ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם וישבתם על הארץ לבטח. יובן בס"ד ע"ד מ"ש רז"ל וז"ל בשעה שאמר הקב"ה לישראל עשו לי משכן שאני משרה שכינתי ביניכם אמרו מ"הש ארץ ישראל נתת להם תורה נתת להם א"ל הקב"ה הרי נתתי להם הדינים עכ"ל ונמצא לפ"ז דמה דזכו בתרתי תורה וא"י הוא מכח הדינים שנתן להם וז"ש ועשיתם את חקתי היא כללות כל התורה שכולה היא בתורת חק שאפי' מצות שיש בהם טעם צריך האדם לקבלם בסוג חק כנודע ואת משפטי אלו הדינים תשמרו ועשיתם אותם הנה אז עי"ז וישבתם על הארץ היא ארץ ישראל לבטח שאין מי שיכול לקטרג עליכם בשבילה מאחר שיש לכם תרתי תורה ודינים ולא תורה דווקא לחוד:
ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שמדרגה האחרונה שבקדושה מכונית בשם ארץ היא הארץ העליונה כנודע והנה כל הבירור שצריך לברר ניצוצי הקדושה הוא בשבילה והנה כל ניצוץ וניצוץ שיתברר הוא נגאל מיד החיצונים הקלי' העושקים אותו אצלם והנה הגם שכל מצוה ומעשה טוב שיעשה האדם בדבר השייך לעו"הב הנה בזה הוא מברר ניצוצי הקדושה וגואל אותם מיד החיצונים הנה מלבד זה יש תועלת לברר ניצוצי הקדושה ע"י דברים גופניים דשייכים לעו"הז כגון אכילה ושתיה ומשא ומתן שאם האדם יאכל וישתה וכוונתו לש"ש וגם שיהיה בהיתר ולא באיסור ויזהר בברכה שתהיה בכוונה אזי הנה באכילה ושתיה שלו מברר ניצוצי הקדושה וגואל אותם מיד הקלי' וכן אם הוא עוסק במשא ומתן באמונה ונזהר מדברים האסורים השייכים למשא ומתן הנה הגם שעסק זה הוא גשמי לצורך עו"הז השפל עכ"ז הוא פועל פעולה גדולה למעלה ומברר בירור גדול מניצוצי הקרושה. ובזה יובן ובכל ארץ אחוזתכם דייקא שהיא עו"הז השפל גאולה תתנו לארץ העליונה לברר ולגאל ניצוצי הקדושה השייכים לארץ העליונה והכוונה דלא מבעייא מה שאתם מבררים ופועלים בענייני עו"הב שהם תורה ומצוה ממש אלא בכל ארץ אחוזתכם הוא ענייני עו"הז השפל גאולה תתנו לארץ ע"י שכל כוונתכם תהיה לש"ש בכל דבר ודבר:
או יובן לרמוז גאלה כתיב בלא וא"ו והיא גי' ט"ל כמנין יה"ו שעולים כחושבן ט"ל במילוי אלפ"ין כנודע והנה האדם צריך לקשר וליחד ה"א אחרונה עם יה"ו להשפיע בה וכידוע מ"ש הרש"בי זיע"א וז"ל שכינתא בגלותא שלימו דילה וחיים דילה איהו ט"ל ואיהו יו"ד ה"א וא"ו דסליקו אתוון לחושבן ט"ל וכו' ע"ש וידוע שה"א אחרונה מכונית בשם ארץ וז"ש גאלה גי' ט"ל רמז ליה"ו שעולים כחושבן ט"ל תתנו לארץ היא ה"א אחרונה כי שלימו דילה וחיים דילה איהו ט"ל גם הנה גאלה היא נקראת בו"או הרי נעשה גי' מ"ה רמז לבחי' שם מ"ה תתנו לארץ העליונה להשפיע בה:
וכי ימוך אחיך ונמכר לך לא תעבוד בו עבודת עבד כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היובל יעבוד עמך ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד. יובן בס"ד לרמוז בהקדים מ"ש רבינו מה"רחו זלה"ה זיע"א משם רבינו האר"י זיע"א בש"ה וז"ל והנה כל פרטי הנשמות כולם ירדו אל הקליפות חוץ מן החדשות הגמורות וכו' ודע כי כאשר הנשמות יוצאות מעמקי הקלי' כדי לבא בעולם הם צריכים בתחלה להתעבר במלכות כדי ליטהר ולהתנקות מאותם הקלי' והזוהמות שהיו בתוכם בראשונה וכפי גדר הנשמה כך יהיה בה כח וזכות להתעכב שם וכו' גם דע הקדמה אחרת כי הנה כל אלו הנשמות כאשר יוצאות מתוך הקלי' אינם יוצאות אלא ע"י התפלות של ישראל וכו' או ג"כ ע"י איזה יחוד שמיחד האדם איזה צדיק שיהיה או ג"כ ע"י איזה מצוה שיעשה האדם והנה יש נשמות שע"י איזה פגם שיש בתחתונים או מחמת פגם עצמם שחטאו בראשונה בהיותם בעו"הז וע"יז הם יורדות אל הקלי' אזי אם אז נזדמן יציאת ועליית איזה נשמה מתוך הקליפה ולהתעבר במלכות ולהתקן כנז"ל יש יכולת באותה הנשמה שבמלכות לאחוז באותם הנשמות הנפגמות קודם שירדו אל הקלי' ולהעמידם במקומם ולהחזירם עמה למעלה בתוך המלכות וכו' ושם יתוקנו כולם יחד ואח"ך יבואו בעולם וכו' אמנם אי אפשר זה אם לא שיניח קצת רוחא וישדי בגווה פירוש שהנשמה הראשונה שהיא במלכות נותנת כח אחד ממנה באותה נשמה הפגומה והיא מתלבשת בהאי רוחא ועל ידה היא נתקנת וזה הרוח נשאר תמיד עמה קשור עד זמן תחיית המתים ואז הם מתפרשות עכ"ל לשון הטהור זלה"ה:
המורם מכל האמור הוא שאותה הנשמה שהיא מכלל הנשמות שנפלו לקלי' בחטא אד"הר שהגיע זמנה לצאת ולהיות במלכות להתקן שם אזי אם יזדמן איזה נשמה שהיא יורדת אל הקלי' מחמת חטא עצמה או זולתה יכולה אותה הנשמה שהגיע זמנה לעלות לאחוז באותה הנשמה שהיא יורדת ולהחזיר אותה עמה למעלה בתוך המלכות. להתקן שם ואח"ך תבא לעולם ואמנם צריך שאותה הנשמה שהיא במלכות תתן כח ממנה לאותה הנשמה הפגומה ועי"ז נתקנת וזה הרוח נשאר עמה קשור עד תחיית המתים ודבר זה ברור למבין. ואמנם הנה מה שיש להסתפק בזה לכאורה כי אחרי שתבא זאת הנשמה לעו"הז והרוח של אותה הנשמה קשור עמה הנה אם יש חלק לאותו הרוח הקשור עמה במצות ומע"ט שעושה הנשמה בעו"הז דמאחר שהוא קשור עמה הנה גם הוא פועל עמה במצוה ובודאי צריך שיהיה לו חלק ומה גם שאותו הכח הוא המעמיד אותה כי על ידו היא נתקנה ובאה וא"כ בודאי שהסברה מכרחת שצריך שיהיה לו חלק במצות ומע"ט שעושה אותה נשמה וא"כ כשיפרד אותו רוחא ממנה בתחיית המתים לחזור אל אותה הנשמה השייך לה הנה ג"כ צריך ליקח חלקו המגיע לו מתוספת אורות ושבח שהשביח ממעשה המצות ולא שיהיה בגפו יבא בגפו יצא ואם היה נשאר במקומו בנשמה השייכה לו ודאי היה משביח ומרויח בחלק המגיע לו במעשה המצות של אותה נשמה וא"כ איך עתה שנקשר עם הנשמה האחרת כדי לסייעה בתיקון שלה יפסיד וכי בשביל שאני זכר הפסדתי אתמהה. ובודאי הגמור שהגם שרבי' האר"י זלה"ה לא גילה בזה מ"מ הסברא מכרחת שיקח חלק בתוספת אורות ושבח שהשביחה הנשמה ע"י התורה והמצות שעשתה בעו"הז וכשיפרד ממנה בתחיית המתים לשוב אל אחוזתו יקח חלקו המגיע לו עמו ולא יצא בגפו כן יש לקיים דבר זה מסברא האמתית. והנה באמת מצאתי בס"ד הדבר מפורש כן בענין בכיוצא כזה בדברי רבינו מהר"חו זיע"א עצמו בשש"ה הנז' שכתב וז"ל ונחזור לענין כי א"ל מורי ז"ל כי אני מוכרח להשתדל שאלו החברים שלי יתקנו מעשיהם לפי שאני יש לי רוחא בהון ונמשך לי ריוח אם הם יהיו צדיקים אבל הם אין להם רוחא בי ואין להם תועלת במעשי באופן שכל המצות שהם עושים יש לי חלק בהם על ידי ההוא דוחא דילי די בהון עכ"ל ע"ש הרי לך להדייא שהסברא שכתבנו בס"ד היא נכונה ואמתית וברורה ושוב ראיתי לרבינו ז"ל שכתב כן להדייא בפרק י"ג בש"ה ע"ש:
והנה מעתה נבא בס"ד לרמוז כל זה בפסוקים הנז"ל והוא כי באה התורה ללמר מוסר ודעת לאותה הנשמה הפגומה אשר נתנה לה אותה הנשמה רוחא ממנה כדי שתוכל להתתקן ולבא בעולם הזה וזה הרוחא רשריא בגווה ישאר קשור עמה עד תחיית המתים ואז יחזור לאותה נשמה השייך לה דלזה השתא צריכה אותה נשמה הפגומה שאחר שתבא בעו"הז לא תחטא ותקלקל עוד ח"ו יען כי עתה קשור עמה אותו רוחא דשרייא בגווה אותה הנשמה כדי להתתקן בו וא"כ איך תשלם ח"ו רעה תחת טובה לחטוא מחדש לעשות צער ונזק לאותו רוחא הקשור עמה וז"ש הפסוק כלפי אותה נשמה הפגומה וכי ימוך אחיך הוא אותו רוחא דשדיא אותה נשמה בגווך כי אותו הרוח עזב אותה הנשמה השייכה לו שהיתה במעלה רמה שהגיע כבד זמנה לעלות ולהתקן ובא אצל אותה הנשמה הפגומה שבעת שבא לה הרוח היא היתה פגומה ומוכנת לרדת אל הקליפות ולכן לזה הרוח שנקשר עמה קרי ביה כי ימוך ונמכר לך שזה הרוח שנקשר עמה מוכרח להיות קשור עמה עד תחיית המתים ולא יוכל להפרד ולשוב אל הנשמה השייכה לו קודם תחיית המתים וא"כ הוא משועבד לה להיות אתה עמה תמיד כאלו קנאתו בדמים. הנה אנכי מצוה אותך שלא תעבוד בו עבודת עבד והוא כי הנה יש נקרא עבד ויש נקרא משרת וההפרש הוא שהעבד הוא מוכרח לעבוד את רבו כל מלאכה שירצה ממנו ואפי' מלאכה בזויה ומנוולת אבל המשרת אינו כך דהמשרת אין לו בו קנין הגוף ואינו משרת אותו כי אם עבודה המוטלת על המשרת לעשות אבל אינו יכול למשול עליו שישרת אותו גם שירות מנוולת ובזויה כי יאמר לו אדעתא דהכי לא נשכרתי לך משא"כ העבד שגופו קנוי לו הוא מוכרח לעשות לו כאשר ירצה. והנה גם שבאמת הנפש צריכה היא להביט גם בצרכי החומר כי ההבנה והשכל יבא מצד הנפש עכ"ז אינה משועבדת לגוף בזה כי אם להביט בכדי הצורך ובדבר שאין בו איסור אבל לא בדבר איסור ח"ו וא"כ הגם שחייבת לשרת הגוף בזה אינה חייבת כי אם בדבר המוטל עליה שהוא כדי הצורך והקיום ובדבר היתר אבל לא בדבר איסור וכיוצא שהיא שירות בזויה ומנוולת לעשות ככל אשר יתאוה החומר ולז"א לא תעבוד בו עבודת עבד שלא תשמש בנשמה הזאת גם שידות מנוולת ובזויה והם דברים האסורים שהיא כשירות העבד וממילא גם ההוא רוחא יוזק עמה בזה כי הוא כלול וקשור עמה אלא כשכיר כתושב יהיה ר"ל כדוגמת השכיר והתושב שאינו מוכרח לשרת ולעשות שירות בזויה ומנוולת והנה עוד זאת אודיעך שאין רוחא זה קנוי לך להשאר עמך לגמרי אלא עד שנת היובל רמז לזמן תחיית המתים כמו ונתנה הארץ יבולה שיציצו מעיר כעשב הארץ יעבוד עמך שיהיה קשור עמך כאמור ואמנם אז באותו זמן היובל כלומר בתחיית המתים יצא מעמך הוא ובניו עמו כלומר אינו יוצא בגפו אלא לוקח חלק מתוספת אורות והשבח שהשביחה הנשמה מתורה ומצות והם נקראים בניו שיצאו ונעשו ונתהוו ממנו וכאשר הוכחנו לעיל בס"ד שצריך ליקח חלקו העולה לו מכחו ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב שיחזור לאותה הנשמה השייכה לו וכאמור. ומה שאנכי מצוך עליו להזהר בו יען כי הנשמות עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים כלומר שהוצאתים ממקום הקלי' שהם מצירים שלהם והם חביבים עלי הרבה ולכן עתה אותם הכחות שנמשכו מן הנשמות שעלו מן הקלי' להתקן במלכות ונקשרו עם נפשות הפגומות כדי לתקנם לא טוב שימכרו ממכרת עבד כלומר דוגמת העבד ממש שעובד אפי' עבודה מנוולת ובזויה ולכן אני מזהירך בזה והגם שאנחנו מרמזים בזה בס"ד על הנשמה והפסוק הוא לשון זכר הנה מ"מ לא איכפת אם מדבר על הנשמה בלשון זכר כנודע ובאמת שעיקר הסיפור הוא עם האדם בעל הנשמה ההיא שהמעשה רע או טוב הכל ממנו: