את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. יובן בס"ד דהנה הגם דאמרינן שכר מצות בהאי עלמא ליכא עכ"ז אין לך מצוה שאין בה קרן ופירות דכתיב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו ולכן הגם דהקרן א"א לאכלו בעו"הז עכ"ז מן הפירות אפשר לאכול בעו"הז וכמ"ש התנא אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעו"הז והקרן קיימת לו לעו"הב ואמנם כל זה הוא בשאר מצות שנצטווינו ע"י מרע"ה אבל אנכי ולא יהיה לך דמפי הגבורה שמענום הנה על זה צריך ליתן גם מן הקרן בעו"הז משום דכתיב ביומו תתן שכרו דדוקא השוכר שכיר ע"י שליח אינו עובר משום ביומו תתן שכרו אבל אם שוכרו בעצמו עובד והשתא לב האדם יחשוב שאין מתן שכר בעו"הז כי אם מן מצות אנכי ולא יהיה לך דמפי הגבורה שמענום אבל שאר מצות שנצטוינו ע"י מרע"ה אין מהם הנאת שכר בעו"הז כלל ועיקר ולזה בא מרע"ה להודיע את ישראל דגם מן מצות שנצטוו על ידו יש להם הנאת שכר וכמ"ש דאם מן הקרן לא יש אכתי יקחו מן הפירות ולז"א את הברכה אל תחשבו שאתם לוקחים אותה בעו"הז מכח אנכי ולא יהיה לך דוקא אלא תהיה לכם ברכה בעו"הז גם מכח אשר תשמעו את מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם שגם המצות שאתם מצווים על ידי ג"כ יש ברכה מהם בעו"הז:
כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו. הנה לכאורה י"ל דהא ודאי חיוב מצות הצדקה הוא בכל מקום שגם העניים של חו"ל ג"כ חייבים ליתן להם צדקה וא"כ למה תלה הקב"ה מצוה זו שאמר כי יהיה בך אביון וכו' בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך והו"ל לומר סתמא כי יהיה בך אביון מאחר אחיך לא תאמץ את לבבך וכו'. ויובן בס"ד לפרש והוא דידוע מ"ש הרב נחלת בנימין ז"ל דף צ' ע"ב וז"ל דאיך הוא ית' הוי לוה ברבית לדרש רז"ל ע"פ מלוה ה' חונן דל דחנינת הדל בנתינת הצדקה הוא בתורת הלוואה לו ית' וכדי להוציא דבר זה מלבך שלא תקפוץ את ידך בגלל הדבר הזה אמרה תורה אם כסף תלוה את עמי את העני עמך פי' הלוואה זו תהיה לעני אשר עמך אבל לא תשימון עליו נשך כי אם עלי ואז הו"ל כרבית הבא ע"י שליח ולא אסרה שליח שרי כסברת ר"ת והגם דהוא יתברך קרא עצמו לוה כמ"ש מלוה ה' חונן דל היינו דמקרי לוה משום דהוא הנותן רבית אבל עיקר ההלוואה הוא לעני אשר עמך עכ"ל ע"ש. והנה מלבד דברי הרב ז"ל שפי' מלוה ה' חונן דל דמקרי לוה משום דהוא נותן הרבית הנה אפשר נמי דכוונת הכתוב לומר דמי שחונן דל הוא כמלוה ה' דכמו שאם הוא מלוה ה' כביכול ודאי לבו בטוח ולא יירא על ממונו שנותן כן מי שחונן דל לבו בטוח בממונו שלא יפסיד ויקבל שכרו כפול ומכופל אבל מן המשך הפסוק משמע כפשוטו דהוא מלוה ה' ממש:
והנה ידוע הוא מ"ש חז"ל דהיושב בא"י הוא נשפע על ידו ית' ולא ע"י שליח אבל היושב בח"ל הוא נשפע ע"י שליח משרי מעלה כי בא"י כתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה וכו' ודבר זה ידוע ומפורסם בדברי חז"ל וא"כ השתא לפ"ז אפשר לומר דאם כוונת אומרו מלוה ה' חונן דל הדברים כפשוטן שהוא מלוה ה' כביכול ממש א"כ השתא יאמר האומר דבחו"ל מותר ליתן צדקה ואין בזה חשש רבית במה שלוקח בעל הצדקה שכרו כפול ומכופל יען כי בח"ל ההשפעה תהיה ע"י שליח ולא ע"י ית' וא"כ זה הנותן שהוא יושב בח"ל ונשפע שם מותר לו לקבל הטובה הניתנת לו עבור הצדקה כי הו"ל רבית הבא ע"י שליח כי מקבלו משרי מעלה ולא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה וא"כ השתא הגם דתימא הדברים כפשוטן שהוא מלוה ה' ממש כביכול אפ"ה אין בזה חשש רבית מאחר שזה הוא בח"ל אבל משא"כ אם ישראל הם שרויים על אדמתן בא"י דשם ההשפעה מוכרחת להיות ע"י ית' ולא ע"י שליח דכתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה וכו' א"כ אז אם תפרש הדברים כפשוטן שהוא מלוה ה' ממש א"כ יש מקום לעשיר למנוע ידו מצדקה משום חשש רבית דכל מה שלוקח יותר ממה שנתן ה"ז רבית והיא באה מיד לוה למלוה בלתי אמצעי ונמצא לפ"ז דאם תאמר הדברים בפשוטן יש מניעה לעשיר מליתן צדקה בא"י דוקא אבל לא בח"ל:
ובזה יובן הפסוק כי יהיה בך אביון וכו' באחד שעריך בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך לא תאמץ את לבבך וכו' ר"ל דבעודך בח"ל אין צריך לציות אותך שלא תקפוץ את ידך מאחיך האביון כי אתה מעצמך תבקש ליתן לו שבזה אתה מרויח שכר רב אבל מה שאני צריך לצוות אותך הוא בזמן היותך בארצך היא ארץ ישראל דשם ההשפעה אינה ע"י שליח וא"כ מכח זה תבא לאמץ את לבבך ולקפוץ את ידך מאחיך האביון כי תחוש לרבית ומ"ש אשר ה' אלהיך נותן לך לא קאי על הארץ דאחר שאמר בארצך ידענא שהיא א"י אשר ה' נתנה לנו אלא אשר ה"א נותן לך קאי על השפע וזהו המשך הכתוב בארצך היא א"י אשר שם ה' אלהיך נותן לך השפע שלא תקבל אותו ע"י שליח כי אם ע"י ית' וא"כ מכח זה לא תבא לאמץ לבבך ולקפוץ את ידך מאחיך אלא פתוח תפתח את ידך לו יען כי אין הדברים כפשוטן כאשר תחשוב שההלוואה היא לו ית' אלא והעבט תעביטנו דייקא כלומ' ההלוואה היא לעני דוקא ולא להש"ית כביכול יען כי הצדקה אשר אתה נותן לעני היא די מחסורו אשר יחסר לו לעני עצמו כי הוא החסד ואתה ממלא חסרונו וא"כ למה יקרא בזה הקב"ה כביכול לוה הא ודאי דלא חשיב לוה בזה כי אם העני בעל החסרון שמקבל ממך המעות ומ"ש מלוה ה' חונן דל אין הדבר כפשוטו אלא כמ"ש הרב ז"ל או כמ"ש בס"ד וא"כ השתא אין כאן חשש רבית דלא אסרה תורה כי אם רבית הבא מיד לוה למלוה ואז תוכל לקבל עבור הצדקה שכר רב:
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך. יובן בס"ד לפרש והוא דידוע מ"ש המפרשים ז"ל במה שטענו המלאכים על התורה ורצו שיקחוה הם וא"ל חמדה גנוזה תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וכו' תנה הודך על השמים והק' המפרשים ז"ל בזה דאם רוצים התורה לעצמם למה לא בקשו אותה מהקב"ה מקודם ולא ערערו כי אם עתה כשעלה מרע"ה למרום לקחת אותה ותי' ז"ל בזה כי הם הוו סברי מי שאינו מצווה ועושה עדיף מן מצווה ועושה וכן הסברא נותנת ולכן מתחלה לא בקשו התורה כי רצו שיהיו אינם מצווים ועושים ואמנם אחר שראו שעלה מרע"ה למרום לקחת אותה והקב"ה רוצה ליתנה אמרו יתכן שטעינו בסברתינו ואדרבא המצווה ועושה עדיף לכן ערערו עליה וא"ל הקב"ה למרע"ה החזר להם תשובה וא"ל כלום יצ"הר יש ביניכם דהא ודאי אי ליכא יצ"הר אז מי שאינו מצווה ועושה עדיף יותר וכן הסברא מכרחת אבל במקום דאיכא יצ"הר הוא להפך דמי שהוא מצווה ועושה עדיף יותר כי אז היצ"הר מתגרה בו להחטיאו ומלחמת יצ"הר גדולה ואם מכניע יצרו שכרו גדול אבל אם אינו מצווה היצ"הר אינו מתגרה בו ואין לו שבח כ"כ בקיום המצוה עכ"ד ז"ל:
הרי נמצינו למידין דבדבר שיש בו מלחמת היצ"הר מצווה ועושה עדיף אבל במקום דליכא מלחמת היצ"הר שאינו מצווה ועושה עדיף כי כן הסברא נותנת וא"כ השתא נחזי אנן במצות הצרקה הנה לכאורה נראה דהיה יותר טוב שלא יצווה הקב"ה על הצדקה כדי שאז המקיים צדקה יהיה אינו מצווה ועושה דהא הכא בזה גם אם הוא אינו מצווה ג"כ היצ"הר מחטיאו שלא יתן צדקה לעני יען כי היצ"הר חפץ בהשחתת העולם ורוצה שימות האדם ברעב וא"כ בלא"ה היצ"הר אם רואה איזה עשיר שהוא רוצה ליתן צדקה לעני כדי להחיותו יחטיאנו ויאמץ לבבו לבלתי יתן כי אינו רוצה שזה העני יחיה וחפץ הוא שימות ברעב כי כן דרכו להיות יורד ומשטין עולה ומקטרג כדי להזיק הבריות וא"כ השתא במצוה כזו אם לא היה הקב"ה מצווה את האדם בה והיה האדם עושה אותה הנה נמצא ששתי מעלות בידו הא' שאינו מצווה ועושה והב' שיש לו בה מלחמת היצ"הר שהיצ"הר מחטיאו כ"כ בזה וא"כ היה צריך שמצוה זו לא יצוה אותם בה כדי לזכות את ישראל יותר ואמנם באמת זה אינו דזה תינח אם תניח במונח שאם זה העני לא יתן לו העשיר היה נחדל ומת מקרב הארץ ברעב והשתא שפיר תאמר שגם אם אין האדם מצווה בצדקה אפ"ה היצ"הר מתגרה בו למנוע אותו ממנה כדי להמית את העני אבל באמת כלל ידוע הוא שלא נמצא אדם שמת ברעב שאם הבריות לא ירחמו עליו אז הקב"ה יזמין לו פרנסה ממקום אחר באופן שיחיה ולא ימות כי הקב"ה לא עשה את העני עני אלא כדי לזכות בו את העשיר ואם העשיר אינו זוכה בו לא ימות העני כי מי שברא אותו הוא יזמין לו פרנסה ויחיה ולא ימות וא"כ השתא היצה"ר לא היה מתגרה באדם למונעו כי יודע שאין חיות העני תלוי ביד העשיר אלא בידו ית' ואם העשיר לא ירצה להחיותו הקב"ה יזמין לו פרנסתו