Abudarham, Pesach, First Part of the Seder

ומקשי בגמרא היכי קיימי רבנן ומתקני מילתא דאתי בה לידי סכנה דתניא לא יאכל אדם תרי ולא ישתה תרי. ומתרץ אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא ליל שמורים הוא לה' לילה המשומר ובא מן המזיקין, רבא אמר כוס של ברכה מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה. פירוש כוס של ברכת המזון מצטרף לטובה עם השנים הראשונים ואין מצטרף לרעה להיות זוגות עם כוס רביעי. רבינא אמר כל חד וחד מצוה באפי נפשה היא. וכתבו הגאונים ורוב המפרשים הואיל וכל א' מארבעתן מצוה בפני עצמה צריך לברך בורא פרי הגפן על כל אחד מהם. וגם משום שההגדה היא היסח הדעת והפסק. וחכמי צרפת והרב רבינו יונה והרא"ש כתבו שאין לברך בורא פרי הגפן אלא על כוס ראשון וכוס של ברכת המזון בלבד. והעולם נהגו כדברי הגאונים. The Gemara asks, “how could the Sages institute a matter that might bring a person to a state of danger …For it has been taught, “A person should not eat in pairs nor drink in pairs.” The Gemara answers, “Rav Naḥman said that a verse said: “It was a night of watching to the Lord” (Ex. 12:42), it is a night that remains guarded from harmful spirits.”²⁴BT Pesaḥim 109b-110a See Rosh On Pesaḥim 10:24:1 “Rava said: The cup of blessing combines with the first two cups for good and it does not combine for bad. Peirush - This refers to the cup for the Birkat HaMazon²⁵The Grace after Meals; literally The Blessing of the Meal joins for good with the first two and it does not combine with the fourth cup for evil. “Ravina said: Each cup is a separate mitzvah in its own right.”²⁶Ibid. Pesaḥim The Geonim and many commentators explain that since each cup of wine is its own mitzvah, it is necessary to recite Borei P'ri HaGefen on each cup and also (one does so) because the Haggadah interrupts them. The Sages of France, Rabbeinu Yonah and the Rosh write that one only recites, “Borei P’ri HaGefen”²⁷While Ashkenazic Jews say HaGafen, Sephardic Jews and Jews from Edot HaMizrach say HaGefen on the first cup and the third cup that is recited after the Grace after Meals. Most of the world follows the practice of the Geonim.²⁸This is the Sephardic custom today. Literally “the word practices this way.”

הכוס הראשון אומר עליו קדוש היום. והכוס השני קורא עליו ההגדה עד גאל ישראל. וכוס השלישי מברך עליו ברכת המזון. והכוס הרביעי גומר עליו את ההלל. ואם שתה ארבעה כוסות אלו שלא על הסדר אלא שתאן זה אחר זה לא יצא. The first cup is recited for the sanctification of the day. The second cup is recited over the reading of the Haggadah through Ga’al Yisrael (“Who redeemed Israel”). The third cup is recited upon completing the Birkat HaMazon. And the fourth upon completing Hallel. If one drank the four cups out of order, or if one drank them all at once, one has not fulfilled one's obligation.²⁹Generally, the custom among Sephardic Jews is to recite a blessing before the first cup and the third cup of wine, following the Rosh and the Shulchan Aruch, (Joseph Karo). Here, however, Abudraham seems to reject this practice and to agree with the Gaonic practice, as well the Rif, the Rambam, and others. The practice of reciting blessings over each of the four cups, is generally the Ashkenazic custom.

ושיעור כל אחד מאלו הארבעה כוסות רביעית לוג יין דהיינו ביצה ומחצה והוא משקל שלש אוקיות ושליש ומדת הכלי שיכילנו הוא ארכו כרוחב ב' גודלים וכן רחבו וגבהו כרוחב שני גודלים וחצי גודל וחומש גודל. ואין צריך שישתה כולו אלא רובו. וקטנים צריך להטעימן משיורי כוסות ואין צריכין כוס שלם אלא הוא שותה רוב הכוס והשאר מטעימו לתינוקות. The amount (of wine) for each cup is a quarter log³⁰See Pesaḥim 109a. According to Wikipedia, a log is equal to about 17 fluid ounces. of wine; that is equal (to the volume of) an egg and a half. This is equal to the measure of three and a third ukiot.³¹It is not clear what type of measure ukiot is. In modern Hebrew it is translated as ounce. The measure of the cup is length and width of two thumbs and its height is 2.7 thumbs. One does not need to drink all of it; a minor may drink what remains in the cup. A minor may drink whatever is left in the cup. One does not need to drink the whole cup but he should drink most of the cup and the remainder can be given to a minor to sip.

ואמרינן בירושלמי דשקלים שמצוה מן המובחר לחזר אחר יין אדום מדכתיב אל תרא יין כי יתאדם אלמא סתם יין אדום הוא. ואם הלבן משובח מן האדון הלבן קודם. We read in the Jer. Talmud, Tractate Shekalim, "It is preferable to seek out red wine, as stated in Scripture, “Do not ogle that red wine,” (Pro. 23:31)³²JT Pesaḥim 10:1 Therefore red wine is regular wine. But if the white wine is better than red wine and it takes preference.

נשאל ה"ר מאיר מרוטנבורק אם יכולין לברך הטוב והמטיב בליל פסח אם נראה כמוסיף על כוסות. והשיב דאינו נראה כמוסיף רק אם יברך בורא פרי הגפן כמו שמברכין על שאר כוסות. Rabbi Meir of Rothenburg asked if one is able to recite the blessing HaTov Vehametiv on the eve of Passover since it would seem as if he is adding extra cups of wine.³³The law is that if you bring a second bottle of wine to share with your guests, if it is better than the first bottle you say HaTov V’hamaytiv. Is this considered like adding a fifth cup of wine? Abudraham says no, as long as you don’t add another blessing over the wine. This is only a problem if you make a blessing over all the other cups. See Shulchan Aruch Orech Chaim 175 He answers that it is not considered like adding another cup of wine if he also recites “Borei Pri HaGefen,” as one recited on the other cups.

וטעם לארבעה כוסות האלו אמרינן בירושלמי ר' יוחנן בשם ר' בניה אמר לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם וגומר כנגד והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, ר' יהושע בן לוי אמר כנגד ארבעה כוסות של פרעה וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואסחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על יד פרעה. וכתיב ונתתה כוס פרעה בידו, ור' לוי דאמ' כנגד ארבע מלכיות, ורבנין אמרי כנגד ארבע כוסות של פורעניות שעתיד הב"ה להשקות את אומות העולם כי כה אמר ה' אלקי ישראל אלי קח את כוס היין החמה הזאת מידי והשקית אותו את כל הגוים אשר אנכי שולח אותך אליהם ושתו והתגועשו והתחוללו מפני החרב אשר אנכי שולח בינותם, כוס זהב בבל ביד ה' משכרת כל הארץ מיינה שתו גוים על כן יתהוללו, כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ, ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם, וכנגדן עתיד הב"ה להשקות את ישראל ארבעה כוסות של נחמות, ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, תערוך לפני שולחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה, כוס ישועות אשא תרין. פי' בשתי כוסות הכתו' מדבר א' לימות המשיח ואחד לעולם הבא. The reason for these four cups of wine is stated in the Jer. Talmud. “Rabbi Yochanan said in the name of Rabbi Benaya said, “… I am Ha-Shem. I will take you out from the labors of the Egyptians and save you from their bondage. I will redeem you with an outstretched arm and extraordinary chastisements. And I will take you to be My people etc…”³⁴JT Pesaḥim 10:1 (Ex. 6:6-7) hotzeiti (take out), hitzalti (I will save), ga’alti (I will redeem) and lakachti (I will take you). Rabbi Joshua ben Levi said, corresponding to the four cups of Pharaoh: “The cup of Pharaoh was in my hand; I took the grapes and squeezed them into Pharaoh’s cup, and put the cup in Pharaoh’s hand.” And it stated, “You will give the cup in the hand of Pharaoh.” (Gen. 40:11, 13)³⁵See Rashi on Pesaḥim 108a Rashi explains that there are only three cups in the cups of Pharaoh and the fourth cup is for the Birkat HaMazon. Rabbi Levi said, “They correspond to the four kingdoms. The sages say, They correspond to the four cups of doom that the Holy One will make the nations of the world drink. As it is stated, “So said Ha-Shem, God of Israel, to me: take this cup of the wine of wrath.” (Jer. 23:15) “The golden cup of Babylon is in the hand of the Eternal.” (Jer. 51:7) “Truly a cup is in the hand of Ha-Shem, intoxicating wine, fully to be mixed; He shall sprinkle from it but its dregs shall be drunk, squeezed to the last, by all the wicked of the earth.” (Ps. 75:9) “He shall let coals rain on the wicked; fire, sulfur, and burning wind is the portion of their cup.” (Ps. 11:6) And the Holy One, will let Israel drink four cups of consolation at the End of Days: “The Eternal is the portion of my part and my cup.” (Ps. 16:5) “You anointed my head with oil; my cup is overflowing.” (Ps. 23:5) “I shall lift up the cup of salvations,” (Ps. 116:13) counts for two.³⁶JT Pesaḥim 10:1 Peirush - Salvation refers to one for the time of the Messiah and one for the World that is coming.

יש שואלין מפני מה אין מברכין בא"י אמ"ה אקב"ו לשתות ארבעה כוסות כמו שמברכין על המרור שהוא מדבריהם בזמן הזה. וי"ל היאך יברך לשתות ד' כוסות והרי יש כוס של קדוש שהוא מצווה בו ועומד ואם תאמר יברך לשתות שלשה כוסות והלא מחוייב הוא בארבעה הילכך לא איפשר. ועוד טעם אחר מפני שאין מברכין אלא על מצוה הנעשית בבת אחת בלא הפסק אבל ארבעה כוסות שעושה מצוה על כל אחד ואחד מהם ואם שתאן בבת אחת לא יצא אין מברכין. Some ask, why don’t we recite a blessing, “Praised are You Ha-Shem, our God, Sovereign of the universe, who has sanctified us with commandments and commanded us to drink four cups of wine,” just as we recite a blessing for the bitter herbs, even though it is rabbinic commandment. There are those who answer, how can one recite a blessing that states, “to drink four cups…” when Kiddush is a separate commandment? One would then have to say, “Who commands us to drink three cups,” yet we are commanded to drink four cups! Therefore, it is impossible to recite one blessing on all four cups. Another reason we don’t recite one blessing for all four cups is because one only recites a blessing for an act that is performed without interruption. The four cups are (separate) mitzvot and if one drinks them all at once one has not fulfilled the commandment.

וכתב רב נטרונאי ארבעה כוסות של פסח חובה הן וא"א שלא לשתות ואם לא שתה לא יצא ידי חובתו וחייב מלקות מדרבנן. Rabbi Naturai (Geon)³⁷Natronai Ben Hilai HaKohen was Gaon "head rabbi" of the Sura Academy of Rabbinic Judaism in Mesopotamia early in the second half of the 9th century. He held this post for ten years. He is responsible for more written responsa to queries posed to him by world Jewry than any of his predecessors, and maintained close contact with the Jews of al-Andalus writes that the four cups are obligatory and it is forbidden not to drink them. If one did not drink the cups of wine, one has not fulfilled one’s obligation and deserves lashes,³⁸Malkot is a type of lashes and a punishment mentioned in the Torah. The punishment was given to Jews who violated one negative commandment on purpose. according to rabbinic law.

ואם אינו מוצא יין ישרה ענבים או צמוקים במים ויעשה מהם ארבעה כוסות שכך אמרו חכמים יין צמוקים לא יביא לקרבן ואם הביא כשר. וכיון דלקרבן אם הביא כשר לקדוש ולהבדלה לכתחלה כשר במקום שאי איפש' לו. וכת' הרי"ן גיאט מי שאינו יכול למצוא יין מקדש על הפת ובוצע ואוכל לאלתר ואין צריך לשהות עד שסודר הגדה מידי דהוה אבצקות של גוים דאדם ממלא כריסו מהם ומברך עליהם המוציא ואוכל מצה משומרת באחרונה ומברך עליה לאכל מצה וכל שכן הכא דלקיומי מצוה קא מכוין ואין בו לאחר שמילא כריסו ממנו יברך עליו, והגדה וברכת המזו' סודר על הפת. וכת' הריא"ף מאן דלית ליה חמרא בלילי פסחא מקדש אריפתא מידי דהוה אשבתות וימים טובים והיכי עביד שארי המוציא ברישא ובצע לה לריפתא ומנח ידיה עילוה עד דגמר ליה לקדושא ומברך לאכול מצה ואכיל והדר מטבל בשאר ירקי ועקר לה לפתורא ואומר מה נשתנה וכל ההגדה עד גאל ישראל ומברך אמרור ואכיל והדר כריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה. If one cannot procure wine, one may soak grapes or raisins in water and make four cups from it, as the sages say regarding wine made from soaking grapes, “One may not bring wine made from raisins as a libation ab initio, but if one did so, after the fact, it is valid.”³⁹BT Baba Batra 97n Since it is permissible to use wine made from grapes for a libation after the fact, it is permissible to use it for kiddush and havdalah ab initio if wine is not to be found. Ibn Gayyat⁴⁰Isaac ben Judah ibn Ghayyat (1030/1038–1089), a rabbi, Biblical commentator, codifier of Jewish law, philosopher, and liturgical poet from al-Andalus. He was born and lived in the town of Lucena in the Taifa of Granada, where he headed a rabbinic academy. He died in Cordoba. (Wikipedia) writes that one who is unable to procure wine should recite Kiddush over matzah, break it in half and eat it immediately. There is no reason to wait until the appropriate time in the order of the Seder since we learn (in the case of) dough prepared by gentiles, (unleavened bread prepared by non-Jews,)⁴¹BT Pesaḥim 40a a person may fill his stomach with it on Passover night, reciting the motzi over it, and then eat the regular matzah⁴²Shmurah Matzah is matzah that is watched over from the time it is harvested in the meal that is prepared specifically for the fulfillment of the commandment of eating matzah. reciting the blessing “Upon eating matzah,”⁴³In some of the early versions of the Haggadah the blessing for matzah is not “Al Achilat matzah” (For the eating of matzah) but “Le’echol Matzah” (To eat matzah) For a discussion of the difference between these two versions of the berachah See Kol Bo Siman 146.98 https://www.sefaria.org/Kol_Bo.146.96?vhe=Kol_Bo_1547_Venice_Unknown_Publisher&lang=bi&with=all&lang2=en Teshuvat HaGaonim 279:2. https://www.sefaria.org/Teshuvot_HaGeonim_(Shaarei_Teshuva).279.2?vhe=Leipzig,_1858&lang=bi&with=all&lang2=en. The Rif also has this version. While the Rambam has “Al Achilat Matzah” apparently Abudraham does not contain his version here. (thus fulfilling the obligation of eating matzah>). One may fill one’s stomach with such unleavened bread, all the more so, after the reading of the Haggadah and Birkat HaMazon⁴⁴The Grace After the Meal. if one has the intention of fulfilling the mitzvah at the appropriate time. The Rif writes that one who does not have wine on the eve of Passover should recite the Kiddush on matzah (rifta) just as one does on Shabbat and other holidays. How does one do so? One recites the motzi blessing first and then breaks the matzah and places one’s hand on it until one finishes the Kiddush, and then One recites Le’echol matzah (“To eat the matzah”)⁴⁵It would appear that there are two different versions of this blessing: Al achilat matzah (“Who commanded us regarding the eating of matzah”) and Le’echol matzah (“Who commanded us to eat matzah”). See Tur Orech Chaim, 475:1 Le’echol matzah also appears in the version of the Haggadah of Rav Amram. This would appear to be the text that Abudraham used as well. and then one eats it. One dips the vegetables (in vinegar or salt water) and then removes the table, and recites Mah Nishtanah and the Haggadah through Ga’al Yisrael, (“Who redeemed Israel"). One recites the blessing for the bitter herbs, and eats it and then one makes a sandwich of matzah and maror and eats them without a blessing.

ושתיית ארבעה כוסות האלו ואכילת מצה צריכין הסיבה דרך חירות. ואפילו עני שבישראל שאינו רגיל בהסבה כל השנה עתה לא יאכל עד שיסב. וגם נמי עשיר שהוא מסב על כלי מילת וכרים וכסתות הוי דרך חירות אבל עני שאינו מסב אלא על גבי ספסל הוה אמינא לא הוי דרך חירות ולא צריך הסבה קמ"ל דצריך הסבה. וההיסבה צריכה להיות על צד שמאל והסבת ימין אינה היסבה ועוד שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה. The four cups of wine and the matzah need to be consumed while leaning, in the fashion of a free person. Even the needy person who doesn’t regularly lean throughout the year should not eat without leaning. One might think that since wealthy people (normally) sit on fine wool materials, pillows, and cushions, in the way of freedom but the poor who sit on benches, don't have to lean. This comes to teach us that the poor also must lean. The leaning must lean toward the left and that leaning on the right is not considered leaning. Further, (we don’t lean to the right) lest the trachea precede the esophagus and one endanger oneself.⁴⁶See BT Ta’anit 5b.8 - Sefaria text writes: One may not speak during a meal, lest the trachea will precede the esophagus. Food is meant to enter the esophagus, and when one speaks his trachea opens and the food might enter there. And therefore, one should not speak during a meal, as he might come into the danger of choking.

אשה אינה צריכה הסבה מפני שאימת בעלה עליה ולפי זה אלמנה וגרושה בעיא הסבה. ובעל ה"ג פירש מפני שאין דרך האשה להסב. ולפי זה כל אשה אינה צריכה היסבה. ואם אשה חשובה היא צריכה הסבה. A woman need not lean because respect for her husband is upon her. For this reason, widows and divorcees should lean. The author of Halachot Gedolot⁴⁷It appears that a line is missing in the present text, which has been placed in the Reem edition of the text. The author of the commentary on the Abudraham writes that while this line is missing in Halachot Gedolot, it is mentioned in the She’iltot, S. 77. It also appears in the Tur, 472:4 I have included the missing text in translation in italics. explains that since it is not the way of women to lean, women need not do so. But if the woman is of high status, she should lean.

בן אצל אביו אפי' הוא רבו מובהק צריך הסבה. תלמיד אצל רבו אינו צריך הסבה אלא אם כן יתן לו רבו רשות והטעם שאינו מסב לפני רבו. ואם היה אביו רבו מסב לפניו מפני שדרך האב למחול על כבודו לבנו והוא גם בו ואינו צריך ליטול רשות ממנו על זה מה שאין כן ברבו. שמש אצל רבו צריך הסבה. If a child is sitting by his father, even if his father is his master teacher, he needs to lean. A student who is with his teacher should not lean unless his teacher allows him to do so because one does not lean in the presence of a master teacher. But if one’s father is one’s teacher one should lean before him because it is the way of a parent to forgo honor and a father would not be harsh with his child. A father does not need to give permission to his son to lean as a teacher does. A servant should lean even in the presence of his master.

וכל מי שצריך הסבה אם אכל ושתה בלא הסבה לא יצא. ואמרינן בואלה שמות רבה ויסב אלקים את העם מכאן אמרו רבותינו אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב שכך עשה להם האלקים שנאמר ויסב אלקים את העם. If a person who should lean, eats and drinks without doing so, he has not fulfilled his obligation. We read in Exodus Rabbah, “God led (vayesev) the people around ” (Ex. 13:18) – from here our Rabbis said: “Even the poor of Israel may not eat until they recline (yasev).”⁴⁸Shemot Rabba 13:18 For this is what God did for them, as Scripture states, “God led the people about (vayasev).”

וכת' אבי העזרי בזמן הזה שאין רגילות בארצנו להסב יושב כדרכו ואינו צריך להסב. The Avi HaEzri⁴⁹Eliezer ben Yoel HaLevi of Bonn ‎ Ra'avyah; 1140–1225; was a Rabbinic scholar in Germany. He had a significant influence on Asher ben Jehiel (the ROSH). As a Rishon, he was prominent amongst the Tosafists of the middle-ages; In the course of his long life he wandered from place to place: Bonn, Worms, Würzburg, Mainz, Cologne, Regensburg, and throughout France and Lombardy. (Wikipedia) writes at this time when it is no longer the practice in our lands for people to lean (when eating) one may sit according to the established custom and one does not need to lean.

לילי הפסח לא יקדש עד שתחשך ויצאו הכוכבים ואע"פ שבשאר שבתות וימים טובים מוסף מחול על הקדש ומקדש מפלג המנחה ולמעלה אע"פ שלא שקעה חמה בפסח מצוה לשתות ארבעה כוסות בזמן אכילת מצה וכוס של קדוש אחד מהן ואין מצה נאכלת אלא בלילה כפסח שאינו נאכל אלא בלילה שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה. On the eve of Passover one does not recite the Kiddush until after sundown when the stars appear, even though on on other holidays and on Shabbat one may add from weekdays to the holiday and one may recite Kiddush any time after Plag HaMinchah,⁵⁰Plag HaMincha – “Half of minchah.” This is the midpoint between minchah ketanah and sunset, which is one and a quarter halachic hours before the end of the day. Plag haminchah is the earliest time one may light candles and start Shabbat, or light candles for Chanukah on a Friday. OU TORAH / Error 404 though the sun has not yet set. On Passover it is a mitzvah to drink the four cups of wine at the same time that one eats matzah, and the cup of Kiddush is one of them. Matzah is only consumed after nightfall, like the Passover offering, as Scripture states, “They shall eat the flesh that same night.” (Ex 12:8)

וכשיבא אדם אל ביתו ומוצא נרות דולקות ושלחן ערוך וכוסות מוצעות מלאות יין מביאין לפניו סל או קערה שיש בה שני תבשילין ושלש מצות ושני מיני ירקות וחרוסת. When a person returns home and finds the candles lit, the table set and fine drinking vessels filled with wine, they bring before him a basket or a plate containing two cooked foods, three matzot, two vegetables and haroset.

השני תבשילין הם זרוע וביצה אחד מהם צלי זכר לפסח ואחד מבושל זכר לחגיגה המבושלת הנאכלת קודם הפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השבע. ובירושלמי יליף לה מקרא דכתב ועצם לא תשברו בו ואלו היה נאכל בשעת רעבון יש בו משום שבירת העצם. The two cooked foods are a shank bone and an egg, one roasted as a reminder of the Passover offering (Pesaḥ) and the other cooked as a reminder of the Festive offering (hagigah) which was consumed before the Passover offering so that the Pesaḥ was consumed once one was satiated. In the Jer. Talmud we learn this from the verse, “Nor shall you break a bone of the Passover.” (Ex. 12:46) If they ate the Passover offering when they were hungry they would have broken bones.⁵¹JT Pesaḥim 6:4

וכך היא המצוה בזמן שבית המקדש קיים בתחלה מביאין הפסח ומברכין בא"י אמ"ה אקב"ו על אכילת הפסח. ואוכל ממנו כל אחד כזית. ואחר כך מביאין החגיגה ומברכין בא"י אמ"ה אקב"ו על אכילת הזבח. וכשגמרו לאכל החגיגה מביאין הפסח ואוכלין אותו על השבע. ובזמן שחל להיות י"ד בניסן בשבת אין צריך כי אם הצלי שהוא זכר לפסח. ולא המבושל שהוא זכר לחגיגה שלא היתה חגיגה דוחה שבת באותו זמן. וצולין הזרוע על הגחלים מפני שהפסח אין צולין אותו אלא בשפוד של עץ רמון כמו שמפורש הטעם בפסח שני ואם באנו לחפש אחר שפוד של עץ יהיה טורח גדול. והרי"ף כת' שאין לחוש כיון שאינן אלא לזכר בעלמ' ואדרבה המדקדק בזה נראה שעושה אותו כמין קדשים ממש. וכן כת' בעל העיטור אל ישנה אדם. ואמרינן בירושלמי שלכך לוקחין ביעא ודרעא כלומר בעא רחמנא למפרק יתנא בדרעא מרממא. This is how the mitzvah was performed when the Temple was in existence: First they brought the Passover offering and they would recite the blessing, ‘Praised are You Ha-Shem, our God, Sovereign of the universe who sanctified us with the commandments and commanded us regarding the eating of the Passover offering.’ They would eat an olives amount (kezait)⁵²A common measure for a small amount in talmudic and rabbinic literature. See Kezayit - Wikipedia Afterwards they would bring the Festive offering and they would recite “Praised are You Ha-Shem…commanded us regarding the eating of the (festive) offering.” When they finished eating the Festive offering, they would bring the Passover offering and they would eat it until they were satiated.⁵³See the Reem edition of Abudraham. Volume 2 Page 218, note 145 Apparently, Abudraham differed here with the Rambam: the Rambam writes that one eats an olive’s worth of the Pesaḥ offering first and then the festive offering, while Abudraham appears to say the opposite! See Rambam, the laws of chametz and matzah, chapter 8:7. This entire passage refers to temple times. Abudraham now returns to the practice in post temple times. When the 14th of Nisan fell on Shabbat, one only has to eat the roasted food as a reminder of the Passover offering and one does not need another cooked food as a reminder of the Festive offering since there was no Festive offering since the Sabbath canceled the festive offering. The shank bone should be roasted over coals because the Passover offering was only roasted on a pomegranate spit as is stated Pesaḥim ch. 7, (Pesaḥ Sheni.)⁵⁴Mishnah Pesaḥim 7:1 Pesaḥim 74a It would be great trouble for us to find pomegranate spits. The Rif writes that one need not be particular about this since it is only a reminder. However if one is very exacting in this practice it might appear as if one is offering the actual sacrifice. The author of the Ittur⁵⁵Isaac ben Abba Mari (c. 1122 – c. 1193) was a Provençal rabbi who hailed from Marseille. He is often simply referred to as Ba'al ha-Ittur, after his Magnum opus, Ittur Soferim. (Wikipedia) also writes one should not change.⁵⁶Of trying to roast with pomegranate spit. We read in the Jer. Talmud we bring an egg and a shank bone, to say, God wants to redeem us with an outstretched arm.⁵⁷In other words we have the shankbone on the Seder plate not only to remind us of the sacrifice but to make a statement about the way in which God has and will redeem us.

והמצות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח צריכין להיות מאחד מחמשה מיני דגן שהן חטין ושעורין כוסמין שהוא אשקאנדה בלעז ושבולת שועל שהיא אבינא בלעז ושיפון מפרש בערך שקורין אותו בערבי דוסר ובלעז אשפילטא, לפי שהם באים לידי חימוץ שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני, דברי' הבאים לידי חמוץ אדם יוצא בהם ידי ובתו דברים שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון אין אדם יוצא בהן ידי חובתו לאפוקי אורז ודוחן שהן באין לידי סרחון. כוסמין הן מין חטין ושיבולת שועל ושיפון הם מין שעורים. The matzot with which one fulfills one’s obligation on Passover must be made from five types of grain: wheat (hittin). Barley (se’orin); rye (kusmin) which is called escanda in the common language; oats (shibbolet shual) which is called avina in the common language;⁵⁸The foreign or common language is called Loaz is Spanish or possibly already Ladino. and spelt (shipon) which is explained in the Aruch⁵⁹Nathan ben Jehiel of Rome c. 1035 – 1106 was a Jewish Italian lexicographer. He authored the Arukh, a notable dictionary of Talmudic and Midrashic words. as dussar in Arabic and is called aspelta in the common language. All of these grains become leavened as Scripture explains, “You shall not eat anything leavened with it; for seven days thereafter you shall eat unleavened bread, bread of distress,” (Deut. 16:3) (Hametz) means that one only fulfills the obligation with those things that become leavened; anything else becomes rotten and one does not fulfill one's obligation with them. This excludes rice and millet which do not spoil (because they do not rise). Rye is a form of wheat; oats and spelt are types of barley.

והמצות האלו צריכות שימור לשם מצה שלא יבאו מים בתבואה משעת קצירתה ואילך או אפי' משעת טחינה. ואם אין לו כך יעשה שמור משעת לישה. לשה אותה נכרית אפי' ישראלי' עומדת על גבה אינו יוצא בה ידי חובתו שכל דבר שצריך לשמו אינו נעשה על ידי נכרי. ונהגו שלא ליתן מלח במים של עיסת מצה משומר' משום לחם עוני. These matzot need to be watched over for the sake of mitzvah, so that water does not dampen the grain from the time of harvesting onward or even when it is ground. If one cannot provide such guarding, one should do so from the time of kneading. If a non-Jew is kneading, even if a Jewess is standing by her, one has not fulfilled one’s obligation because all of the preparations need to be done in the name of the commandments and cannot be prepared by a non-jew. It is the custom not to put salt in the water of the guarded matzah because it is supposed to be “poor bread.”

וכת' הראב"ד בדרשא שלו וצריך לעשות המצות רקיקין קטנים ואם עשאן עבים וגדולים אין זה לחם עוני כדתניא לחם עוני פרט לחלוט ואשישה ואשישה לחם גדול הוא, ויש מדקדקים על המצות בעשייתן לרשום אותם אי זו נעשית ראשונה ואי זו שנייה לומ' שמצוה בראשונה כדאמרי' לענין קופות של תרומת הלשכה שמצוה בראשונה, ולדברי המדקדקים צריכה האשה להזהר שאותה שנעשית ראשונה שתכניסנה תחלה לתנור כדי שתגמר היא תחלה שאם נעשית היא תחלה ואחרת נאפת תחלה האחרונה היא ראשונה כי גמר הפת הוא העיקר וכיון שמצוה בראשונה מוטב שהראשונה תהיה ראשונה לכל דבר ואם לא תעשה כך הרושם שלה מה הועיל עכ"ד. וכת' בעל ספר המצות שאם החליף שנייה בראשונה יצא כדאמרי' בפר' הקורא את המגלה ראשון שקרא ארבעה משובח וכן שני וכן שלישי שקרא ארבעה משובח. The Ra’avad wrote in his homily,⁶⁰Abraham ben David (c. 1125 – 27 November 1198) also known as Ra’avad, was a Provençal rabbi, an important commentator on the Talmud, Sefer Halachot of Rabbi Yitzhak Alfasi and Mishneh Torah and is regarded one of the key links in the chain of Jewish mystics. one must make matzot flat and small wafers and if one makes them puffy and large, they are not considered the bread of the needy (lechem oni) as is taught: “poor man’s bread [leḥem oni] excludes matza that was boiled [ḥalut] or baked [ashisha].”⁶¹BT Pesaḥim 36b Ashisha refers to large cakes. Those who are more exacting about when the matzah was made, put a mark on them, whether they were from the first or second (batch), so that they would know which were from the first batch. This is similar to what was said regarding the collection of the Temple treasury from which mitzvah was used first.⁶²Mishnah Shekalim 3:4 According to the exacting, a woman had to be very careful when she kneaded the first batch, that it was placed in the oven first so that it would be finished first. For if it was kneaded first and another was in the oven, the one that was baked (would be thought as) the essential one. Therefore since “the first” is the best one must make sure that it is first for both kneading and baking. If one doesn’t do so what use would the marking be? The author of Sefer HaMitzvot writes if one changes the first with the second one has still fulfilled one's obligation as is stated in the Megillah, ch. 3: “Since ten verses must be read, if the first of the three readers called to the Torah read four verses, he is praiseworthy; similarly, for second one read four verses, and similarly for the third one read four verses, he is praiseworthy.”⁶³BT Megillah 21b.12-14

וכתב הראב"ד בדרשה שלו אין לשין מצה של מצוה אלא אחר חצות כשחיטת פסח שאינה אלא אחר חצות ואיתקש אכילת מצה לאכילת פסח. The Ra’avad writes in a homily, one should not knead the dough for the mitzvah (of Seder night) until after midday like the slaughtering of the Passover offering which is not until after midday. The eating of matzah is compared to the eating of the Passover offering.

והשני מיני ירקות נהגו להיות המין האחד מהם כרפס זכר לששים רבוא שנשתעבדו בעבודת פרך כי כשתהפוך כרפ תמצא בו פרך והס' סימן לששים רבוא. ואע"פ שיש חמשה מיני מרור שיוצא אדם בהן ידי חובתו ואלו הן חזרת שהיא חסא, עולשין שהם הנדבי בערבי, תמכה בערוך מפרש שהיא קארדוש בלעז ויש אומרים שהוא מרויו בלעז והרי"ף פירש סריס בערבי, חרחבינה יש אומרים שהיא קרצענה בערבי ויש אומרים שהוא חנדקוק, מרור שהיא חזרת של יער שהיא מרה, אע"פ כן חסה מצוה מן המובחר. לפיכך נהג להיות המין השני חזרת שהיא חסא והיא מרור דאמרינן בפר' ערבי פסחים מאי חסא דחס רחמנא עלן ומה מרור תחלת רך וסופו קשה אף מצרים תחלתן רך וסופן קשה. ובירושלמי גורס תחלתו מתוק וסופו מר. It is customary to have two types of greens (on the Seder plate). One is karpas, in remembrance of the 600,000 Israelites who were subjugated through harsh labor; for when you invert the letters כרפ they spell פרך, harsh, and the letter (ס) samech represents 60 or 60 times 10,000. And even though there are five types of bitter herbs for fulfilling one’s obligation - (chazeret), romaine lettuce (hasa); endives (ulshin) handavi in Arabic; and chervil (tamcha) identified as Kardosh in the common language (Ladino) in the Sefer Aruch while others say it is maruyo in the common language. The Rif interprets it as saris in Arabic. Also field eryngo (harhavina) - some say it is kratzena in Arabic while others say it is handakuk, and maror or forest chazeret which is bitter, romaine lettuce (hasa) is the choicest for performing the mitzvah.⁶⁴BT Pesaḥim 39a Therefore, it is customary to use the second type of chazeret which is romaine lettuce (hasa); it is maror for we say in Arvei Pesaḥim (chapter 10; Pesaḥim): Why is it called hasa? Because the Merciful One took pity on us. Just as maror is soft at first and in the end it becomes hard so too, the Egyptians were soft at first and in the end they became hard.⁶⁵Ibid 39a.10 In the Jer. Talmud it reads, “at first it was sweet and in the end it became bitter.”⁶⁶JT Pesaḥim 2:5

וקי"ל כרבא דאמ' מרור בזמן הזה דרבנן לפי שהוא תלוי באכילת הפסח שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. The law is according to Rava who said that maror in this time is only a rabbinic obligation since it tied to the eating of the Pesaḥ, as Scripture states, “They shall eat it with matzot and bitter herbs.” (Num. 9:11)⁶⁷BT Pesaḥim 120a Rava said: …The mitzvah to eat bitter herbs applies by rabbinic law. And why is the mitzvah of bitter herbs different from matza? As it is written, with regard to the Paschal lamb: “They shall eat it with matzot and bitter herbs” (Numbers 9:11) When there is an obligation to eat the Paschal lamb, there is l bitter herbs; and when there is no obligation to eat the Paschal lamb, there is also no mitzvah to eat bitter herbs. (Sefaria)

והחרוסת היא מצוה מדברי סופרים זכר לטיט שהיו ישראל משועבדין בו במצרים ועושין אותה ממיני פירות מתוקים ומרורים וחומץ ומתבלין אותם בתבלין לדמותה לטיט שיש בו מכל דבר. וצריך שתהיה עבה כמו הטיט זכר לטיט כמו שאמרנו. וישים בה מיני קיהוי כגון תפוחים חמוצים זכר לתחת התפוח עוררתיך ואגוזים זכר אל גנת אגוז ירדתי ותאנים זכר לתאנה חנטה פגיה ותבלין כגון קנה וקנמון שהוא קצבה אלד֗רירה וסנבל שדומין לתבן שהיו מגבלין בו הטיט במצרים. Haroset is a mitzvah according to rabbinic decree; it is a reminder of the mortar that the Israelites were subjugated to make in Egypt. It is made from different types of fruits, both sweet and bitter as well as vinegar and spice, in order to make it appear like the mortar which was made from many ingredients. It needs to be thick like the mortar we have mentioned. One places all types of sour ingredients in it such as sour apples as a reminder of the verse, “Under the apple tree I roused you;” (Song 8:5), nuts like the verse: “I went down to the nut grove,” (Song 6:11), figs, a reminder of the verse, “The green figs form on the fig tree,” (Song 2:13) and spices such reeds and cinnamon which is translated as elthrira and sanba. They are similar to the straw that they kneaded into the mortar in Egypt.

וכשיהיה כל זה מוכן לפניו מוזגין לו כוס ראשון ומברך על היין תחלה ואחר כך מברך על היום. ויש מוסיפין לומ' בנוסח זה הקדוש בחר בנו ויגדלינו ורצה בנו ויפארנו ואינו ממטבע הברכה. ומברך שהחיינו. ואינו מברך שעשה נסים לאבותינו מפני שברכת אשר גאלנו היא במקומה ויותר מבוארת שמזכיר בה פרט הנס. ושותה כל אחד מהם כוסו בהסבה דרך חירות. During the second dipping one does not recite, “Who created the fruit of the earth”⁷⁸The normal blessing that is recited for vegetables and other produce that come from the earth (as opposed to a tree). on maror; rather, one only says, “Who commanded us to eat maror.” The recitation of the Haggadah is not considered an interruption since the maror is before him, and he has not changed his intention.⁷⁹SInce we already said a blessing over greens it is unnecessary to repeat the blessing again our intention refers back to the original blessing. But for washing, it is considered an interruption because the hands are busy.⁸⁰See Shabbat 14a, literally, “The hands are busy, - they are [always] involved [in touching things].” It is for this reason that one does not have to recite the blessing, “Who creates many living things...”⁸¹Borei Nefashot, the blessing for certain foods which do not fall into other categories such as bread, cake, fruit or vegetables. after eating other greens (at the beginning of the Seder) because the recitation of Haggadah is not considered an interruption. Also after the maror one does not recite, “Who creates many living things...” since the obligation of eating it is specifically with matzah as Scripture states, “They shall eat it with matzah and maror.” (Num. 9:11) Therefore, it is considered to be part of the meal, and things that are part of the meal do not need a separate blessing, either before or after them. Similarly,the Mishnah refers to it as parapet hapat,⁸²See Mishnah Pesaḥim 10:3 the appetizer that precedes the bread according to Josh Kulp; According to Steinsaltz, “before he reaches the dessert of the bread.” that is bitter herbs. It is for this reason that one does not recite the blessing “Borey Pri HaAdama” on maror.”

ואם חל להיות בשבת אומ' תחלה ויכולו ואחר כך מברך על היין ואחר כך על היום ואומר בחתימה ושבת ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו שמחה ביום טוב מפורשת ובשבת ברמז שנא' וביום שמחתכם ואמרינן בסיפרי אלו השבתות ובשבת מצאנו לשון נחלה שנאמ' ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם וביום טוב לא מצאנו לשון נחלה אלא הוא על שם אל המנוחה ואל הנחלה כל יום שיש בו מנוחה הוא נחלה. וחותם בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים. ואומר שהחיינו ואחר כך שותה. If the Passover fell on the Sabbath, one first recites Vayekhulu, “The heaven and the earth were completed,” (Gen. 1:31) (before kiddush). Afterwards one recites the blessings over wine and the day, concluding with, “The Sabbath and holy festivals in happiness and joy you have granted us a heritage…”⁶⁹מוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ (בשבת בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. On festivals, festival joy is specifically mentioned (in the Torah) while on the Sabbath it is only hinted at, as Scripture states, “On the day of your joy.” (Nu. 10:10) Midrash Sifri⁷⁰Sifri Bemidbar 77:1 states, “These are the Sabbaths: On the Sabbath we find language of inheritance, as is stated, “The Israelite people shall keep the Sabbath, observing the Sabbath throughout the ages as a covenant for all time.” (Ex. 31:16) And on festivals we do not find the use of the expression inheritance (nachalah), but except here, “the rest and the inheritance,” (Deut 12:9) This is to teach that any day for which there is a reference to rest, there is also inheritance. One concludes (the blessing), “Who sanctifies the Sabbath and Israel and the seasons.” Then one says the Shehecheyanu blessing and afterwards one may drink.

ואם חל במוצאי שבת עושה סימן יקנה"ז יין קדוש נר הבדלה זמן. פי' מברך תחלה על היין ואומר עליו קדוש היום. ומברך על הנר בורא מאורי האש. ואומ' בא"י אמ"ה המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך בא"י המבדיל בין קדש לקדש. ומצאנו הבדלה בין קדש חמור לקדש קל שנא' והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. If Passover falls immediately following the Sabbath, the order of the blessings follows the mnemonic, Yakenhaz: yayin, (wine), kiddush (sanctifying the day), ner (candle), havdalah (concluding the sabbath) z’man (the blessing of time).⁷¹That is the “blessing of time” is the Shehecheyanu blessing. One first recites the blessing over the wine and then the blessing sanctifying the day. Then, “Who creates the light of the fire,” and concludes, “Praise are you Ha-Shem our God, Sovereign of the universe who distinguish between holy and ordinary, between the seventh day and six days of creation, between the holiness of Shabbat and the holiness of festivals. You have distinguished and sanctified Your people Israel with Your holiness. Praised are You who distinguishes between Holy and Holy.” We found (another version), “Between greater (hamur) and lesser (kal) holiness,” as Scripture states, “so that the curtain shall serve you as a partition between the Holy and the Holy of Holies.” (Ex 26:33)

ושאל רבי אפרים למה נהגו העם לומ' ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך אחר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת שאין זה לא מעין חתימה ולא מעין פתיחה. והשיב ר"ת משום דאמרינן בפרק ערבי פסחים הפוחת לא יפחות משלש הבדלות והמוסיף לא יוסיף על שבע, רצו לפעמים להזכיר שבע הבדלות והוסיפום ביום טוב אחר שבת לפי שהוא מענין יום טוב. ואלו הן בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים הרי שלש, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה אינה מן המנין אלא אגב דאמרינן לה בעלמא אמרינן לה הכא, בין קודשת שבת לקדושת יום טוב הבדלת זהו אוכל נפש שמותר ביום טוב מה שאין כן בשבת, ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת זהו יום טוב אחרון של חג שחלוק מששת ימי חולו של מועד שלפניו, והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך הם שתי הבדלות בין כהנים ללוים ולוים לישראל, וזהו מעין חתימה המבדיל בין קדש לקדש. ומצאנו הבדלה בין כהנים ללוים שנאמר בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן לקדשו קדש קדשים והבדלה בין לוים לישראל שאמ' בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי. ואומר שהחיינו ואחר כך שותה ואינו מריח בשמים והטעם פירשנוהו בתפלת ליל מוצאי שבת. Rabbi Ephraim asked,⁷²Possibly, Ephraim ben Isaac ben Abraham of Regensburg (c. 1110 – 1175) also called Ben Yakir, was a 12th-century German tosafist and liturgical poet who was known for his keen intellect, his numerous piyyutim and for controversy refusing to recognize any post-Talmudic authority. See Sefer HaYashar l’rebbeinu Tam 67:4 “Why do the people say, “The seventh day from the six days of creation You have sanctified and set apart; you sanctified Your people Israel with Your holiness,” after we say, “You have made a separation between the holiness of Shabbat and the holiness of the Holy Day,” since this is neither an introduction nor a conclusion (to this berachah)? Rabbeinu Tam answers this question: we learn in the Tractate Pesaḥim, ch. 10 (Arvei Pesaḥim) “One who decreases the number of distinctions in havdalah should not decrease them to less than three, and one who increases the number of distinctions should not increase them to more than seven.” At times they wanted to mention seven additions but they added one for holidays that fell after the Sabbath since it relates to the theme of the holiday. They are (1) “between holy and mundane,” (2) “between light and darkness” (3) “between Israel and the nations” - that makes three. “Between the seventh day and the six days of creation” is not counted among the seven distinctions but it is mentioned as an aside. (4) “You have distinguished between the holiness of Shabbat and the holiness of the festivals,” refers to the preparation of food which is permitted on festivals but not on Shabbat. (5) “Between the seventh day and the six days of creation,” refers to the last day of the holiday and the six intermediate days which occur before it. (6 and 7) “You have distinguished and sanctified Your people Israel with Your holiness,” refers to two separations - between Priests (kohanim) and Levites and between the Levites and the Israelites. These explain the conclusion to this blessing, “Who distinguished between holy and holy.” We find there is a distinction between the priests and the Levites, as Scripture states, “The children of Amram were Aaron and Moses.” Aaron was distinguished for holiness as “holy of holies.” So too there was also a distinction between Levites and Israelites, as is stated, “At that time Ha-Shem set apart the tribe of Levi.” (Deut. 10:8) One then recites the Shehecheyanu, and drinks wine. One does not smell spices for the reason that was explained in the section for the prayers for the conclusion of Shabbat.

ולאחר הקדוש נוטל ידיו הוא וכל אחד מן המסובין לאכול ירקות שטיבולם במשקה אע"פ שאינו אוכל פת דאמרי' בפר' ערבי פסחים כל שטיבולו במשק' צריך נטילת ידים דילמ' נגע במשקים והידים עסקניות הם ומברך כל אחד לעצמו ענ"י. Afterwards the leader and participants wash their water in order to eat the karpas⁷³Parsley, celery or any green vegetable on which one recites Borei P’ri Ha’adama. Many Ashkenazi Jews use potatoes since green vegetables were simply not available in Russia and Poland in the early spring. which is dipped in liquid, even though we do not eat matzah, for we say in Pesaḥim, Ch.10 (Arvei Pesaḥim) “Anything that is dipped in a liquid before being eaten requires the ritual of washing of the hands, lest one’s hand touched liquids since one hands are busy…⁷⁴BT Pesaḥim 115a-115b See Koren/Steinsaltz Translation in Sefaria - Shabbat 14a.8 - “The reason that the Sages decreed impurity upon them is because hands are busy. A person’s hands tend to touch dirty or impure objects. Since one does not always pay attention to what his hands touch, and it is inappropriate for holy food to be touched by dirty hands, the Sages decreed impurity.” Each person recites the blessing for washing to oneself, Al Netilat Yadaim.

ולוקח מן הכרפס ומברך בורא פרי האדמה. וטובלו בחרוסת להמית את הקיפא שבירקות בחומץ שבחרוסת כדי שלא תזיק לאדם ואוכל ממנו כזית בהסבה הוא וכל אחד מן המסובין עמו. כך כתבו הגאונים ורוב המפרשים. אבל ר"ת ורשב"ם הנהיגו לתלמידיהם לטבל טיבול ראשון בחומץ ולא בחרוסת ומביאין ראיה דתנן בפרק ערבי פסחים הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת הפת נמצא שבמשנה אינו מזכיר חרוסת עד טיבול שני. וה"ר יונה פיר' הטעם לפי שטיבול ראשון אינו לחיוב אלא להיכרא בעלמ' ורגילין כל השנה שאוכלין חזרת בלא חרוסת ואין חוששין לקיפא גם עתה נמי לא חשו חכמים אם ירצו יאכלו בלא חרוסת כמו בשאר ימות השנה אבל טיבול שני שהוא של מצוה הזהירו חכמים שלא יהא בו שום סכנה. והעולם נהגו כדברי הגאונים. וקיפה יש מפרשים שהיא תולעת כדתניא בתרומות האוכל תולעת שבעיקרי האילנות וקיפא שבירקות כי החומץ שבחרוסת ממית הקיפא שבירקות. ורבי' האיי פירש עיקר הקיפא בלשון ארמית מלשון קיפוי כגון נפיחה ורוח שאוחזת במעים מן המאכלות ונקראת קיפה מפני שהיא מנפחת והחרוסת היא סם שטורדת אותה רוח. ולא היה גורס להמית את הקיפא אלא לטרוד את הקיפה כלומר לטרוד הרוח והניפוח שבירקות. One takes some karpas and recites the blessing “Who created the fruit of the earth,” (Borei p’ri ha’adama). One dips it in haroset in order to kill any poison in greens so as not to be harmful to the individual. The leader and everyone eats an olive’s amount of the karpas while leaning. This is what the Geonim and most of the commentators write. But Rabbeinu Tam and Rashbam instructed their students to conduct the first dipping in vinegar and not haroset, bringing a proof from Arvei Pesaḥim, “They bring [karpas] in front of him. He dips lettuce until he reaches the appetizer that precedes the bread.”⁷⁵Mishnah Pesaḥim 10:2 One finds in the Mishnah that there is no mention of the haroset until the second ‘dipping.’ Rabbeinu Yonah explains the reason - since the first ‘dipping’ is not obligatory but is a recognizable practice to all and it was a regular practice all year to eat lettuce all year without haroset, the sages didn’t worry about poison, so too the sages did not worry about eating it without haroset, just as they did the rest of the year. But for the second ‘dipping’, which is a commandment, the sages were especially careful that they not come to any danger. Most people⁷⁶Literally, “The world follows the custom…” follow the custom of the Geonim. There are those who explain that the poison (keepah) is a type of worm. As is explained in Terumot, one who eats the worms that are around the roots of the tree or the poison in the greens, then the vinegar in the haroset kills the poison in the greens. Rabbeinu Hai Geon explains that the poison in the roots is from the Aramaic language from kafui, froth, for example it is gaseousness in the stomach from foods that is called keepah because it causes bloating. The haroset is a balm for this since it retards bloating. It should not read that “it kills the keepah;” rather, “it retards the keepah.” In other words it retards air and bloating that is caused by the green vegetables.⁷⁷

והטעם שאין מברכין על החרוסת ואע"פ שהיא מצוה מדברי סופרים מפני שהיא טפילה לכרפס ותנן כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. The reason that we don’t recite a blessing over the haroset, even though it is a rabbinic commandment, is because it is secondary to the karpas. It is taught that whichever food is essential and there is a secondary food with it, we recite a blessing over the essential food and we exempt the non-essential food.

ובטיבול שני אין לברך על המרור בורא פרי האדמה אלא לאכול מרור בלבד כי ההגדה אינה הפסק לענין אכילה הואיל והמרור לפניו ואינו נמלך. אבל לענין נטילה היא היסח הדעת שהידים עסקניות הם. ומזה הטעם אין לברך בורא נפשות רבות אחר אכילת שאר ירקות שההגדה אינה הפסק. וגם אחר המרור אין לברך בורא נפשות רבות לפי שחובת אכילתו היא עם המצה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו וא"כ נחשוב אותו כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה שאין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם וכן במשנה קורא אותו פרפרת הפת דהיינו חזרת. וגם מזה הטעם אין לברך על המרור בורא פרי האדמה. During the second dipping one does not recite, “Who created the fruit of the earth”⁷⁸The normal blessing that is recited for vegetables and other produce that come from the earth (as opposed to a tree). on maror; rather, one only says, “Who commanded us to eat maror.” The recitation of the Haggadah is not considered an interruption since the maror is before him, and he has not changed his intention.⁷⁹SInce we already said a blessing over greens it is unnecessary to repeat the blessing again our intention refers back to the original blessing. But for washing, it is considered an interruption because the hands are busy.⁸⁰See Shabbat 14a, literally, “The hands are busy, - they are [always] involved [in touching things].” It is for this reason that one does not have to recite the blessing, “Who creates many living things...”⁸¹Borei Nefashot, the blessing for certain foods which do not fall into other categories such as bread, cake, fruit or vegetables. after eating other greens (at the beginning of the Seder) because the recitation of Haggadah is not considered an interruption. Also after the maror one does not recite, “Who creates many living things...” since the obligation of eating it is specifically with matzah as Scripture states, “They shall eat it with matzah and maror.” (Num. 9:11) Therefore, it is considered to be part of the meal, and things that are part of the meal do not need a separate blessing, either before or after them. Similarly,the Mishnah refers to it as parapet hapat⁸²See Mishnah Pesaḥim 10:3 the appetizer that precedes the bread according to Josh Kulp; According to Steinsaltz, “before he reaches the dessert of the bread.”, that is bitter herbs. It is for this reason that one does not recite the blessing “Borey Pri HaAdama” on maror.”

ולמה שאר ירקות באים בתחלה בתוך הסעודה להיכרא בעלמא לתינוקות כדי שישאלו מה נשתנה שאין דרך לטבל בירקות קודם אכילת פת. Why do we eat other vegetables at the beginning of the meal? It is done in a distinctive way (hekera d’alma) so that the children would notice and ask, “Why is this night different?” They will ask because it is not the practice to dip vegetables before the eating of bread.

מי שאין לו שאר ירקות אלא מרור בלבד מברך עליו בתחלה שתי ברכות בורא פרי האדמה ולאכול מרור וטובל בחרוסת ואוכל כזית וכשגומר ההגדה מברך על המצה ואוכלה וחוזר ואוכל מן המרור בלא ברכה. If one does not have other vegetables and only bitter herbs (maror), one recites two blessings over it (at the beginning of the Seder): “Who created the fruit of the earth” and “Who commanded us to eat maror.” One then dips it in haroset and eats an olive's worth. When one completes the recitation of the Haggadah one recites the blessing over matzah and eats it, and then one eats the matzah with maror without a blessing.

ואחר אכילת שאר ירקות יבצע אחת מן השלש מצות ויתן חציה בין שתי השלימות והחצי תחת המפה זכר למשארותם צרורות בשמלותם למצת אפיקומן שנאכלת באחרונה זכר לפסח שהיה נאכל על השבע. After eating other vegetables, one breaks one of the three matzot and places half of it between the two whole matzot. The other half is placed in a napkin as a reminder of the dough that was wrapped in their cloak (Ex. 12:34) (It is set aside for) the afikomen matzah which is eaten at the end of the meal, a reminder of the Pesaḥ offering which they ate when satiated.

ומפני מה נהגו לפרוס המצה קודם ההגדה כדי שלא יאמר הא לחמא עניא אלא על מצה פרוסה כדאמרינן בפסחים מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. Why do we break a matzah before the reading of the Haggadah? So that one only recites Ha lachama anya, “This is the bread of affliction” over a broken piece of matzah as we say in Pesaḥim: “Just as it is the manner of a poor person to eat a piece of bread, so too here we eat a piece of bread.”⁸³BT Pesaḥim 115b

כת' הרי"ף מאן דלית ליה אלא כזית דמינטר אכיל ברישא דלא מינטר ומברך עליה המוציא ולבסוף מברך על כזית דמינטר לאכול מצה והדר כריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה. ותמה עליו הרא"ש לפי סברתו שאוכל כזית דמינטר לבסוף היאך יעשה כריכה אחר שיאכל כזית דמינטר ויאכל שאינו שמור אחריו ויבטל טעם מצה דיותר מסתבר לפי סברתו להניח הכריכה שאינה אלא זכר למקדש ממה שיבטל טעם המצה שבפיו. וכן כתבו הרמבם ז"ל וה"ר יונה שיאכל כזית דמינטר באחרונה ויברך עליו לאכול מצה ולא יאכל אחריו כלום. ובעל העיטור כתב שיאכל מיד דלא מינטר ויברך עליו המוציא ולאכל מצה ויאכל דמינטר בסוף בלא ברכה. והרא"ש כת' שיאכל מיד כזית דמינטר כדי שיאכל מצה לתאבון ויברך עליו המוציא ולאכול מצה ואינו חושש אם יאכל לבסוף דלא מינטר. The Rif writes: one who only has an olives worth of ‘guarded’ matzah, should first eat ‘unguarded matzah⁸⁴The expression is matzah d’mintar; it is what we think of as Shmurah Matzah. and recites the motzi blessing and at the end of the meal one recites le’echol matzah⁸⁵It appears that Abudraham’s blessing over the matzah is different from the common one: Praise are you Ha-Shem…. who commanded us le’echol matzah, to eat matzah. Rather than, Al achilat matzah, regarding the eating of the matzah on the olives amount of guarded matzah and one makes a sandwich with matzah and maror and eats it without a blessing.⁸⁶Rif Pesaḥim 27a The Rosh was surprised by the Rif's explanation.⁸⁷Rosh Peachim 10:35 Since there is only an olive’s worth of guarded matzah, how can one then make a sandwich after eating it and then eat unguarded matzah (as part of the sandwich) after it? This would nullify the taste of the guarded matzah in his mouth! According to the Rif’s explanation, it makes more sense to leave out the sandwich completely since it is only a remembrance of the temple rather than nullify the taste of the guarded matzah in his mouth. So writes the Rambam, OB”M and Rabbeinu Yonah who say that one should eat the olive’s worth of guarded matzah at the end of the meal and recite Le’echol Matzah. Afterwards, one should not eat anything.⁸⁸Rif Pesaḥim 27a.4 See Rambam Mishneh Torah, Hilchot Hametz U’Matzah 8:13 and the Tur 482 The author of the Ittur writes that one should immediately eat unguarded matzah with HaMotzi and then eat the guarded matzah at the end of the meal without a blessing. The Rosh writes that one should eat an olives worth of guarded matzah in order to eat the matzah with gusto and one should say the Motzi blessing and eat the matzah and not worry of he that one ate the unguarded matzah at the end of the meal.

ומתחיל ההגדה והקשה הר"ף למה אין מברכין על קריאת' כמו שמברכין על קריאת מגילה והלא מצות עשה היא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וכו', ותירץ כי במה שאומר בתחלה בקדוש זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב"א כת' טעם אחר שאין לברך על קריאתה מפני שהיא מצוה שאין לה קצבה ידועה ואפי' בדבור בעלמא שידבר בענין יציאת מצרים יצא ידי חובתו אלא המרבה הרי זה משובח. One then begins the recitation of the Haggadah. The Raf ⁸⁹Rabbeinu Peretz - Perez ben Elijah of Corbeil (died about 1295) was a French tosafist, son of the Talmudist Elijah of Tours. In Talmudic literature he is designated by the abbreviations RaP. asks, why don’t we recite a blessing over the reading of the Haggadah just as we do on the reading of the Megillah? Is it not a positive commandment as Scripture states, “And you shall explain to your child on that day…” (Ex. 13:8) He answers, when reciting the Kiddush at the beginning of the Seder, and we say “A remembrance of the Exodus from Egypt,” we fulfill our obligation. The Rashba writes another reason - we do not recite a blessing on its recitation because it is a commandment without limits and even a single word regarding the Exodus fulfills one’s obligation, while the more one increases is praiseworthy.

ונקראת הגדה על שם והגדת לבנך ביום ההוא וכו'. ועוד מפני שמגיד בה ענין יציאת מצרים והנסים ונפלאות שעשה עמנו הב"ה באותו זמן. ויש מפרשים הגדה שהוא לשון הודאה ושבח להב"ה על שהוציאנו מארץ מצרים כמו שמתרגם בירושלמי הגדתי היום לה' אלקיך שבחית יומא דין וכן תרגמו רבי' סעדיה בער'. The word Haggadah is based on the Scriptural verse, “And you shall tell (V’hegadita) your child on that day…” (Ex. 13:8) Also, one mentions the matter of the Exodus from Egypt, the miracles and wonders which the Holy One performed at that time. There are those who explain that the word Haggadah is an expression of thanksgiving and praise to the Holy One for having taken us out of the land of Egypt, as the Jerusalem Targum translates the verse, “I acknowledge this day…” (Deut 26:3) - “We give glory and thanks this day…” This is also the translation of Rabbeinu Saadia in Arabic.

וכשאומר הא לחמא עניא עוקרין הסל או הקערה מעל השולחן כדי שיכירו התינוקות וישאלו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו אוכלין מה שלפנינו בקערה ועכשיו היא מסולקת מלפנינו. ואמרינן בפר' ערבי פסחים אביי הוה יתיב קמי' דרבה חזא דקא מגבהי פתורא א"ל ומי אכלינן דקא עקריתו תכא מקמן אמר ליה פטרתן מלומר מה נשתנה. ופרשב"ם והני מלי לדידהו שהיו להם שולחנות קטנים אבל אנו שהשולחנות שלנו גדולים ואינו דבר קל לסלקם אנו מסלקין הסל או הקערה שבו השלש מצות ומרורים ושני תבשילין ודי לנו בכך ע"כ. ובהשלמת הא לחמא עניא יחזיר הסל או קערה למקומה כדי שתהיה לפניו כשאומר ההגדה כדאמרינן לחם עוני לחם שעונין עליו דברים וגם כדי שתהיה מצויה לפניו כשאומר מצה זו מרור זה.
נשלם הסדר הראשון. When one one says, “This is the bread of affliction,” one removes the basket or the plate from the table so that the youngsters will see this and ask, “Why is this night different from all other nights? On all other nights, we eat what is in the plate placed before us and now the plate has been removed from before us! !” We learn in the Pesaḥim, Ch. 10 (Arvei Pesaḥim): “Abaye was sitting before Rabba. He saw that they were removing the table from before him, and he said: We have not yet eaten, and you are taking the table away from us? Rabba said to him: “You have exempted us from reciting: Ma Nishtana!”⁹⁰BT Pesaḥim 115b Rashbam, in his commentary, writes, this statement applies to his time, since they had small tables (before each person). But we have large tables and it would not be easy to remove them so we remove a basket or a plate on which the three matzot, maror, two cooked foods, and this is enough for us.” At the completion of Ha Lachma Anaya, one returns the basket or the plate to its place so that it will be before us when we recite the Haggadah, as we explain, Lechem Oni, bread that answers many questions. We also return it so that it will be found when reciting “This matzah…this maror…”

פירוש ההגדה
הא לחמא עניא, פי' כזה היה לחם עוני שאכלו אבותי' במצרים. וכתו' במחזור ויטרי אין לדקדק למה לא אמ' האי לחמא דלחם לשון זכר הוא והא לשון נקבה הוא דהא אמרינן הא גברא והא תיובתיה. “This is the bread of affliction” Peirush: This (ha) is like the bread of affliction which our ancestors ate in the land of Egypt. In Machzor Vitri,⁹¹Simhah ben Samuel of Vitry; (died 1105) was a French Talmudist of the 11th and 12th centuries, pupil of Rashi, and the compiler of Machzor Vitry. He lived in Vitry-le-François. Wikipedia it is written, “There is no need to examine why the text doesn’t say Hai lachma anya. For though bread, lechem is masculine and ha is feminine language, we find similar use of language, such as, “This (Ha) is the great man and this is his refutation.”⁹²See BT Baba Metzia 16a both expressions are masculine nouns and yet the passage uses the feminine for Ha.

ומה שנהגו לאמרו בלשון ארמית לפי שכולם היו מדברי' בלשון ארמית ואין עמי הארץ מבינים לשון הקדש. ד"א כדי שלא יכירו מלאכי השרת שאנו מתפארים בכל זה ויקטרגו עלינו ויזכרו עונותינו שאין אנו כדי להגאל שאין מלאכי השרת מכירין לשון ארמית כמו שפירשנו. בקדיש. The reason it is customary to recite this passage in the Aramaic is because the common people did not understand our Holy Language (Hebrew). Another reason: so that the ministering angels do not think that we are glorifying ourselves and accuse us, by mentioning our sins so that we are not worthy of being redeemed. Angels do not understand Aramaic, as we commented regarding the Kaddish.