וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שסברת ר"ע הוא שבמצרים לקו חמשים מכות ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות כי כל מכה ומכה היתה של חמש מכות והנה ע"י המכות שבאו על המצריים במצרים יצאו ישראל ממצרים ולז"א וחמשים ר"ל מכח החמשים מכות שהביא על המצרים עלו בני ישראל מארץ מצרים ורמז עוד הפסוק לפי דרכו בתוספת הוא"ו כי להברת ר"ע שלקו במצרים נו"ן ועל הים ר"ן הרי סך הכל שלש מאות והנה ששה פעמים חמשים הוא גימ' שלש מאות ולז"א וחמשים וא"ו חמשים ר"ל ו' פעמים חמשים מכות שהיה במצרים ובים שמכחם עלו בני ישראל וכו':
והנה ידוע שפרעה נצטרע והיה שוחט ק"ן ילדים בבקר וק"ן בערב ורוחץ בדמם והנה לזה שפיר לקה ש' מכות כנגד ש' ילדים ששוחט כל יום ויום והנה כתיב ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה ודרשו רז"ל וימת מלך מצרים שנצטרע והיה שוחט ק"ן ילדים וכו' ונמצא ששחיטת ש' ילדים שהיה שוחט היא גרמה יציאת מצרים קודם הזמן שעלתה שועתם אל האלהים ופקדם לטובה ולזה אמר וחמשים וא"ו חמשים שהוא רמז לשלש מאות ילדים המה העלו את בני ישראל ממצרים:
או יובן בס"ד כי הנה וש טעם אחר ליציאתם קודם הזמן והוא ע"ד שכתב הרב שמחת הרגל ז"ל דף ע' ע"ב כי המצריים חייבים לישראל כזה מאחר שיוסף הצדיק ע"ה אשר על ידו ניצולו ממות נפשם להחיותם ברעב ראה והתקין מטעם המלך וגדוליו וישם אותה יוסף לחוק כי ארבע ידות בתבואה יהיה להם והחמישית לפרעה וזו תקנה אשר נתפשטה בעבדי פרעה אשר במצרים וא"כ ישראל היה להם לעבוד לפרעה חמישית היום וד' חומשין יהיה להם לכל צרכם וכמו שהזכיר ענין זה הרב מהר"ש פרימו ז"ל שם לדרכו עכ"ל הרב ז"ל שם ע"ש. והנה לפ"ז מכח דין החומש שעשה יוסף הצדיק ע"ה לחוק על מצרים א"כ בזה נמצא שהם שעבדו בהם ד' חומשין כיום שלא בדין ולכן כנגד זה ניכה להם ממספר הגלות ואפשר כי לזה היה קושי השעבוד פ"ו שנה דוקא כי הם צריכין לעבוד ת"ל שנים כמנין חמשה פעמים אלהים ולכן כנגד ד' חומשים ששעבדו אותם שלא כדין ניכה ד' פעמים פ"ו ולא נשאר עליהם כ"א פ"ו אחד דוקא ולזה לא היה קושי השעבוד כי אם פ"ו שנים דוקא ובזה יובן וחמושים ר"ל בכח דין החומש ששם יוסף לחוק על אדמת מצרים לפרעה מכח זה עלו בני ישראל מארץ מצרים.
ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם. איתא בילקוט לשעבר ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש ועכשיו ויהפך לכב פרעה ועבריו אמרו לו אלו לקינו ולא שלחנו כדאי הוא או לא לקינו ושלחנו כדאי הוא או אלו לקינו ושלחנו ולא נטלו את ממוננו כדאי הוא אלא לקינו ושלחנו ונטלו את ממוננו תני רבי ישמעאל מלה"ד למלך שאמר לעבדו הבא לי דג מן השוק הלך והביא לו דג מבאיש א"ל חייך מן תלתא לא פלטה לך או סריות אתה אוכל או מאה בורדלין אתה לוקה או ממון אתה נותן אמר אני אוכל סריות לא הספיק לאכול עד שנקטה נפשו עליו ואמר אני לוקה לא הספיק לאכול חמשים עד שאמר אני פורע ממון נמצא אוכל סריות ולוקה ומשלם ממון כך אמר הקב"ה לפרעה רשע חייך קטפרס )ופי' מכות( אתה לוקה אלו עשר מכות וממון אתה נותן וינצלו את מצרים וישראל אתה משלח לכך נאמר ויהי בשלח פרעה את העם עכ"ל:
ואפשר בס"ד לפרש דהנה מתחלה עשו סברא זו שיהיה או מלקות או שילוח אבל תרתי לא אפשר להיות ואח"כ עשו סברא שגם בשתים אלו ג"כ אפשר אבל אל השלשה לא אפשר שיהיה מלקות ושילוח וממון וצריך להבין טעם לזה וראיתי להרב שמחת הרגל ז"ל שכתב שיציאת מצרים שהיתה קודם הזמן מטעם שהמצריים עשו בישראל חגרים וסומים וכמה מומין וישראל יש להם דין עבד עברי וחייבים ד' דברים בושת צער ריפוי נזק וישראל צריכין לישב ת"ל שנה כמנין חמשה אלהים וקושי השעבוד לא היה כי אם פ"ו שנים דוקא כשני מרים שהוא חומש אחד דוקא וד' חומשים נגרעו כנגד ד' דברים הנז"ל עכ"ד ז"ל. גם עוד כתב הרב ז"ל שם טעם לסברת ר"א דס"ל כל מכה ומכה היתה כלולה מד' מכות הוא בשביל ד' דברים הנז"ל שחייבים המצריים לישראל בושת צער ריפוי נזק והשתא לפ"ז הטעם ניכוי הזמן הוא בשביל חיוב ד' דברים הנז"ל וגם טעם שכל מכה היתה כלולה מד' מכות הוא בשביל ארבעה דברים הנז"ל לכן תמהו המצרים על משפטם כי הם ידעו שהם חייבים ד' דברים הנז"ל לישראל וא"כ אם תנכה הזמן בשביל ד' דברים הנז"ל א"כ למה לקו בכל מכה ד' מכות ואם לקו בכל מכה ד' מכות בשביל ד' דברים הנז"ל אם כן למה יצאו קודם תשלום הזמן וניכו ד' פעמים פ"ו שצריכים לעבוד עוד וחיוב ד' דברים או תחשוב אותה לכאן או תחשוב אותה לכאן ולמה תחשבנה בכפלים ולכן אמרו תחלה אלו לקינו ולא שלחנו כדאי הוא שזה היה בשביל חיוב ד' דברים הנז"ל וכן אלו לא לקינו ושלחנו כדאי הוא שהשלוח קודם הזמן הוא בשביל ד' דברים הנז"ל אבל תרתי למה:
ושוב חזרו לעשות סברא שאפילו אם תניח במונח ששני רעות אלו ג"כ כדאי להם ותאמר לעולם המלקות שהיה כל מכה מד' מכות הוא בשביל ד' דברים הנז"ל אבל הניכוי של הזמן היה מטעם שאמרו חז"ל שקושי השעבוד השלים המנין דהגם שהם צריכים לישב ת"ל שנים כמנין חמשה אלהים מ"מ אין צריכים לעשות להה בת"ל שנים אלו קושי השעבוד כ"כ ולכן קושי השעבוד העצום שעשו להם בפ"ו שנים דוקא הוא הועיל לתשלום כל החוב שעליהם ואם כן שתים רעות של מצריים הלקוי והשילוח אינ' תרתי דסתרן ובדין נינהו הנה עכ"ז ממילא אז הוי נטילת הרכוש שלא כדין והוא דידוע דטעם לנטילת הרכוש כתב הרב ז"ל שם בשמחת הרגל משום להראות לעולם שישראל יש להם דין בנים שהם חשובים בנו בכורו יתברך וא"כ האומות עבדים להם ומה שקנה עבד קנה רבו ולכן נטלו ממונם כדי להורות על זה ע"ש. והנה ידוע שאם אמרת קושי השעבוד השלים המנין מוכרח אתה לומר שיש לישראל דין בנים דמשל למלך שכעס על עבדו ובא אחר והכהו וציערו המלך שמח אבל אם האכילהו והשקהו המלך כועס ואמנם מלך שכעס על בנו הוא להפך דאם בא אחר והאכילהו והשקהו המלך שמח אבל אם הכהו וציערו המלך כועס וא"כ אם ישראל יש להם דין עבדים אדרבה טוב עשו המצריים שהקשו שעבודם וא"כ איך שייך לומר שינכה להם מחמת זה מן הזמן אבל מאחר שישראל יש להם דין בנים אם כן לא עשו כשורה המצריים במה שהקשו שעבודם ולכן שפיר איכא לומר שקושי השעבוד השלים המנין. ונמצא לפ"ז דאם אמרת קושי השעבוד השלים המנין שפיר איכא ללמוד מזה שישראל יש להם דין בנים ולא כמו האו"הע שיש להם דין עבדים וא"כ השתא למאי אצטריך נטילת הרכוש כדי להוכיח זאת והא יש להוכיח זה בלא"ה מכח יציאתם קודם הזמן ולכן תמהו המצריים על השלשה הבאים כאחד מלקות ושילוח וממון דלדעתם הוא סתרי אהדדי.
ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כלו. יובן בס"ד שידוע מ"ש רז"ל שפרעה היה מחלק חיילותיו על ק"ך ק"ך והוא כנגד ק"ך צירופי אלהים שהם דינים ורצה להיות לו יניקה מזה וכמ"ש הרב מג"ע ז"ל אופן קפ"ד ע"ש והנה תיבת ושלשם כתיב חסר וא"כ קרי ביה ושלש מ"ם שהוא גי' ק"ך כי שלש פעמים ארבעים גי' ק"ך ולז"א ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלש מ"ם על כולו שרצה להגביר בו כח הדינים שהם ק"ך צירופי אלהים ולא עלה הדבר בידו:
ובני ישראל יוצאים ביד רמה. יובן בס"ד לרמוז י"ד רמ"ה ע"ה גי' ר"ס כמנין יו"ד הוי"ות שעולים גי' ר"ס וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א ע"פ וירא ה' כי ס"ר לראות ע"ש ולז"א יוצאים בי"ד רמ"ה ר"ל שנמשך להם כח בשלימות משם הוי"ה ב"ה.
כי טוב לנו עבוד את מצרים. יובן בס"ד דקדוק תיבת לנו שלא אמרו כי טוב עבוד את מצרים ויובן כי ידוע שקושי השעבוד היה פ"ו שנים דוקא כמנין שנות מרים והנה לנ"ו גי' פ"ו והכוונה לומר לא מבעייא שאר הימים שלא היה בהם קושי השעבוד טובים הם אצלינו אלא גם בפ"ו שנים שהם גי' לנ"ו טובים מזה הזמן שהם מתים במדבר וזהו כי טוב לנ"ו וכו':
ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי. הנה בילקוט איתא א"ל הקב"ה משה בני נתונים הם בצרה והים סוער ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה מה תצעק אלי יש שעה לקצר ויש שעה להאריך ע"כ. ואפשר לרמוז זה בפסוק באומרו מה תצעק אלי שתיבת מה לשון מיעוט ע"ד דכתוב ביני ובינך מה הוא ונחנו מה ולז"א מה תצעק כלומר מעט תצעק ולא הרבה.
וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד. יובן בס"ד מ"ש עט"ר אדוני הרב מור אבי זלה"ה בספרו הבהיר מדרש אליהו דף ק"ו ע"א משם רבינו האר"י זיע"א דע"י עונות התחתונים גורמים שיינקו החיצונים משם אלהים ובגלות מצרים בשביל עונות הדור ההוא גרמו שפרעה ומצרים ינקו מאותיות מ"י של אלהים ולז"א הכתוב למען שתי אותותי אלה בקרבו הם אותיות מ"י שיש לו שפע מהם ובשביל זה נקראת מצרים ארץ חם שבכל אות ואות משם אלהים יש כ"ד צירופים וכו' ע"ש ובזה פירש עט"ר אבא מרי ז"ל שם רמז הפסוק מ"ש פרעה מי ומי ההולכים וכו' ע"ש עוד בזה וינעם לך ובזה יובן בס"ד הפסוק וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים שהם פרעה ומצרים הרוכבים בהם כל זה עשה ה' למחות שמם ולאבדם לגמרי כדי לבטל יניקתם שיונקים מאותיות ים דשם אלהים שיש בהם מ"ח צירופים כי כל אות יש בה כ"ד צירופים כנודע וז"ש לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים חי"ל גי' מ"ח ר"ל בשביל כל מ"ח צירופים המתגבר בהם פרעה הבאים מצרים אחריהם של צירופים לינק בהם בי"ם כלומר ביו"ד ומ"ם של שם אלהים ולכן עתה באיבוד מצרים לא נשאר מהצירופי' ביד פרעה ומצרים עד אחד כי הכל לקחו מהם או דקאמר לא נשאר בהם עד אחד על פרעה ומצרים.
ובזה יובן בס"ד מרכבות פרעה וחילו ירה בים כלומר ירה אותם בשביל הי"ם הם אותיות ים דאלהים כדי שלא יינקו מהם.
ובזה יובן בס"ד באלהים נעשה חי"ל שנתקן המ"ח צירופים דאותיות מ"י שעולים גי' חי"ל ובזה יבוס צרינו שלא ישאר בהם כח יניקה משם ובזה ישמיד אותם ובזה יובן בס"ד ימק ה' רוממה ימין ה' עושה חי"ל ר"ל ימין ה' רוממה על המצרים להציל את ישראל מידם ולטובעם בים סוף בשביל שימין ה' עושה חי"ל שתיקן תחלה המ"ח צירופים להמשיכם מהם כדי שלא יינקו מהם כי גם שישראל עושים התיקון הכל הוא בעזרת הבורא ית' והוא העיקר בכל ותיבת עושה מלשון ובן הבקר אשר עשה שהוא לשון תקון.
והנה כל אות ואות משם אלהים יש בו כ"ד צירופים וכל צירוף הוא חמשה אותיות א"כ באותיות אלה דשם אלהים יש בהם ע"ב צירופים הרי יש בהם ש"ס אותיות כמנין שלל ובזה יובן בס"ד אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל כלומר באיזה כח אררוף אשיג את ישראל ע"י שאחלק של"ל רמז לאותיות אל"ה שיש בהם ש"ס אותיות כמספר של"ל וכוונתו להפריד אותיות אל"ה מן אותיות מ"י כדי לינק אז מאותיות מ"י ולז"א אחלק של"ל ואמנם קב"ה פסקיה לחייותיה דאויב שלא הניח להם יניקה כלל ובזה איבדם לגמרי:
ובזה יובן בס"ד הטעם שדן אותם הקב"ה למצרים בים והוא כנגד אותיות מ"י שהיו יונקים מהם לכן מכתם האחרונה שהיתה קשה מכולם היתה בים:
ובזה יובן בס"ד לרמוז בשם מצרים שהוא אותיות צר"ם י"ם צרם מלשון הצורם אוזן הבכור ככתוב במשנה י"ם רמז לאותיות י"ם דאלהים שהפרידו הי"ם לינק מהם ח"ו ולכן אח"ך הקב"ה הטביעם בין מצרי הים שנחלקו המים והיו גדר מזה וגדר מזה והם באו בתוך המצר שלהם ובזה יובן נמי בשם מצרים שהוא אותיות מצ"ר י"ם:
והנה המ"ח צירופים שהיו פרעה ומצרים יונקים מהם יש בהם ר"מ אותיות כי כל צירוף הוא חמשה אותיות. ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק ובני ישראל יוצאים ביד רמ"ה אותיות ר"ם ה' ר"ל בכח ר"מ אותיות ששרשם חמשה אותיות שהמשיכו אותם מפרעה ומצרים בזה הכח יצאו ממצרים.
ובזה יובן בס"ד המלצת דברי חז"ל שאמרו שקושי הגלות של מצרים היה כשני מרים עשו דוגמא לשני מרים כי רמזו לדרכם התגברות מצרים שהיה להם מכח ר"מ אותיות השייכים לאותיות מ"י דאלהים ורמוז בשם מרים שהוא אותיות מ"ר י"ם. ובזה יובן בס"ד לרמוז בפסוק רמה בים ר"ל ר"מ אותיות ששרשם חמשה יש באותיות י"ם ולז"א רמה בים ויתפרש לכאן ולכאן והיינו שהטעם שסוס ורוכבו רמה בים הוא בשביל דמ"ה בי"ם ר"ל בשביל ר"מ אותיות שיש בי"ם דאלהים כדי לבטל אז מהם יניקת פרעה ומצרים:
עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. יובן בס"ד דידוע דמרע"ה טען בענין העגל לי צוית ולא להם והנה באמת הגם שבזה ניצולו ישראל קצת מעונש העגל אבל עכ"ז זאת הטענה קשה היא מאוד דלפ"ז א"כ התורה אינה שייכה לישראל ולא ניתנה כ"א למרע"ה והוא לבדו זכה בה ואיך אפשר זאת לישראל ואמנם באמת הוא שטענה זו של לי צוית אינה כ"א לפי שעה להצילם ממדת הדין הקשה אשר היתה מתוחה על שונאיהם של ישראל לכלותם ולפי שעה טען בזאת ואמנם לא היתה טענה באמת והראיה שאחר שעבר זעם ונשתככה החימה עשה מרע"ה דין למטה והרג אותם העובדים הוא ושבט לוי ועד עתה ישראל נפרע מהם מעון העגל כי אין לך פקידה ופקידה שאין בה מעון העגל ואם אותה טענה של לי צוית היתה טענה קיימת אם כן למה נענשו כ"כ אלא ודאי שזה לא היה כ"א להושיעם לפי שעה ממד"ה שלא תכלה הכל ברגע ח"ו והועילה טענה זו לשכך חימה ולהפרע מהם מעט מעט ולעולם הדבר ידוע שהתורה ניתנה לישראל שהם ומרע"ה זכו בה כאחד ובזה יובן בס"ד עזי וזמרת יה וכנודע דקאי על התורה שנקראת עוז דכתיב ה' עוז לעמו יתן וא"ת איך אתם אומרים עזי כלומר עוז שלי שמיחסים התורה לכם והלא עתיד מרע"ה לטעון לי צוית ולא להם ואם כן התורה לא שייכא לכם כדי שתאמרו עזי שהוא ר"ל עוז שלי שאיננה שלכם לז"א ויהי לי לישועה ר"ל טענה של לי צוית שטען מרע"ה איננה טענה קיימת באמת אלא היתה רק לישועה כדי להושיענו לפי שעה ממד"ה שלא תכלה הכל ח"ו ולא שזו טענה קיימת באמת כי התורה היא שלנו ואנחנו המקבלים ולנו צוה כאחד והנה הגם שעדיין לא ניתנה תורה הנה ידוע כל דברי השירה הזאת באו בפיהם בדרך נבואה ורוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם:
ה' איש מלחמה ה' שמו. יובן בס"ד דידוע מ"ש רבינו האר"י זיע"א דלעתיד יהיה שם הוי"ה בחינת יהיה כדכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שהוא"ו יתעלה להיות במררגת היו"ד כנודע והנה עתה בגליות אלו שישראל לא השלימו התיקון כראוי ולא ביררו כל ניצוצי הקדושה בשלימות לכן תמיד צריך שהש"ית ילחם מלחמות ישראל וכמ"ש הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו אבל לעתיד שישתלם התיקון כראוי ויתבררו כל נ"ק ואז האלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי אם כן אין עוד אויב לישראל ואין צר ומסטין ופגע רע כלל ועיקר ולכן אין צורך עוד למלחמה מאחר דאין שטן ואין פגע רע וכל זה יהיה בתשלום התיקון הראוי להיות ואז כשיהיה זה ממילא אז יתעלה שם הוי"ה ב"ה במדרגת יהיה ובזה יובן ה' איש מלחמה ר"ל כל זמן שהש"ית הוא איש מלחמה שצריך לעשות מלחמה בעד ישראל להצילם מאויביהם למעלה ולמטה אז אותו זמן דוקא ה' שמו ולא יהיה נקרא בשם יהיה משא"כ אחר התיקון השלם והגמור אז נקרא בשם יהי"ה:
הפטרת בשלח
אנכי לה' אנכי אשירה. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב חוצות דמשק ז"ל על פסוק אפס כי לא תהיה תפארתך וכו' דאיתא בגמרא כתיב כל חפציך לא ישוו בה דמשמע חפצי שמים מותר לבטל תורה בעבורם וכתיב וכל חפצים לא ישוו דמשמע אפי' חפצי שמים ומשני כאן במצוה שאפשר לעשות' ע"י אחרים כאן במצוה שא"א לעשות' ע"י אחרים והנה דבורה היתה מרבצת תורה בבתי מדרשות וא"כ אם תלך היא ודאי לא תהיה תפארתו של ברק בזה ההליכה דאחר שביטלה תורה והלכה א"כ מוכרח חשיב דבר זה א"א לעשותו ע"י אחרים כ"א על ידה ולכן א"ל אפס לא תהיה תפארתך וכו' ע"ש. ובזה יובן אנכי לה' כלומר אנכי כל מהותי הוא לה' כי הקדשתי עצמי לשמים להרביץ תורה בישראל וא"כ בהליכתי זאת יהיה ביטול תורה ועל כן מוכרח שאנכי אשירה כרי להראות לעולם שאנכי העיקר בהליכה שלא היה אפשר לעשות כ"א על ידי דאז לא יבואו להתפלאת עלי איך בטלתי התורה והלכתי עם ברק דהוי דבר זה א"א לעשותו ע"י אחרים וחפצי שמים שא"א לעשות ע"י אחרים צריך לבטל תורה בעבורם כי הליכה זו חפצי שמים היא ללחום מלחמת ה' משא"כ אם עיקר השירה יאמר ברק אז יחשבו העולם שהוא היה העיקר בהליכה זו וא"כ יחשבו שדבר זה היה אפשר לעשותו ע"י אחרים ויתפלאו עלי איך הלכתי עמו ובטלתי מעסק התורה ולכן מוכרח שאנכי אשירה.
עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל. יובן בס"ד ע"ד שפי' הרב חוצות דמשק ז"ל בפסוק והיא יושבת תחת תומר דבורה וכו' ויעלו אליה בני ישראל למשפט ופרש"י ז"ל תחת תומר וכו' שהיתה עשירה וכו' והוא כי ידוע דאיתא בגמרא מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם הריין דומה למלך שאין צריך לשום אדם יעמיד ארץ ואם ככהן שצריך לחזור על הגרנות לתרומה יהרסנה ובזה פירש והיא יושבת תחת תומר דבורה שהיתה עשירה וכו' ואינה צריכה לשום אדם ולכן ויעלו אליה בני ישראל למשפט עכ"ד ז"ל ע"ש. ובזה יובן עד שקמתי דבורה ר"ל עד שהעשרתי אותה ועשיתי לה התקוממות והתנשאות על הכל שאינה צריכה לשום אדם אזי אותו זמן שקמתי אם בישראל שנעשית אז אם בישראל לשפוט אותם ומוכיחת' כדרך האם השופטת ומייסרת את בניה להדריכם בדרכי היושר וכמאמר הכתוב אל תטוש תורת אמך:
המתנדבים בעם ברכו ה'. יובן בס"ד דידוע מ"ש המפרשים ז"ל דמה זכות יש לאדם בצדקה שנותן והלא הממון הוא של הקב"ה ולא שלו ועוד נמי הלא אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ואיך תחול הצדקה. אמנ' תירצו דכבר ידוע קושית ר' לוי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ל"ת כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה ונמצא לפ"ז דע"י הברכה יהיה הממון של האדם ונמצא כשנותן צדקה משלו נותן ולזה אמר המתנדבים בעם אתם המתנדבים צדקה בעם ברכו ה' שתזהרו לברך את ה' כדי שיהיה הממון שלכם ולא הוי כמקדיש דבר שאינו שלו:
עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר קום ברק ושבה שביך בן אבינועם. יובן בס"ד ע"ד שכתב הגאון חיד"א ז"ל בנחל שורק ע"פ ותשר דבורה וכו' בוום ההוא לאמר שכל האומר שירה על הנס זוכה שנעשה לו נס אחר ע"ש. ובזה יובן עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר וא"כ כיון שאומרים שירה על הנס הזה מוכרח שיעשה לנו הקב"ה נס אחר ג"כ לעתיד וא"כ קום ברק ושבה שביך מחדש מכח הנס שיהיה מחדש כלומר הזמן עצמך לשבות עוד שבי אחר מן האויב פעם שנית.
אז ירד שריד לאדירים עם ה' ירד לי בגבורים. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל שכל הגאולות היה אחריה שעבוד בשביל שהיו ע"י אדם אבל גאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכי"ר תהיה ע"י יתברך ולכן היא גאולה שלימה שאין אחריה שעבוד והנה לפ"ז כל השלטנות והממשלה שמשלו ושלטו ישראל באו"הע אינה חשובה ממשלה ושלטון מאחר שלא נתקיימו וכל שעתיד להתבטל כמאן דליתיה דמי אבל הממשלה והשלטון שימשלו לעתיד זאת תקרא ממשלה באמת כי היא קיימת לעד ובזה יובן אז ירד שריד ירד מלשון וירד מים עד ים שהוא לשון ממשלה שריד קאי על ישראל וז"ש אז ירד שריד אלו ישראל לאדירים עם אלו או"הע ר"ל אימתי נקר' ירד שתהיה חשובה ממשלתם ממשלה באמת הוא בזמן שה' ירד לי בגבורים ר"ל שהתשועה תהיה ע"י ית' ולא ע"י שליח ואז באותו זמן חשיבה ממשלת ישראל ממשלה:
ושרי ביששכר עם דבורה ויששכר בן ברק בעמק שולח ברגליו. יובן בס"ד ונקדים תחלה מאמרם ז"ל בתנא דבי אליהו שבעלה של דבורה עה הארץ היה אמרה לו בא ואעשה לך פתילות ולך לב"ה שבשילה ויהיה חלקך בין הכשרים שלהם ותבא לחיי עו"הב והיתה עושה פתילות והוא היה מוליך לב"המק וג' שמות יש לו ברק ומיכאל ולפידות ברק על שפניו דומה לברק מיכאל על שהוא ממיך את עצמו ד"א על שם מלאך ולפידות על שם שהיתה אשתו עושה פתילות והיא מתבוננת ועושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה א"ל הקב"ה דבורה את נתכוונת להרבות אורי גם אני ארבה אורך ביהודה ובירושלים כנגד י"ב שבטים מי זיכה לו ללפידות שיהיה חלקו עם הכשרים ויבא לחיי עו"הב הוי אומר דבורה אשתו עליה הכתוב אומר חכמות נשים בנתה ביתה עכ"ד. וכתב הרב חוצות דמשק ז"ל דהלא עם הארץ מטמא ואיך שלחה עמו פתילות למקדש ואמנם היא שלחה עמו ברגל וידוע דעם הארץ אינו מטמא ברגל יען שברגל כל ישראל יש להם דין חבר ע"ש. והנה ידוע שמעלת התורה והחכמה היא מתייחסת ליששכר וכמ"ש הפסוק ומבני יששכר יודעי בינה לעתים כי הוא עוסק בתורה וזבולון עוסק בפרקמטייא וחולקים זה עם זה ובזה יובן בס"ד ושרי ביששכר עם דבורה ר"ל הנה השררה של יששכר והיא מעלת החכמה היא עם דבורה שגם היא היתה חכמה ונביאה והיתה מרבצת תורה בישראל ולז"א עם דבורה דייקא כלומר עמה דוקא היתה החכמה ולא עם בעלה כי בעלה עם הארץ היה ואמנם הנה תראה שויששכר כן ברק ר"ל שתראה לפעמים שברק היה חשוב כיששכר והוא ממה שהיתה שילחת עמו פתילות לבית המקדש והוא המשכן שבשילה וא"כ בזה החזקתו כדין חבר יען שעם הארץ מטמא ואין לשלוח עמו הנה אל תתמה על הדבר הזה לומר מאחר שהוא עם הארץ איך היתה מחזקת אותו כדין יששכר שהוא ת"ח יען כי הנה בעמק ר"ל במשכן שולח ברגליו מלשון שלוש רגלים ר"ל דוקא ברגל היתה שולחת עמו דבימי הרגל כל ישראל יש להם דין חבר ואפי' עם הארץ וכמפורש במשנה אבל בשאר ימות השנה לא היתה שולחת עמו פתילות והנה מה שקרא למשכן שבשילה עמק הוא מלשון העמיקו סרה הכתוב בישעיה שהוא לשון רבוי וכמ"ש בס' השרש כי כמו שהעמק הוא רב מאדם מהגיע אליו כן כל דבר הרבוי יקרא עמק ע"ש וא"כ גם אנחנו נאמר בעמק רמז על משכן שילה כי כמו שהעמק הוא רב מהאד' מהגיע אליו כן המשכן שהוא מקום קדוש המיוחד להשראת שכינה הוא רב מהאדם שאין כל אדם יזכה להראות שם תמיד ובפרט כי למקום הכהנים אין רשות ליכנס אדם אחר כי הזר הקרב יומת וגם למקום הארון גם הכהן אין לו רשות ליכנס כי אם מכפור לכפור א"כ זה המקום הוא רב מהגיע אליו כי קדוש ונורא הוא. גם דמהו לעמק ע"ד מש"ה ממעמקים קראתיך ה' ושם בב"המק מתקבלים התפלות.