באופן אחר וא"כ מה ירויח אם ימנע את העשיר מלהחיותו וא"כ השתא נמצא מצוה זו הוי כשאר מצות שאם לא היה האדם מצווה לא היה היצ"הר מתגרה בו ולכן לזה צוה אותנו הקב"ה במצות הצדקה כדי שנהיה מצווים ועושים ואז בזה יש מלחמה גדולה עם היצ"הר וז"ש כי לא יחדל אביון מקרב הארץ כלומר דע לך כלל זה שאין האביון נחדל ומת מקרב הארץ בעבור עניותו כי אין אדם מת ברעב ואם לא היית אתה מחייהו אז הייתי מזמין לו פרנסה באופן אחד ויחיה ולא ימות ולזה לכן אנכי מצוך פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך דאז צריך שתהיה מצווה ועושה כדי שיתגרה בך היצ"הר ויהיה לך זכות גדול כשאתה מכניע אותו משא"כ אם היה האביון נחדל ומת בלתי פרנסתך שאתה מפרנסו לא צריך שאצוה אותך כי אדרבא יותר טוב שלא אצוך כדי שיהיה בידך שתי מעלות כאחד:
כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך. יובן בס"ד לרמוז אותיות דבר הזה במילואם כזה דל"ת בי"ת רי"ש ה"א זי"ן ה"א יעלה מספרם ע"ה כמספר רחל עקרת הבית עם האותיות רמז לזכות רחל אמנו זיע"א שהיא עקרת הבית כנודע והיא מבכה על בניה גם ראשי תיבות כי בגלל כ"ב רמז לכ"ב אותיות התורה ור"ת הדבר ה' רמז לחמשה אותיות מנצ"פך ור"ת הזה יברכך ה' אלהיך גי' כ"ו רמז לשם הוי"ה ב"ה שם הרחמים שבזכות התורה נתברך ברכות נשגבות משם הוי"ה ב"ה שהוא פועל למעלה מן הטבע:
הפטרת ראה
וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. יובן בס"ד דידוע דאין לעשות אעבוריה אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא ואמנם כתבו הפוס' ז"ל דאם יש לו בן ת"ח יוכל לתת לו כל ממונו כי במקום תורה וחכמה מותר לאעבוריה אחסנתא וכמ"ש בזה הרב מהר"י אלגאזי ז"ל ע"ש. והנה נמצא לפ"ז שעתה אפשר שיהיה שנאה ומחלוקת בין הבנים והוא דאפשר שיהיה לאדם בן ת"ח ויתן לו כל נכסיו ולא יניח לאחיו כלום דמן הדין יש לו רשות לעשות ואז ממיל' יהיה שנאה וקנאה לבנים זה עם זה אבל לעתיד לא שכיח זה יען כי כולם יהיו לומדים תורה וכולם יהיו חכמים וא"כ כל הבנים שוים הם לענין תורה וחכמה ואז אין לאעבוריה אחסנתא כלל ולמה יהיה שנאה ביניהם וז"ש וכל בניך למודי ה' שיהיו כולם ת"ח וא"כ אז ורב שלום בניך שלא יבואו לידי שנאה ומחלוקת כי כולם אז יקחו בשוה:
בצדקה תכונני רחקי מעושק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול הנה אנכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה' הוי כל צמא וכו'. יובן בס"ד לפרש והוא דידוע שכתב הרב מהר"י אזולאי ז"ל בראש דוד דיעקב ועשו חלקו העולמות ואיך זרע יעקב אכל תרי עלמי והא בהאי עלמא לית להו מידי ורבני אשכנז ז"ל תי' כמ"ש התוס' ז"ל בפ' איזהו נשך דף ע' דהגם דרבית הגוי לא שרי אלא לכדי חייו מ"מ האידנא דאו"הע גודא רבא שדיוה אכולא כרכא מסים וארנוניות ואלימי לאפוקי ממון ישראל הכל נקרא כדי חייו ומזה נלמד דכיון דבגלות הזה מחסרים מישראל ממון בארנוניות ומסים וכו' כל מה שיש לישראל נקרא כדי חייהם עכ"ד ז"ל ע"ש והנה לפי תי' הנז' אין להם לישראל לקוץ כ"כ מעושק הגוים אשר יעשקום כיון דזו היא סייעתם והצלתם מטענות עשו ואי לא הוו עבדי להו כן איך היה אפשר שיהיה להם נכסים רבים ואמנם זה תינח אם כל ישעם לישראל הוא מזה התירוץ דוקא אבל באמת הנה נמצא לישראל תירוץ אחר לטענה הנז"ל והוא כי מקרא מלא דבר הכתוב עולם חסד יבנה וכן אמר התנא שהעולם מתקיים על גמילות חסדים והיא היא עמוד הראשון שהיה עומד עליו העולם כי קודם שניתנה תורה ועבודה לא היו בעולם כי אם עמוד ג"ח כנודע והנה ידוע שישראל סימנם ביישנים רחמנים גומלי חסדים ונמצא שהעולם היה חרב בלתי ישראל והם המקיימים אותה ונמצא שכל מה שנהנים ונוטלים מעו"הז אין זה משל עשו אלא הרי הם כמצילים מזוטו של ים ונמצא לפ"ז שגם אם לא יעשקו הגוים את ישראל ולא יהיו תחת ידם אכתי יש טענה מספקת לישראל לזכות בהנאת עו"הז מכח החסד שעושים בעולם:
ועוד יש טענה אחרת ג"כ לזה והוא מ"ש הרב יד אבי שלום ז"ל משם הרב נ"ב ז"ל שעשו רצה לשנות החלוקה עם יעקב כשראה שיעקב זוכה בעו"הז ג"כ ובסוף נתרצה לזה בתנאי שיקבל יעקב גרים שיתגיירו מבניו שיזכו גם הם לעו"הב ונמצא ע"י קבלת הגרים רשאים אז זרע יעקב אע"ה ליהנות מעו"הז עכ"ד ז"ל ע"ש:
ועוד יש טענה אחרת והוא כי ידוע שהקב"ה ברא הכל וכולם עבדיו ויציר כפיו והמלך יש בידו כח להפקיר ממון אחרים ולהוציא מזה ולתת לזה וכן כאן הגם שעשו זכה כבר בעו"הז והכל שלו עכ"ז הקב"ה יכול להפקיר ממונו לזרע יעקב ומה בכך דכ"ע דיליה היא אבל משל יעקב לא רצה הקב"ה להפקיר לעשו כלום:
וגם יש עוד טענה אחרת והוא מ"ש הראשונים ז"ל דישראל זוכים בהנאת עו"הז בכח התורה דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ונמצא שישראל שהם העוסקים בתורה הם המקיימים העולם ונמצאו כמצילים מזוטו של ים ולא משל עשו אכלי כלום:
ובזה יובן בס"ד המשך הפסוקים בצדקה תכונני בכח הצדקה והחסד שאתם עושים בגופכם זע"ז בזה תכונני בעו"הז ואין יכול לטעון עשו עליכם מדין החלוקה כלום וא"כ אז בזה לא תצטרכי עוד לטעם רבני אשכנז ז"ל הנז"ל שהוא משום דהאו"הע עושים מסים ואריוניות אלא השתא דחקי מעושק הגוים שלא יכולו לשלוט בך כי לא תיראי עוד מהם וממחתה כי לא תקרב אליך יען כי יש בידכם טענה מספקת ואינכם צריכים לטענה זו כדי שצריך להיות לכם עושק ומחיתה מהם כי יש לכם תשובה נגד עשו ועוד מלבד טענת הצדקה וחסד הנז"ל שיש לכם הנה עוד לכם טענה אחרת נגד עשו והוא כי הן גור יגור אפס מאותי ר"ל גור יגוד עמכם אותו שהיה תחלתו אפס מאותי והוא הגר ובזה את ניצולת מטענת עשו יען כי מי גר אתך מאלו הגרים הנה הוא עליך יפול בעו"הב וא"כ מה שלוקחים אתם מעשו בעו"הז לוקחים כנגד זה הגרים בעו"הב ואין לעשו עליכם כלום ועוד יש לכם טענה אחרת והוא כי הנה אנכי בראתי חרש וכו' ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל ונמצ' כי הכל בין הטוב ובין הרע הכל אנכי בראתי אותם וכ"ע דילי היא וא"כ הגם שכבר זכה עשו בשלו יכול אני להפקיר מן ממונו לזרע יעקב ואין לעשו דין ודברים עמכם כלל וא"כ השתא כל כלי יוצר עליך לערער בעבור זה לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי כי יש בידך כמה טענות להשיב כנגדם וגם זאת ועוד אחרת כי יש לכם טענה מספקת הרבה והוא כי זאת היא התורה הנק' זאת דכתיב וזאת התורה כנודע היא נחלת עבדי ה' דוקא דאם יש אחד מן הגוים עושה ג"ח הנה לא יש מי שעוסק בתורה וא"כ נמצא שזו טענה אלימת' שע"י התורה אתם כמצילים מזוטו של ים וזאת היא צדקתם מאתי שנתתיה להם להצדיק עצמם בה בעו"הז ועל כן מאחר שזו הטענה היא אלימתא יותר מן הכל לכן העצה היעוצה עליכם בית ישראל שהוי כל צמא לכו למים היא התורה שנקראת מים שהיא כמו המים שאוהבי' מקום נמוך כן התור' אוהבת השפלים ושוכנת אצלם ואשר אין לו כסף מלשון נכספה וגם כלתה נפשי ר"ל אין לו השתוקקות בתורה לכו שברו היצ"הר שתשברו כחו ותכניעו אותו כי הוא השאור שבעיסה המעכב בזה ואינו מניח שיהיה לכם השתוקקות לתורה וא"כ לכו שברו אותו ואז ואכולו לחמה של תורה דכתיב לכו לחמו בלחמי ואז עי"ז שאתם עוסקים בתורה אז ולכו שברו בעו"הז בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב כי הכל שלכם הוא ואתם כמצילים מזוטו של ים:
למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה שמעו שמוע אלי ואכלו טוב וכו' הטו אזנכם וכו'. יובן בס"ד כי זה הלחם הגשמי הוא מתעכל אחר שש שעות והולך לו וא"כ מה שנתתם עבורו כסף וקניתם אותו כאלו לא קניתם כלום כי אח"ך איננו וזהו למה תשקלו כסף בלא לחם כי לחם הגופני אינו חשוב לחם ממש וא"ת ואיך אתה אומר בלא לחם והלא לחם קנינו לז"א ויגיעכם בלא לשבעה ר"ל כוונת דברי הוא שיגיעכם שאתם יגיעים עבור לחם הגופני הוא בלא לשבעה כי אינכם יכולים לשבוע ממנו שביעה קיימת מה שאין כן לחם הרוחני הוא לחמה של תורה ומצות הוא קיים לעד לעולמי עולמים כי הוא נצחי ולכן העצה היעוצה הוא שמעו שמוע אלי ואכלו טוב היא התורה שנקראת טוב ואז ותתענג בדשן נפשכם לעו"הב הטו אזנכם ולכו אלי ותחי נפשכם חיות תמידי ואז בשכר זאת ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים כי הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אין אחריה שעבוד ולז"א ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים ובא לציון גואל במהרה בימינו אכ"יר: