יהיה תיבת ממון אותיות ממנו כלומר שיחשוב לו הקב"ה כאלו ממנו היה זה ומשלו נתן וכן הוא בכל מצוה ומצוה דג"כ אפשר לטעון עליה מן הדין מי הקדימני ואשלם מי עשה סוכה ולולב אם לא נתתי לו אני ונמצא שהכל משלו יתברך ואין לאדם זכות בה ואמנם אם בכל אלו יכוין למחשבה קדושה שיחשוב בכל לש"ש ולא לשום פנייה זרה ח"ו אזי הש"ית יגדיל חסדו אתו ויחשוב לו כאלו משלו עשה כל המצות האלו וממנו היו ולא יאמר לגבי דידיה מי הקדימני ואשלם. ובזה יובן בס"ד וחשב אפודתו אשר עליו כלומר המחשבה של המצות אשר מוטלים עליו כמעשהו כלומר ליזהר במחשבה לעשות כפעולה הנראית מן המעשה וכמו שהמעשה היא נראית מצוה גדולה כן המחשבה תהיה דומה למעשה ולא שיחשב לשום פנייה אחרת ח"ו ואזי עי"ז נחשב לו כאלו ממנו יהיה שלא יאמר הקב"ה לגבי דידיה טענת מי הקדימני ואשלם אלא יחשוב לו כאילו הכל ממנו ומכחו היה ואז ישלם שכר טוב ורב על מצותיו:
והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב. יובן בס"ד דרך רמז כי הנה ידוע מ"ש חז"ל שבזמן הזה אין לו לאדם שיתפלל תפלה בתורת נדבה כאשר היו נוהגים בזמן הש"ס יען כי עתה אין כל אדם מכוין דעתו היטב בתפלה להתפלל בכוונה וא"כ יותר טוב שלא יתפלל והנה לכאורה יש לחקור בס"ד בזה דממה נפשך אם תפלה בלא כוונה היא איננה מקובלת ורצויה לפניו ית' אם כן בזמן הזה שהאדם יודע ומכיר בעצמו שיש לו מחשבות רבות ואינו יכול לכוין בתפלה אזי לא יתפלל לגמרי מאחר שאין רצונו ית' בזה למה לו להתפלל אדרבה יותר טוב שלא יתפלל ויברך הברכות על חנם ח"ו ואם נאמר שתפלה שהיא בלא כוונה גם כן היא צריכה ועכ"פ היא יותר טוב מאם שלא יתפלל כלל אם כן למה כתבו חז"ל שאין להתפלל עתה בתורת נדבה בשביל שאין מכוונים בתפלה דנהי ראינו עושה מצוה כתקונה עכ"פ קצת מצוה מיהא איכא ועדיף טפי ממי שאינו מתפלל כלל ואם כן השתא קשה הדבר ממה נפשך אם תפלה בלא כוונה יש בה קצת מצוה יתפללו נדבה גם כן ואפי' שהיא בלא כוונה ואם אין בה מצוה כלל אם כן גם תפלת החובה לא יתפלל האדם שיודע בעצמו שאין לו כוונת הלב. ויש לתרץ חקירה זו בס"ד ע"פ דמיון ומשל לברנא דמלכא שכל איש פרטי יש עליו סך ידוע לתת כל שנה מאה גדוש ויש ממונה מן המלך לקבץ זאת והנה אם זה האיש לא היה אפשר לו לתת המאה גדוש להממונה של המלך והוכרח להביא המאה גרוש ולמסור אותם ביד המלך עצמו הנה לא עשה בזה גנאי למלך להביא לו מאה גרוש שאיננה לפי כבודו יען כי זה המאה גרוש היא חוב על זה האיש שחייב למלך כל שנה ואם היה מעכבם לעצמו ולא יביאם כלל הרי הוא גוזל מנת המלך וצריך לחייבו על זאת כפי המשפט וכן הדבר הוא בענין המכס שאם נתחייב לתת מכס מאה גרוש שהוא דבר מועט והביא המאה ומסרם למלך אין בזה גנאי למלך יען שזה מוכרח להביאם כי חייב בהם ואם לא היה מביאם כלל היה מתחייב קנס אבל אם בא אדם והביא למלך מנחה מאה גדוש שהוא דבר מועט הרבה הא ודאי שזה האיש הרי הוא מבזה למלך בזה להביא לו מנחה דבר מועט בזה וצריך לחייבו על זאת כי נהג קלות במלך כי המביא המנחה למלך אם היא ראויה לכבוד המלך יביאנה ואם לאו יותר טוב שלא יביאנה ואפי' אם זה האיש הביא מאה אלף גרוש עכ"ז מאחר שהיא אינה לפי כבודו הרי היא בזיון למלך ולא כבוד וכן הדבר בתפלה שהנה הקב"ה קבע לנו ע"י עבדיו הנביאים אבותינו הקדושים זיע"א שצריך להתפלל ג"פ ביום שחרית מנחה ערבית וא"כ ג' תפלות אלו הם בתורת חוב עלינו והנה המתפלל בלא כוונה הגם שיש בה חסרון גדול כי תפלה בלא כוונה הוא בגוף בלא נשמה אבל עכ"פ מצוה מיהא קא עביד וכמ"ש ישיב ואפי' סובין יען כי חוב על האדם וצריך לשלם כל מה שיכול לשלם כי המלוה אע"פ שחייב לו הלוה מעות טובים אפ"ה אם אין ללוה כי אם מעות רעים הוא מקבל אותם ממנו שזה יותר טוב מאם לא יתן לו כלום אלא שאח"ך מביאו לדין תורה ומכריחו להחליפם במעות טובים כן הוא המתפלל בלא כוונה ג"כ צריך לתקן אח"ך את תפלתו כי התפלות שהם בלתי כוונה נתקנים אח"כ ע"י שחוזר ומתפלל בכוונה ואזי מחיה אותם התפלות שהיו בלתי כוונה ומעלה אותם ויש בזה עוד תיקונים אחרים ואמנם כל זה בתפלות שהם חובה על האדם שהגם שהם בלתי ראויים למלך מלכו של עולם עכ"פ צריך האדם לפרוע חוב הקבוע עליו ואם לא יתפלל הרי זה נמצא גוזל מנת המלך אבל אם זה האדם התפלל תפלת החובה ויצא י"ח וחוזר ומתפלל בתורת נדבה הנה זאת התפלה היא כמו דורון ולכן אם זה האדם יודע בעצמו שהוא מתפלל בכוונה שאז תהיה תפלתו ראויה להתכבד לפני המלך מלכו של עולם יוכל להתפלל ואם יודע שהוא בעל מחשבות רבות ואינו יכול להתפלל בכוונה וא"כ אזי תפלתו בלתי ראויה להתכבד לפני המלך מלכו של עולם א"כ איך יביא דורון זה שהוא גרוע ואינו ראוי לכבודו ית' וכמו שכתבנו בס"ד במשל האמור שהמביא מנחה למלך אם היא מנחה הראויה יביאנה ואם לאו יותר הוא כבוד למלך אם לא יביאנה ולכן השתא שפיר כתבו הפוסקים ז"ל שבזמן הזה שאין האדם מכוין בתפלה כראוי לא יתפלל תפלה בתורת נדבה אבל תפלה שהיא חובה חייב להתפלל עכ"פ:
ונמצא השתא לפ"ז שמה שמנעו חז"ל את האדם עתה מלהתפלל בתורת נדבה הוא מחמת חסרון הכוונה שיש לו ולולי זאת היה יכול האדם להתפלל כל היום כולו תפלה אחר תפלה כמה פעמים מן הבקר עד הערב ובזה יובן בס"ד והיה פי ראשו בתוכו תיבת פי ר"ל חלק כמו והיה פי שנים ברוחך אלי וז"ש והיה פי ראשו כלומר חלק ראשו רמז למחשבה שהיא חלק הראש בתוכו ר"ל שתהיה תמיד המחשבה בעת התפלה בתוכו ולא יוציא אותה להניחה על דברים אחרים זרים והיינו שהוא מתפלל לפני הקב"ה ומוציא מחשבתו להניחה בסחורה פ' ובחנות פ' ובעיר פ' וביוצא בזה אלא יניחנה תמיד בתוכו שתהיה מקושרת ומונחת בדברים שמוציא מתוך לבו וקרבו ולא יוציא אותה החוצה בעניינים זרים ואם יהיה חזק ואמיץ בזה אזי ירויח בזה ששפה יהיה לפיו סביב כמו גלגל הסובב כלומר שתמיד השפה של פיו סובבת בדבור התפלה שיתפלל ויחזור ויתפלל שיוכל להתפלל כמה תפלות בתורת נדבה ולא שיהיה מתפלל תפלת חובה דוקא ומה דנקט שפה לפיו לרמוז נמי לפי דרכו למ"ש חז"ל שפ"ה גי' שכינה שע"י המחשבה הנקייה יהיה השראת שכינה בדבור היוצא מפיו בתפלה וכמ"ש ויהי נועם ה' אלהינו עלינו. גם ר"ת והיה פי ראשו בתוכו גי' רפ"ח רמז לרפ"ח ניצוצות שיתבררו על ידי התפלה כשתהיה בכוונה: