ושלשת תרד מאד. יובן בס"ד לרמוז כי הנה ידוע מ"ש הרב ר' חיד"א ז"ל במדבר קדמות כי מ"ש עזרא בדברי הימים דויד מלא ביו"ד הוא מפני שדוד הע"ה אח"ך נתעלית מדרגתו ואז נתוסף בו יו"ד לרמוז שלימות התקון כי דוי"ד גי' כ"ד כנגד כ"ד צידופי אד"ני גם היו"ד נוספת רמז לבחי' גדולה וכו' ע"ש ובזה פי' הרב ז"ל הפ' עשה עמי אות לטובה שיתוסף יו"ד בשמו דויד עכ"ד ע"ש והנה דוד בלא יו"ד מספרו י"ד ומספר זה אין ראוי להשתלש כי אם ליחלק לב' חלקים דוקא אבל דויד ביו"ד מספרו כ"ד זה יכול להשתלש כל שליש הוא שמונה והנה אם מספר שמו ראוי להשתלש זה מורה על שלימות ישראל בדוגמת הס"גול שהוא שלש נקודות דאז הם גדולים במעלה וכמ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים ר"ל דוגמת הס"גול שאז הם שלמים במחשבה ודבור ומעשה מה שאין כן אם הם דוגמת הצ"רי שהוא שני נקודות אין זה שלימות להם וכנודע:
ובזה יובן בס"ד למנצח על השמינית מזמור לדוד ר"ל כשיתחלק מספרו על שמונה שמונה ע"י תוספת היו"ד וכאמור אז הוא מזמור לדוד כי שמחה וגיל היא לו:
ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הבא העיר. יובן בס"ד לרמוז ויתן יהונתן את כליו רמז לאורות הנקראים כלים אל הנער גי' ש"ך ניצוצין ויאמר לך הבא העיר המ' שנקראת עיר:
הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפול לאפיו ארצה וישתחו שלוש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל. יובן בס"ד לרמוז הנ"ער גי' ש"ך רמז לש"ך ניצוצים בא ר"ל שנתקנו ונמשכו מן הסיגים הדבוקים בהם ואז ודוד קם מאצל הנגב אותיות הגנב שאין עוד אחיזה לקליפה לגנוב עוד יניקה מבחי' דוד וזהו ודוד קם מאצל הגנב. או יובן בס"ד ודוד קם ר"ל שנעשה לו עילוי וקימה מאצל הנגב רמז לחכמים כי החכמה תתיחס לדרום כמ"ש הרוצה להחכים ידרים ועל כן צריך להיזהר ולקיים ולעשות הדברים המסוגלים להצלחת דוד הע"ה שהוא הגואל המשיח שיבא במהרה בימינו אכי"ר וה"א שיזהרו במדת הענוה כי ידוע מ"ש חז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח וזהו ויפול על אפיו ארצה רמז למדת הענוה שיחשוב האדם את עצמו כארץ לדוש ועוד שיזהרו בתפלות שחרית מנחה וערבית שיהיו בכוונה גדולה כרי להוציא בזה נפשות וניצוצי קדושה העשוקות וזהו וישתחו שלוש פעמים וגם צריכים ליזהר במדת האהבה והאחדות וזהו וישקו איש את רעהו שההשקה מורה על אהבה ואחרות וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ ישקני מנשיקות פיהו שהנושק ומחבק רצונו להודיע בזה שהוא נפשו כנפשו וגופו כגופו ע"ש וזהו וישקו איש את רעהו וגם צריך להרבות בבכיה בתפלתם במ"ש בבני יבואו ובתחנונים אובילם וכמ"ש רז"ל כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה לא ננעלו ויתנהגו בכל מדות טובות עד דוד הגדיל ר"ל עד שיהיה גדולה ועליה לדוד שיהיה עת רצון מלמעלה להביא הגואל במהרה בימינו ולגאולנו גאולת עולם אכי"ר:
או יובן בס"ד לדמוז עד דוד הגדיל והוא דידוע מ"ש רז"ל דלא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחיד שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד והנה זה תינח אם יש איזה הוכחה מאיזה מקום שהתשובה מהני גם ליחיד אז שפיר עשה דוד אותו מעשה כי להודיע ולפרסם הענין לכל העולם דלאו כ"ע דינא גמירי למילף הילפותא דמוכחה על תשובת היחיד דמהנייא ליה ואם חטא יחיד אפ' שיתרשל ולכן אהני מעשה דדוד כדי שנאמר ליחיד כלך אצל יחיד דשפיר סמכא דעתיה בההיא דדוד ואמנם אם ליכא איזה הוכחה או ילפותא מאיזה מקום דמהני התשובה ליחיד א"כ דוד הע"ה על איזה דבר סמך ועשה אותו מעשה ואכתי עדיין יש לבעל דין לחלוק ולומר דגם לדוד לא אהני ליה התשובה ח"ו והגם שארז"ל שא"ל הקב"ה לדוד בחיי שלמה בנך אודיע שמחלתי לך על אותו עון והוא במה שאמר שלמה הע"ה כ"ד רננות ולא נענה עד שאמר זכרה לחסדי דוד אבי ונענה ואותו היום ידעו שמחל לו על אותו עון אכתי קשה מנ"ל דע"י התשובה לבדה נמחל ודילמא נמחל לו ע"י המיתה שזה היה אחר שנפטר וא"כ מנ"ל דתשובה מהני ליחיד כדי שיסמך על זה דוד הע"ה ועשה אותו מעשה להודיע לרבים. ויובן בס"ד לומר דשפיר איכא ילפותא גמורה דתהני התשובה ליחיד והוא מ"ש הרב מאמר מרדכי ז"ל בשם המפרשים ז"ל שהטעם שציציות הם צריכים להיות ב' מלפניו וב' מלאחריו משום דארבע ציציות הם ל"ב חוטין ועשרים קשרים גי' ב"ן ורמז בין כך ובין כך קרויים בנים ר"ל בין קודם שיחטא בין אחר שחטא וכו' ע"ש הנה נמצינו למידין מן הציציות דהתשובה מהנייא גם אחר שיחטא בעודנו חי קרוי בן ואיך אפשר זה להיות אם לא ע"י התשובה וממילא משמע דגם ליחיד מהני יען כי הרמז בא במספר בן שהוא לשון יחיד ולא במספר בנים שהוא לשון רבים ונמצא דעל עיקר הענין שתהני התשובה ליחיד הנה יש לדוד עדות מן הגדיל שהוא הציצית דקדוי גדיל דכתיב גדלים תעשה לך וז"ש עֵד דוד הָגֵדיל העין בצירי ד"ל העד בצירי ר"ל העד של דוד בענין התשובה דתהני ליחיד הוא הגדיל ר"ל הציצית:
או אפשר לרמוז בסגנון אחר קרוב לזה ממש והוא דהנה הגם שבאמת מצינו שהקב"ה מחל לדוד הע"ה על אותו עון עכ"ז יש לומר דודאי יותר טוב היה אם לא היה חוטא כלל כי דבר ידוע הוא שהדבר שנתקלקל ונתקן כמו בגד שנקרע שהגם שימצא חייט אומן גדול שיעשה לו תפירה מסותרת לבל יתראה ויוודע מקום הקרע עכ"ז ודאי לא יהיה חשיבותו כמו קודם הקלקול שבודאי שיותר טוב היה חשוב קודם שנקרע וכן הדבר גבי כל אדם שחטא ועשה תשובה שהגם שהתשובה מהנייא ליה למחילת העון עכ"ז לא יהיה חשיבות אותו האדם כמו שהיה קודם החטא כן יש לומר לכאורה ואמנם באמת כי מן הגדיל הוא הציצית משמע באמת דגם אחר שיחטא יהיה באותה מדרגה של קודם החטא ממש דמקודם קרוי בן וגם אחר כך קרוי בן ולכן מניחים שתים לפנים ושתים לאחור להורות כי שקולים הם במעלה וז"ש עֵד דוד הָגֵדיל ר"ל העד של דוד שמעיד עליו שלא ירד מעלתו אחר אותו מעשה הוא הגדיל וכאמור:
או יובן בס"ד לרמוז ע"ד שכתבנו לעיל בס"ד בשם הרב חיד"א זלה"ה שמה שנתוסף יו"ד בשמו הוא לרמוז על שלימות התיקון שלו שנתעלה אח"ך יותר וכנז"ל ונמצא שמכח שמצינו שנתגדל שמו אח"ך בדברי הימים וניתוסף בו יו"ד הנה זה הגדלות היא לו לעדות ברורה מענין ב"ש וז"ש עֵד דוד הגדיל ר"ל העד של דוד הוא מה שהגדיל אח"ך בשמו שנתוסף לו יו"ד: